תקציר רע”א 10011/17 מי-טל הנדסה ושירותים בע”מ (19/08/2019): בית משפט עליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטה לחייב פיצויים חברה קבלנית פרטית בשל אי מכירת דירה לזוג ממוצא ערבי

רע”א 10011/17 מי-טל הנדסה ושירותים בע”מ נ’ חאלד סלמאן (19/08/2019)

 

בבית המשפט העליון

רע”א 10011/17

 

לפני:

כבוד השופט נ’ הנדל

כבוד השופט מ’ מזוז

כבוד השופט א’ שטיין

 

המבקשת:

מי-טל הנדסה ושירותים בע”מ

 

נ ג ד

 

המשיבים:

1. חאלד סלמאן

2. רימא סלמאן בשארה

 

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ’ ברעם) מיום 23.11.2017 בע”א 8198-05-17

 

תאריך הישיבה:

י”ג באדר א התשע”ט (18.2.2019)

 

בשם המבקשת:

עו”ד יעקב אמסטר; עו”ד חגי מאירי

בשם המשיבים:

עו”ד דאוד עזי

בשם היועץ המשפטי לממשלה:

עו”ד לימור פלד

בשם האגודה לזכויות האזרח:

עו”ד גיל גן-מור

בשם פורום קהלת:

עו”ד אריאל ארליך

 

פסק-דין

 

השופט מ’ מזוז:

1. בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ’ בר-עם) מיום 23.11.2017 בע”א 8198-05-17, אשר דחה את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (סג”נ י’ ייטב) מיום 12.3.2017 בת”א 54070-01-14.

2. השאלה העומדת במרכזה של הבקשה לרשות ערעור הינה: האם הפליה במכירת דירת מגורים על ידי חברה קבלנית מקימה לנפגעים עילת תביעה נגד החברה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס”א-2000 (להלן: החוק או חוק איסור הפליה)? מאחר שלשאלה זו יש חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים למחלוקת, החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

 

רקע והליכים קודמים

3. המשיבים הם בני זוג מהכפר אעבלין שבצפון הארץ המתגוררים בירושלים מזה כעשרים שנה. המשיבים ביקשו לרכוש דירת מגורים חדשה שתתאים לגידול בנם הנכה. המבקשת (מכאן ואילך: המערערת) היא חברה קבלנית הבונה ומשווקת דירות ברחבי הארץ. במהלך חיפושיהם התעניינו המשיבים בפרויקט מגורים ששיווקה המבקשת בירושלים (להלן: פרויקט המגורים). במהלך שיחה טלפונית שערכו עם נציגת המערערת נמסר להם כי היא אינה מוכרת דירות לערבים.

4. נוכח סירובה של המערערת למכור למשיבים דירה בשל היותם ערבים, פנו המשיבים לבית משפט השלום בתביעה לפיצוי כספי, שהתבססה בעיקרה על סעיף 5 לחוק איסור הפליה אשר מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בהתקיים אחת מהעילות המנויות בחוק. המשיבים טענו שסירובה של המערערת למכור להם דירה עולה כדי הפרה של איסור ההפליה הקבוע בסעיף 3 לחוק וכי על כן הם זכאים לפיצוי. כן תבעו המשיבים פיצוי מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) בגין עוגמת נפש ותחושת קיפוח שנגרמו להם עקב היחס המפלה לו זכו מצד המערערת. כתב התביעה הוגש בתחילה גם נגד רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ”י), בטענה שפרויקט המגורים נבנה בעקבות מכרז לשיווק הקרקע לקבלנים שהיא פרסמה ולכן מוטלת עליה החובה לאכוף את קיום השוויון במכירת הדירות, אך התביעה נגד רמ”י נמחקה בהסכמה בשלבים מוקדמים של ההליך.

הוחלט אפוא לדחות את הערעור. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 20,000 ₪.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *