תיק (רבני פתח-תקווה) 0761-68-1 פלוני נ’ פלונית (22/07/2009)
בית-הדין הרבני האזורי פתח תקוה
תיק 0761-68-1
בפני כבוד הדיינים:
הרב ציון בוארון, אב”ד
הרב דוד מלכא, דיין
הרב אפרים כהן, דיין
הנדון : צו הגבלה או ביטולו
החלטה
דוד מלכא:
[…]
יג. החלטת ביה”ד לתעד את סידור הגט בסרט וידאו הינה חריגה ביותר במערכת בתי הדין. זהו מקרה ראשון בביה”ד דנן בו ניתנה החלטה כזו, ולא ידוע לנו על מקרים דומים בבתי דין אחרים.
החלטה זו באה כאמור על מנת למנוע מהבעל או מגורמים אחרים הפועלים למענו, לפגוע בסיכוייה של האשה להנשא מחדש בהוצאת לעז על כשרות הגט.
תיעוד סדור הגט בסרט נועד לשמש ככלי בידי ביה”ד, לצורך התמודדות עם שאלות הלכתיות במידה ויתעוררו במהלך סידור הגט, ולצורך הכרעה בהן נדרש לצפות שוב בהתנהגות הבעל במהלך סידור הגט.
כמו כן במידה והבעל או מי מטעמו יערער על כשרות הגט בגין מה שאירע במהלך סידור הגט, ישמש הסרט כעדות ותשובה לאותם טענות.
דוקא בשל כך שמדובר בבעל שיש לו מספיק ידע על מנת לעורר שאלות הלכתיות ולהכשיל את כשרות הגט, ובשל קיומם של גורמים נוספים בסביבתו של הבעל המסייעים בידו להכשיל את כשרות הגט בהוצאת לעז כנגדו, החליט ביה”ד לתעד את סידור הגט בסרט.
ביה”ד היה סבור שתיעוד סידור הגט בגלוי בפני הבעל ואביו שנכח במקום, תמנע מהם את הרצון לעשות פעולות או לומר דברים שמכוחם יוכלו להוציא לעז על הגט.
אולם לצערינו הבעל לא השכיל לנצל את המאמץ שביה”ד עשה על מנת לבצע את סידור הגט, ואת שחרורו של הבעל ממאסר לפני חג השבועות.
הבעל במהלך כל סידור הגט הערים קשיים והתחכם בדבריו, באופן שיוכל לעורר ספק הלכתי, נדרשנו לחזור על ביטול המודעות והצהרות שנדרשו מהבעל מספר פעמים.
לא נפרט כאן את כל שאירע במהלך סידור הגט משום “חכמים היזהרו בדבריכם”. אך זאת נאמר אלמלא קיומה של המסרטה בסידור הגט, היה הבעל יכול להעלות טענות על מעשים שעשה או אמירות שאמר שהיה צורך להתווכח אם היו או לא, כפי שקרה ביחס לגט שסודר והושלש על ידו בביה”ד הגדול ונמסר לאשה ביום יז שבט ה’תשס”ח.
קיומה של המסרטה מנעה אפשרות לטענות מסוג זה, ועל ביה”ד להתמודד עם מה שקרה בפועל מבחינה הלכתית. אנו פטורים מלהתמודד עם שאלות של מה קרה? ועלינו להתמודד רק במשמעות של מה שקרה.
המסרטה חשפה את החשש שהיה לביה”ד שמא הבעל שוב מבקש לשחרר רק את עצמו ממאסר ולהשאיר את האשה במאסר עולם אצלו. כפי שפעל בדרכים לא ראויות לצורך שחרור ממאסר של 60 יום בערב שבועות ה’תשס”ז, וכפי שפעל לצורך שחרורו ממאסר של 30 חודש שהחל לרצות בהתאם לפסק הדין לכפיית גט.
הגט שסודר והושלש על ידו בביה”ד הגדול לצורך שחרורו בערב סוכות יד תשרי ה’תשס”ח נמסר לאשה ביום יז שבט ה’תשס”ח בפני חברי ביה”ד הגדול הגר”א שרמן והגר”ח איזרר אחר העיון ובחינת כל השיקולים ההלכתיים הנדרשים לצורך כך, כאמור בנימוקי הגר”א שרמן לפסה”ד מיום כד אייר ה’תשס”ח עמוד 2.
כנגד גט זה המציא הבעל לביה”ד הגדול ‘מעשה בי”ד’ מביה”ד בנשיאות הגר”נ קרליץ שהיה מעורב בהליכי הבוררות, על שכביכול ביטל הבעל את הגט והשליחות במוצאי יו”ט של סוכות ה’תשס”ח בפני שני עדים זה שלא בפני זה, והביא זאת לידיעת ביה”ד הגדול תשעה חדשים מאוחר יותר.
עובדות אלה של ביטול הגט והשליחות לא נתבררו בפני ביה”ד הגדול. העדים שבפניהם ביטל הבעל הגט והשליחות לא נחקרו ע”י ביה”ד הגדול, אם הביטול היה כדין ובאופן המועיל אם לאו.
ביה”ד הגדול מתח ביקורת חריפה ביותר כנגד הבעל וכנגד חברי ביה”ד של הגר”נ קרליץ שהעלימו ממנו את עובדת קיומו של מעשה בי”ד על ביטול הגט והשליחות במשך כתשעה חדשים.
בהעלמת מידע זה יכלו להכשיל את ביה”ד הגדול בהתרת אשת איש לעלמא ולהכשיל האשה ואת מי שהיה נישא לה באיסור אשת איש. (ראה נימוקי הגר”א שרמן לפס”ד מיום כ”א אלול תשס”ח עמוד 16).
כל זה נכון אם אכן המעשים האלה נעשו בפועל ובאופן המועיל אולם יתכן ודווקא משום כך שאיננו חושדים את העדים וחברי ביה”ד החתומים על מעשה בי”ד כמי שחשודים להכשיל אחרים באיסור א”א ובהבאת ממזרים לעולם, הרי יתכן שכל המעשה בי”ד אינו אמת וכל מטרתו להלך אימים על ביה”ד וליתן בליבו מורך להתיר את האשה לעלמא, כפי שפעלו במתן פסקי דין שכל ענינם למנוע מביה”ד דנן לקיים את פסקי הדין שניתנו על ידנו ולהוציאם לפועל.
כל בי”ד כשר בישראל בכל מקרה בו מתעורר ספק בכשרות הגט מחליט ביה”ד לסדר גט כשר לכתחילה, גם במקרה של ספק קל וגם כשזה כרוך במאמץ רב משום חומר איסור א”א.
ביה”ד הגדול לא הכריע בשאלת כשרות הגט שנמסר על ידם, אחר בירור הנתונים הנדרשים לצורך הכרעה זו. ראה החלטת ביה”ד הגדול מיום כא אלול ה’תשס”ח נימוקי הגר”א שרמן עמודים 15-16, נימוקי הגר”ח איזרר עמוד 4 ונימוקי הגר”צ אלגרבלי עמוד 14 שהעלו ספקותיהם ביחס לביטול הגט והשליחות ולא הכריעו בדבר.
ביה”ד הגדול בהחלטתו מיום כא אלול ה’תשס”ח העדיף להחזיר התיק לביה”ד דנן להשלמת פסה”ד לכפיית גט, מתוך תקווה שבסופו של הליך ינתן גט נוסף מרצון לכתחילה מידו לידה.
ברור הדבר כי בנסיבות של ‘אין ברירה’, לא יהיה מנוס מלהכריע בשאלות אלה אחר בירור הנתונים וחקירת העדים כנדרש לצורך כך.
כך כתב הגר”א שרמן עצמו בנימוקיו לפס”ד מיום כד אייר ה’תשס”ח עמוד 8: “יש להדגיש שבשום שלב הקשור לביצוע הגט בשליחות לא דיבר הבעל נגד הגט, ולא מסר לביה”ד שיש לו עדים שמסר מודעה שפסלה את הגט, כך שכל דבריו אלו בפני, או בפני רבנים אחרים, יש בהם רק רצון להוצאת לעז על הגט. כל עוד שלא הופיעו בפני ביה”ד עדים כשרים שיעידו על מסירת מודעות של הבעל לענין הגט, אין להטיל דופי בכשרות הגט מנקודה זו. במידה וידרש ביה”ד ידון בעצם כשרותו של הגט מבחינה הלכתית נוספת. למסקנה לאור האמור עצם המצב שהאשה נמצאת במצב של ספק א”א ספק גרושה, מהווה עילה ברורה לחייב את הבעל במתן ג”פ כשר כדת וכדין. ובצרוף עילה זו לשאר העילות קיים חיוב גמור של הבעל ליתן לאשה ג”פ”.
י”ד. ביה”ד דנן מילא אחר החלטת ביה”ד הגדול והשלים את פסה”ד לכפיית גט מיום י אב ה’תשס”ז, בפס”ד שניתן ביום יא חשוון ה’תשס”ט. מכוח פסקי דין אלה הורה ביה”ד בצו מיום ז שבט ה’תשס”ט על מאסרו של הבעל. בעקבות צו זה נעצר הבעל והובא לביה”ד ביום יב אייר ה’תשס”ט (06/05/2009), הבעל עמד בסירובו ליתן ג”פ לאשתו והוחזר למאסר.
ביום ג סיוון ה’תשס”ט התקבלה פנית השב”ס על שכביכול הבעל מבקש ליתן ג”פ לאשתו, ואת השתלשלות הענינים שקדמה לסידור הגט ביום ד סיוון ה’תשס”ט תארנו לעיל.
בשאלות ההלכתיות שהתעוררו בגין מעשיו ואמירותיו של הבעל במהלך סידור הגט, אין ביה”ד רואה לנכון להכריע בהם בשלב זה.
לדעת ביה”ד האשה זכאית לקבל מהבעל ג”פ ‘חלק’ ללא כל חשש ופקפוק, שלא יוכלו להוציא לעז כנגדו, ולא למנוע מהאשה להינשא על פיו לאחר.
כאמור לעיל, בנסיבות של ‘אין ברירה’ ידרש ביה”ד גם לסוגיא זו כפי שבמידת הצורך תדרש הכרעה גם ביחס לג”פ שהושלש בביה”ד הגדול ונמסר לאשה ביום יז שבט ה’תשס”ח.
אולם כל עוד תהא אפשרות לג”פ ללא כל חשש ופקפוק יעדיף ביה”ד אפשרות זו. בהתאם לאמור דוחה ביה”ד בשלב זה את החלטתו ביחס לכשרות הגט.
ט”ו. הבקשות לקבל הסרטה של סדור הגט והחלטה מנומקת בדבר כשרות הגט אם לאו, הינן נסיון להתערב בהחלטת ביה”ד ביחס לכשרות הגט, וביה”ד דוחה בקשות אלה.
האחריות לכשרות הגט מוטלת על כתפיו של ביה”ד מסדר הגט, והחלטה בענין זה נתונה לשיקול דעתו בלבד. אין לצדדים כל מעמד בענין זה, ואין ביה”ד מחויב לנמק לצדדים מדוע הגט כשר או פסול.
כאשר יש לביה”ד ספק ביחס לכל מרכיב שבסידור הגט מחקירת השמות ועד לכתיבת הגט ומסירתו וביה”ד מחליט שיש לבצע סידור גט נוסף, לא יוכלו הצדדים להתנגד לכך.
בכל סידור גט ממנה הבעל את הסופר והעדים לכתוב ולחתום בגט שיהא כשר לדעת הרב המסדר את הגט. כל עוד יהא לביה”ד מסדר הגט ספק על כשרות הגט בכתיבתו ו/או נתינתו ימנע ביה”ד ממתן מעשה בי”ד.
בנידון זה במקום לבקש מעשה בי”ד או החלטה באילו תנאים יהיה הגט כשר, היה על הבעל להביע רצונו והסכמתו לסידור ג”פ ללא כל חשש.
מצב זה בו הבעל מצוי במאסר בגין סירובו ליתן ג”פ לאשתו, ובמקום להודיע על רצונו ליתן ג”פ בהתאם להוראות ביה”ד, מעדיף לנהל הליכים משפטיים ארוכים הכרוכים בהוצאות מרובות, מחזקת את הבנת ביה”ד שהבעל עדיין לא רוצה ליתן ג”פ לאשתו.
התנהגותו של הבעל במהלך סידור הגט חיזקה את החשש של ביה”ד שהבעל מתכוון רק לשחרר עצמו ממאסר, ולהשאיר האשה בכבלי עיגונה.
חשש זה התאמת כאשר הגיע לידינו מסמך שכותרתו פס”ד שניתן ע”י דייני ביה”ד בנשיאות הגר”נ קרליץ ביום י סיוון ה’תשס”ט אחר סידור הגט בד סיוון ה’תשס”ט ובו נאמר בסעיף ז’: “ביה”ד קובע בזאת שגט שניתן או ינתן באופן זה הינו בטל ומבוטל, האשה אסורה לכו”ע ואם חלילה תעבור על פסק זה ותנשא שלא כדין יהיו בניה אסורים לבוא בקהל”.
עתה ברור שהודעתו של הבעל ביום ג’ סיוון ה’תשס”ט שברצונו ליתן ג”פ לאשתו לא היתה אלא כדי להשתחרר ממאסרו, כאשר הוא מובטח ע”י הגורמים המסייעים בעדו שינתן פס”ד כביכול המבטל את הגט ואוסר את האשה לכו”ע ובכך יוכל להמשיך ולהאבק להשגת דרישותיו הממוניות.
טז. מן הראוי לחזור ולהדגיש את שציינו כבר במסגרת פסקי הדין וההחלטות בתיק זה. מעולם לא היתה לבוררים סמכות לדון ולהחליט בעניני הגירושין אפילו לא לשעה אחת. ביה”ד דנן עיכב הדיון בפניו ע”מ לאפשר לבוררים הרב ברוידא והרב הייזלר לדון בעניני ממון בלבד שהוגדרו בשטר בוררות שנערך ע”י ביה”ד דנן ביום כב כסלו ה’תשס”ז (13/12/2006) ועליו חתם הבעל בביה”ד דנן בפני הבוררים.
יניקת הסמכות של הבוררים הינה רק מכח שטר בוררות זה ובעניני הממון שהוסדרו בו. שטר הבוררות של ביה”ד דהגר”נ קרליץ שנחתם בעקבות זאת בכ”ח כסלו תשס”ז, לא יכל לכלול ענינים שלא נכללו בשטר הבוררות שעליו חתם הבעל בפנינו.
בשטר הבוררות עליו חתם הבעל בפנינו נאמר במפורש: “אני מודע לכך כי הסכמת האשה לבוררות זו הינה בכפוף לכך כי עם סיום הבוררות, על פי הודעת הרבנים הנ”ל יסודר גט פיטורין”.
בשטר הבוררות של ביה”ד דהגר”נ קרליץ שנחתם אור לכח כסלו ה’תשס”ז הוגבל זמן הבוררות ל-30 יום ונקבע במפורש: “תוקף וסמכות הבוררים עד 30 יום, בהעדר החלטה בתאריך האמור יפקע סמכות הבוררים”. תוספת זו בשטר הבוררות נכתבה בכת”י של אחד הבוררים הרב הייזלר ונחתמה על ידו בר”ת מ”ה – מאיר הייזלר.
אחר פניות חוזרות ונשנות של ביה”ד דנן לבוררים לקבל החלטתם בעניני הממון, ולאחר שזו לא התקבלה גם אחר שעברו מספר חודשים נוספים לזמן שהוקצב, החזיר ביה”ד דנן את כל הנושאים למסלול הדיונים הרגיל.
ביום ה אייר ה’תשס”ז (23/04/2007) נקבע דיון לאכיפת גט ליום כז אייר ה’תשס”ז (15/05/2007) וביום כט אייר ה’תשס”ז ניתן פס”ד וצו למאסר הבעל לתקופה של 60 יום בגין סירובו לציית לפסה”ד, ונקבע מועד נוסף לסג”פ ליום כו תמוז ה’תשס”ז (12/07/2007).
ביה”ד הגדול בהחלטה מיום כג סיוון ה’תשס”ח (26/06/2008) בהתייחסו לפסקי הבוררים בנידון זה קבע במפורש: “ביה”ד של הגר”נ קרליץ פועל לדעתנו בחוסר סמכות מוחלט.. גם ללא שאלת הסמכות יש בקביעתם העיקרית בפס”ד מיום כ”ח אלול תשס”ז ובפס”ד משלים מיום כ”א אייר תשס”ח חוסר התחשבות במציאות”. ראה גם נימוקי הגר”ח איזרר לפס”ד זה שהאריך לבאר את חוסר הסמכות והתוקף לפסקי הבוררים.
ביה”ד הגדול חזר וחיזק דבריו בהחלטה מיום כא אלול ה’תשס”ח (21/09/2008) וקבע “… בפסק דין הנ”ל נתברר שאין סמכות ואין תוקף לפסקי הבוררות הנ”ל”.
לאור האמור לא היה מקום להתערבות נוספת של הבוררים במתן חוו”ד נוספת ביום י סיוון ה’תשס”ט, והתערבות נוספת זו בהליכים שבפנינו משוללת אף היא כל סמכות ואין לה כל תוקף ע”פ דין תורה.
יז. בנסיבות אלה כאשר הבעל והגורמים המסייעים בידו, נוקטים באמצעים פסולים על מנת להכשיל כל גט “שניתן או יינתן” ולמנוע מהאשה להנשא, אלא א”כ תכנע לדרישות הבעל בעניני הממון שלא כדין, ביה”ד לא יסדר גט נוסף אא”כ יוסרו כל המכשולים, ויוסר כל חשש להוצאת לעז על הגט.
הגורמים המסייעים ביד הבעל הטורחים לצרף לחוות דעתם חתימות של רבנים ת”ח חשובים מאד אשר לדעתם השפעה רבה על ציבור יראי ה’, גורמים במעשיהם להמשך עיגונה של האשה ולהמשך ישיבתו של הבעל במאסר, שישאר בעיגונו ולא יוכל להנשא ולקיים מצוות פו”ר שעדיין לא קיים.
בחוו”ד הנ”ל מיום י סיוון ה’תשס”ט סעיף ד’ נאמר שהבעל “השליש ג”פ בידי ביה”ד על מנת למסרו לאשה עפ”י שיקול דעת ביה”ד וללא תנאי. ביה”ד ימסור את הגט לאחר הסדרת עניני הממון כפי שנקבע בפסה”ד.”
עולה מהאמור שבידי חברי ביה”ד דהגר”נ קרליץ ג”פ שבידם למוסרו ללא תנאי, אם יסודרו עניני הממון כפי שנקבעו על ידם.
כאמור לעיל עניני הממון נפסקו על ידינו בדין תורה, ופסקי הדין דנן אושרו וקוימו ע”י חברי ביה”ד הגדול ביום כג סיוון ה’תשס”ח וכא אלול ה’תשס”ח והפכו להיות חלוטים.
הטענה כנגד האשה בחוו”ד הנ”ל מיום י סיוון ה’תשס”ט סעיף ה’ שהיא “מעגנת את עצמה על מנת להשיג רווחים כלכליים מעבר למגיע לה ע”פ דין”, לא ראוי לה שתשמע.
האשה פנתה לבי”ד רבני, ופסקי הדין ניתנו לדעתנו ולדעת ביה”ד הגדול ע”פ דין תורה, מהנימוקים המפורטים בפסקי הדין דנן ושל ביה”ד הגדול.
לדעתנו ולדעת חברי ביה”ד הגדול, הבעל מעגן את האשה על מנת שתוותר לו על המגיע לה ע”פ דין, כפי שהתבאר בפס”ד דנן ובפסק ביה”ד הגדול מיום כג סיוון ה’תשס”ח.
כפי שכתב הגר”ח איזרר בנימוקי פסה”ד עמוד 6 אף לדעת המהרשד”ם “אין הבעל יכול להתנות תנאים בממון שמגרעים זכויות ממון שמגיע לאשה עפ”י דין, כמו שאינו יכול להפסידה כתובתה.. אי אפשר לבעל להתנות על פחיתת מזונות כי אינו רשאי לפחות ממון האשה גם לשיטת מהרשד”ם.. כיון שנתברר שפסה”ד בענין הממון של ביה”ד האזורי הוא הפס”ד שבתוקף נמצא שאין הבעל יכול להתנות ולפחות מזה גם לשיטת מהרשד”ם”.
מה שברור מחוו”ד הנ”ל שמזה זמן יש בידי חברי ביה”ד דהגר”נ קרליץ האפשרות לפיתרון לעגינות קשה שבנדון זה, ומשום הסדרי הממון מעכבים הם הפיתרון שבידם.
הבוררים שסמכותם פקעה כבר לפני למעלה משנתיים, משימים עצמם מעל חברי ביה”ד הגדול שביטלו את הסדרי הממון של הבוררים גם לגופם, וקיימו פסקי הדין דנן.
ביה”ד תמה על אותם גורמים בסביבתו של הבעל המוכנים לממן הליכים משפטיים בעשרות אלפי שקלים, במקום לסייע במימון צרכי הילדים כפי שנפסקו בביה”ד דנן וביה”ד הגדול.
הסכומים שבוזבזו עד כה בהליכים משפטיים יכלו לספק צרכי הילדים למשך שנים רבות.
היה אף עדיף ליתן לבעל סכומי עתק אלה שבוזבזו למימון הליכים משפטיים, על מנת לרצותו לקבל את הדין כפי שנפסק על ידינו, ובכך להביא עיגון קשה זה לקיצו.
עד כמה אדם יכול להתאכזר כלפי עצמו וכלפי בניו שאינו רואה, מעגן את עצמו, את אם ילדיו, מתאכזר על הוריו הסובלים מאד מהמצב, וכל זאת בשל סירובו לקבל את הסדרי הממון שנפסקו על ידינו וע”י ביה”ד הגדול ע”פ דין תורה.
לדעתנו ישנם גורמים אשר ממניעים זרים שאינם זהים עם טובתו של הבעל, מסיתים אותו להמשיך לסבול בכלא וכביכול להאבק על דרישותיו, בהבטיחם לו שיפעלו למענו ולבסוף יכתירוהו כ’קדוש מעונה’ למען השגת מטרותיהם, כאשר הבעל משמש קורבן על מזבח הבמה שמבקשים לבנות לעצמם.
מהלכים אלה הובילו לדרך ללא מוצא ועל אותם גורמים מוטלת האחריות לתיקון המעוות ומציאת פיתרון לסבך אליו הביאו.
ציון בוארון:
קראתי את אשר כתב עמיתי הרב מלכא הי”ו.
הדברים ידועים ומפורסמים, ועכ”פ מן הצורך והחובה להביע מחאה כלפי הרכב מסוים שבבית דינו של הגר”נ קרליץ שליט”א.
המדובר בהרכב שכבר פגע קשות בכבודו של דיין ת”ח גדול הגר”ח שאנן שליט”א בשבתו כאב”ד לממונות בפתח תקוה, על ש”העיז” להוציא צו מניעה נגד אישיות מסוימת באלעד.
חמור מכל לפני כשלוש שנים הוציאו לעז חמור על גט שנמסר בביה”ד הגדול (לא פורסם), למרות פסק דין מפורש ומפורט שניתן בהרכב מורחב של ביה”ד בנשיאות הגר”ש עמאר והגר”ש בן שמעון שליט”א, שהגט כשר בלא פקפוק ובדבר חרם דר”ת על כל המוציא לעז על הגט, והם מתוך גסות הרוח שבהם לא חשו לנפשם והמשיכו בהטלת הדופי בכשרות הגט.
מדובר באנשים ריקים מתורה ויר”ש אשר כל כונתם ומטרתם בתיק זה (הנוכחי) ובתיקים אחרים היא, אך ורק להלחם ולהכפיש את בתי הדין בארץ, ולא טובת הבעל או האמת לנגד עיניהם. הבעל המסכן והאשה עמו הם אמצעי להשיג מטרת מלחמתם בבתי הדין.
מדובר באנשים שלא קראו ולא שימשו ואשר כבר יצאו מתחת ידם כמה מכשולות בעניני גיטין.
(לפני כשנתים פנה אלי הגר”מ ברנסדורפר זצוק”ל מראשי ביה”ד של העדה החרדית ובקשני לפנות אל כב’ הראשל”צ הגר”ש עמאר בדבר כשרות גט אשר סודר בביה”ד הנושא את שמו של הגר”נ קרליץ נר”ו).
החוצפה וגסות הרוח של אותו הרכב אינה יודעת גבולות.
הם חושבים עצמם לבית-הדין הגדול בעולם, עד כדי פסיקה שגט פלוני או אלמוני “שניתן או ינתן בטל ומבוטל”.
עוד לא נשמע כדבר הזה או חצי מזה להטיל דופי בגט, לא מב”ד של הגר”מ לנדאו או הגר”ש ווזנר שליט”א או אפילו מבית דין העדה החרדית שאינם מכירים ב’מדינה הציונית’ אשר בתיה”ד הוקמו על ידה.
ואילו כאן קמים אנשים המחזיקים עצמם “לבי דינא רבה” וכותבים: “שהגט שניתן או שינתן בטל ומבוטל …”. היש חוצפה וגסות רוח גדולה מזאת.
הדברים אינם חדשים, אלא מתוך שהם מטילים חיתתם על כל מי שרוצה לבקר אותם, בגלל זה המצב נמשך באין פוצה פה.
אנו פונים לכב’ הראשל”צ שליט”א לבוא בדברים עם כב’ הגר”נ קרליץ שליט”א ועם גדולי תורה האחרים ולטכס עיצה כיצד לבלום את המעשים הנלוזים והחמורים האלה.
בסיכום למעשה אני מצטרף למ”ש הגר”ד מלכא שליט”א, הבעל לא יוזמן אא”כ יהיה ברור שיש רצון ליתן גט ללא התחכמויות וכן ליתר הסעיפים.
לסיכומם של דברים והעולה מכל האמור:
1. בשלב זה ביה”ד דנן לא יזמין הבעל לסידור גט נוסף.
2. במידה והבעל יגיש בקשה בכתב ובה יביע רצון אמיתי לסידור ג”פ ללא כל חשש להוצאת לעז, ויציע הצעות להבטיח זאת, ישקול ביה”ד היכן וכיצד לקיים את סידור הגט.
3. החלטה זו תשלח אל כבוד הראשל”צ ונשיא ביה”ד הגדול הגאון הרב שלמה משה עמאר שליט”א.
ניתן ביום א’ אב תשס”ט (22/07/2009)