תקציר ת”א‏ (שלום ת”א) 35927/06 עו”ד שטוב‏ (28/04/2019): בית משפט שלום חייב את הנהלת בתי דין רבניים לשלם כחצי מליון ש”ח לנזקיו של עו”ד שדיין מנע מבעדו לייצג בתיקים רבים

ת”א‏ (שלום ת”א) 35927/06 עו”ד שטוב נ’ הנהלת בתי הדין הרבניים‏ (28/04/2019)

 

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”א 35927/06

 

לפני:

כבוד השופט אביים ברקאי

 

התובע:

רפאל שטוב, עו”ד

נגד

הנתבעת:

מדינת ישראל – הנהלת בתי הדין הרבניים

 

ב”כ התובע:

עו”ד צבי כהנא

ב”כ הנתבעת:

עו”ד שושי נרי, פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)

 

פסק דין

 

חלק ראשון – על פסק הדין; תמצית פסק הדין ותוכן ענייניו וטבלת ריכוז הסעדים בו

 

1. על פסק הדין

 

1.1. בקליפת אגוז

 

עניינו של פסק דין זה הוא קביעת נזקו של התובע והפיצוי הכספי לו הוא זכאי בעקבות פסילתו מלהופיע בבית הדין הרבני כך ש”נוצר בפועל ‘חרם’ אשר מנע מעו”ד שטוב לייצג לקוחות בענייני ממונות וענייני הקדשות” (ר’ פסק דינה של כב’ הש’ אביגיל כהן בתיק זה מיום 27/8/13). קביעת הפיצוי היא לאחר שניתן פסק דין במסגרת ערעור בבית המשפט המחוזי ובהתאם להנחיות אותו פסק דין אליו אתייחס בפסקה הבאה. בדיון שלפני הוגשו סיכומי הצדדים בכתב וכן נערכה השלמת טיעון בעל פה. כל הראיות וכן הציטוטים נלקחו מ משלב שמיעת הראיות בפני כב’ הש’ אביגיל כהן, למעט אם נרשם אחרת.

 

1.2. הליכים קודמים בתיק, בתמצית שבתמצית

 

תחילתו של ההליך הוא בתביעה שהוגשה ביום 13/6/16 ואשר נדחתה בפסק דין מיום 27/8/13 ואשר דחה את התביעה (כב’ השופטת אביגיל כהן). ערעור שהוגש על פסק הדין הביא לכך שבית המשפט המחוזי קבע כי “המדינה נושאת באחריות ישירה למחצית מנזקיו של המערער”. מכאן נקבע עוד כי יש להשיב ההליך לבית משפט השלום “על מנת שיוציא מלפניו פסק דין משלים” (ר’ ע”א (ת”א) 56740-10-13‏ ‏עו”ד רפאל שטוב נ’ אברהם צבי שינפלד, דיין (מיום 16/8/2015, כב’ הש’ ח’ ענבר, י’ שבח וש’ שוחט).

– להשלמת התמונה ייאמר כי עניינו של התובע נדון, הן במסגרת הליך זה והן במסגרת הליכים אחרים בהם “הוחרם” על ידי ערכאות נוספות. עניינו של התובע נדון גם על ידי בית המשפט המחוזי, בית המשפט העליון ובג”צ והן בבית הדין הרבני לרבות על ידי נשיא בית הדין הגדול כב’ הרב עמאר.

– לאחר פסק הדין בערעור הועבר התיק למותב אחר והצדדים ניהלו משא ומתן לא קצר. כך או כך לאחר העברת התיק לטיפולי הוגשו סיכומי הצדדים בכתב וכן נוהל דיון בו הוסיפו הצדדים ומיקדו טענותיהם בעל פה ומכאן פסק הדין.

 

1.3. סכום התביעה, סכומו המירבי של פסק הדין ודרך תחשיב הנזק

– התביעה הוגשה על סך של 2,500,000 ₪ לצרכי אגרה. פסק הדין בערעור קבע כי המדינה תישא באחריות ישירה למחצית מנזקי התובע – ומכאן הסך המירבי לפיצוי הוא מחצית מ – 2,500,000 ₪.

– פסק הדין ידון בארבעה עשר דרישות תשלום שונות וכן בדרישה לפיצוי בגין נזק לא ממוני – פסק הדין מתייחס בחלקו לפיצוי בגין נזק לא ממוני ובחלקו העיקרי לארבעה עשר הליכים שונים בגינם עותר התובע לפיצוי, קרי ארבעה עשר תיקים בהם נמנע או נפגע ייצוגו בבית הדין הרבני. כאן המקום לציין כי התובע טען בתחילה לעשרים ושניים (22) תיקים שונים בהם נפסל מייצוג; מתוך 22 התיקים התייחס התובע לשמונה עשר תיקים בלבד; גם אותם 18 תיקים צומצמו ל – 14 לאחר שביחס לארבעה מהם ציין התובע כי לא נגרם לו נזק ממוני.

– כבר מיד ייאמר כי ההכרעה בהליך תעשה על בסיס הנתונים שהובאו וכן על דרך האומדנה, כל זאת לאחר קביעת מנגנון חישוב וכן הקריטריונים לחיוב והבסיס לקביעת הפיצוי.

 

2. תמצית פסק הדין וכן טבלה מרכזת ובה פירוט הפיצוי שנדרש לצד קביעות פסה”ד

2.1. בחלקו הראשון של פסק הדין (סעיפים 1-4) – יובאו העובדות והטענות הרלוונטיות וכן טבלה מרכזת של כל ההליכים.

2.2. בחלקו השני של פסק הדין (סעיפים 5-10) – יפורט מנגנון החישוב והקריטריונים לפיהם יוערך הפיצוי לו זכאי התובע. ניתן יהיה לחסוך ולפסוח על הדיון בכל אחד מבסיסי התחשיב ולהסתפק בריכוז הראשוני שבסעיף 5.3 לפסק הדין.

2.3. בחלקו השלישי של פסק הדין (סעיפים 11-18) – יובא דיון ביחס לשבעה הליכי שונים בגינם דורש התובע פיצוי ואשר להם מכנה משותף.

2.4. בחלקו הרביעי של פסק הדין (סעיפים 19-25) – יובא דיון ביחס לשבעה הליכים נוספים בגינם דורש התובע פיצוי.

2.5. בחלקו החמישי של פסק הדין (סעיפים 26-27) – תהא התייחסות לדרישות התובע לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, פגיעה בשם הטוב והמוניטין וכן פיצוי בגין עגמת נפש.

2.6. בסופו של הליך (סעיף 28) – חויבה הנתבעת בתשלום הסך של 428,625 ₪ בצירוף מע”מ וכן 91,575 ₪ הכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13/6/2006 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף חויבה הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בסך כולל של 85,725 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

 

3. טבלת הסעדים לתובע בהתאם להליכים השונים בגינם נדרש פיצוי

 

3.1. למען הנוחות תובא להלן טבלה המרכזת את כל ארבעה עשר ההליכים אליהם התייחס התובע וביחס לכל הליך יפורט הן סכום התביעה והן הסכום שנפסק. שוב יודגש כי בהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי בערעור שהוגש על פסק הדין המקורי – הרי יש לחייב את הנתבעת במחצית מהנזק שייקבע. אשר על כן – התובע יהיה זכאי רק למחצית מכל סכום אשר ייקבע בהמשך פסק הדין .

 

3.2. לעניין תחשיבי הפיצוי אל מול תחשיבי התביעה יובהרו להלן שלושה:

 

4. רקע עובדתי ודיוני הנדרש לפסק דין זה

4.1. ביום 13.06.06 הגיש התובע לבית משפט זה תביעה בגין נזקים שנגרמו לו עקב החלטות דיינים בבית הדין הרבני לפסול אותו מלשמש כעורך דין בתיקים שהובאו בפניהם. עו”ד שטוב התמחה בין היתר בנכסים שבהקדש, וכיוון שהוחרם על ידי הרכב הדן בתחום זה נחסם בפועל הייצוג ביחס לנכסים שבהקדש בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. חסימה זו הוגדרה על ידי התובע וגם על ידי בית השפט כ”חרם”.

4.2. התובע התייחס לכך שמדובר בחרם מצד הדיינים וכי מנהל בתי הדין הרבניים והיועץ המשפטי לשיפוט רבני שיתפו פעולה בעשיית החרם ובהרחבתו. התובע טען כי המדינה אחראית לעוולות שביצעו הדיינים ועובדי הציבור ומכאן התביעה.

4.3. מנגד הגישה המדינה בקשה לסלק על הסף את התביעה כנגד עובדי הציבור בשל חסינות עובדי ציבור וכן בשל חסינות משפטית. בקשה זו התקבלה ביום 17.12.08 כשהתביעה סולקה על הסף נגד עובדי הציבור. על החלטות אלה הגיש התובע ערעורים לבית המשפט המחוזי בתל אביב- ע”א 1100/08 וע”א 2550/08. הערעורים אוחדו ונדחו בפסק דין מיום 13.4.11.

4.4. התובע המשיך לבית המשפט העליון במסגרת רע”א 4126/11. הדיון בבקשת התובע תיק אוחדה עם תיקים נוספים שהתעוררה בהם שאלת חסינות עובדי ציבור, ואולם באף אחד מההליכים שאוחדו לא התעוררה שאלת החסינות השיפוטית. בדיון שהתקיים בבית המשפט העליון ביום 12/2/13 ביקשה המדינה לדחות את ההכרעה שכן אפשר ופסק הדין שיינתן בבית משפט השלום יספק את התובע ובקשת רשות הערעור תתייתר. בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה והמליץ לתובע למחוק את ערעורו בכפוף לשמירת טענותיו אותן יהיה רשאי לטעון במסגרת ערעור על

פסק הדין הסופי של בית משפט זה. התובע מצדו קיבל את המלצת בית המשפט העליון ובקשת רשות הערעור נמחקה.

4.5. ביום 27/8/13 ניתן כאמור פסק דינה של כב’ השופטת אביגיל כהן אשר דחה אמנם את התביעה אך כלל ביקורת על התנהלות הדיינים והמדינה. בפסק הדין נקבע כי חסינות הדיינים נפרשת גם על תביעות שהוגשו נגד המדינה בגין עוולות שביצעו שופטים או דיינים אפילו במקרים של “רשלנות רבתי”. פסק הדין שדחה את התביעה לא כלל, מעצם טבעו, התייחסות לשאלת הנזק והפיצוי לו עתר התובע.

4.6. ערעור שנדון בבית המשפט המחוזי (ע”א 56740-10-13, כב’ הש’ י’ ענבר, י’ שבח וש’ שוחט) התקבל בחלקו ונקבע כי דייני בית הדין הרבני אכן נהנים מחסינות שיפוטית מוחלטת למעשיהם וכי המדינה אינה אחראית לעוולותיהם באחריות שילוחית.

עם זאת נקבע כי המדינה אחראית באחריות ישירה לנזקים שנגרמו לתובע אותם הייתה יכולה למנוע באמצעים המנהליים שעמדו לרשותה. עוד נקבע כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 50%, וכלשון בית המשפט: “בענייננו, בחר המערער להתבטא כלפי הרב שיינפלד באופן שלוח רסן ובכך הקים עליו עילת פסלות. לאחר מכן התמיד בסירובו העיקש להתנצל על האופן שבו התבטא ובכך נמנע לעשות באופן סביר להקטנת נזקיו. בנסיבות אלה הייתי מייחס למערער 50% מנזקיו”.

הערת מעבר – לפירוט כל התיאור העובדתי והנימוקים שהביאו לקביעות בפסק הדין הראשון ובפסק הדין שבערעור ניתן להפנות לאותם פסקי דין. בהינתן העובדה שפסק דין משלים זה מתייחס אך ורק לשאלת הנזק והפיצוי הרי די בפירוט שהובא לעיל כדי להציב המסד להמשך הדיון.

 

חלק שני – הנחות יסוד לקביעת הפיצוי הכספי (ניתן לחסוך קריאת כל החלק השני ולהסתפק בתמצית שבסעיף 5.3 בלבד)

 

5. כללי ותמצית מנגנון חישוב הפיצוי

5.1. התובע עותר לתשלום בגין שכר טרחה שנמנע ממנו או לחילופין עבודה שנאלץ להשקיע בשל החרמתו בבית הדין הרבני. עיקר רכיבי דרישות הפיצוי אינו מבוסס על מסמכים חד משמעיים כגון חשבונות עסקה שהוצאו ללקוחות, רישום שעות עבודה מדויק או כל הוכחה דומה. עם זאת לפחות ביחס לחלק מדרישות הפיצוי יש מקום לקבוע פיצוי ומכאן יש מקום לקבוע מנגנון חישוב הפיצוי.

5.2. תחשיב הנזק והפיצוי ייעשה על דרך האומדנה כאשר בפסקאות הבאות יובאו התבחינים (קריטריונים) לקביעת הנזק והפיצוי לו זכאי התובע. עוד ייקבע מנגנון מנחה לבחינת דרישות התובע כאשר הקביעות בהמשך פסק הדין יתבססו על אותו מנגנון חישוב.

5.3. תמצית מנגנון החישוב

ניתן לחסוך קריאת כל הנימוקים שהביאו לקביעת מנגנון החישוב ולהסתפק בתקציר המובא להלן:

(א) שעת עבודה – הכנסה של 100$ – בגין שעת עבודה שהשקיע התובע יש לפצותו בסך בש”ח השווה ל – 100 דולר ארה”ב. הכוונה ברכיב זה היא לעבודה שנאלץ התובע להשקיע במאמץ להסיר את רוע גזירת ההחרמה שהטיל עליו בית הדין הרבני. על כך בסעיף 7 להלן;

(ב) בגין שכר טרחה שנמנע מהתובע זכאי התובע ל – 75% מסך שכר הטרחה – יש להבחין בין שעת עבודה שהשקיע התובע לבין מקרים בהם התובע עותר לתשלום שנמנע ממנו. בכל המקרים בהם ייקבע כי נמנע מהתובע לקבל שכר טרחה יש להתייחס לתקורות העבודה. ובמילים פשוטות, גם כאשר מקבל עורך דין או כל בעל מקצוע שכר טרחה בגין עבודתו הרי הדבר כרוך בהוצאות שונות. משכך, הנזק והפיצוי לתובע יעמוד על סכום שעתי של 75 דולר ארה”ב או 75% מסכום שכר הטרחה אשר ייקבע שנמנע מהתובע. על כך בסעיף 8 להלן;

(ג) יש לחלק לשניים כל סכום שייקבע והפיצוי המירבי הוא 1,250,000 ₪ – בהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי הרי על הפיצוי להיות בשיעור השווה למחצית מהנזק שייקבע. על כך בסעיף 9 להלן.

(ד) שער הדולר – 4.5 ₪ לדולר – על כך בסעיף 10 להלן.

(ה) עגמת הנפש תיקבע בשיעור של 20% מסך הנזק הממוני –קביעת עגמת הנפש אינה חלק מרכיב תחשיבי האומדנה. עם זאת, למען הנוחות ועל מנת לרכז מנגנון תחשיב הפיצוי הכולל ייאמר כבר עתה כי התובע יהיה זכאי לפיצוי בגין עגמת הנפש בשיעור של 20% מסך הנזק הממוני בדומה להלכה בע”א 4232/13 אנגלו סכסון סוכנות לנכסים בע”מ נגד אלי בלום (מיום 29/1/15), על כך בסעיף 27 להלן.

 

6. מסגרת הדיון בתחשיב על דרך האומדנה

 

7. עלות שעת של התובע – 100 דולר ארה”ב

 

8. בגין שכר טרחה שנמנע מהתובע זכאי התובע ל – 75% מסך שכר הטרחה

 

9. יש לחלק לשניים כל סכום פיצוי שייקבע

 

10. שער הדולר – 4.5 ₪ לדולר ארה”ב

 

חלק שלישי – יישום וקביעת הפיצוי ביחס לשבעה הליכים בעלי מכנה משותף

 

11. כללי – הליכים בהם עותר התובע לפיצוי בגין ערעור על פסילתו יתומחרו בממוצע שעות של 30 שעות עבודה להליך

 

12. הליך ראשון מבין שבעה – שומרי אמונים נ’ הרב וירצברגר

 

13. הליך שני מבין שבעה – דויטש נ’ נביאי

 

14. הליך שלישי מבין שבעה – הועד הכללי נ’ בית הרב

 

15. הליך רביעי מבין שבעה – רבין נ’ בוקשפן

 

16. הליך חמישי מבין שבעה – הרב שלמה ליכטיג נ’ קרית חינוך

 

17. הליך שישי מבין שבעה – פרקוביץ נ’ בידרמן

 

18. הליך שביעי מבין שבעה – סבוראי נ’ פרידמן

 

חלק רביעי – יישום וקביעת הפיצוי ביחס לשבעה הליכים נוספים ללא מכנה משותף (הליכים שמיני עד ארבעה עשר)

 

19. הליך שמיני – כנסת יצחק נ’ איתרי חדרה

 

20. הליך תשיעי – חמו נ’ זעפרני

 

21. הליך עשירי – הקדש פורת יוסף (יוחננוף) נ’ ראובן כהן

 

22. הליך אחד עשר – ישיבת הר”ן נ’ אונגוואר

 

23. הליך שניים עשר – דייויס נ’ מרצבך

 

24. הליך שלושה עשר – הקדש כולל וואהלין

 

25. הליך ארבעה עשר – תיק עמותת אור ישראל נ’ עמותת דגל ראובן

 

חלק חמישי – סיכום סכום הפיצוי הממוני והתייחסות לתביעה לנזק לא ממוני

 

26. סכום הפיצוי הממוני –95,250 דולר ארה”ב בצירוף מע”מ שהם 428,625 ₪ בצירוף מע”מ

 

27. תביעה בגין פגיעה בשם הטוב והמוניטין וכן תביעה לפיצוי בגין עגמת נפש

 

חלק שישי – סוף דבר

 

28. סוף דבר וחיוב הנתבעת

לאור כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת כדלקמן:

(א) כפי שמרוכז בסעיף 26 לפסק הדין – בתשלום הסך של 428,625 ₪ בצירוף מע”מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13/6/2006, מועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל;

(ב) כאמור בסעיף 27 לפסק הדין – בתשלום הסך של 85,725 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13/6/2006, מועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל;

(ג) בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בסך כולל של 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

 

ניתן היום, כ”ג ניסן תשע”ט, 28 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.