פ’ קלוג “בחקיקה החדשה” הפרקליט 2 (1945) 209
“בחקיקה החדשה” פ’ קלוג
המשפט הדתי
חוקת הפירוש החדשה (1945/9) מכילה בסעיף 2 הגדרה של המונח “משפט” (Law) ואומרת דברים מפורשים שהמשפט הדתי (הכתוב ושאינו כתוב) הוא בכלל המושג “משפט”.
בסעיף 35 אומדת החוקה החדשה שבית המשפט חייב להביא בחשבון כל משפט (Law, ז”א כל הלכה כתובה או לא כתובה) מלבד אם בעצם ההלכה כתוב בפירוש אחרת.
אינני רוצה לדון ובשאלה, אם ההוראות האלו הן מעבר לתחום סמכויות המחוקק הארצישראלי, בהיותן מתנגדות לסעיף 46 מדבר המלך במועצתו. התוצאה מסעיפים אלה תהיה בכל אופן שלא יהיה עוד צורך להוכיח לשופטים ממשלתיים ע”י מומחים את תוכן המשפט הדתי, ז”א מהיום והלאה כל שופטו נחשב למומחה מוסמך ובדיני השריעה ובמשפטי כל העדות הדתיות הקיימות בארץ. חוקת הפירושים (1945/9) אינה נותנת כל מפתח מה לעשות במקום ניגודים וסתירות בין המשפט הדתי למשפט החילוני (כלומר ליתר חלקי המשפט הארצישראלי, שהוא קורא להם “משפט אזרחי”), ובין משפטי עדות שונות. ברור על כל פנים שמעתה יהיו הפרושים שיינתנו ע”י בתי המשפט הממשלתיים על דעת עצמם עדיפים ובעלי-ערך גדול יותר מאשר ההוראות של בתי הדין הדתיים. לא ישמע עוד רב או כומר בבית המשפט הממשלתי בדבר תוכן המשפט הדתי, אלא השופט החילוני יפתור את כל הבעיות הנ”ל לפי הבנתו וידיעתו. נדמה לי כי ההוראה החדשה בדבר המשפט הדתי לא תיקנה את לב האוכלוסים המכבדים ומעריכים את משפטיהם הדתיים. אין אני חושב שמוסלימי אדוק ירצה לשמוע פסק הלכה בדיני השריעה מפי שופט חילוני, יהודי או נוצרי, או שנוצרי יסכים לפרושי החוקים הקנוניים מפי שופט מוסלימי או יהודי. יש מקום לפקפק אם אפילו שופט יהודי יראה את עצמו מומחה גדול בדיני ישראל מאשר רב שיש לו היתר הוראה. ובכל זאת לא יהיה השופט רשאי לשמוע עדות של מומחה בדיני ישראל, ופירושו של השופט היהודי החילוני יהיה עדיף ובעל תוקף גדול יותר מאשר פרוש הרבנים. ואולי נזכה בעוד זמן מה להוצאת שלחן הערוך עם פרושים של בית המשפט העליון הממשלתי בירושלים. מרובים חששותיי שמא הרחיק כאן המחוקק ללכת, והתוצאות תהיינה בלתי מניחות את הדעת*).
*) על נושא זה עוד ידובר מעל עמודי הפרקליט.