תקציר רע”פ 2524/01‏ סרדיוק (14/04/2004): בית משפט עליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית דין צבאי לערעורים לדחות טענת חוסר סמכות של מי שהורשע בהיעדרות משירות צבאי

רע”פ 2524/01‏ סרדיוק נ’ התובע הצבאי הראשי, פ”ד נח(4) (2004) 279

 

רע”פ 2524/01

טור’ ולדימיר סרדיוק

נגד

התובע הצבאי הראשי

 

בבית-המשפט העליון

[14/04/2004]

לפני הנשיא א’ ברק והשופטים א’ מצא, א’ ריבלין

 

נגד המערער הוגש כתב-אישום לבית-הדין הצבאי המחוזי בגין עבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, ה’תשט”ו-1955. המערער טען שגיוסו היה מנוגד להוראת סעיף 20(א)(2) לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], ה’תשמ”ו-1986 (להלן – החוק), מאחר שנעשה למעלה משנתיים מאז היה לאזרח המדינה. על-כן טען המערער כי בית-הדין הצבאי נעדר סמכות לשופטו, שכן הוא לא גויס כדין, וחוק השיפוט הצבאי אינו חל עליו. בית-הדין המחוזי דחה את טענת חוסר הסמכות והרשיע את המערער. בית-הדין הצבאי לערעורים דחה את ערעורו של המערער. מכאן הבקשה לרשות ערעור. בית-המשפט העליון פסק:

א. (1) ההלכה היא שיוצא צבא שגיוסו התעכב מפני שלא קיים חובה שהוטלה עליו מכוח צו (למשל להתייצבות לרישום או לבדיקה רפואית), ייעצר מירוץ הזמן הקבוע בסעיף 20 לחוק לחיולו, ופרק הזמן שבו גרם יוצא הצבא לעיכוב בהליכי החיול לא יימנה בשנתיים המותרות לגיוסו (284ו-285א).

(2) לצורך החלת ההלכה לא תמיד נדרשת הפרה של צו מפורש. די ב”התנהגות רעה” של יוצא הצבא שהביאה לעיכוב בהליכי החיול, או בהסכמה משתמעת לעיכוב שגילה יוצא הצבא בהתנהגותו, כדי להביא לדחיית הגיוס בהתאם. גרם יוצא הצבא, ברשלנותו או לבקשתו, לעיכוב בהליכי החיול – יוארך פרק הזמן המותר לגיוסו בתקופה מקבילה (285ו-ז).

(3) הלכה זו לא נועדה לאפשר לרשות הגיוס לתקן פגמים שנפלו בפעולותיה היא ואשר גרמו לכך שיוצא צבא ייקרא לשירות במועד מאוחר מן המותר. נגרם העיכוב ביוזמת רשויות הגיוס או באשמתן – תפקע התקופה המותרת לגיוס בחלוף השנתיים המקוריות. כמו כן ההלכה אינה מאפשרת לפוקד לדחות את גיוסו של יוצא הצבא ככל העולה על דעתו. מדובר בסמכות הפוגעת בחירות הפרט וחורגת, גם אם מטעמים ראויים, מתקופת הזמן שהמחוקק ראה לנכון לקצוב לגיוס. יש לעשות בה שימוש סביר ומידתי. על הפוקד לדחות את הגיוס בזמן מועט ככל שניתן תוך התחשבות באינטרסים של יוצא הצבא ומתוך שאיפה לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בו (285א-ג).

ב.

(1) במקרה דנן המערער הוא שהביא לעיכוב בהליכי חיולו בהתנהגות בלתי לגיטימית וכתוצאה מכך לדחיית מועד גיוסו, על-כן יש לקבל את מסקנתו של בית-הדין לערעורים, שראה בהתנהלותו של המערער “התנהגות רעה” אשר משעה את מירוץ השנתיים המותרות לגיוסו ומאריכה את התקופה כאורך תקופת הסחבת שנקט. כמו כן המערער הפר צווים שהוצאו לו כדין – הפרה הגוררת השעיה נוספת בתקופה שבה ניתן לקרוא את המערער לשירות, כאורך תקופת העיכוב שגרם לה עקב אי-התייצבותו (286ד-ה, 287א).

(2) המועד שנקבע לגיוסו של המערער הוא מועד סביר, שאינו רחוק מדי ממועדי הגיוס המקוריים ואינו מסב למערער נזק חמור. לאור זאת היה מוטל על המערער להתייצב לשירות במועד זה ואחריו. היעדרותו מהווה עבירה, ובדין קבעו כך הערכאות הצבאיות (287ד).

 

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-הדין הצבאי לערעורים (השופטים האלוף א’ שיף, אל”מ ש’ יניב, אל”מ ד’ חשין) בע/41/00 מיום 26/02/2001. הבקשה נדונה כערעור. הערעור נדחה.

 

אור בסוק – בשם המבקש;

אלה אלון – בשם המשיב.

 

ניתן היום, כג ניסן ה’תשס”ד (14/04/2004).