תקציר ת”א (שלום באר-שבע) 56315-02-17 אגודה לשמירת זכויות הפרט (20/04/2020): בית משפט שלום החליט על פיצוי חמישים אלף ש”ח בית דפוס שסירב להדפיס כרזת להט”ב עקב האיסור הדתי

ת”א (שלום באר-שבע) 56315-02-17 אגודה לשמירת זכויות הפרט נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ (20/04/2020)

 

בית משפט השלום בבאר שבע

ת”א 56315-02-17

 

בפני:

כבוד השופטת אורית ליפשיץ

 

התובעת:

אגודה לשמירת זכויות הפרט

ע”י עו”ד ענת קדרון ועו”ד אסף חדי כהן

נגד

הנתבעים:

1. צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ

2. יוסי כהן

3. אמיר כהן

ע”י עו”ד מנשה צ. יאדו

 

פסק דין

מבוא

1. לפני תובענה כספית לפי “חוק איסור הפלייה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס”א”, (להלן: “חוק איסור הפלייה“) בסך כולל של 100,000 ₪, בגין שני אירועי הפליה שונים, כעולה מכתב התביעה.

2. הנתבעים מאידך הגישו כתב תביעה שכנגד על סך של 100,000 ₪ בהתאם לחוק איסור לשון הרבע, בגין שני פרסומים אותם פרסמו הנתבעים שכנגד.

 

מיהות הצדדים

3. התובעת הינה אגודה לשמירת זכויות הפרט, אשר מטרתה, כפי שהיא מצהירה על עצמה הינו “סיפוק מענה מתאים לצורכי קהילת הלהט”ב, השגת שוויון הזדמנויות עבור הקהילה, וקידום השוויון בישראל” (להלן: “התובעת“), ואילו הנתבעת מס’ 1 (להלן: “הנתבעת“) בית דפוס בבאר שבע בשם המפורט בכתב התביעה והנתבעים מס’ 2-3 הינם הבעלים של בית הדפוס (להלן: “הנתבעים“).

 

טיעוני הצדדים

4. לטענת התובעת, ביום ה- 26/10/16 פנתה התובעת באמצעות מתנדבת באגודה באוניברסיטת בן גוריון אל מספר בתי דפוס בדואר אלקטרוני, על מנת לקבל מהם הצעת מחיר להדפסת פוסטר.

5. לטענת התובעת, הנתבעת השיבה לה במייל כלהלן: “איננו עוסקים בחומרי תועבה. יהודים אנחנו!” לטענתה, הנתבעת שלחה מייל זה אף מבלי לדעת מהו תוכן הפוסטר המבוקש, ודי היה לה בזהות התובעת בכדי לסרב לפנייה.

6. ביום ה- 14/11/16 פנתה התובעת לנתבעים וביקשה פיצוי בגין הפלייתה, אלא שהנתבעים סירבו ואיימו בהגשת תובענה בגין לשון הרע, היות ונציגת התובעת, הגב’ יעל סלוק, אשר נפגעה עד עמקי נשמתה מהנתבעים, כך לטענתה, פרסמה חוות דעת שלילית עליה בעמוד הפייסבוק שלה.

7. מעבר לאיום זה, כך לטענתה, טענו הנתבעים בתשובתם מיום ה- 24/11/16 כי הם אינם מוכנה להדפיס חומרים שלעניות דעתם אינם תואמים את אופי המקום, וכן שאין הם מעוניינים לחשוף את קהל עובדיהם ולקוחותיהם לחומרים בעלי הקשרים מיניים כלל וכלל, וניתן להבין מתגובה זו כי כל דבר שתבקש התובעת להדפיס הרי שהוא בעל הקשר מיני פסול, וזוהי תמצית ה- “להטו”פובויה”, כך לטענתה.

8. התובעת טענה לאירוע נוסף מיום ה- 23/5/16 עת פנה יעקב פרידמן, נציג התובעת, לנתבעים וביקש להדפיס פוסטר מסוים, אלא שלאחר ששלח את הקובץ התקשר, נציג הנתבעת יורם ליעקב והודיע לו כי הוא מסרב להדפיס את הקובץ בשל קישורו לקהילה הגאה. התובעת צרפה העתקים מהפניות במייל לתביעתה.

9. התובעת מפנה לסעיף 3 לחוק איסור הפלייה ולהוראות החוק שם . כן מפנה התובעת להפרת חובה חקוקה כעולה מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. התובעת עותרת לבית המשפט כי יפסוק לטובתה פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ₪ בגין כל אחד ממקרי האפליה.

10. הנתבעים הכחישו את זכאות התובעת לקבל פיצויים והגישו תביעה שכנגד על סך של 100,000 ₪ כנגד התובעת בגין שלושה פרסומי לשון הרע. לטענת הנתבעים, הרי שאינם כופרים באירועים מושא התביעה העיקרית, אלא שטוענים הם לזכותם בדין לנהוג כך. לטענתם, התובעת מבקשת לעקור את זכויות הפרט של הנתבעים ושל הפועלים מטעמה, לשלול מהם את חופש ההתקשרות המבטא את האוטונומיה המוגנת של הפרט ולחייב את הנתבעים ב- “קום ועשה”, ולעשות מעשה שלפי גדרי ההלכה מהווה “סיוע לדבר עבירה”.

11. לטענתם חוק איסור הפלייה לא חל על נסיבות מעין אלו של הזמנה להציע הצעה לייצור מוצר עבור לקוח מסוים, החוק חל על מוצרים או שירותים אותם העמיד נותן השירות בהצעה בלתי חוזרת לציבור בלתי מסוים של אנשים. לטענתם לא נמצא בעולם כולו מצב בו כפו אדם בשוק הפרטי להתקשר עם מישהו ולייצר עבורו מוצר, בניגוד לאיסורי דתו והשקפתו.

12. כמו כן, לטענתם, הם לא דחו את פניית הנתבעים במישור העובדתי, ואילו התובעת מיהרה לפנות לערוצים משפטיים לפני שמיצתה את הבירור מולם, והדבר עולה מהתכתבויות בין הצדדים.

13. הנתבעים מפנים לעקרונות כמו חופש ההתקשרות, חופש המצפון, חופש הדת, הזכות לתרבות, לכך שעולם ההלכה המטיל איסור הלכתי על העניין, וכן מפנים הם לצביונה היהודי של מדינת ישראל. לטענת הנתבעים, בסופו של יום, הם רשאים לסרב להדפיס הזמנות לאגודה שהיא ארגון להט”בים.

14. במסגרת כתב התביעה שכנגד טענו הנתבעים/תובעים שכנגד לשלושה פרסומים שונים, הראשון מיום 26/10/17 השני פרסום באתר מאקו, והשלישי בעיתון אינטרנטי באר שבע – נט , במסגרתם, הוציאה התובעת ונציגים מטעמה לשון הרע על הנתבעים.

15. בהמשך ההליך בפני, הנתבעת צרפה לתיק פסק דין של בית המשפט העליון בארה”ב מיום ה- 4/6/18, אשר בו נפסק כי אופה היה רשאי לסרב לבקשה להכין עוגת חתונה עבור זוג חד מיני, וכי הדבר יפר את זכותו לביטוי חופשי. לטענתם, בית המשפט פסק כי התנגדויות להומוסקסואליות הינן השקפות מוגנות ובנסיבות מתאימות מהוות צורות ביטוי מוגנות.

 

רקע דיוני

16. ביום ה- 4/7/19 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה יוותרו על שלב הראיות, יתמקדו באירוע מיום ה- 26.10.16, יוותרו על האירוע מיום ה- 23.5.16 (שיחת הטלפון הנטענת בכתב התביעה), ואילו הנתבעים מצדם יוותרו על התביעה שכנגד שעניינה לשון הרע.

17. עוד הסכימו הצדדים על הגשת סיכומים בסוגיה העקרונית כפי שעולה מכתבי הטענות.

18. לאור ההסכמה הוריתי על מחיקת סעיף 9 לכתב התביעה ועדכון סכום התביעה על סך של 50,000 ₪, וכמו כן הוריתי, כאמור לעיל, על מחיקת כתב התביעה שכנגד.

19. נוכח ההסכמה לעיל, הרי שפסק הדין נסוב סביב התנהלות הצדדים וטענותיהם בכל הנוגע לאירוע מיום 26/10/16 בלבד.

 

רקע עובדתי אשר אינו שנוי במחלוקת

20. אין חולק על הנסיבות העובדתיות שתוארו בכתבי טענות התובעת בכל הנוגע לאירוע מיום 26/10/16.

21. אין חולק כי נשלח ע”י נציגי התובעת מייל לנתבעת ועוד בתי דפוס וכי במייל התבקשו בתי הדפוס ליתן הצעה להדפסת החומרים המפורטים לעיל (פוסטר וכיוב’).

22. אין חולק כי התובעים נענו בסירוב ע”י הנתבעים, סירוב בכתב, ובמסגרת הסירוב השיבו הנתבעים כי : “….”איננו עוסקים בחומרי תועבה. יהודים אנחנו!”

23. אין חולק בין הצדדים, כעולה מפרוטוקול הדיון שנערך בפני, כי הנתבעים, בטרם סירבו, כלל לא עיינו בפוסטר המוצע לפרסום, וזאת בטרם סירבו להדפיסו ולייצרו.

 

השאלה שבמחלוקת

24. האמנם יכולים היו הנתבעים לסרב לבצע עבודה עבור התובעת היות והם מתנגדים עקרונית לפעולותיה? האמנם סירובם של הנתבעים להדפיס ולייצר חומרים לתובעת בשל זהותה ותכליתה הינו בדין?

25. האמנם סירובם של הנתבעים לספק את השירות לתובעת מהווה הפרה של חוק איסור הפלייה? האם זכאים הנתבעים לסרב לספק לתובעת שירות בשל אמונותיהם וצו מצפונם? האם טענת הנתבעים כי ישנו פסק הלכה לפיו מתן שירות לתובעת עולה כדי סיוע לדבר עבירה, מקנה להם את הזכות שלא לספק לתובעת שירות, רק בשל זהותה?

26. האם זכאית התובעת לסעד כספי בגין האירוע הנטען ?

 

זכות השוויון וחוק איסור הפלייה

 

דיון והכרעה

43. השאלה העומדת להכרעתי היא, האם איסור הפליה בהספקת מוצרים הקבוע בחוק איסור הפליה, חל על בקשת התובעת מיום 26/10/16 לקבל מהנתבעים שירותי דפוס. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, פרוטוקולי הדיון וסיכומי הצדדים, הגעתי להכרעה כי התשובה הינה חיובית וכי דין התביעה להתקבל ולהלן נימוקי:

סוף דבר

66. נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

67. את טיעוניהם של הנתבעים בסיכומיהם ביחס ל- “קיזוז”, וביחס לפגיעה שהתביעה הסבה להם, הן מבחינה כלכלית והן מבחינות אחרות, וכן את טענותיהם בדבר העובדה כי עסקינן בעסק קטן אשר הכנסתו מצומצמת, בחרתי להביא בחשבון, באופן מסוים לעניין ההוצאות.

68. את טענתם בסיכומיהם כי ניאותו להתנצל והתנצלו והצרו על תגובתם בתצהיר הנתבע, לא מצאתי לנכון לקבל, כי בסופו של יום, טוענים הנתבעים כי היו חוזרים גם היום על סירובם ליתן שירותי הדפסה לתובעת, כך שככל שמדובר בהתנצלות, הרי שהיא מהשפה לחוץ.

69. התובעת הוכיחה כי הנתבעים הפלו אותה, כעולה מחוק איסור הפלייה, והנתבעים לא הראו שקיימת לזכותם הגנה מכוח החוק ומשכך אני מחייבת אותם לשלם לתובעת ביחד ולחוד סך של 50,000 ₪ בגין הפלייה זו, כקבוע בסעיף 5 לחוק איסור הפליה.

70. בנסיבות העניין, ולאחר ששקללתי את כלל השיקולים השונים, וביניהם הבאתי בחשבון את העובדה כי הצדדים וויתרו על קיומו של דיון הוכחות והצגת ראיות, כי התובעת וויתרה על תביעתה בגין האירוע מיום 23/5/16 ואילו הנתבעים ויתרו על התביעה שכנגד, הנני משיתה על הנתבעים הוצאות מופחתות בסך של 7,000 ₪.

71. סכומים אלו שפסקתי, ישולמו ע”י הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת בתוך 60 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה כחוק.

72. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

73. זכות ערעור כחוק.

 

ניתן היום, כ”ו ניסן תש”פ, 20 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *