צבי-יהודה בן-יעקב “החזר מתנות בעקבות גירושין” שורת הדין 12 (2007) 284
“החזר מתנות בעקבות גירושין” צבי-יהודה בן-יעקב
א. דין שמין לאלמנה וגרושה. מקור דברי הגמ’ הוא באלמנה ששמין מה שעליה. ברמב”ם פסק שגם כשמגרש בעל כרחו דינו כמו באלמנה. בחלוק שבין בגדי שבת לבגדי חול בראשונים. ובסברת החלוק.
ב. זכות האשה לבגדים האם היא זכות לבעלות ג”כ, או רק זכות שימוש. בזכות מזונות לכאורה נחלקו בזה ב’ תרוצי התוס’ בנזיר. ובכסות מסתבר שזכותה רק להשתמשות, ואעפ”כ מוכח מהפוסקים שהם שלה. והבאור בזה, שכונתו לתת לה מתנה, ואע”פ שאין זה מחיובו.
ג.
1. בחלוק שבין אלמנה לגרושה, דיש מהראשונים שסוברים דבגרושה שהוציאה מדעתו אין שמין מה שעליה. וצ”ע דהרי יש סברא שעל דעת שתצא ממנו לא נתן לה בגדיה. ולכאורה יש לדמות הדבר למשכיר ומשאיל בית לחבירו, ואח”כ היתה מריבה ביניהם, שלא מתבטלת השאלה או השכירות. ואולי החלוק הוא בין אם יש סיבה אוביקטיבית, מה שא”כ אם הסיבה מחמת הבעל או המשאיל וכד’ שבזה לא אמרינן אדעתא דהכי לא נתן. ובשו”ת החת”ס משמע דגם אם נתהוה סיבה שלא בשליטתו, כגון בזינתה, אעפ”כ אין זה מבטל את הנתינה.
2. שיטות הרז”ה, המגיד משנה והעיטור. ובמקרה שיש ספק האם האשה סרחה עליו ומפסידה הבגדים או שלא סרחה, מי נחשב המוחזק.
ד. באור דברי הר”ן שיש חלוק בין מלבושים וכיוצא בזה שמפסידה, לבין סתם מתנות שלא מפסידה כלל, ובסברת החלוק. ואולי החלוק הוא בין מתנות שהם לצורך הנשואין, כגון בגדים שרוצה שתתנאה בהם, לבין מתנות שהם בגלל הנשואין. ורק במתנות שלצורך הנשואין אמרינן כל שנתבטלו הנשואין שוב אין כאן מתנה.
ה.
1. מתנה של דירה: לכאורה לפי ההסבר הנ”ל יש נפק”מ אם זו דירה שמתגוררים בה בני הזוג שנחשב ל”צורך הנשואין”, ואם אינם גרים בה זה מוגדר “בגלל הנשואין”. ובחלוק שבין מתנה של הבעל לאשה לבין מתנה של האשה לבעל. הסבר נוסף בחלוק שבין דירה שגרים בה לאין דרים בה. דכיון שהבעל מחויב לה במדור, מסתבר שכל מתנתו היא רק לזמן שמחוייב.
ה.
2. האם מדברי ה”מקור ברוך” יש הוכחה שאם גירשה הבעל צריכה להחזיר את המתנות. ובדברי המאירי שבמורדת מחזיר כל מה שנתנה לו מתנה.
ו. מתנות שניתנו ע”י קרובי הצדדים, לכאורה מבואר שאינם חוזרים ע”י גירושין. ויש לדון האם כל נתינה לכלה נחשבת מתנה שלה, וכל מתנה לבעל נחשבת מתנה שלו, או שיש לפעמים שגם כשהאשה מקבלת, נחשב הדבר מתנה לבעל. ובסתירת המבי”ט בענין זה.
ז. לכאורה במורדת או שאסורה לבעל מחזירה כל מתנותיה שקבלה מהבעל. אלא דיש שסוברים שדוקא במורדת ממש שיש לה כל דיני מורדת מפסידה המתנות. אבל במקום שנאסרת עליו כגון שזינתה, לא מפסידה המתנות שקיבלה. ובדברי הח”מ שכל שכופין לגרש דין המתנות כדין התוספת. והאם בכל מקרה שכופין אותו לגרש מחזירה המתנות.
ח. לכאורה כל הנדון דלעיל הוא כשהיתה מותרת לו בשעת נשואין, אבל אם היתה אסורה לו והבעל לא ידע זאת, בזה הדבר פשוט שהאשה צריכה להחזיר המתנות. אלא דיש לדון האם הדברים אמורים דוקא באסורה לו שאין הקידושין תופסין (כגון בחייבי כריתות), או בכל מקרה שאסורה לו תחזיר המתנות.