תקציר ת”א (מחוזי ירושלים) 2140/08 ‘המטה למען ארץ ישראל’ (10/09/2008): בית משפט מחוזי דחה בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה

ת”א (מחוזי ירושלים) 2140/08 המטה למען ארץ ישראל’ נ’ מפקד מחוז ירושלים – משטרת ישראל (10/09/2008)

 

בית משפט מחוזי ירושלים

ת”א 2140/2008

 

לפני:

כב’ השופט ר’ כרמל

 

התובעים:

1. המטה למען ארץ ישראל – עמותה רשומה

2. שוחרי המקדש – המטה המשותף לתנועות המקדש והר הבית

3. המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש ע”ר

4. מנויי קרבן הפסח התשס”ח

כולם ע”י ב”כ עו”ד אביעד ויסולי

נ ג ד

הנתבעים:

1. ניצב אהרון פרנקו – משטרת ישראל

2. ניצב אילן פרנקו – משטרת ישראל

3. אהוד אולמרט – ראש הממשלה

4. אברהם דיכטר – השר לביטחון הפנים

5. מדינת ישראל

הנתבעים 1-5 באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים

6. הווקף המוסלמי בירושלים – הקדש ציבורי

 

חקיקה שאוזכרה:

תקנות סדר הדין האזרחי, ה’תשמ”ד-1984: סע’ 18, 19, 20, 97, 97 (א), 477, 482

 

החלטה

 

א. בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה

1. התובעים, המטה למען ארץ ישראל (עמותה רשומה) ואח’, הגישו תובענה כנגד הנתבעים, הם הניצבים אהרון פרנקו ואילן פרנקו, ראש הממשלה אהוד אולמרט, השר לביטחון הפנים א’ דיכטר ומדינת ישראל (אלה נתבעים 1-5), וכנגד הווקף המוסלמי בירושלים – הקדש ציבורי (הנתבע מס’ 6).

2. התובענה הוגשה ביום 10/04/2008.

3. ביום 26/06/2008 הוגשה מטעם התובעים בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים 1-5, בטענה שכתב התביעה הומצא לנתבעים אלה ביום 10/04/2008 באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים. התובעים נסמכים בבקשתם, באשר לביצוע המצאת כתבי בי-דין, על עותק מהעמוד הראשון של כתב התביעה (עותק הכולל את פרטי הגשת התובענה: מספר התובענה בבית המשפט ומועד הגשת התביעה) הנושא חותמת משרד המשפטים – פרקליטות מחוז ירושלים, “התקבל”, מתאריך 10/04/2008.

4. לבקשה למתן פסק דין (כמו גם לתיק בית המשפט), לא צורף עותק מהזמנה הערוכה לפי טופס 2 לתקנות סדר הדין האזרחי, ה’תשמ”ד 1984, זאת, כאמור בהוראת תקנה 18 לתקנות הנ”ל. בטופס זה נאמר (כאמור בטופס עצמו וכן בהוראת תקנה 19 לתקנות סדר הדין האזרחי): “בהזמנה לדין יידרש הנתבע להגיש כתב הגנה תוך שלושים ימים לאחר המצאת ההזמנה …”, ותקנה 20 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי הזמנה כאמור יש להמציא בתכוף לאחר הגשת כתב התביעה לכל נתבע. התובעים לא צרפו לבקשתם עותק מההזמנות לדין אשר הומצאו לנתבעים 1-5 בהן נדרשו הנתבעים להמציא כתב הגנה בתוך שלושים ימים. ר’ לעניין זה: רע”א 1973/00 ס’ט’ ס’ אלקטרוניקה בינלאומי בע”מ נ’

Gmbh Lomberg – Werke (01/08/2000),

לפיה: “מצב דברים זה (של מתן פסק דין בהעדר הגנה – ר’ כ’) מתבסס על ההנחה כי לנתבע ניתנה הזמנה כדין ונמסרו לו כתבי בי-דין …”. דברים אלה נאמרו בנוגע עם הליך בו בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, כאשר השאלה שעמדה לפני בית המשפט הייתה האם בוצעה הזמנה כדין לנתבע שהוא תושב חוץ, באמצעות עורך דין המורשה לקבלת כתבי בי-דין או למורשה בהנהלת עסקים (תקנות 477 ו- 482 לתקנות סדר הדין האזרחי), וניתן להסיק מהם גם לענייננו, באשר לצורך בהמצאת הזמנה לדין בה מפורטת וכלולה הדרישה להגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים ממועד המסירה.

5. בנוסף לאמור לעיל, וללא קשר לדברים האמורים בסעיף 4 לעיל, דין הבקשה להידחות מטעם נוסף: התובעים עותרים כנגד המגבלות וההגבלות המוטלות על נוכחותם של יהודים ותפילותיהם בהר הבית שבירושלים כאמור, בין היתר, בסעיף 3 לכתב התביעה: “הנתבעים מונעים במזיד מכל יהודי להתפלל בהר הבית ומקשים על גישתם של יהודים להר הבית תוך אפליה בוטה לרעה ביחס למוסלמים. הנתבעים מונעים מיהודים, ביודעין ובמתכוון ומשיקולים פוליטיים זרים, את חופש הדת והפולחן המגיע להם במקום הקדוש ביותר ליהודים…”. כתב התביעה, יצוין, כולל 186 סעיפים המשתרעים על פני 73 עמודים ובא בו פירוט, בין היתר, בנוגע להר הבית ביהדות, בתי המקדש (הראשון ושני), מבית שני ועד ששת הימים, התקופה הרומית והביזנטית, תקופת הכיבוש המוסלמי, הר הבית בתקופת הצלבנית, התפילה בהר הבית, הקרבת קורבנות בזמן הזה בהר הבית, חופש הגישה להר הבית, ועוד.

בין הסעדים המבוקשים, עותרים התובעים, במסגרת הבקשה למתן פסק דין, למתן צו המורה לנתבעים 1-5:

“להימנע מאפליית היהודים לרעה במתן זכות הגישה להר הבית בכל הנוגע לשעות הגישה, שערי הכניסה, בדיקות ביטחוניות, רישום שמות, ליווי, איגוד קבוצות; להימנע מלהפריע ליהודים להתפלל בהר הבית ולקיים את מצוות הקרבנות; לאפשר גישה ותפילה בבית הכנסת במתחם המחכמה; לפנות את המגורים, השירותים והמשרדים מהמבנה במתחם המחכמה הנמצא על הכותל המערבי.”

6. במידה שיינתן פסק דין אשר יכלול צו כאמור וכמבוקש על ידי התובעים, קיים יסוד להנחה ולצפייה שיכול שיהיו לכך השלכות לא קלות על הסדר הציבורי ושלום הציבור. למימושו וקיומו של צו כאמור, הכולל, מחד, קיום מצוות הקורבנות על הר הבית, ומאידך, פינוי מגורים, שירותים ומשרדים מהמבנה שבמתחם המחכמה הנמצא על הכותל המערבי, יכול שיהיו השלכות רוחב מעבר לבעלי הדין. משמעויות פסק דין בהעדר הגנה, כמבוקש במקרה זה, עלולות לגרור בעקבותיהן צעדים קיצוניים שתוצאתם האפשרית תשפיע השפעה חמורה על שלום הציבור. אף שהציבור אינו צד להליכים אלה, קיימות השלכות פוטנציאליות רחבות ומיידיות לסעד המבוקש על צד שלישי שהוא הציבור (השוו לצורך כך: רע”א 2543/07 מורטון נ’ שובל – קיבוץ השומר הצעיר (24/1/2008)). בנסיבות כאלה, ואף אם הומצא כתב התביעה כדין, בית המשפט לא ימהר ליתן פסק דין בהעדר הגנה. במקרים יוצאי דופן, נדירים, חריגים, כמו המקרה שלפניי, וגם אם קמה הזכות לתובעים לקבל פסק דין במסגרת תקנה 97 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט, ואולי אף חייב, להפעיל את שיקול דעתו ולהימנע ממתן פסק דין בהעדר הגנה. תימוכין לגישה זו ניתן לראות בדברים שנאמרו בעניין רע”א 8743/01 אריעד מבנים בע”מ נ’ אבי את אריק הנדסת חשמל בע”מ, פ”ד נו(4) (2002)61. אמנם, ההחלטה באותו עניין עסקה בסיטואציה בה הוגשה בקשה למתן פסק דין, ובטרם הוחלט בבקשה הוגש כתב הגנה, אולם ניתן ללמוד מאותם דברים שנאמרו שם גם לענייננו:

“אולם אל מול אינטרס זה, המצדיק במקרים מסוימים קבלת פסק-דין בהעדר הגנה, עומדת זכות היסוד של הצד שכנגד לגישה לערכאות וכן החשיבות המהותית שבניהול ההליך המשפטי במעמד שני הצדדים. בהתאם לכך נפסק כי על אף הלשון החד משמעית של תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי שלפיה “נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, ייתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד…”, אין להתעלם מכתב הגנה שהוגש באיחור כל עוד לא ניתן פסק דין בהיעדר הגנה (ע”א 109/51 פרידנזון נ’ גולדברג [3]; ע”א 165/63 רימר נ’ רקפת – מפעלי פיתוח בע”מ [4]; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי [9], בעמ’ 260). אכן, “נעילת שערי בית המשפט בפני הנתבע אינה עניין של מה בכך… במציאת נקודת האיזון הראויה בן השיקולים השונים שפורטו לעיל על בית המשפט להתחשב בנסיבות המיוחדות לכל מקרה, ואין לקבוע כלל נוקשה בבחינת ‘ייקוב הדין את ההר’ אשר יקפח באופן גורף את זכותם של בעלי דין לנהל הליך שיפוטי”.

מכאן, ניתן לומר כי הזכות לקבל פסק דין בהעדר הגנה, אינה זכות מוחלטת, על אף לשון תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי (ר’ גם רע”א 6265/04 כסיף נ’ רובין (10/10/2004), ור’ גם הדברים שנאמרו ברע”א 1119/05 גולדסיל בע”מ נ’ ביליה רוברט – נכסים ובניין בע”מ (27/02/2005), סעיף (2) להחלטה).

7. לפיכך, הבקשה נדחית.

 

ניתנה היום, ט אלול ה’תשס”ח (10/09/2008), בהעדר הצדדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *