החלטה (רבני ערעור) לנגר נ’ היועץ המשפטי לממשלה (19/12/1972)
“האח והאחות” שלמה גורן
הקדמה
פניית האח והאחות
פרק ראשון: סדרי הדיון והנוהל לפסק-הדין
מבוא – מתי יכול בית-דין לבטל דברי בי”ד חברו – הדיון בפסול ממזרות חמור כדיני-נפשות – שיטת הפוסקים שאין כאן חכם שאסר – שיטת הפוסקים שאין בי”ד הראשון שאסר רשאי לחזור ולישב בדין זה – שיטת המהרי”ט בדיון זה – התהליך של הוצאת פסק-הדין להיתר – סדר עריכת פסק-הדין – העדים החדשים – עדותם נגבתה בפני בית-דין של שלושה רבנים בהתאם להלכה – דיני קבלת-עדים שלא בפני בעל דין – פסקי-הדין של תשעת הדיינים – העלמת שמות הדיינים בפסק-הדין לפי ההלכה – היסודות עליהם מושתת פסק-דין הלכתי זה
פרק שני: מערכת הדיונים, העדויות והממצאים
פתיחה – ההלכה שלא לגלות פסולי-קהל – השתלשלות הבעיה – ישיבת בית-דין בהרכב חדש מסרב לדון בנושא – החלטה ראשונה של בית-הדין הגדול – עדות ראשונה של הגב’ חוה לנגר – עדות אברהם בורקובסקי – עד שני – יעקב אהרון קופרברג – עד שלישי – יוסף מרינגר – מכתב מרגש לביה”ד מאת האת והאחות – עדות אריה שטיינברג – בית-הדין מקבל עד פסול מן התורה – דין עדות של גדול המעיד על מה שראה בקטנותו – עדות אהרון גינזבורג – עדות הבן יצחק בורקובסקי – סיכומי העורך דין מודעי – הצהרת הבן יהודה בורקובסקי – מסקנות מהצהרת הבן – החלטת ביניים של ביה”ד בפ”ת – תמיהה על פסק-הדין – ערעור על פסק-הדין – דעות מנוגדות בביה”ד הגדול – דיון חוזר בביה”ד האזורי בפ”ת – ישיבת סרק של בית-הדין האזורי – עדה ראשונה בבית-הדין – עדות אחות בביה”ד – עדותו של הגבאי המוכחשת ע”י הבעל דבר עצמו – העד השני, שמאי בומפלק – עדותו פסולה עפ”י הדין – עד שלישי מאמת, שבורקובסקי אינו יודע להתפלל ולברך – העד הרביעי והאחרון בסדרת העדים בבית-הדין – פסק-הדין הסופי של בית-הדין בפ”ת – התערבות שלי בהחלטת בית-הדין – החלטה חדשה של בית-הדין – החלטת ביניים של ביה”ד הרבני הגדול בירושלים – פסק-הדין של ביה”ד האזורי בפ”ת – נימוק פסק-הדין של ביה”ד בפ”ת – נימוקי פסק-הדין מדהימים
פרק שלישי: העדים והמסמכים שלא הופיעו בבתי-הדין
הצגת מסמכים – הממצאים החדשים – עדות חדשות של ה”ה יהודה ויטרק, דוד קיהן, שמואל הוברמן, שמאי בומפלק, אליעזר שפילפויגל, גב’ שרה דעסוי
פרק רביעי: ניתוח העדויות והמסמכים לאור ההלכה
נוסחת ה”שמע ישראל” שבפי בורקובסקי – נוסח נוצרי – עשרת הטענות נגד האיסור של בתי-הדין
פרק חמישי: שלוש דרכים לקביעת גירות
ארבעת בעיות היסוד – שלושת הדרכים להוכחה גירותו של אדם – הוכחת הגרות ע”י העדים – האם הצורך בעדים הוא רק כדי להתחיל בקהל או אפילו לחומרא בלי אין חוששין בלי עדים – הנאמנות מטעם מילתא דעבידא לאיגלויי – בא ואמר נתגיירתי בלי לומר בבית-דין של פלוני – גם לרמב”ם אין חוששין לו – כללי הנאמנות לגרים ללא עדים – התנהגות האדם כיהודי עושה אותו לגר מטעם איתחזק – חזקת היהדות ללא נתגיירתי בבי”ד של פלוני – אינה מועילה לדעת השו”ע לדעת הרמב”ם מועילה – האם חזקה יהדות זקוקה שיאמר נתגיירתי בבית-דין של פלוני – חזקה הנמשכת מילדות אינה זקוקה לאמירה. אבל חזקה שנתחדשה זקוקה לאמירה – לדעת הרמב”ם חזקת יהדות אינה מועילה ללא טבילה כל שהיא ואפילו לא לשם גירות – לדעת הרי”ף להרמב”ן אין מועיל כלל חזקה יהדות להחזיקו כגר – שיטת הירושלמי כשיטת הרי”ף שחזקה לא מועלת – כמה מצוות צריך לקיים כדי שיתחזק בתור גר – האם חזקת יהדות בשמירת המצוות מספיקה ללא אמירת נתגיירתי בפני בי”ד של פלוני – שיטת ה”חוט המשולש”: חזקת יהדות איגה צריכה כלל אמירה – מהי בין איתחזק ליהדות לבין שאר חזקות דעלמא – שיטת החזון אי”ש באיתחזק ליהדות – איסור עצמו בעד אחד יוחזק – “איסור עצמו בעד אחד יוחזק” אינו חל אלא על חייבי מלקות בלבד – ישוב קושיית ה”שב שמעתתא” – שיטת המרדכי והמאירי שוה לשל הרמב”ם – עשרת המסקנות בחזקת יהדות – הנאמנות השלישית מטעם הפה שאסר הוא הפה שהתיר – הנאמנות מטעם “הפה שאסר הוא הפה שהתיר” כאשר ידוע שיש עדים כאן או בחו”ל שמכירים אותו כגוי
פרק שישי: בורקובסקי לא התגייר מעולם כדין
ניתוח הבעיה שלפנינו בדבר גירותו של בורקובסקי לאור הברור ההלכתי הנ”ל – סתירה -. בין בורקובסקי לבנו והעדים היכן נימול – העדות של בורקובסקי אין בה ממש מבחינת ההלכה – אין שום עד כשר שיעיד שראה את הגירות ואין על זה שום מסמך, אלא הכל לפי השמועה – עדיכת הברית בבית-החולים בוורשא היתה כדי לטהר את הכתם מהמשפחה ולזה קראו גיור – ניכרים דברי-שקר – שני עדים כשרים מלוקוב מכחישים חתונתו של בורקובסקי – האם היתה לבורקובסקי חזקת יהדות ע”י שמירת מצוות — שיטת החזון איש נוגדת את ה”חתם סופר” וה”נודע ביהודה”.
פרק שביעי: כשרותם ופסילתם של עדים שהופיעו במהלך הדיונים
שני העדים שהרשיעו את עצמם באכילת טרף ואת בורקובסקי בהליכה לכנסיה, באכילת חזיר, וביום הכיפורים ואשר נפסלו בבית-הדין – כשרים לעדות וחייבים לקבלם – כשרות העדים מטעם “פלגינן דיבורא” – כשרות העדים מטעם “פלגינן דיבורא” או מטעם שהוא לפני הכרזה — גם העד שהודיע בבי”ד כי הוא נשוי לנכרית ועומד לגרשה – כשר עפ”י דין לעדות – שני עדים חדשים המפקיעים את בורקובסקי מחזקת יהדות – יתכן שעדות להעמדת אדם על חזקתו הקודמת כגוי כשרה ע”פ השמועה – הרב לויצקי ז”ל מגבעת רמב”ם חיתן את הגב’ חוה עם לנגר על סמך עדות שבורקובסקי גוי – סדר הקידושין של הרב לויצקי ללנגר סותרת את חזקת היהדות של בורקובסקי – עד כשר לכל הדעות מעיד על בורקובסקי שלא נהג כיהודי – עדות אשה מהימנת ביותר – עדות הגבאי על יהדותו של בורקובסקי הוכחשה ע”י בורקובסקי עצמו ואין בה ממש – יתכן שבורקובסקי ניהל חיים כפולים כיהודי בבית חותנו וכנוצרי בכנסיה – עדות הגבאי אלפרט מוכחשת ע”י בורקובסקי עצמו – עדים על התנהגותו הגויית של בורקובסקי בבר-מצוה של נכדו – עדות על הליכת בורקובסקי לכנסיה בלוקוב לאחר הנשואין - מסמכים אותנטיים משנת תש”ח ואילך מעידים כי בורקובסקי התנהג כנוצרי וסחף גם את בנו לנצרות – מסמך מהימן ביותר על בורקובסקי – עובדי המחלקה הסוציאלית ערכו ביקורים בבית בורקובסקי – ארבעת המסמכים של המחלקה הסוציאלית הורסים לגמרי את חזקת היהדות של בורקובסקי – אמינות הדו”ח הראשון של המחלקה הסוציאלית – החשש שבורקובסקי ניהל חיים כפולים – עדות ומסמך אוחנטי משנת 1933 שאכן הטביל בורקוסבקי את הבן הבכור לנצרות לאחר שנימול והתגייר כביכול - הוכחה ללא ספק הטבלת בנו הבכור של בורקובסקי לנצרות – מכתבה של חוה (לבית גינצבורג) מפולין מרמז על חטיפת הבן והטבלתו לנצרות – בתי הדין הרבניים שדנו עד כה בתיק לא היו בפניהם המסמכים והעדויות התדשות – ההסתמכות על נאמנות מטעם “הפה שאסר הוא הפה שהתיר” אינה בתוקף כאן משש סיבות – כל שלושת דרכי הנאמנות על גירות נפלו כאן – הפקעת גרותו של בורקובסקי לאור ההלכה
נספחים
מראי מקומות
בשם ה’
הקדמה
מאז י”ג בכסלו תשל”ג, יום בו חתמו בקדושה ובטהרה, תשעת הדיינים ואבות בתי הדין, ביניהם גדולי תודה ועמודי התווך של הפסיקה בישראל, על הוראת הקודש, ופסק הדין – דין אמת לאמיתה של תורה, למנוע דמעת העשוקים של האח והאחות, חנוך ומרים לנגר, להתירם לבוא בקהל ה’ – הפצירו בי רבים ושלמים בארץ ובתפוצות, רבנים ודיינים, תלמידי חכמים ובני תורה, אישי רוח ואנשי משפט להוציא לאור את נימוקי פסק הדין עם כל חומר הראיות, העדים והממצאים שבידי, הן אלה שהיו בפני בתי הדין הרבניים השונים, והן אלו שנתגלו ופוענחו על ידינו, לאחר שנחתם גזר דינם של האת והאחות לאיסור. לקיים ע”י כך את צו התורה, כמו ששנינו במס’ שקלים פ”ג הל”ב במשנה : שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, שנאמר “והייתם נקיים מה’ ומישראל” (במדבר ל”ב כ”ב). ומוסיף שם הירושלמי ואומר: ר’ שמואל בר נחמן בשם ר’ יונתן, בתורה, ובנביאים ובכתובים, מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות בדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום.
לכן החלטתי להיענות לדורשי האמת מבקשי ה’ אלו. קיבצתי כעמיר גורנה את כל המסמכים, העדויות, הממצאים והפרוטוקולים מישיבות בתי-הדין השונים, אשר בת”א ובבתי הדין הרבני הגדול בירושלים וכל אשר יש לו חשיבות כל שהיא בדיון הלכתי זה, וצרפתים בספר.
הבאתי את חומר הראיות והחלטות הביניים של בתי הדין, ופסקי הדין בצורה כרונולוגית, כפי סדר האירועים שלהם. לא החסרתי שום עד ושום מסמך בעל חשיבות שהופיע בבתי הדין בדרגים אלה ובהרכבים השונים מלהציגם לעיני קהל, עם ועדה. הם מובאים כאן כסדרם וכלשונם, באותה צורה, סדר ולשון כמו שהופיעו בבתי הדין עצמם.
עליהם, כמובן, הוספתי את העדויות, המסמכים והממצאים החדשים, שנתגלו ושפוענחו לאחר סדרת פסקי הדין לאיסור האח והאחות שבמערכת בתי הדין הרבניים בארץ. נוגם הם מופיעים בספר בשלימות. מסמכים בעלי חשיבות מיוחדת מובאים כאן בצילום מקורי.
ספר זה מושתת על החוברת “חוות דעת הלכתית בנושא מעמד אישי” שחיברתי בחודש אדר ה’תשל”א, עוד בימי כהונתי כרב ראשי לצה”ל. אז לפי פניתו של הרב הראשי לישראל והראשון לציון דאז הרב הגאון ר’ יצחק ניסים שליט”א, ואישים בכירים אחרים במדינה, שביקשו ממני “לערוך חוות דעת הלכתית מקיפה, בנוגע לפסק הדין שהוטל על החייל חנוך לנגר ואחותו מרים (שהיתה גם היא חיילת בזמן פסק הדין, ע”י בית הדין האזורי בפ”ת) האוסר אותה לבוא בקהל”.
תחילת התענינותי בפרשה אנושית מזעזעת ורווית-צער זו, בשנת תשכ”ח בעת אשר מרים לנגר שרתה כחיילת במטה הכללי של צה”ל בשכנות למשרדי. בקשתם, שלה ושל אחיה מבתי הדין לשחרר אותם מכבלי האיסור הנורא ולהתירם לבוא בקהל, היתה תלויה ועומדת, עברה ושבה מבית הדין האזורי בפ”ת לביה”ד הרבני הגדול וחוזר חלילה.
מצבם הנפשי של שני הצעירים התערער מאד והם מצאו פורקן נפשי במשרדי במטכ”ל ופתח לתקוה ולנחומים. בכל עת אשר הרגישו שמר להם היו באים אלי להוזיל דמעות, ולבכות את מר-גורלם.
הם פנו אלי בבקשה “להציל שתי נפשות תמימות מישראל המובלות לטבח”. צרתם נגעה מאד לליבי. התתלתי להתענין בגורלם המר. התקשרתי מיזמתי עם עורך הדין שלהם, מר י’ מודעי, ממנו קיבלתי את התיק שלהם לעיון. נוכחתי לראות שמבחינה הלכתית ישנו זיק של תקוה.
התקשרתי פעמים מספר עם אב ביה”ד בפ”ת ובקשתי ממנו לראות את עצמו כדן דיני נפשות. מצוה עליו לפתוח בזכות, ולמצות את כל דרכי ההיתר, האפשריות מבתינת ההלכה. לאחר שהתיק עבר לביה”ד הגדול לערעורים, פניתי מיזמתי לכבוד הרב הגאון הרב יצחק ניסים שליט”א, ולחברי ביה”ד הגדול המיועדים לשבת בדין זה בשלב שני של הערעור, והפניתי את תשומת לבם שעדיין יש פתח של היתר לפי ההלכה.
אולם, לצערי הרב, עלו כל המאמצים שלי בתוהו. אחרי למעלה מתמש שנים של דיונים בבתי הדין, חרץ ביה”ד הגדול לערעורים בירושלים, את דינם לחומרא, ואסר אותם לבוא בקהל ה’.
בשיחה עם שר-הבטחון מר משה דיין העליתי בפניו את בעייתם של האח והאחות וסיפרתי לו את השתלשלות הענינים. מכיוון ששניהם היו חיילים הצעתי לו לפנות להרב ניסים, ולבקשו לנסות להביא את התיק לדיון חוזר בפני הרכב מיוחד של בית-דין.
לאחר מכן פנו חנוך ומרים לנגר לשר הבטחון במכתב נוגע ללב. בו בקשו ממנו להפעיל השפעתו כדי לערוך בבית דין מיוחד דיון מחודש בענינם הכאוב. שר הבטחון פנה לרב הראשי והראשון לציון דאז, הרב יצחק ניסים שליט”א, בתוקף היותו מכהן כנשיא יחיד של ביה”ד הרבני הגדול לערעורים ובקש ממנו לפעול למען עריכת דיון חוזר בבעיה זו.
לאחר שערכתי את חוות הדעת ההלכתית שלי, החל כבוד הרב ניסים במאמצים כדי לכונן בי”ד מיוחד שיאות לשבת בדיון חוזר של תיק זה.
אולם מאמציו בכוון זה לא נשאו פרי.
חוות הדעת ההלכתית שהוצאתי לפני כשנתיים, התבססה על עדויות ומסמכים חדשים, שנתגלו לאחר מתן פסק הדין הסופי לאיסור, ע”י ביה”ד הרבני הגדול לערעורים. בחוברת זו הדגשתי במפורש “שאין חוות-דעת זו מהווה היתר לבוא בקהל, כי אם חומר עבור בית דין מיוחד, שיורכב לצורך זה, כדי לדון בצוותא ולהכריע, אם לאור המסמכים החדשים, העדויות, השו”ת והמו”מ ההלכתי – הכלול בחוות דעת זו, יש מקום לשנות את פסק הדין ולהתירם לבוא בקהל”.
מאז שהוצאתי את חוות הדעת הראשונה, נתווספו עדים, ראיות ומסמכים רבים המחזקים ומאמתים את יסודות ההיתר, שיסודו בהררי קודש. המבוסס על טהרת ההלכה וסמכות הפסיקה מדור דור. כפי שזה מתבטא בפסק הדין ובדבריהם של תשעת הדיינים המובאים בספר זה.
יש להצטער על כך, שבגלל האוירה העכורה שיצרו חוגים קנאים, המהלכים אימים נגד כל מי שאינו מסכים לדעתם, נאלצנו לעכב פרסום שמותיהם של הדיינים החתומים על ההיתר.
עם זאת הוכחנו בפרק הראשון של הספר שאי פרסום שמות הדיינים על פסק דין, פרט לאב בית הדין, הוא נוהג מקובל ומקודש מאז ומתמיד בבתי הדין בישראל, כפי שהביא הרמב”ם.
אני תקוה ותפילה, שעם פירסום דברי-האמת והשלום הכלולים בספר זה, לעיני כל ישראל, המבוססים על אמיתות תורתנו הקדושה, שלימות ונצחיות ההלכה יקויימו בנו דברי נעים זמירות ישראל: “והוציא כאור צדקך ומשפטיך כצהרים” (תהלים לז, ו) ודברי החזון והנבואה: “וידעו תועי-רוח בינה ורוגנים ילמדו לקח” (ישעיהו כט, כד).
ה’ יאיר עינינו במאור תורתו ויזכנו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכותא, להוציא דין אמת לאמיתה של תורה ולהרבות בכבוד שמים בעולם.
והאמת והשלום אהבו (זכריה ח, יט)
פניית האח והאחות
פניית האח והאחות, חנוך ומרים לנגר, מיד לאחר הבחירות לרבנות הראשית לישראל, אל הרב הראשי לישראל, הרב שלמה גורן שליט”א, לערוך דיון חוזר על איסור החיתון שלהם “ולהוציא לאור משפטינו ולטהר אותנו מהכתם הנורא שהוטל עלינו”.
י”א חשון תשל”ג (19.10.72)
לכבוד
הרב הראשי לישראל – הרב שלמה גורן שליט”א
תל-אביב
רב מאוד נכבד,
אנחנו החתומים מטה חנוך ומרים לנגר, מבקשים מכבוד הרב הראשי, לערוך דיון חוזר על איסור החיתון שלנו, שהוטל על ידי בית הדין הרבני בפתח תקוה ואושר משום מה, לתדהמתנו הגדולה, בבית הדין הגדול לערעורים בירושלים, ללא הצדקה, וללא צדק ומשפט.
אנו בטוחים בצדקת דרישתנו הנוגעת לכל חיינו וקיומינו בעבר או בעתיד.
אנו מתחננים לפניך, לבוא לעזרתנו ולהוציא לאור משפטינו ולטהר אותנו מהכתם הנורא, שהוטל עלינו ללא עדים כשרים, וללא ראיות בנות תוקף או מסמכים כל שהם.
בתקוה אחרונה, החותמים בדמע,
חנוך ומרים לנגר
(-) מרים לנגר (-) לנגר חנוך
…