תקציר ת”פ (שלום ירושלים) 11271-09-18 גורודצקי (17/01/2019): בית משפט שלום פסק כי החלטה לגירושין של בית דין רבני אינה נועדה “להגנה על חייו, גופו או שלומו של אדם”

ת”פ (שלום ירושלים) 11271-09-18 מדינת ישראל נ’ מאיר גורודצקי (17/01/2019)

 

בית משפט השלום בירושלים

ת”פ 11271-09-18

 

בפני:

כבוד השופט ירון מינטקביץ

 

המאשימה:

מדינת ישראל

ע”י עו”ד שיר קמה

 

נגד

 

הנאשם:

מאיר גורודצקי

ע”י עוה”ד מירה אמסלם וסלבה רודנקו

 

החלטה

רקע

לפני בקשת הנאשם לבטול כתב האישום אשר הוגש נגדו, המייחס לו עבירה של הפרת הוראה חוקית. ואלו עובדות האישום:

בסמוך לשנת 1992 נשא הנאשם לאשה את גב’ ש”ב (להלן: המתלוננת). בשנת 1998 הגישה המתלוננת נגד הנאשם לבית הדין הרבני תביעה למתן גט וביום 29.6.99 ניתנה החלטה, לפיה על הנאשם לתת למתלוננת גט לאלתר (להלן: צו הגט), אך מאז ניתן הצו סרב הנאשם לתת למתלוננת את גיטה.

בשל סירובו של הנאשם למתן גט, הורה בית הדין לכלוא אותו בבית סוהר מאז חודש יולי שנת 2000 ועד שנת 2018, על מנת לכפות עליו את מנת הגט. לאורך התקופה הורה בית הדין הרבני מעת לעת להחמיר את תנאי מאסרו של הנאשם, ובכלל זה להחזיקו בבידוד לפרקי זמן שונים, לרבות בימות חג, הוא הועבר לבתי סוהר בהם תנאי הכליאה קשים, הוחזק עם אסירים השפוטים בגין עבירות חמורות ונמנעו ממנו זכויות ובהן החזקת ציוד אישי ושימוש במכשיר טלפון.

חרף כל אלה, עמד הנאשם בסירובו לתת למתלוננת גט, עד למועד הגשת האישום.

 

עמדות הצדדים

 

…

 

בחירת סעיף חיקוק לא מתאים

נטען, כי הוראת החיקוק אשר יוחסה לנאשם, סעיף 287(ב) לחוק העונשין, תשל”ז-1977 (להלן: החוק), עניינו הפרת “צו שניתן מאת בית משפט לשם הגנה על חייו, גופו או שלומו של אדם אחר מפני המפר” וכי לא עולה מעובדות האישום כי מדובר בפגיעה בשלומה של המתלוננת, ועל כן לכל היותר ניתן ליחס לנאשם עבירה על סעיף 287(א) לחוק העונשין, שעניינו הפרת “הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו ענין”.

המאשימה השיבה לעניין זה, כי לשיטתה, התיבה “שלומו של אדם” שבסע’ 287(ב) לחוק, מתייחסת גם לפגיעה שאינה גופנית, וכי סרוב למתן גט פוגע בערכים בסיסיים, ובהם הזכות להנשא שנית, הזכות להוליד ילדים ולפגיעה כלכלית, ועל כן מהווה פגיעה בשלומו של אדם.

דין טענת הנאשם בנקודה זו להתקבל, גם אם לא מטעמיה:

המחוקק ראה להבחין בסעיף 287 בין צו שנתן בית משפט לבין צו שנתנו גורמים מוסמכים אחרים: הפרת “צו שניתן מאת בית משפט” (ס”ק ב) עונשה עד ארבע שנות מאסר, ואילו הפרת “הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו ענין” (ס”ק א) עונשה שנתיים מאסר. ר’ להבחנה בין בית משפט לבין בית דין. לשם הדוגמה גם הוראות סע’ 256 ו- 264-266 לחוק). בענייננו, צו הגט ניתן על ידי בית דין רבני, אשר אינו בית משפט.

עמדת המאשימה בעניין זה, כי בתי דין דתיים מהווים “בית משפט”, מכיוון שנתונה להם סמכות שיפוט ייחודית בענייני נישואין וגירושין, אינה יכולה לעמוד. גם העובדה שבתי דין מוסמכים לתת בעניינים שונים צווים והחלטות, אשר גם בתי משפט מוסמכים לתת, אינה הופכת אותם לבתי משפט לעניין הוראת הסעיף. הכלל הוא, כי בפלילים יש לפרש את הדין באופן מצמצם, ולא ראיתי להרחיב פרשנות המונח “בית משפט” לכל טריבונל המוסמך להוציא צו אשר גם בית משפט מוסמך להוציא.

משהופרה הוראה שלא ניתנה על ידי בית משפט אלא על ידי בית דין, לא ניתן לייחס לנאשם עבירה על סעיף 287(ב) לחוק אלא עבירה על סע’ 287(א).

מעבר לדרוש אומר, כי מצאתי טעם גם בטענת ב”כ הנאשם, כי צו הגט אינו צו שנועד “להגנה על חייו, גופו או שלומו של אדם”:

לשונו של סעיף 287(ב) ברורה, כי סעיף זה אוסר הפרת צוים שנועדו למנוע פגיעה גופנית או נפשית, כגון קביעת תנאי שחרור בהליכי מעצר, צווי איסור הטרדה מאיימת או צוים לפי חוק למניעת אלימות במשפחה. מבלי להקל ראש בתוצאות של הותרתה של אישה עגונה, כפי שפורטו על ידי המאשימה, מדובר בערכים שונים, אשר לא סע’ 287(ב) נועד למנוע פגיעה בהם אלא סע’ 287(א). הפרשנות המוצעת על ידי המאשימה למונח “שלומו של אדם” נראית מרחיבה מדי, שלא לומר מאולצת, ומוציאה מקרא מידי פשוטו.

לפיכך מתקן כתב האישום בדרך של שינוי הוראת החיקוק לעבירה על סע’ 287(א).

 

…

 

סיכום

מורה על תיקון כתב האישום, בדרך של שינוי הוראת החיקוק לעבירה על סע’ 287(א) לחוק העונשין ודוחה את יתר טענות הנאשם.

 

ניתנה היום, י”א שבט תשע”ט, 17 ינואר 2019, במעמד הצדדים.