תקציר שהות-קטינים (רבני ערעורים) ‏1161709/2 פלונית (18/07/2018): בית דין רבני לערעורים ביטל החלטת בית דין רבני לאזורי כי מצוות ‘והגדת לבנך’ מחייבת את שהיית הילדים בליל הסדר עם אביהם דווקא

זמני-שהות-קטין (רבני ערעורים) ‏1161709/2 פלונית נ’ פלוני (18/07/2018)

 

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

תיק ‏1161709/2

 

לפני כבוד הדיינים:

הרב אליעזר איגרא

הרב שלמה שפירא

הרב ציון לוז-אילוז

 

המערערת:

פלונית (ע”י ב”כ עו”ד יאיר שופל וטו”ר משה מיטלמן)

נגד

המשיב:

פלוני (ע”י ב”כ טו”ר עזריאל ליפל)

 

פסק דין

הרב אליעזר איגרא:

לפני בית הדין ערעור על החלטתו של בית הדין קמא שבה נכתב בקצרה: “הילדים ישהו עם האב בליל הסדר מכיוון שעל האב מוטלת מצווה מדאורייתא של ‘והגדת לבנך’.”

האישה דרשה שהילדים יהיו אצלה בבית אביה בליל הסדר מכיוון שעיקרון הסדרי השהות שבין ההורים קובע כי הילדים ישהו מחצית מהחגים עם כל צד ולסירוגין ובשנה שעברה בליל הסדר היו הילדים אצל האב.

בית הדין קיבל את הערעור וקבע שאכן הילדים יהיו השנה אצל האם וכי נימוקים יצורפו בהמשך.

 

נבאר את דעתנו:

 

א.   מחלוקת הראשונים אם סיפור יציאת מצרים הוא מצווה בפני עצמה

…

 

ב.   לדעות שיש מצוות עשה דאורייתא לספר ביציאת מצרים – האם חייב האב בעצמו לספר לבנו והאם המצווה היא “והגדת לבנך” דווקא?

…

 

מסקנה

כיון שהאב אינו מצווה לספר ביציאת מצרים דווקא לבנו, ובפרט שמדובר בבן גדול, לכן הבן יכול להסב לסדר הפסח אצל מי מהם שירצה. ואף על פי שאביו ודאי חייב במצות “והגדת לבנך”, ואילו חיובה של האם במצוה זו תלוי במחלוקת בין הפוסקים, הוא אינו חייב להמציא את עצמו לפני אביו ולתת לו עדיפות קודם אמו.

מאידך, ישנם שיקולים אחרים שעליו לשקול בבואו להחליט את מי להעדיף – את אביו או את אמו. ומאחר שהוא מחוייב הן בכבוד אביו והן בכבוד אמו, על הבן לשקול מי יצטער יותר אם לא יימצא לידו בליל הסדר, האב או האם: אם האם תצטער יותר, כגון שהיא תהיה בודדה בליל הסדר והאב יימצא במשפחתו, עליו להעדיף אותה על פני אביו, משום כבוד אם ומשום מצות שמחת יום טוב, שהרי בני הזוג עוד לא התגרשו, וכל עוד היא אשתו – חובת בעלה לשמח אותה. ובהעדר שמחת חגיגה במקדש הוא חייב לשמחה בבגדי צבעונין וכדומה, וקל וחומר שבמצב של פירוד ביניהם ראוי שהוא יוותר על ההסיבה במחיצתו של הילד למענה, ולשמחה בכך לכבוד יום טוב. אך אם האם תימצא במשפחתה והאב יישאר בודד, נראה שמצות שמחתו קודמת לשמחתה. וכיוצא בזה, אם מכל סיבה שהיא אחד ההורים יצטער יותר מחברו על חסרונו של הבן, נראה שעליו להעדיפו משום שמחת יום טוב.

מדברי הגר”י אריאל שליט”א עולה גם כן: א. אין מצווה מיוחדת של “והגדת לבנך” שהאם מצווה למסור את הבן לאביו כדי לקיים מצווה זו; ב. יש דעות שגם האם מצווה במצוות “והגדת לבנך”; ג. גם אם רק האב חייב במצוות “והגדת לבנך” – זו חלק ממצוות חינוך שמוטלת על האב. ומילתנו אמורה שבמצוות חינוך האם משמשת שליחה נאמנה של האב יום יום לחנכך את הילדים במצוות – תפילות, קריאת שמע, נטילת ידיים, מוסר והנהגות. ולא מתקבל על הדעת שדווקא בסיפור יציאת מצרים האב ‘יחמיר’ שהאם לא תזכה לעולם להסב עם ילדיה כיוון שהאב ‘נזכר’ לקיים את מצוות החינוך בליל הסדר, והאם שטורחת בגידול ילדיה כל השנה תצטער ותשב בודדה בליל הסדר.

לכן גם קשה לקבל את דעת הרוב בפד”ר כ”א שקבעו שילדים יהיו אצל האב מדין מצוות חינוך וזו לשונם:

וכיון דנקטינן להלכה שהבן אצל אביו משום מצות חינוך, והגם שבבתי הדין פסקינן בהרבה מקרים שהבן אצל אמו – הטעם לכך הוא שבזמן הזה עיקר החינוך הוא במוסדות החינוך ואין נפקא מינה אם הבן אצל האב או אצל האם, – מכל מקום משנה לא זזה ממקומה, וההלכה היא שהבן אצל אביו מטעם חינוך, “ואיך יחנכנו והוא גדל בין הנשים” (לשון הראב”ד פרק כא מאישות הלכה יז). ולפיכך בדברים שעיקר החינוך בבית ולא במוסדות החינוך ודאי שמצות חינוך קובעת שיהיה אצל האב ולא אצל האם.

וקשה, כאמור, שהרי במקרה דנן האם היא שמחנכת בבית והיא שליחת האב בכל ימות השנה כפי שה’תלמוד תורה’ שליחו של האב כל השנה ללמד תורה. וכבר ביארנו שלא הגיוני הדבר שכאשר הבנים אצל האם בזכות, יחמיר האב שיקיים דווקא הוא את מצוות חינוך בעצמו, כאשר האם הדואגת כל השנה לחינוך הילדים תשב גלמודה ובודדה בליל הסדר, שהרי לפי דבריהם בכל חג ושבת יכול האב לומר “רצוני שילדי יהיו אצלי כדי שאחנכם במצוות לולב, סוכה, קידוש” וכדומה ויוכל גם לומר שרצונו ללמוד עם ילדיו. על כורחך יש לומר  שחלוקת השבתות והחגים פירושה הסכמה שבחלק מהזמן האב נמצא עם ילדיו, והוא מחנכם למצוות ומלמדם תורה, ובחלק מהזמן הילדים נמצאים אצל האם, והיא מקיימת את מצוות החינוך גם בשליחות האב.

ועיין שם בפד”ר שהאריכו וסיכמו בצורה יפה מאוד את גדרי מצוות חינוך. אבל מצוות חינוך, כאמור, אינה יכולה להיות סיבה שבגללה נקבע כי הילדים יהיו אצל האב בכל ליל סדר ובפרט לפי מה שכתבו שהמצווה של סיפור יציאת מצרים היא פרט במצוות תלמוד תורה (עיין שם שהאריכו לנסות ולהוכיח זאת, אף על פי שנראה פשוט שהדבר אינו מדויק, אבל אין זה מעניין פסק דין ואין מקום להאריך בו) – הרי פשוט כמבואר שמועיל בתלמוד תורה שליחות, ואין מקום לקבל את דרישת האב, כמבואר לעיל.

 

לסיכום

א. נחלקו הגאונים והראשונים אם יש מצווה עצמאית מן התורה בסיפור יציאת מצרים.

ב. נחלקו אם גם אישה מצווה בסיפור יציאת מצרים וחייבת גם היא ב”והגדת לבנך”.

ג. גם לדעות שיש מצווה עצמאית סיפור יציאת מצרים נחלקו האחרונים בגדר מצוות “והגדת לבנך”: לחלק מן הדעות אכן יש על האב מצווה של “והגדת לבנך” דווקא אולם מועילה בזה שליחות כמו במצוות תלמוד תורה, ואם “והגדת לבנך” הוא חלק מן המצווה – יש אומרים שגם האם מצווה בו.

ד. לרובם של הראשונים והאחרונים במצווה של סיפור יציאת מצרים גדר הכתוב “והגדת לבנך” הוא “דיבר הכתוב בהווה”, ומקיים אדם את המצווה גם על ידי סיפור לאשתו, לחברו או לכל אדם. ואין כלל מצווה מיוחדת לספר לבנו דווקא.

ה. מצוות חינוך שבה מחויב האב מתקיימת כל השנה על ידי שליחי הבעל – מורים, רבנים, אשתו וכד’ ואינה יכולה להיות סיבה שהילדים יהיו בליל הסדר דווקא עם האב.

ו. מצוות שמחת יום טוב של האם הטורחת כל השנה בגידול ילדיה, שלא תשב בכל שנה גלמודה ובודדה, דוחה ספק ‘הידורים’ של האב ברצון להיות עם ילדיו בליל הסדר.

מסקנה

אשר על כן קבע בית הדין שהילדים יהיו אצל האם השנה בליל הסדר, ובכל שנה מכאן ולהבא בסבב – פעם אצל האב ופעם אצל האם. מצוות “והגדת לבנך” אינה סיבה לשינוי סדר זה או לקביעה שבכל שנה בליל הסדר יהיו הילדים אצל האב.

הרב שלמה שפירא
הרב ציון לוז-אילוז

מצטרפים למסקנה. כפי שקבענו בהחלטתנו מצוות “והגדת לבנך” אין בה כדי לקבוע שבכל שנה הקטינים יהיו בליל הסדר עם האב ולא עם האם.

 

נפסק כאמור.

 

ניתן ביום ו’ באב התשע”ח (18.7.2018).