תקציר ת”פ (עבודה ירושלים) 1043/98 קיבוץ צרעה (26/11/1998): בית דין אזורי לעבודה זיכה אגודה שיתופית ועובדיה מעבירת מסחר בשבת

ת”פ (עבודה ירושלים) 1043/98 מדינת ישראל נ’ קיבוץ צרעה (26/11/1998)

 

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

ת”פ 1043/98

 

בפני:

כב’ השופט א’ תיבון

 

המאשימה:

מדינת ישראל

ע”י ב”כ עו”ד צדיק

נ ג ד

הנאשמים:

1. קיבוץ צרעה (אגודה שיתופית)

2. חיה פרידמן

3. מיה לפיד

4. אסתר ברק

5. חנה סודק

6. דנה סודר

7. אפרת שחטר

ע”י ב”כ עו”ד ברק

 

פסק דין

 

כנגד הנאשמים 1 עד 7 הוגש ב-15/03/1998 כתב אישום על כי סחרו בחנות שבבעלות נאשמת מס’ 1 ובכך עברו על סעיף 9א'(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

לאחר הדיון המקדמי בהקראת כתב האישום ביקש ב”כ המאשימה לתקן את כתב האישום וזה תוקן ביום 05/06/1998.

ביום 17/11/1998 נתקיים דיון בו הוקרא כתב האישום המתוקן לפיו פורטו העובדות כדלקמן:

1. הנאשמת הראשונה היא בעלת שתי חנויות בגדים בקיבוץ צרעה.

2. הנאשמות 2-7 הן ייחודיות וחברות האגודה השיתופית נאשמת 1.

3. ב- 16/08/1997 (יום שבת) סחרו נאשמת 2, 3 בחנויות הקיבוץ “אופנת כנען”.

4. ב- 16/08/1997 נמסר לנאשמות הנ”ל מכתב אזהרה.

5. ב-23/07/1997 סחרו נאשמות 4, 5, 6, 7 בחנויות הנאשמת 1 “אופנת כנען ואמנויות כנען”.

המאשימה גרסה כי מערכת עובדות זו מביעה לכך שהנאשמות ברו בעובדות 3, 5 על הוראות סעיף 9א(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה ועבירה לפי סעיף 26ג’ לאותו חוק.

בדיון שהתקיים בפני ביום 17/11/1998 הפנה ב”כ הנאשמים את העובדה שאין במערכת העובדות המפורטת משום עבירה על סעיף 9א(T) לחוק הנ”ל וכן כי אין כל קשר בין נאשמת מס’ 1 למערכת העובדות ולהוראות החוק שהיא מואשמת בעבירה עליהם. וביקש לזכות את הנאשמים כולם מחמת העובדה שאין במערכת העובדות מאומה כדי להוכיח עבירה על סעיף האישום בו הואשמו.

ב”כ המאשימה ביקשה לתקן כתב האישום כך שבמקום סעיף 9א(א) ירשם סעיף 9א(ב) והפנתה אותנו לפסה”ד ע”פ 951/80 קניר נ’ מ”י, פ”ד לה(3) 505, ואכן עיינו בפס”ד זה אך נראה לנו שאינו רלוונטי לענייננו.

 

הכרעת דין

 

נאשמת מס’ 1 לפי כתב האישום היא אגודה שיתופית.

חוק שעות עבודה ומנוחה קבע בסעיף 9 איסור העבדת עובד במנוחה שבועית. ובסעיף 9א’ קבע כי בימי מנוחה הקבועים לא יעבוד בעל בית מלאכה בבית מלאכתו ולא בעל מפעל תעשייה במפעלו ולא יסחר בעל חנות בחנותו.

פקודת סדרי השלטון והמשפט קבעה מה הם ימי המנוחה השבועית לכל תושב בהתאם לדתו. לעניות דעתנו לא ניתן להגדיר מה היה דתה של אגודה שיתופית ולכן לא ניתן להגדיר מהו יום המנוחה הקבוע לה. ומכאן אנו מגיעים למסקנה כי אין שום פריט בכתב האישום שיכול להביא לידי הרשעתה של נאשמת מס’ 1 בעובדות שפורטו בכתב אישום זה כמהוות עבירה על החיקוקים ואנו מזכים את נאשמת מס’ 1 מכל האישומים.

נאשמות 2-7 הן על פי העובדות המפורטות בכתב האישום יהודיות חבורת האגודה השיתופית (סעיף 2 לפרק העובדות). שאלת דתן היא שאלה עובדתית הצריכה הוכחה. אולם משנקבע בכתב האישום כי הנאשמות הן חברות האגודה השיתופית הרי שקיימת הוראת חוק ספציפית בסעיף 9א(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה לגבי חברי אגודה שיתופית. הוראת חוק האוסרת עליהם לעבוד בבית מלאכה או מפעל תעשייה של האגודה ביום מנוחה. בסעיף זה בניגוד להוראת סעיף 9א(א) לחוק לפיו הואשמו הנאשמות לא קיים האיסור על מסחר ומכאן שאין העובדות שפורטו בכתב האישום מהוות עבירה לא על סעיף 9א(א) שאינו חל על הנאשמות מאחר וכאמור קיימת הוראה ספציפית לגבי חברי אגודה שיתופית ולא עבירה על הוראת סעיף 9א(ב) שכן על פי מסכת העובדות עסקו הנאשמות במסחר וזו אינה עבירה לפי המפורט בסעיף 9א(ב) לחוק.

כפי שציינו ביקשה ב”כ המאשימות לתקן את כתב האישום כך שיהיה מדובר עבירה על סעיף 9א(ב) אולם איננו רואים מה רבותה בתיקון זה, שכן גם אז, כפי שהבהרנו, לא עברו הנאשמות על כבירה.

לאור כל אלה אנו דוחים אתה בקשה לתיקון סעיף האישום ומזכים את הנאשמות 2-7 מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

 

ניתן היום, 26/11/1998, בהעדר הצדדים.