תקציר בג”צ 371/67 פוגל (11/03/1968): בית משפט ביטל החלטת רב ישוב לפסול את כשרות השחיטה

בג”צ 371/67 פוגל נ’ הרב לוינגר, פ”ד כב(1) (1968) 344

 

בג”צ 371/67

יהודה פוגל

נגד

הרב משה לוינגר ו-הממונה על עניני הכשרות במשרד הדתות

 

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[21/12/1967, 04/01/1968, 25/02/1968, 11/03/1968]

לפני השופטים זוסמן, מני, קיסטר

 

המשיב הראשון, רבו של מושב נחלים, פסל את השחיטה של העותר, שוחט ומנהל המקרה במושב. העותר הפנה את הסכסוך לבית-הדין הרבני האזורי. בית-הדין הרבני החליט שאין להכניס שוחט אחר למושב, אך המשיב המשיך לפסול את שחיטת העותר. משהוסיף המשיב לעמוד בסירובו להתדיין בפני בית-הדין הרבני, הוצא נגדו “כתב סירוב”, על-פיו יכול התובע לפנות גם לבית-דין שאינו דן כדין תורה כדי לממש זכויותיו.

בעשותו את הצו-על-תנאי מוחלט, פסק בית-המשפט הגבוה לצדק:

א.

(1) קבלת שוחט ופסילתו הינם ענינים הנתונים בלעדית לסמכות הרשויות הרבניות.

(2) בדרך כלל אין בית-המשפט הגבוה לצדק מתערב בשאלה של כשירות ומומחיות למקצוע.

(3) משלא נקט הרב-המשיב צעדים משפטיים נאותים לביטול החלטת בית-הדין הרבני האזורי, והתעלם מהחלטה זו, תוך שהמשיך לפסול את שחיטת העותר, עשה שימוש לרעה בסמכויותיו, ובמקרה כזה רשאי בית-המשפט הגבוה לצדק להתערב.

(4) בנסיבות כאלה יצהיר בית-המשפט הגבוה לצדק כי המשיב פעל בהעדר סמכות בהכריזו על פסילת שחיטתו של העותר.

ב. משלא התייצב המשיב לחקירה על תצהירו, עומד תצהיר העותר ללא הכחשה, והדברים האמורים בתצהיר המשיב יורדים מעל הפרק.

 

התנגדות לצו-על-תנאי מיום ג טבת ה’תשכ”ח (04/01/1968), המכוון למשיב מס’ 1 והדורש ממנו לבוא וליתן טעם, למה אסר את השחיטה על-ידי העותר לציבור במושב נחלים. למה לא יחזור בו מסירובו להודיע לציבור שהשחיטה על-ידי העותר כשירה. ולמה לא יחדל מלהפריע את העותר במלאכתו כשוחט במושב הנ”ל. הצו-על-תנאי נעשה מוחלט.

 

י’ צ’ בוכהלטר – בשם העותר;

י’ צוריאלי ו-ח’ לוינגר – בשם המשיב מס’ 1;

אין הופעה בשם המשיב מס’ 2

 

ניתן היום, יא אדר ה’תשכ”ח (11/03/1968).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.