תקציר ת”א (שלום חיפה) 10427/81 הרב רקובר ואח’ (00/00/1987): בית משפט שלום דחה תביעת לסגירת בית קולנוע בשבת

ת”א (שלום חיפה) 10427/81 הרב רקובר ואח’ נ’ ארמון תיאטראות בע”מ ואח’, פ”ד תשמ”ז(2) 321 (1987)

 

בבית-המשפט השלום בחיפה

ת”א 10427/81

ת”א 12015/83

בפני:

כב’ השופט א’ פיכמן

 

התובעים בת”א 10427/81 והנתבעים ת”א 12015/83:

הרב רקובר ואח’

נגד

הנתבעים בת”א 10427/81 והתובעים בת”א 12015/83:

ארמון תיאטראות בע”מ ואח’

 

נזיקין – תביעה לצו מניעה שיאסור הקרנת סרטים בערב שבת – “מיטרד היחיד” – פגיעה רוחנית בתובעים – “מיטרד לציבור” – תובע שלא סבל נזק ממון – “גרם הפרת חוזה” – הסכם בין מפלגות לשמירת הסטאטוס-קוו הדתי הפרת חובה חקוקה שנקבעה בחוק שעות עבודה ומנוחה ובחוק עזר עירוני חיקוקים שלא נועדו להגן על התובעים.

 

התובעים, קבוצה של יהודים דתיים תושבי חיפה, עותרים למתן צו מניעה נגד בעלי בתי קולנוע בעיר, שיאסור עליהם הקרנת סרטים בלילות שבת ובמועדי ישראל. לטענת התובעים, הם זכאים לסעד המבוקש עפ”י כל העילות דלקמן: א. מטרד היחיד ומטרד לציבור לפי סעיפים 44 ו- 42 לפקודת הנזיקין; ב. הפרדת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה, דהיינו – אי קיום הוראותיהם של חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק העזר העירוני המחייב סגירת עסקים בשבת וחג; ג. גרם הפרת חוזה לפי סעיף 62 לפקודה, כשהחוזה הוא ההסכם הקואליציוני במועצת העיריה בדבר שמירת “הסטטוס-קוו” בעניני דת.

 

בית-המשפט דחה את התביעה ופסק:

1. כלל ראשוני הוא, שצד הבא לבקש מבית-המשפט סעד מסוג צו מניעה, חייב להוכיח תחילה שיש לו זכות חוקית המוכרת ע”י החוק במדינת ישראל, כפי שנתפרש נכונה ע”י בתיהמשפט בישראל, וכי הנתבעים פוגעים שלא כדין בזכות החוקית האמורה וכי במכלול הנסיבות, יהיה צודק ונכון שבית-המשפט יגן על הזכות האמורה המוקנית לתובע.

2.

א. על-מנת שבית-המשפט יפעיל סמכותו למתן צו, בעילה של “מטרד היחיד”, צריכים התובעים להוכיח שהקרנת סרטים בלילות שבת ובמועדי ישראל בבתי הקולנוע של הנתבעים גורמת להם הפרעה של ממש לשימוש בדירותיהם.

ב. מחומר הראיות עולה, שאיש מהתובעים אינו מתגורר בשכנות קרובה לאחד מבתי הקולנוע של הנתבעים, והפגיעה האמיתית שהם שטוענים לה, היא פגיעה ברגשותיהם כאנשים דתיים.

ג. פגיעה רגשית ורוחנית מסוג זה, אינה כלולה במסגרת האמורה בסעיף 44(א) לפקודה, ואין מקום לסווגה כ”מטרד היחיד”.

3. לתובעים אין “מעמד משפטי” לצרך הגשת העתירה עפ”י סעיף 42 לפקודה בגין “מיטרד לציבור”, מאחר והיא לא הוגשה ע”י היועץ המשפטי לממשלה ואין מדובר ב”נזק ממון”, כנדרש בסעיף 43.

4.

א. התובעים אינם צד להסכמי הסטאטוס-קוו, ואין הם יכולים לסתמך על אלה כבסיס לבקשת צווים משפטיים.

ב. מאחר ומדובר בהסכמים משתנים בין מפלגות, וההסכמים הינם בעלי אופי ציבורי – מפלגתי – דתי, ספק אם הסכמים אלה מהווים הסכמים “שפיטים”.

5.

א. הקרנת סרטים בלילות שבת וימי מנוחה, יש בה משום הפרת הוראותיהם של חוק שעות עבודה ומנוחה [8] וסעיף 18 לפקודת סדרי השלטון והמשפט [7], אולם על-פי פירושם הנכון, לא נתכוונו החיקוקים שהופרו להגנתם של התובעים או אנשים מסוגם, אלא להגנת העובדים מפני מעבידיהם.

ב. גם את חוק העזר העירוני אין לפרש כאילו נתכוון – על-פי מטרתו העיקרית – להגן על התובעים מפני סוג הנזק הרגשי, לו הם טוענים.

ג. כבר נפסקה הלכה בבית-המשפט העליון, שגוף העוסק בחקיקת מישנה, אינו מוסמך ואינו רשאי לחוקק חוקי עזר, שמטרתם העיקרית באה להסדיר בעיות דתיות ו/ או להגן מפני פגיעה ברגש דתי-רוחני.

 

פסק-דין

1. בפני שתי תביעות למתן צו מניעה, ואשר הוחלט (בהמ’ 7958/84) לשמען במאוחד.

עתירת התובעים היא לכפות על בתי הקולנוע בחיפה ושכונותיה, שיימנעו מהקרנת סרטים בלילות שבת ומועדי ישראל, וזאת באמצעות צו בית המשפט.

התובעים הינם שלושה רבנים בישראל ועוד שני נבחרי ציבור המכהנים בתפקידים שונים כנציגי צבור דתי בחיפה.

כל התובעים חברים בגוף נבחר, המייצג את מתפללי וגבאי בתי-הכנסת בחיפה והמכונה “הועדה לשמירת השבת”. הוועדה שמה לה למטרה לעשות לשמירת קדושת ומנוחת יום השבת בחיפה ומניעת הפרתו בפרהסיה.

כעולה מדברי התובעים ועדיהם, יוזם משפט זה ונתמך על ידי “הוועדה לשמירת השבת” וגוף נבחר נוסף – המכונה המועצה הדתית בחיפה.

המועצה הדתית: גוף נבחר בו מיוצגים נציגים מתוך הציבור הדתי בחיפה, אשר נבחרו ו/או מונו כחברי המועצה, חלקם על ידי משרד הדתות, חלקם על ידי הרבנות הראשית לחיפה, חלקם על ידי עירית חיפה – לפי המלצת מפלגות המרכיבות את מועצת העיריה.

פורמלית מופיעים התובעים בשמם הפרטי, ואולם לטענתם וטיעון זה נתמך על ידי האמור למעלה, הם מיצגים בתביעה זו לא רק את עצמם, אלא את כלל הציבור הדתי בחיפה, הניצב בפועל מאחוריהם במשפט זה ורואה עצמו כתובע בפועל בתביעה.

בסיכומו, מקבל גם ב”כ הנתבעים מצב דברים זה, ומסכים כי התובעים אכן מייצגים במשפט זה את כלל הציבור הדתי בחיפה.

לאור אלה וחומר העדויות ששמעתי, אני סומך את ידי על טיעון זה ומקבלו, על המשתמע מכך, וכפי שיבואר בהמשך.

הנתבעים הינם הבעלים ו/או המחזיקים ו/או המפעילים של מבנים וציוד הקרנה, בהם מופעלים בתי קולנוע בחיפה ושכונותיה, ואליהם צורפו (כנתבעים פורמליים) “התאחדות בתי הקולנוע בחיפה” (המהווה כעין ארגון גג שבמסגרתו מאוגדים בתי הקולנוע בחיפה) ויו”ר ההתאחדות.

2. מזה שנים רבות קיים בחיפה הסדר אשר על-פיו בתי הקולנוע בחיפה ושכונותיה, אינם מקרינים סרטים בלילות שבת, ביום השבת ובמועדי ישראל. (פרט לחריגים שוליים, בתקופות קצרות יחסית).

הסדר זה נתמך ואומץ הלכה למעשה, לאורך כל השנים, על-ידי כל ראשי העיריה ורוב נבחרי העיר במועצת עירית חיפה, וזאת על דעת שולחיהם, המפלגות – הדתיות והחילוניות כאחת. מצד שני, קוימה וקיימת בחיפה ושכונותיה תחבורה ציבורית ביום השבת וברוב מועדי ישראל. (להבדל מרוב ערי ישראל).

בנוסף, מתקיימים בלילות שבת אירועי תרבות ומופעים שונים (לא הקרנת סרטים), כאשר חלקם מקויימים במיבנים המשמשים ביתר ימות השנה כאולמות קולנוע.

ההסדרים הקיימים שפורטו למעלה, מוסדו ועוגנו בשורה של הסכמים קואליציוניים בכתב ובעל-פה, כאשר הצדדים להם הינם המפלגות המרכיבות מדי פעם את מועצת העיריה והנהלתה, ומעורבים בהם עסקנים ונבחרי ציבור מהמפלגות וארגונים שונים בחיפה.

ההסכמים וההסדרים החמורים כונו ע”י הנוגעים בדבר בשם הסכמי “הסטאטוס-קוו”. לאמור, הסכמים על שמירת מצב קיים, והכל במגמה לאפשר חיים בצוותא, או זה ליד זה, של הציבור הדתי והחילוני בחיפה, תוך כיבוד הדדי ורצון משותף לשמור על שלום בית ומניעת מתחים על רקע דתי, בין תושבי העיר.

בעדותו בבית-המשפט (פר’ 47-48) מעיד מזכיר העיר מר יוסף גלוזמן (המכהן בתפקיד זה ברציפות מאז 1979) ואומר:

“במסגרת הסדרי ה”סטאטוס-קוו” הדתי בחיפה, אין מתירים הקרנת סרטים בליל שבת וביום השבת. במסגרת אותו הסדר ישנה אפשרות במספר אולמות להציג הצגות בלילות שבת. הסדר זה של “הסטאטוס-קוו” בנושא הדת, מתרחב לתחומים אחרים ואנחנו רואים בתמונה כולה מסכת אחת שנועדה לאפשר חיים תקינים בין חלקי הציבור החילוני והדתי בחיפה. כפועל יוצא מראיה זו, מאפשרים הסדרי ה”סטאטוס-קוו” תחבורה ציבורית בשבת (לא בליל שבת), הצגות באולמות מסויימים, ולא מאפשרים הקרנת סרטים בלילות שבת בכל בתי הקולנוע בעיר חיפה.

כל הדיונים שהתקיימו בנוכחותי מאז הבחירות מ-1973 הסכימו על סיעות הקואליציות שהוקמו מאז לשמור על ה”סטאטוס-קוו” ועל חוקי העזר העירוניים המבטיחים את שמירתו. הוא הדין לגבי מועדי ישראל. (הכוונה לחגים דתיים בהם נהוג שבתון מכוח חוק)”.

3. בחודש דצמבר 1981, נודע לועד “למען שמירת השבת” ולחברים ב”מועצה הדתית” שהוזכרו למעלה, כי בתי הקולנוע בחיפה החליטו להתעלם מהסכמי ה”סטאטוס-קוו” ולהתחיל בהקרנת סרטי קולנוע בלילות שבת.

לאחר שמו”מ שנוהל בנושא הנידון לא עלה יפה, פנו התובעים בתביעה הנוכחית (במסגרת המרצה 2474/81) בבקשה למתן צו מניעה זמני לפיו יאסר על בתי הקולנוע בחיפה להקרין סרטים בלילות שבת.

לאחר שבית-משפט זה נענה למבוקש וניתן – במעמד צד אחד – צו זמני, זומנה ישיבה לדיון נרחב יותר, במעמד שני הצדדים.

לאחר חילופי תצהירים, חקירה נגדית של חלק מהמצהירים, שמיעת טענות והסברי ב”כ הצדדים והצדדים עצמם, ולאחר שהתברר לבית-המשפט, תוך שמיעת הבקשה האמורה, כי הנושא הנידון הינו בעל חשיבות ציבורית ורגישות בדרגה גבוהה ביותר, ולאחר שהתברר כי הפרשה אם תמשיך ותתגלגל עשויה לגרום להתלקחות של ממש בין חוגים דתיים וחילוניים ולמוטט את כל הסדרי הקיום בשלום והסטאטוסקוו שהוזכרו למעלה, קיבלו באי-כח הצדדים והצדדים עצמם את הצעת בית המשפט, כפי שנרשמו הדברים בפרוטוקול (מעמוד 26 והלאה) ישיבת יום 25.12.81 כדלקמן:

“כל הצדדים מקבלים הצעת בית-המשפט כדלקמן:

1. ההליכים המשפטיים המתנהלים בתיק זה יושהו עד יום ד’ 30.12.81 כולל.

2. המשיבים מקבלים עליהם מרצונם הטוב הצעת בית-המשפט לפיה הערב, ליל שבת 25.12.81, לא יוקרנו סרטים בבתי הקולנוע הקשורים בהם, וזאת כהבעת רצון לסייע לחיפוש פתרון מוסכם ברוח טובה. ב”כ המשיבים מצהירים כי הם מקבלים על עצמם לגרום למימוש התחייבות המשיבים.

3. המבקשים והמשיבים כאחד, מקבלים עליהם לפי פניית בית-המשפט לחפש יחדיו פתרון בדרכי שלום ולטובת כלל הציבור החיפני, ומבקשים את עזרת בית-המשפט להשגת הסדר שלום.

4. לצורך חיפוש פתרון בדרכי שלום, וכדי לאפשר הידברות בין כל הנוגעים בענין, ובשים לב לרגישות הציבור החיפני בכללו לנושא הנידון ולחשיבותו מבחינת שלום הציבור, ולאחר שנראה לבית-המשפט כי בין הגורמים הצריכים להיות צד בכל הידברות בנושא צריכים להיות גם עירית חיפה והרבנות הראשית בחיפה נראה לבית-המשפט כנכון להזמין את כב’ הרבנים הראשיים בחיפה, את כב’ ראש העיר, את חברי הסיעה הדתית בעירית חיפה, את הצדדים ובאי-כוחם, לפגישת הידברות משותפת למאמץ כולל למציאת פתרון מוסכם על דעת כולם, מתוך מטרה ומגמה להגיע להסדר מהיר ופתרון בדרכי שלום …”.

לאחר שב”כ הצדדים בירכו על יזמת בית-המשפט כאמור מעלה זומנה ישיבה נוספת ליום 29.12.81.

במועד האמור נפתחה ישיבת בית-המשפט בנוכחות ב”כ הצדדים והצדדים בעצמם, ועל פי הזמנת בית-המשפט כמבואר למעלה, נכחו כב’ הרבנים הראשיים לחיפה (הרבנים שאר ישוב כהן ובקשי דורון), ב”כ ראש העיר (מר גוראל), סגן ראש העיר (מר אלתר), היועץ המשפטי לעירית חיפה (עו”ד ריבלין).

לאחר השמעת דברים בנושא על-ידי בית המשפט, כב’ הרבנים הראשיים, כב’ ראש העיר וב”כ הצדדים הוקמה על-פי הצעת בית-המשפט ובהסכמת כל הנוכחים “ועדת הידברות”, בהרכב ראש עירית חיפה, סגן ראש העיר (יו”ר הסיעה הדתית בעיריה), יו”ר התאחדות בתי הקולנוע בחיפה (מר אורי פרקשטיין) וחבר הנהלת התאחדות בתי הקולנוע בחיפה (מר גרדינגר) – להלן “ועדת ההידברות”. סוכם שמטרת “ועדת ההידברות” כפי שהוגדרה בפרוטוקול (ראה פר’ 3-4) “להביא לפתרון מוסכם לשביעות רצון כל הצדדים והגורמים (הפורמליים והבלתי פורמליים) הקשורים לענין בנידון, והכל במטרה לאפשר מצד אחד לבתי הקולנוע להמשיך ולפעול בתנאים סבירים, ומצד שני להמשיך בשמירת הסטאטוס קוו הקיים בחיפה מזה עשרות שנים, תוך שמירת השקט והסדר הציבורי, ומניעת הצורך בהתדינות בבתי-המשפט בנושאים שהועלו כתוצאה מהדיונים שהחלו”.

על-פי המלצת בית-המשפט הסכימו כל הצדדים כי הדיונים המשפטיים בתיק אזרחי 10427/81 ו- 2500/81 יוקפאו וזאת עד לפניה בכתב של צד מהצדדים אל בית-המשפט.

“ועדת ההידברות” נפגשה מספר פעמים מחוץ לכותלי בית-המשפט (כפי שדווח לבית-המשפט על-ידי ב”כ הצדדים), והתוצאה היתה שנמצאו על ידה פתרונות ביניים, אשר הביאו לרגיעה – בעיר חיפה – בנושאים האמורים ולאי היזדקקות להליכים משפטיים, וזאת מאז 25.12.81ועד ליום 15.9.83, כאשר נעשתה פנייה על-ידי ב”כ הנתבעים לחדש הליכי המשפט.

בסיום פרק זה, ברצוני להדגיש כי הארכתי בציטוט מפרוטוקול ביתהמשפט המתייחס לנסיונות בית-המשפט ליזום הידברות ופתרון מוסכם על דעת כל הגורמים הציבוריים, הדתיים והחילוניים המעורבים בנושא הרגיש שבואר למעלה, וכל זאת, על מנת להבליט ולהדגיש כי דעת בית-המשפט היתה והינה גם כיום, שהסכסוך הנידון בתיק זה, רצוי וכדאי שימצא את פתרונו תוך הידברות הדדית וחיפוש פתרונות מוסכמים שיאפשרו קיום משותף בדרכי נועם, הבנה ושלום בין כל חלקי הציבור החיפני – הדתי והחילוני – ולא על ידי צווים שינתנו על ידי בתי-המשפט.

יחד עם כך, משנתבקש בית-המשפט על-ידי צד, כמבואר למעלה, לחדש ההליכים המשפטיים ולהכריע בסכסוך, לא נותר לבית-המשפט אלא לעשות את מלאכתו, תוך בדיקת הנושא והכרעה על-פי החוק והפסיקה.

מן הראוי להדגיש, כי לאורך כל הדרך, הנתבעים הצהירו וחזרו והצהירו, ואני מאמין להם ומקבל הצהרתם כנכונה וכנה, שהפעלת בתי הקולנוע בחיפה בלילות שבת וימי מנוחה, אותה הם מבקשים לעשות, לא באה ואינה מכוונת בשום פנים כצעד אנטי-דתי, או ברצון לפגוע בצורה כל שהיא, ברגשותיהם הדתיים של תושבי חיפה שומרי המצוות, והטעם היחידי להפעלה כזו, קשור ברצונם להגדיל את הכנסותיהם ופרנסתם מהפעלת עסקי הקולנוע שלהם.

13. אשר על כן ולאור כל האמור למעלה, אני מחליט לדחות את התביעה במלואה.

בהתאם, ועל פי התוצאות, הריני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים (לכולם ביחד) הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 1000 ש”ח + מע”מ כחוק.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית במובן האמור בחוק פסיקת ריבית והצמדה, וזאת מיום מתן פסק-דין זה, ועד התשלום בפועל.

14. לאחר שהוכרע המאבק המשפטי שבא לביטוי בפסק-דין זה, רואה אני חובה לעצמי להוסיף מספר דברים באוזני הצדדים.

בעיית השבת על השלכותיה, הינה בעיה קשה וסבוכה במציאות הישראלית. במדינת ישראל חיים בכפיפה אחת, אזרחים דתיים וחילוניים, והכרח המציאות הינו קיום משותף אלה בצד אלה, תוך כיבוד הדדי של הרגשות הכנים של שני חלקי הציבור, כבר הבעתי למעלה את דעת בית-משפט זה, שפתרון בעיות שמירת השבת ומניעת חילול השבת בפרהסיה, אינם ניתנים להשגה על ידי צווים של בית-המשפט, והדרך היחידה והנכונה הינה חיפוש פתרון מוסכם בדרכי נועם ושלום בית.

נאמן לגישה זו, הקים בימ”ש זה מיזמתו, את “ועדת ההידברות”, וזו אכן גרמה לרגיעה מעשית בשטח, ומניעת עימות בין הציבור החילוני והדתי בחיפה, אשר נמשכה מספר שנים.

בשלב הנוכחי, לא נותר לבית-המשפט, לאחר שהוטל עליו להכריע את הדין והוא עשה את מלאכתו, אלא לחזור ולקרוא לצדדים, על אף כל שנקבע בפסק-הדין, להמשיך בהידברות הן במסגרת “ועדת ההידברות”, והן בכל מסגרת אחרת שתראה לצדדים. כדי לעשות כל הניתן למנוע עימות והידרדרות ביחסים בין חלקי הציבור החילוני והדתי בחיפה, ולמצוא פתרון מוסכם וכולל באחת הדרכים שכבר הוצעו על ידי בית-משפט זה, במהלך הדיונים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *