תקציר תמ”ש (משפחה חיפה) 14177-03-09 נ’ ע’ (17/01/2013): בית משפט לענייני משפחה פסק כי על אשה לשלם פיצויים לאיש בגין סירוב לגירושין

תמ”ש (משפחה חיפה) 14177-03-09 נ’ ע’ נ’ ע’ ע’ (17/01/2013)

 

בית משפט לענייני משפחה בחיפה

תמ”ש 14177-03-09

 

בפני

כב’ השופטת אלה מירז

 

התובע:

נ’ ע’

ע”י ב”כ עוה”ד חוטבא

נגד

הנתבעת:

ע’ ע’

ע”י ב”כ עוה”ד חאיק ואח’

 

פסק דין

 

עניינו של פסק דין זה, תביעת התובע לפיצויים נזקיים ועוגמת הנפש, שנגרמו לו, כתוצאה מסרבנות הנתבעת להתגרש ממנו, במשך תקופה של למעלה מ- xxx שנה.

שלוש מחלוקות עקריות עולות במקרה זה:

א. מקור הסמכות לפיצוי בגין עוולה אזרחית של “סרבנות גירושין”.

ב. האם קמה לתובע עילת פיצוי, בגין סירובה של הנתבעת לגירושין, נוכח העובדה כי מדובר בבני זוג בני הדת הנוצרית, השייכים לעדה המרונית, אשר איננה מכירה במוסד הגירושין ולאור קיום חלופה מקובלת וזמנית, המאפשרת גירושין בנסיבות הנדונות ובהסכמת הצדדים.

ג. היקף ושיעור הנזק והפיצוי.

 

תמצית העובדות

 

1. הצדדים הינם בני הדת הנוצרית השייכים לעדה המרונית, אשר נישאו ביום xxx ולהם שלושה ילדים.

2. במהלך נישואיהם, הנתבעת בגדה בתובע וקיימה מערכת יחסים כולל יחסיים אינטימיים, עם חברו ושותפו של התובע (להלן: “ע’“) . על רקע דברים אלה הגיש התובע ביום xxx, לבית הדין הכנסייתי המארוני, בקשה להיפרד מהנתבעת. ביום xxx ניתנה החלטה ע”י בית הדין הכנסייתי המארוני בישראל, לפיה בני הזוג ייפרדו לצמיתות. וכדברי בית הדין:

“הרינו פוסקים להפריד בין שני בני הזוג במקרה זה על אחריותה של האשה, מהטעם של עצם התמידה בקשר אהבתה ל- ע’ … וקיימה עימו קשר אינטימי לא מוסרי בבית התובע נ’ … לפיכך בוגדת באמון בחיי הנישואים, תוך היותה משוללת מדמי מזונות …”

מאז ולמעלה מ- xxx שנה חיים בני הזוג בנפרד.

3. ביום xxx הגישה הנתבעת נגד התובע, תלונה במשטרה בטענה כי התובע אילץ אותה בכוח ובאיומים, לקיים יחסי מין עם ע. ודרש ממנה לקיים יחסים, תמורת אתנן גם עם גברים אחרים. בעקבות התלונה נעצר התובע ע”י המשטרה למשך ארבעה ימים. התלונה התבררה כשקרית, לאחר שחזרה בה הנתבעת מתלונתה. בעקבות כך הוגש נגד הנתבעת כתב אישום (ת”פ xxx) באשמת מסירת הודעה כוזבת לפי סעיף 243 לחוק העונשין, ה’תשל”ז-1977. ביום xxx הורשעה הנתבעת בעבירה זו,בבית המשפט המחוזי ונגזרו עליה ששה חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצויים.

4. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת לבית המשפט המחוזי, בה עתר לפיצויים בגין עוולת לשון הרע, בעקבות הגשת התלונה השקרית נגדו למשטרה (ת”א xxx). התובע זכה בתביעתו ובית המשפט פסק, ביום xxx, כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 5,718 ש”ח בצירוף הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך של 750 ש”ח.

5. התובע מעוניין להתגרש מהנתבעת, אלא שעל פי הדת המרונית, גירושין אסורים והדרך היחידה להתגבר על איסור זה היא להמיר את הדת באופן זמני בלבד, להתגרש ולאחר מכן לשוב אל הדת. כמו כן יש צורך בהסכמת שני הצדדים לגירושין. הנתבעת מסרבת להמיר את דתה באופן זמני על מנת להתגרש, וכפועל יוצא מכך, לא ניתן להשלים את הליך הגירושין, וזאת, כאמור, לאחר שחלפו למעלה מ- xxx שנה מאז נפרדו השניים.

6. התובע חי עם בת זוג אחרת משנת xxx. בעקבות סירובה של הנתבעת להתגרש, אין הוא יכול להינשא מחדש לבת זוגתו הנוכחית, ולהסדיר את זכויותיה כאשתו על כל הכרוך בכך.

 

טענות התובע

 

7. התובע הבהיר, כי אין בכוונתו לכפות על הנתבעת לפעול בניגוד לאמונתה הדתית, או לפגוע באופן כלשהו בדת המרונית, אשר גם הוא, כאמור, בן דת זו. הפתרון שהוצע לתובע ע”י מכובדי הדת המרונית, המרת דת באופן זמני בלבד, לצורך השלמת הליך הגירושין, אשר בסיומו תוכל הנתבעת לשוב אל דתה.

8. סירובה של הנתבעת להמיר את דתה, לצורך הליך הגירושין מהתובע, מנוגדת להצהרותיה המפורשות בעבר בדבר רצונה להתגרש מהתובע. נוכח התנהגותה המפוקפקת של הנתבעת שפורטה לעיל, שכללה בגידה בבעלה (התובע) והגשת תלונה שקרית, לפיה התובע אנס אותה, תמוהה ביותר טענתה כי המרת דתה מנוגדת למצפונה, שכן לא ברור מדוע אשה שפעלה בניגוד לחוקי הדת והמוסר, תסרב להמיר דתה באופן זמני בלבד, כשיכולה היא מיד לאחר מכן לשוב לדת זו. סירובה של הנתבעת במשך xxx שנה להתגרש מהתובע, הינה פעולת נקם ורצון לגרום לתובע נזק ועוגמת נפש. התובע ניסה לפתור את המחלוקת בין הצדדים בדרכי שלום. ביום xxx פנה בא כוחו דאז אל הנתבעת, בבקשה שתשתף פעולה עם התובע על מנת שניתן יהיה לקיים את הליך הגירושין. אולם הנתבעת המשיכה לעמוד בסירובה.

9. המרת הדת הנדרשת לצורך השלמת הליך הגירושין הינה המרת דת זמנית בלבד, שכן מיד לאחר השלמת הגירושין, הנתבעת רשאית לשוב לדתה. פתרון זה הוצע לתובע ע”י מכובדי הדת המרונית ומכאן שאין ממש בטענת הנתבעת, כי מעשה זה הינו מעשה רמייה נגד הדת. פתרון זה הינו פתרון סביר והגיוני שנועד לתת מענה לבני זוג, אשר מעוניינים להתגרש ולפתוח בחיים חדשים, במיוחד נוכח השנים הרבות שחלפו מאז פרידתם.

10. סירובה של הנתבעת להמיר את דתה באופן זמני, לצורך השלמת הליך הגירושין, מונע מהתובע להמשיך את חייו וגורם לו לעוגמת נפש רבה ולנזקים. מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים לפי שיקול דעת בית המשפט.

11. התובע לא נקב בסכום הפיצוי המבוקש, אולם פירט את הנזקים שנגרמו לו כדלקמן:

א. במשך xxx שנה חי התובע עם בת זוג חדשה ונמנעה ממנו האפשרות להינשא, באופן הפוגע בזכויות הסוציאליות של בת הזוג כאשתו, כמו גם מעמדה האישי והחברתי.

ב. העדר האפשרות להינשא, פגעה ביכולתו לרכוש דירת מגורים מחברת עמידר אשר התייחסה אליו כאל יחיד ומנעה ממנו קבלת הטבות שזוג נשוי זכאי להם, למרות שבפועל מתגורר עם בת זוגתו כ- xxx שנה.

ג. התנהגות הנתבעת גרמה לו לנזק בריאותי קשה: הנתבע לקה בהתקפי לב והיה מאושפז בבית חולים.

ד. מעצרו בעקבות תלונת השווא שהגישה הנתבעת נגדו ופרסום פרשת הבגידה של הנתבעת בו בעיתונות, גרמו לו לנזק רב ועוגמת נפש.

ה. הנתבעת מנעה במשך השנים מהתובע ליצור קשר עם הילדים ולא עמדה בהחלטת בית המשפט, בנוגע להסדרי הראייה של התובע עם ילדיו, ובכך גרמה לתובע נזק נפשי.

ו. התובע הוציא הוצאות רבות לצורך הגנתו בהליך הפלילי, שהתנהל נגדו כתוצאה מתלונת השווא שהגישה הנתבעת ולצורך הדיון בבית הדין הכנסייתי.

ז. לתובע נגרמו הוצאות, בעקבות פניותיו למשרד הפנים ולמוסד לביטוח לאומי בניסיון להסדיר את מעמדה של בת זוגתו.

ח. בעקבות כל המפורט לעיל נגרמה לתובע עוגמת נפש רבה.

ביום xxx הודיע התובע לבית המשפט, כי בשלב זה ולצורך האגרה בלבד, מעמיד את תביעתו על סך של 50,000 ש”ח.

 

טענות התובעת

 

טענות מקדמיות

12. דין התביעה להידחות על הסף, מאחר ובבית הדין הכנסייתי לערעורים מתנהל הליך מקביל אשר טרם ניתנה בו הכרעה. בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 26/09/2011, התובע לא צירף אישור של בית הדין לעניין מצב התיק והסיבה בגינה טרם ניתנה החלטה בעניין.

13. התובע טרם שילם את מלוא תשלום האגרה הנדרשת, לצורך ניהול הליך זה ובכך התעלם מהחלטת בית המשפט מיום 26/9/11. התובע נמנע מלנקוב בגובה הפיצוי הנתבע, על אף שבית המשפט הורה לו בהחלטתו מיום 23/06/2009 לעשות כן. התובע לא שילם את ההוצאות שבית המשפט פסק ביום 08/02/2011.

 

טענות הנתבעת לגוף הענין

14. חופש הדת בכלל ונושא המרת הדת בפרט, הם בעלי מעמד מרכזי במסגרת עקרונות היסוד של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. מכאן שאין לכפות על אדם את המרת דתו או להענישו עקב סירובו המצפוני לעשות כן. טענת התובע בסיכומיו, לפיה הנתבעת הסכימה להמיר דתה ולהתגרש ולאחר מכן חזרה בה, עומדת בסתירה לטענתו בסעיף 8 לכתב התביעה, לפיה הנתבעת סירבה ליתן הסכמתה לגירושין. התובע לא הביא כל ראיה לטענתו לפיה הסכימה בעבר להמיר את דתה ולהתגרש ממנו.

15. הודעות הנתבעת שנתנו במשטרה, לענין רצונה להתגרש, אינן מחייבות, מאחר ומדובר באמירות לפני כ- xxx שנה, בסיטואציה מורכבת ומלחיצה. גם בהודעות אלה, הנתבעת לא הביעה הסכמתה להמיר את דתה.

16. טענת התובע כי הפתרון לגירושין ע”י המרת דת, הוצע לו ע”י מכובדי הדת המרונית, נטענה באופן סתמי ומבלי שצירף חוות דעת בנידון, למרות שניתנה לו האפשרות לכך. לפיכך טענתו נותרה כעדות שמועה בלבד ללא כל ביסוס.

17. לאור מחסום ההתיישנות, התובע זכאי לתבוע פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו ב- 7 השנים שקדמו להגשת התביעה ולא בגין אירועים שקרו לפני כ- xxxשנה. טענות התובע לנזקים שנגרמו לו בגין אי רכישת דירה מחברת עמידר ונזקים בריאותיים, לא גובו בראיות ולא צוינו ולו ברמז בכתב התביעה ולפיכך יש לדחותם. גם טענתו לפיה מנעה ממנו הנתבעת ליצור קשר עם ילדיו לא נזכרה בכתב התביעה ולפיכך מדובר בהרחבת חזית אסורה. טענת התובע לנזק שנגרם לו בעקבות פרסום אירוע הבגידה בעיתון- התיישנה. בגין פרסום זה הגיש התובע תביעה בעבר ונפסק לו פיצוי ולפיכך מדובר במעשה בית דין. גם טענת התובע בדבר הוצאות שהוציא במסגרת ההליך הפלילי – התיישנה, מה גם שאף בגין הוצאות אלה פוצה התובע בעבר.

 

דיון

 

מקור הסמכות לפיצוי בגין עוולה אזרחית של “סרבנות גירושין” .

18. בהחלטת בית הדין הכנסיתי המארוני בישראל מיום xxx נקבע כמצוין:

“הרינו פוסקים להפריד בין שני בני הזוג במקרה זה על … אחריותה של האשה, מהטעם של עצם התמידה בקשר אהבתה לע’ צ’ וקיימה עימו קשר אינטימי לא מוסרי …”

הצדדים אמנם נפרדו בהתאם להחלטה, אך עד היום למרות הפרידה של למעלה מ- xxx שנה, אינם גרושים, עקב סירובה של הנתבעת לערוך את הגירושין בהסכמה.

19. בדיקת הפסיקה בנדון, בשנים האחרונות, מעלה כי “סרבנות גט” הוכרה כעוולה אזרחית המבוססת על שני ראשים:

א. במסגרת עוולת הרשלנות הנזיקית.

ב. במסגרת הפרת חובה חקוקה.

בהתאם לסע’ 287 לחוק העונשין, ה’תשל”ז-1977.

פגיעה בזכויות יסוד של אדם – בחירותו בכבודו, בזכותו לחיי משפחה, באוטונומיה, בזכותו של אדם להגשים עצמו כאדם חופשי ולבחור את גורלו ואת בן הזוג עמו מבקש לחיות, זכויות שהוכרו כזכויות הנהנות ממעמד חוקתי ראשון במעלה במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (סע’ 2, 4 ו- 5). ראה: בג”צ 2123/08 פלוני נגד הנהלת ביה”ד הרבני (06/07/2008) כב’ השופטת ארבל.

מן הראוי לציין כי הפסיקה מתייחסת ברובה ל”סרבנות גט” לבני הדת היהודית, מיעוטה לבני הדת המוסלמית, אך לא נמצאה פסיקה המתייחסת לבני הדת הנוצרית המארונית ולכך אתייחס בהמשך.

 

סרבנות גירושין כעוולה אזרחית המזכה בפיצויים

20. בתביעות נזיקין בגין סרבנות לגירושין, נקבע כי בן זוג המסרב להתגרש ללא נימוקי הגנה ראויים, מבצע עוולה אזרחית אותה ניתן לבחון כעוולה נזיקית, המזכה את הצד השני בפיצויים, ככל שאלה נגרמו בפועל.

ראה: בעמ”ש (חי’) 23464-10-09 א’ ש’ נ’ ד’ ש’ (06/10/2011) וכדברי כב’ השופטת שטמר:

…

21. הפסיקה הענפה בנושא קבעה כי סרבנות לגירושין הינה בגדר עוולת הרשלנות, לאור הקשר המיוחד הקיים בין בני זוג, המקים חובת זהירות. בן זוג המסרב להתגרש, כופה על בן זוגו להישאר במסגרת זוגית שאינו חפץ בה, עליו לצפות כי לבן זוגו נגרם נזק, עקב פגיעה בחרותו ואושרו, המזכה בפיצויים נזקיים.

 

תחילת החיוב בעוולת הרשלנות

22. בענין מועד תחילת החיוב בפיצוי קיימות שתי גישות :

האחת – המועד נולד ביום מתן החלטה לחיוב בגט.

השניה – לפיה עצם התנהגות בן הזוג הסרבן גורמת לנזק ומקימה את העילה.כך שאף אם לא קיימת החלטה לחיוב בגירושין של בתי הדין הדתיים, יש לקבוע כי נגרם נזק בר פיצוי.

….

מצטרפת אני לדעת חברי השופטים, לפיהם עצם הסירוב לגירושין, גם ללא החלטה מפורשת לגירושין, וכפיית בן הזוג לחיות כבן ערובה הנשוי לבן זוג שעמו אין לו כל מערכת יחסים, מהווה את העוולה, המזכה בפיצוי בגין הסבל שנגרם לבן הזוג ה”מסורב”.

 

הפרת חובה חקוקה

23. עוולת הסרבנות נבחנת אף במסגרת עוולת “הפרת חובה חקוקה”. הפסיקה מתייחסת לשתי הוראות חוק בנדון:

האחת – הפרת סעיף 287 לחוק העונשין ה’תשל”ז -1977.

השניה – הפרת הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

לענין הפרת חובה חקוקה בהתאם לחוק העונשין – מאחר ונדרשת הוראה מפורשת של בית המשפט או האדם המוסמך, ובענינו אין החלטה מפורשת לגירושין אלא רק לפירוד, לא ניתן לקבוע מועד להפרת החובה ונשאיר את הדיון בנדון למקרה המתאים.

לענין הפרת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו – אין חולק כי סרבנות הגירושין, מפרה את הזכויות הבסיסיות הקיימות לאדם, כשם שצוין בפסיקה, הזכות לחיות בכבוד, הזכות לאוטונומיה ועצמאות, הזכות למימוש עצמי בבחירת בן הזוג והקמת משפחה.

מהפסיקה עולה, כי טרם ניתנה הכרה בעוולה של הפרת חובה חקוקה על בסיס של פגיעה בזכות יסוד כבוד האדם וחרותו ביחסים שבין שני פרטים, במיוחד שקיימת חלופה ראויה ונכונה יותר כעוולת הרשלנות הנזיקית.

ראה:

תמ”ש (משפחה תל-אביב) 24782/98 נ’ ש’ נ’ נ’ י’ (14/12/2008)

תמ”ש (משפחה ירושלים) 46820-03-10 פלוני נ’ פלונית (04/09/2012)

 

מהכלל לפרט

 

24. נבדוק אם בנסיבות המקרה מתקיימים יסודות העוולה.

…

30. לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי סרבנות הנתבעת לגירושין הינה שלא כדין וגורמת לתובע נזק, המזכה אותו בקבלת פיצויים מהנתבעת .סירובה של הנתבעת לגירושין מהווה את עוולת הרשלנות ללא נימוק הגנה ראוי.

 

שיעור הנזק והיקפו

31. מאחר והנתבעת עיכבה את גירושי הצדדים משך שנים ללא סיבה ראויה, תוך ידיעה כי התובע מעונין בגירושין, והעוול שנגרם לו, יש מקום לחייבה בפיצוי התובע בגין נזקיו.

התובע לא ציין סכומים אלא תאר את הנזקים שנגרמו לבריאותו, התקפי לב, ואישפוזים בבית חולים, נזקיים רגשיים ונזקים כלכליים.

…

32. לפיכך בבואי להעריך את הנזק, מצאתי לנכון להתייחס להגבלת הסכום ע”י התובע בהודעתו ולקבוע על דרך האומדנא, את הפיצוי הכולל בגין הנזקים שנגרמו לתובע ועוגמת הנפש בסך של 50,000 ש”ח. כמו כן הנני קובעת כי בגין כל שנה נוספת, מיום מתן פס”ד, בו תמשיך הנתבעת לעמוד בסרבנותה לגירושין, תשלם לתובע סך של 25,000 ש”ח.

33. לפיכך, הנתבעת תשלם פיצוי לתובע בגין נזקיו, כולל עוגמת הנפש שנגרמה לו, סך של 50,000 ש”ח.

כמו כן תשלם סך של 25,000 ש”ח עבור כל שנה נוספת של סרבנות ממועד מתן פס”ד.

34. הנתבעת תשא בהוצאות התובע ושכ”ט עו”ד בסך של 10,000 ש”ח כולל מע”מ.

 

ניתן היום, ‏ו’ שבט תשע”ג ‏17 ינואר 2013 בהעדר הצדדים.