ביטול-קידושין (רבני חיפה) 208360/11 פלונית נ’ פלוני (04/01/2017)
בית הדין רבני אזורי חיפה
208360/11
בפני כבוד הדיינים:
הרב דניאל אדרי – אב”ד
הרב שמואל אברהם חזן – ראב”ד
הרב אברהם מאיר שלוש
מבקשת:
פלונית
ע”י בא כוח המבקשת טו”ר אהרן מזרחי
נגד
משיב:
פלוני
פסק דין
הצדדים נישאו בתאריך כ”ד אלול תשנ”ד (31.8.1994) לדבריהם בנישואין עם עדים פסולים, כאשר האישה בת 16 והאיש בן 37. בשלב מסוים טענו שכלל לא נישאו, ולא היה רב מקדש. לבני הזוג נולדו שני ילדים [ש.] יליד 1997 ו[ח.] יליד 1998.
האישה פתחה תביעת גירושין בתאריך י”ג באלול תשס”ו (6.9.2006).
הצדדים פתחו תיק לביטול נישואין בתאריך י”ג בחשוון תשס”ח (25.10.2007), בכתב התביעה נכתב בכתב יד הצדדים “חוקית אנחנו כלל לא היינו נשואים, לא ידענו שעדים מהמשפחה זה לא חוקי. התחתנו בבית מול חמשה או ששה אנשים מהמשפחה וכרגע אני נמצאת בהריון בחודש השישי וצריך לסדר את העניין הזה בדחיפות כדי למנוע ממזרות לילד.
בתאריך כ”ה באלול תשס”ו (17.10.2006) התקיים דיון ראשון. האישה מעוניינת להתגרש הבעל מעוניין בשלום בית. במהלך הדיון העלה הבעל טענה שהאישה בוגדת עם גבר בשם [ע.] ואף ראה אותו נכנס לבית בזמן שהוא לא היה בבית, לדברי האישה, [ע.] הוא כבן משפחה שלה, הצדדים הופנו לשירותי הרווחה.
בתאריך כ”ט בכסלו תשס”ז (20.12.2006) התקבל תסקיר שירותי הרווחה מ[ק.] כפי העולה מהתסקיר, מדובר בבני זוג שנישאו לפני 12 שנה ולהם שני ילדים בני 8 ו-9, בין בני הזוג קיים פער גילאים של 20 שנה, האישה [ר.] מתארת שנות נישואים קשות המלוות באלימות פיזית, מילולית ונפשית, האישה פוחדת מהבעל וחוששת לחייה. הבעל [א.] מתאר שנות נישואין יפות שנקטעו בעקבות בגידתה של [ר.]. המלצתם – לסייע לצדדים להתגרש.
בתאריך ב’ בשבט תשס”ז (21.1.2007) הצדדים חתמו על הסכם גירושין, ההסכם קיבל תוקף של פסק דין.
דיון נוסף התקיים בתאריך כ”ה באייר תשס”ז (13.5.2007) האישה מעוניינת להתגרש, הבעל מעוניין בשלום בית ואף הגיש בקשה לביטול הסכם הגירושין, וטען שהאישה חיה עם גבר אחר.
בדיון שהתקיים בתאריך ט”ו בתמוז תשס”ז (1.7.2007) האישה עומדת על דעתה להתגרש, הבעל מעוניין, אך קודם מבקש לקבל משמורת על הילדים וטענות חדשות בעניין כספים, כמו כן שוב עולה טענה בגין בגידה של האישה, כאשר האישה מכחישה את עניין הבגידה.
האישה בשלב זה הגישה תלונות במשטרה נגד הבעל, הבעל קיבל צו הרחקה מהאישה.
בתאריך י”ח בתמוז תשס”ז (4.7.2007) ניתן פסק דין לגירושין.
כפי העולה מסיכום העובדות והדיונים עד שלב זה, אף על פי שהאישה סבלה אלימות נפשית ופיזית, לא הועלתה טענה של פסול או ביטול הקידושין לא על ידי האישה ולא על ידי בא כוחה, כמו כן האישה לא אמרה אמת (בלשון המעטה) לבית הדין. האישה בדיונים האחרונים הכחישה את עניין הבגידה וזאת כאשר היא בהריון מאיש זר. (בדיון בתאריך י”ג בחשון תשס”ח (25.10.2007) טענה האישה שהיא בחודש השישי להריונה מאדם בשם [ש.], ובדיון בכ”ה באייר תשס”ז () 13.5.2007 וכן בדיון בט”ו בתמוז תשס”ז (1.7.2007) הכחישה את עניין הבגידה, אף על פי שהייתה בהריון בחודש השני או שלישי).
בדיון שהתקיים בתאריך י”ג בחשון תשס”ח (25.10.2007), טענה האישה שמעוניינת לדחות את הדיון, מאחר שבכוונתה להגיע להסכם. עוד הוסיפה האישה שברצונה להגיש בקשה לביטול הנישואין, מכיוון שהעדים הם קרובי משפחה, והצהירה לפרוטוקול שהיא בחודש השישי להריונה ואינה מעוניינת שתהיה בעיה על כשרות הוולד, מאחר שבעודה נשואה הכירה בחור בשם [ש.] הייתה עמו כחודש היו ביניהם יחסי אישות והתעברה ממנו. לדעת בית הדין יש להתגרש, ואם האישה מעוניינת לפתוח תיק לביטול הנישואין – אין מניעה.
בתאריך א’ בשבט תשס”ח (8.1.2008) הגיעו בני הזוג כדי להתגרש, בית הדין החליט לא לסדר לצדדים גט לאור האמור בפרוטוקול, ניתנה החלטה כדלהלן:
“הצדדים מעוניינים להתגרש. הם הוזמנו היום לסידור גט אולם בית הדין על פי שיקול דעתו החליט לא להסדיר את הגט.
הצדדים חיים בנפרד כשנתיים והאישה בחודש התשיעי להריונה ודי למבין.
האישה פתחה תיק לביטול הנישואין בטענה שעדי הקידושין היו עדים פסולים.
הנושא המרכזי הוא בירור יוחסין אף על פי שטרם נפתח תיק, לכן לדעת בית הדין יש לאחד את כל הדיונים בהרכב מיוחד שיסדיר את הגט, ידון בתביעה לביטול הנישואין ובכשרות של הוולד.
לאור הנסיבות המיוחדות האלו בית הדין מוצא לנכון להעביר את התיקים לטיפולו של כבוד הרב הגאון הרב שלמה עמאר שליט”א הרב הראשי לישראל, הראשון לציון ונשיא בית הדין הגדול לערעורים.”
לאור החלטת בית הדין הועבר התיק על ידי נשיא בית הדין הגדול לבית הדין בפתח תקוה לכבוד הרב הגאון אב”ד הרב ציון בוארון לסידור גט מהרש”ם, (בהחלטת בית הדין הנ”ל לא נכתב בפירוש “גט מהרש”ם” מאחר שאחד הדיינים התנגד שדבר זה ירשם, כדי שלא יראה שהוא נותן יד לגט מהרש”ם, והושגה פשרה לכתוב “הרכב מיוחד שיסדיר את הגט”), הצדדים התגרשו בתאריך ט’ בשבט התשס”ח (16.1.2008) בפתח תקוה בגט מהרש”ם.
בתאריך י”ג באדר א’ תשס”ח (19.2.2008) כחודש לאחר סידור הגט נולדה הבת א’ והיא פסולת חיתון.
בתאריך כ”ב בתמוז תשע”ב (15.7.2012) הגישה האישה על ידי ב”כ בקשה לתיקון מעמד אישי/ביטול נישואין, לתקן את מעמדה של המבקשת מגרושה לרוקה.
לטענת האישה כמובא בכתב התביעה בשנת 1994 בהיותה בת 16.5 נערך טקס קידושין שלה עם [א.] בביתו, טקס שלא עמד בכללי ההלכה (ללא רב, עדים כשרים וכיו”ב) ומבחינתה המטרה היחידה היתה לצאת מבית הוריה דבר שלא התאפשר לה ללא נישואים. (דברים אלו מקבלים חיזוק מדברי פקידת הסעד משירותי הרווחה [ק.] בתסקיר מתאריך כ”ט בכסלו תשס”ז (20.12.2006) שכתבה “בני הזוג [ב.] נישאו בשנת 1992 לאחר תקופת הכרות קצרה, [ר.] הייתה בת 17 ואילו הבעל היה בן 37, אמה ואחיה התנגדו לנישואין אך היא לא ויתרה, כיום מסבירה זאת כחלק ממרד גיל ההתבגרות).
בדיון הראשון שנערך בתאריך י”ב באלול תשע”ב (30.8.2012) סקרה האישה בפני בית הדין את השתלשלות הדברים.
לדברי האישה, הם נשאו בטקס פרטי בבית הורי הבעל, הטקס התקיים ללא רב היות שהיא היתה בת 16 ואף רב לא היה מוכן לקדש אותם. בטקס הוא נתן לה טבעת שאמא שלו קנתה עבורו. לאחר שלושה חודשים התקיים האירוע באולם. וב-2008 הם התגרשו בבית הדין בפתח תקוה, לדברי האישה נכחו במעמד הקידושין: אמה, אם הבעל, גיסי הבעל – [ג.] ז”ל ו[ח.] שיבדל”א ואחיות הבעל. שני הגיסים לא היו שומרי שבת.
בהחלטה שניתנה לאחר הדיון התיק הועבר להרכב היוחסין.
בדיון שהתקיים בתאריך ט’ באדר תשע”ג (19.2.2013) הופיעה האישה ובא כוחה וכן הבעל מר [ב.], האישה חזרה וסיפרה שהתקיים טקס פרטי בביתם ולאחר מכן אירוע באולם. בטקס לא היו עדים כשרים, לא היה רב מאחר שהייתה קטינה אף רב לא היה מעוניין לקדש אותם, הטבעת שהיא קבלה היתה של אמא של החתן.
למרות זאת הצדדים קבלו מהרבנות תעודה שהם נשואים. לדברי האישה אמא של הבעל הכירה מישהו מהרבנות, נתנה לו כסף, וקבלה תעודה שהם נשואים. האישה אמרה שלא נהגה ללכת למקווה, הלכה פעמיים שלוש ולא יותר, האישה חזרה ואמרה שבטקס לא קבלה ממר [ב.] מתנות חוץ מהטבעת שנאמרה לה שהיא מאימא שלו, (עיין פרוטוקול הדיון מתאריך 19.2.2013).
הבעל מר [ב.] נחקר על ידי בית הדין, הבעל אישר את דברי האישה שבטקס שהתקיים בביתו לא היו נוכחים עדים כשרים למעט בני משפחה (אחיות אימהות וגיס) לא היה רב, לא היה יין, נתן טבעת שאמו קנתה, ולא אמר לה כלום. באולם הוא לא נתן לה מתנות. הבעל לא זוכר אם האישה הלכה למקווה.
בא כוח האישה הראה לפני בית הדין את הסרט של האירוע באולם בו הזמר מודיע שטקס החופה נערך קודם לכן בבית, לדברי אם האישה, ההודעה של הזמר באה בעקבות שאלת האורחים למה אין חופה, ולכן הודיעו זאת בפומבי כדי להשקיט אותם.
הופיעה הגב’ [ל.], אם האישה, ונחקרה, חזרה על אותם הדברים, כדלקמן:
אם האישה: הבת היתה בת 16 והבחור היה בן 37 עשו מסיבה באולם. היא היתה קטינה ולא רציתי שהיא תינשא. היא ברחה והיתה אצל אמו או אחיות. אני לא זוכרת שום מסיבה. עשו באולם ולא היה חופה וגם לשם היה לי מאד קשה ללכת. ראיתי ששמו לה משהו ביד.
ביה”ד: האם היית בבית שלו וראית שהוא מסר לה טבעת?
ת. אני לא שמתי לב אם הוא נתן לה טבעת. לא היה רב. הוא היה מבוגר מאבא שלה, ואני התנגדתי. אצל הגרוזינים זה לא מקובל.
ביה”ד: שניהם אומרים שאת ראית את מסירת הטבעת?
ת. אני לא ראיתי שום טבעת. רציתי לשלוח אותה לפנימייה. אינני יודעת מה אמו עשתה ולפי הדין המקובל אצלנו זה לא חתונה. לקחו אותה למקווה. אינני זוכרת מתי זה היה האם לפני האולם או אחר כך. אני הגעתי רק כאשר הכינו את הכיבוד. לא רציתי להתקרב לשם.
ב”כ האישה: ברצוני להראות את הסרט באולם שהזמר מודיע שהטקס היה קודם.
האישה: אנשים שאלו למה אין חופה. ולכן אמרו שהחופה היתה מזמן כדי להשקיט את כולם.
בהחלטת בית הדין, נדרשה מחלקת הנישואין במועצה הדתית [ק.] להמציא לידי בית הדין את תיק הנישואין של בני הזוג.
בתאריך כ”ח אדר תשע”ג (10.3.2013) הועבר לידי בית הדין תיק הנישואין של בני הזוג. בתיק נמצאים: פרטי בני הזוג, שמות העדים, בקשה לנישואין, הצהרת הרב המקדש, שמות העדים בחופה והעתק הכתובה (כתובה דאירכסא).
בעקבות קבלת תיק הנישואין והמידע החדש שהגיע לבית הדין התקיים דיון נוסף בתאריך י”ג באייר תשע”ג (23.4.2013).
בדיון נשאלה האישה כיצד ייתכן שיש תיק מסודר עם בקשה לנישואין, רב מקדש עדים וכתובה, ולדבריה לא היו דברים מעולם? בית הדין אף הציג לאישה את הממסכים השונים שמופיעים בתיק.
האישה חזרה על דבריה, שלא היתה חופה ולא היה רב, וכל התיק סודר בעקבות פניה שלהם למועצה הדתית ותשלום למישהו שיסדר את הדברים.
בית הדין שאל את האישה, למה היא לא אמרה בדיון הגירושין שלא היו נישואין כלל ואת הטענות שמעלה היום? ועל זה היא השיבה שהיא לא רצתה להלשין על מי שסידר את העניינים.
בית הדין קבע מועד נוסף לדיון בתאריך י”ט בסיון תשע”ג (28.5.13) וזימן לדיון את הרב החתום על סידור הקידושין של בני הזוג.
לתאריך הנ”ל לא הופיעה האישה, הרב החתום הופיע ועזב את בית הדין טרם שהוכנס לדיון. בית הדין הוציא החלטה נוספת ובה זימן את האישה והרב לדיון נוסף.
בתאריך י’ בתמוז תשע”ג (18.6.2013) התקיים דיון, הרב החתום הופיע לדיון ונחקר על ידי בית הדין.
הרב נשאל על ידי בית הדין האם הוא זוכר את האירוע המדובר? הרב השיב שנהג לעזור לרב המקומי לערוך חופות וקידושין הוא לא רואה הבדל בין מקרה זה למקרים אחרים, והוא סומך על מה שנכתב בכתב ידו, ואם לא היתה חופה וקידושין כדת לא היה חותם על הכתובה.
בית הדין שאל את הרב למה העתק הכתובה שנמצא בתיק הוא כתובה דאירכסא ולא כתובה רגילה?
הרב השיב שהוא לא רואה הבדל בין הכתובה לכתובות אחרות, וחזר ואמר שהוא לא היה חותם אם לא היה מקדש.
בני הזוג הופיעו באמצע הדיון ונשאלו האם הם מכירים את הרב?
בני הזוג השיבו שהם לא מכירים ולא פגשו אותו, וטענו שבאירוע לא היו קידושין כי שום רב לא היה מוכן לחתן אותם. בית הדין חזר ושאל את בני הזוג: הרב אומר שהוא קידש אתכם בבית איך אתם מכחישים את זה? בני הזוג השיבו שהרב לא קידש אותם ובחתונה שלהם לא היה שום גורם מהמועצה הדתית, וגם בסרט החתונה לא רואים שום אדם דתי, יש לציין שאמרו דברים אלו בפניו של הרב.
בית הדין שאל את הרב איך קידשת קטינה? הרב השיב שהוא לא אמור לבדוק את גיל האישה, הוא מקבל תיק מהמועצה הדתית והם עושים את הבירורים.
בהמשך, התעמתו הרב והאישה בשאלה כיצד נפתח התיק ברבנות.
בעוד שהאישה טענה שמעולם לא היתה ברבנות והיא לא מכירה את הרב שהופיע בבית הדין או את הרב המקומי, וחזרה וטענה שמישהו ברבנות לקח את כל המסמכים שלהם וסידר את כל העניין, הרב טען שלא ייתכן שיש תיק נישואין בלי שבני הזוג הופיעו ברבנות.
הרכב היוחסין בחיפה לא היה פעיל באותה תקופה, וכן עקב עומס התיקים הרב בבית הדין בחיפה, בתאריך ח’ תשרי תשע”ה (2.10.14) הועבר התיק לבית הדין הגדול לטיפולו של נשיא בית הדין הגדול הראשל”צ הרה”ג יצחק יוסף שליט”א. הראשל”צ הרה”ג יצחק יוסף הפנה את התיק לראב”ד ת”א הגר”נ בן שמעון שליט”א שיביע דעתו אם נכון להעביר את התיק או להמתין לאיוש מחדש של הרכב היוחסין בחיפה. בתאריך י”ז בחשון תשע”ה (10.11.14) החליט הגר”נ בן שמעון שהתיק ימתין לאיוש מחדש של הרכב היוחסין בחיפה.
בעקבות ההחלטה הנ”ל, התיק הוחזר לבית הדין בחיפה.
בתאריך י’ בטבת תשע”ו (22.12.15) לאחר איוש הרכב היוחסין בחיפה, נקבע מועד חדש לדיון. הדיון התקיים בתאריך י”ז אדר ב’ תשע”ו (27.3.2016) בפני הרכב היוחסין החדש, הופיעו הצדדים חזרו על סיפור הדברים כפי שאמרו בדיונים הקודמים ובפני ההרכב הראשון.
מבדיקת הסיפור של בני הזוג מול המסמכים שהוצגו בבית הדין עולות כמה תמיהות משמעותיות.
הצדדים נישאו בתאריך כ”ד באלול תשנ”ד (31.8.1994), ואילו בטופס שנישלח למחלקת הרבנות המשרד לענייני דתות בירושלים בעניין הדיווח כי בני הזוג נרשמו לנישואין מופיע התאריך ח’ אייר תשנ”ה (8.5.1995) היינו הרישום לנישואין התבצע כשמנה חודשים לאחר הנישואין, דבר המעורר תמיהה גדולה.
אם האישה חתמה על תצהיר המאשר את נישואי בתה. ייתכן שהיה צורך בזה – מאחר שהבת הייתה קטינה. התצהיר נחתם ביום ח’ באייר התשנ”ה (8.5.1995) ואילו האישה נישאה בתאריך כ”ד אלול התשנ”ד 31.8.1994, היינו כשמונה חודשים לאחר הנישואין, וגם עובדה זו מצטרפת לשורת התמיהות העולות בפרשה זו.
תמיהה נוספת מצאנו בהצהרת הרב המקדש על המועד הקידושין, המאשר את נישואי הצדדים, שם נכתב כי הקידושין התקיימו בתאריך י’ בסיון התשנ”ה (8.6.1995) בעוד שלפי האמת האישה נישאה בתאריך כ”ד אלול התשנ”ד (31.8.1994), כתשעה חודשים לפני כן, והדברים אומרים “דרשני.”
ותימה גדולה שבעתיים – מדוע נכתבה “כתובה דאירכסא” ולא כתובה רגילה?
ועוד, התאריך שבו נכתבה ה”כתובה דאירכסא” הוא יום ט”ז תמוז תשנ”ה ושם מופיע התאריך שבו נערכו הקידושין הוא י’ בסיון תשנ”ה (8.6.1995) כאשר בפועל האישה נישאה בתאריך כ”ד אלול התשנ”ד (31.8.1994), נמצא שהכתובה נכתבה כעשרה חודשים לאחר הנישואין והדברים מתמיהים עד למאד.
גם אם נאמר שהתאריך שנישאו הוא י’ בסיון כפי שכתוב בכתובה, מדוע עשו כתובה דאירכסא? וכי יעלה על הדעת שחודש לאחר עריכת החופה, הכתובה תלך לאיבוד והצדדים יבואו למשרד הרבנות לכתוב כתובה דאירכסא? ובפרט שעל פי דברי הצדדים כמו כן התרשמות בית הדין, הצדדים אינם נמנים עם האוכלוסייה שיודעת את משמעות האיסור לגור עם אשה ללא כתובה, הרי לא מדובר במשפחות חרדיות לדבר השם שבהם היה ניתן להבין את הדחיפות בכתיבת כתובה דאירכסא זמן קצר אחר הקידושין, הרי הצדדים הצהירו שהאישה כמעט לא הלכה למקווה למעט פעמיים שלשה, וכי דוקא עניין הכתובה מעניין אותם. וגם אם נאמר שחששו לאיבוד הכתובה ולאיסור ההלכתי לגור ללא כתובה, עדיין לא מובן מדוע להזדרז לכתוב מיד כתובה דאירכסא הרי יש העתק כתובה ברבנות, שפוסקים רבים מתירים לסמוך עליה ואפשר לחיות אם האשה על סמך כתובה זו, ולכל הפחות היו צריכים לומר לצדדים תחפשו את הכתובה בבית, שלא ייתכן שאבדה בתוך חודש, ורק אם לא תמצאו את הכתובה נסדר לכם כתובה חדשה – כתובה דאירכסא.
תמיהה נוספת מצאנו בדברי הרב המקדש שאמר שאינו רואה הבדל בין כתובה רגילה לכתובה דאירכסא. (עיין פרוטוקול הדיון 18.6.2013).
אין ספק שבפני בית הדין עומדת שאלה מרכזית והיא האם היו נישואין בין גברת [ב.] ומר [ב.] כפי שטוען הרב החתום, אשר נסמך על מסמכי הרבנות הראשית, או שמא לא היו נישואין, והמסמכים שוכתבו לאחר מכן לפי בקשת המשפחה.
לאור המובא לעיל בעניין הסתירה בין תאריך כתיבת המסמכים ותאריך החתונה – אין ספק שדברים אלו מוכיחים את טענת הצדדים, שהמסמכים אינם מקוריים, ושוכתבו לאחר מכן לפי בקשת המשפחה כדי למנוע בעיות, ועל כל פנים מכלל הספק לא יצאנו.
התבאר אם כן שיש ספק רציני אם היו בכלל קידושין בין הצדדים. ואמנם, זה ברור שאם הדיון היה בעניין האישה עצמה, האם להתירה להינשא לאחר ללא גט, היה עלינו להחמיר להצריך גט לחומרא, מפני חומרת אשת איש שהחמירו בה הרבה, אולם מכיוון שהנידון שלפנינו הוא לענין לאו דממזרות, דאדרבה התורה הקלה בו להתיר בפירוש את ספקו, וגם רבנן מצינו שהקלו הרבה, שראוי להתאמץ ולמצוא תקנה לדמעת העשוקים וכו’ פשוט וברור שיש להתיר את הבת שנולדה לאישה, להינשא לקהל, בצירוף הספקות שיובאו לקמן.
לאור האמור שספק גדול אם היו קידושין, בית הדין לא התייחס לטענת האישה שהעדים היו פסולים מאחר שעל הכתובה (אם נאמר שהיו קידושין) יש עדים כשרים, וכן לטענה שהטבעת היתה של האם, וכן לסוגיה בכתובות (דף כ”ב ע”ב) שנותנת נאמנות לאישה מכוח החזקה דאין אישה מעיזה פניה בפני בעלה.
שמא התעברה מגוי
סניף נוסף להתיר בנדון דידן, שיש להסתפק שמא התעברה מגוי, ולא כמו שאמרה שהתעברה מפלוני, ואף אם חיה עם פלוני בצורה סדירה עדיין אנו תולים שמא נתעברה מגוי על פי מה שכתב הגר”י אלחנן (בשו”ת עין יצחק חאהע”ז סימן ז’ אות י”א) שיש לתלות בעכו”ם והולד כשר, ולא שייך לומר בזה שרוב בעילות אחר “הבעל השני”, היות שהיא יושבת עמו באיסור אשת איש ומדאפקרה נפשה לגביה אפקרה נפשה לעלמא, ואמרינן שמגוי נתעברה. עיין שם.
…
גט מהרש”ם
כאמור לעיל הצדדים התגרשו בפתח תקוה בגט מהרש”ם על ידי הרה”ג דיין בית הדין הגדול הרב ציון בוארון שליט”א כפי שכתב בהסכם הגירושין שערך לצדדים, הצדדים נישלחו אלי לסידור גט על ידי נשיא בית הדין הגדול.
כידוע אחת מהאפשרויות למצוא היתר לממזרים היא בדיקת תקינות הקידושין, שאם נמצא שהקידושין מעיקרא לא חלו, יתברר למפרע שבזמן ביאת הגבר הזר, האישה כלל לא היתה אשת איש והביאה למעשה היתה ביאת היתר. המהרש”ם העלה הצעה מעשית להפקעת נישואין באופן יזום על ידי בית הדין, הצעה שיש שחלקו עליה, נביא לקמן את דברי החולקים ודברי המצדדים.
…
לעומתם הגר”ע יוסף כתב במכתב לגר”י חזן בתאריך כ”ו בתמוז תשל”ח בשעה שהאחרון כיהן כאב”ד בחיפה (פורסם במשנת יוסף גליון ז, תשרי חשון תשעה, סימן ו) וביקש ממנו לסדר גט מהרש”ם לזוג, וכתב שאפשר לסמוך על דברי המהרש”ם למעשה, ולצרף את דעתו לעוד ספקות כדי להתיר ממזרים, וזה לשון המכתב:
“עובדיה יוסף
ראשון לציון הרב הראשי לישראל
ב”ה, ירושלים כ”ז תמוז תשל”ח
לכבוד ידידנו הרב הגאון המפורסם
כמהר”ר יצחק חזן שליט”א
אב בית הדין חיפה
שלום וישע רב
בהמשך לשיחתי עם כת”ר, הנני שולח אליו את התיק של י.ח – מ.ח., כדי לסדר גט על ידי שליח, ויבטלנו בפני עד אחר, וזאת על פי הוראה גאון ישראל המהרש”ם (בתשובה חלק א’ סימן ט’ בד”ה ועיין בתשובות המיוחסות להרמב”ן), שהמציא עצה זו ותושיה להכשיר הבנים, לפי מה שכתבו התוספות (גיטין לג.) בד”ה ואפקעינהו, הקשה הר”ש אם כן יחפה על בת אחותו, וכשיבואו עדים שזינתה ישלח לה בעלה גט ויבטלנו שלא בפני השליח ופקעי קידושין ונמצא שהיא פנויה וכו’, ועוד יכולין ממזרים להיטהר על ידי כך. ותירץ הר”י, שאין לחוש אלא כשמחפה עליה שלא כדין, אבל הכא כדין מחפה ומן התורה פטורה וכו’ עיין שם. (ואף על פי שלפי דברי ר”ת שם נראה דלא מהני, מכל מקום לדעת ר”י מיהא שפיר דמי, ואפשר שגם לר”ת אם בית דין עושה כן יש לומר דמהני וצריך עיון) ואין לחוש שעושה כל בעילותיו בעילות זנות, כיון שהוא בעל בהיתר ולא היה לו לחוש פן תזדמן סיבה לביטול קידושין, כמ”ש בית שמואל (סימן קנז סוף סק”ו) עכת”ד (וע”ע בשו”ת מהרש”ם ח”ב סימן לג ובמפתחות). וטוב שבשעת כתיבת הגט לא ידע הבעל שיצטרך אחר כך לבטלו, ורק לאחר שימסרנו לשליח יאמרו לו לבטל שלא בפני השליח, כמו שכתב בשו”ת עונג יום טוב (סימן קמט). ויותר נכון שיבטל הבעל את הגט בפני שני עדים זה שלא בפני זה, דהא אין דבר שבערווה פחות משנים. וע’ בתוס’ (גיטין לב: סוף ד”ה ורב נחמן), ובמהרש”א וקרני ראם שם, ובפני יהושע שם, ובס’ בית מאיר (סימן קמא סעיף מ), ובספר תורת גיטין שם. ובשו”ת אור גדול (סימן ט’ אות ד). ע”ש. ואין כאן מקום להאריך. ולאחר מכן יחזור הסופר לכתוב (בציווי הבעל) גט אחר והבעל ימסרנו מידו לידה כדת.
והנה אף על פי שהמהרש”ם כתב כן להלכה ולא למעשה, ואפשר גם כן לפקפק על זה לפי מה שכתב בשו”ת ברית אברהם (חאה”ע סימן נט אות ה), דאכתי אף לאחר ההפקעה יש קידושין מדרבנן, עיין שם, ולפי זה עדיין הם ממזרים מדרבנן, מכל מקום מפשט דברי התוספות הנ”ל לא משמע כן. ועיין עוד בשו”ת חיים שאל (ח”ב סימן מח), ויוסף אומץ (סימן קא אות ג), ובחידושי הרש”ש (נדרים צ), ובשו”ת בנין ציון ח”א (סימן קכט). ואין כאן מקום להאריך עוד. ועל כל פנים למה נסתום פתח ההיתר בזה, שאפשר שבשעת הדיון על גורל הבנים, ימצאו עוד סניפים להקל, וכבר קרה פעם אחת, שצירפנו הטעם הנ”ל לספק, והסכימו עמנו גדולי התורה בירושלים. לפיכך יואיל כת”ר לסדר הגט בהקדם על פי הנ”ל, ולמצווה רבה תחשב לו. ומה’ ישא ברכה.
נא לדרוש בשמי בשלומם של כבוד ידידי נפשי חברי בית דינו, הרבנים הגאונים רבי שלמה שלוש, רבי שמואל דיקמן, שליט”א, ולהראותם מכתבי זה ולהצטרף לדבר מצוה הנ”ל.
בכבוד ובידידות נאמנה.
עובדיה יוסף
ראשון לציון הרב הראשי לישראל”
ובדידי הווה עובדא, בליל שלישי ט’ אדר תש”ע נכנסתי אל הקודש פנימה ושאלתי את מורינו ורבינו הרב הגאון הרב עובדיה יוסף זצוקלה”ה, האם יש לעשות גט מהרש”ם כמובא בחלק א’ סימן ט’ ולסמוך על זה להתיר ממזרים, והשיב לי ודאי, צריך לעשות הכול כדי לנסות ולהציל את המסכנים, ועוד הוסיף ואמר שכמה וכמה פעמים עשה יחד עם עוד רבנים ודיינים גדולים גט מהרש”ם וכל שכן כשיש עוד צדדים להקל, וזכורני שאמר “גט מהרש”ם ושמא מגוי” – די בכדי להתיר, וטוב יותר עם יהיו עוד ספקות, ושאלתי במקרה אחר, את הרב הגאון חבר בית הדין הגדול הרב ציון בוארון שליט”א בעניין זה, ואמר לי די בגט מהרש”ם ו”שמא מגוי” – בכדי להתיר.
מסקנה
לאור האמור לעיל הבת פלונית ת.ז. […] ילידת י”ג באדר התשס”ח (19.2.2008), כשרה לבוא בקהל ולהינשא כדת משה וישראל.
מותר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום ו’ בטבת התשע”ז (04/01/2017).