תקציר פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל יט 129-225 (1999): בית דין רבני אזורי מבטל קידושין בשל מקח טעות ובשל עד-קידושין פסול

פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל יט 129-225 (1999)

 

בית הדין הרבני האזורי – ירושלים

תיק מס’ 9613690-21-1

 

בפני כבוד הדיינים:

א. עצור – אב”ד

ע. בצרי

ז. נ. גולדברג

 

התובעת:

נ. מ.

ע”י ב”כ הרב חיים טוביינא.

 

נגד

 

הנתבע:

ל. מ.

 

הנידון:

בקשת אשה עגונה להיתר נישואין

 

זמן קצר אחרי החתונה גילתה האשה שבעלה אינו מסוגל להקים משפחה בינתים האשה נכנסה להריון, וגם שינוי זה לא שינה בו מאומה, ולא טרח לדאוג לספק מדור ומזונות לא לאשתו ולא לילדם הרך העתיד להיוולד. ויש להניח שהוא סובל מבעיות נפשיות שהיו לו עוד מלפני הנישואין. הוא לא עבד כי לא רצה לעבוד ולא חיפש עבודה. הוא נסע לארה”ב עם אשתו בתקוה ששם ימצא את מקומו ולמרבית הצער גם שמה לא חיפש עבודה. ישבו שם אצל חבר שלו זמן מה עד שחבירו ביקש אותם לעזוב. האשה חזרה לצרפת להוריה והוא נשאר בארה”ב לא כתב לה כל הזמן. הודיעה לו כי בקרוב עומדת ללדת. לאחר הלידה הוא הגיע אליה לצרפת ישב איתה כשלושה חודשים גם כן באפס מעשה, וחזר שוב לארה”ב וביקש שהיא תבוא עם הבן לארה”ב היא באה אך לא דאג לשכור להם דירה ולספק מזונות לה ולבנה הוא ישב אצל חברים זמן קצר והיא היתה מוכרחה לעזוב אותו ולחזור להוריה ומאז ניתק הקשר בינה ובין בעלה ולא שמעה ממנו עוד. היא טלפנה לבקש עצה מרב שהכירה בארצות הברית שהוא גם הרב שלבעלה ודרכו התברר לה שהוא כבר מזמן נמצא בארץ ישראל, ומקומו הקבוע הוא ברחבת הכותל המערבי וכי גם ישן שם כי שם ביתו.

רבנים וחברים השתדלו שיתן גט לאשתו ולא לעגן אותה הוא סירב ואינו רוצה אפילו לחשוב על זה. לבסוף היא פנתה לביה”ד. הבעל הוזמן וביה”ד דיברו איתו זמן רב ושוחחו אתו ארוכות וביקשוהו שיתן גט לאשתו אך הוא נשאר עומד בסירובו. ביה”ד הזמין אותו עוד פעם ודברו רבות אתו, הסבירו לו בנועם ובדרכו שאם לא רוצה לתת גט ורוצה באשתו עליו לעבוד ולהרוויח לפרנסתו ועליו לשכור דירה עבורו ועבור משפחתו. שזה גם התחייבותו בכתובה שכתב לאשתו בזמן הנישואין. לבקשתו המבקשת המציאה את הכתובה וכאשר עיין במה שכתוב בה אמר שאם האשה רוצה אותו יכולה לבוא אליו אל הכותל כי שם ביתו.

ביה”ד שראה את הכתובה שעליה חתום כעד אותו האיש ששלח אליה את הכתובה בפאקס מצרפת. שאל אותה מה הקשר בינה להעד. היא ענה שהוא הגיס שלה בעל אחותה ושהוא היה גם העד בקידושין שלה. ביה”ד שאל וחקר את העד השני החתום על הכתובה וגם התקשר עם הרב ועם הגיס ושניהם אמרו ואישרו שהגיס היה העד השני גם בקידושין וגם בחתימה בכתובה לאחר שהתברר לביה”ד שאכן הגיס היה גם העד בקידושין ושהוא עד פסול ביקש בא כוח האשה לתקן את בקשתה ולקבוע שהואיל ועד אחד הוא פסול אין כאן עדות כשרה ואין כאן קידושין כשרים ויש לבטל אותם ולשחרר האשה מעגינותה.

ביה”ד גם דן לבטל את הקידושין מדין מקח טעות מאחר והבעל העלים מאשתו את מצבו הנפשי מלפני הנישואין. כן צירף ביה”ד כסניף להיתר את החיוב לאכוף עליו את הגט וזאת עקב אי מילוי חובותיו כלפי אשתו בכל החיובים שהתחייב בהם בכתובה.

הואיל וביה”ד ראה בבקשת האשה מצווה גדולה לעזור ככל האפשר התחיל ביה”ד לברר כל הדינים והלכות הנמצאים בספרי הפוסקים גדולי התורה לקבוע אם הגיס פסול להיות עד בקידושין ואם כן אם אפשר להשתמש בכלל שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ולכן אין כלל קידושין כיון שנעשו בלי עדים ועוד.

לאחר בירור בהקיף רחב ובעמקות חריפה ובבקיאות רבה את מה שנאמר ונכתב ע”י גדולי התורה ופוסקים מפורסמים קבע ביה”ד שהקידושין לא היו קידושין כדין ואין כאן קידושין כשרים וע”כ האשה מותרת לינשא לכתחילה לכל די תיצבי ללא שום גט.

 

התוכן

א. המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו אפילו שניהם מודים ואינה צריכה גט, ויש מי שחושש ומצריכה גט לחומרא.

ב. אפילו רב פפא שסובר שחוששין לקידושי עד אחד זה רק מדרבנן וכיון שחולקים עליו פוסקים לקולא שלא צריכה גט.

ג. עד אחד אומר נטמאו טהרותיך ובעל דבר מכחישו אינו נאמן.

ד. לוה שהעיד על המלוה שהלווה לו בריבית הוא ועד אחד מצטרפין לפסול את המלווה אעפ”י שעושה עצמו רשע דפלגינן דיבוריה ומאמינים ללווה שהמלווה הלווה בריביתאך לא מאמינים לו שהלווה ללווה זה אלא לאיש אחר.

ה. גם הנגזל יכול להעיד על הגזלן אם אין לו הנאה מעדותו (אחרת הוא יהיה נוגע בדבר).

ו. קידש את האשה בעד אחד ואח”כ קידש אותה בעד שני אין מצטרפין אם לא ראו הקידושין ביחד.

ז. עדים העידו שנתקדשה אבל אינם יודעים למי יש מי שאומר שאין זו עדות והיא לא נאסרת כי כל עדות שאין תכליתה להתירה לזה שנתקדשה לו אינה כלום.

ח. כל קידושי ספק חוזר ומקדש ודאי ואם לא רוצה לכנוס צריכה גט ממנו מספק.

ט. המקדש בעדים פסולין מדרבנן צריכה גט מספק (דעת הרמב”ם).

י. כל הפוסקים הראשונים פסקו שאם בעדי קידושין נמצא אחד קרוב או פסול אין חוששין לקידושין והיא מותרת להינשא לכתחילה (רק פוסק אחד ולכל היותר שנים אמרו שחוששין וצריכה גט מספק).

יא. המקדש בלי עדים או אפילו בעד אחד ואפילו שניהם מודים אינה מקודשת וגם אם קידשה עם שני עדים אך לא זה בפני זה אינה מקודשת.

יב. והוא הדין אם קידש בפני שני עדים ואחד מהם קרוב הדין הוא כמו שנתקדשה בעד אחד, ויש חולקים.

יג. יש מסבירים הטעם של מ”ד שחוששין לקידושין הוא משום שסובר שהדין אין דבר שבערוה פחות משנים מדובר באשת איש שרוצים לאוסרה על בעלה כמו בסוטה אושרוצים להתירה ע”י גט או מיתת הבעל אבל בפנויה שקבלה קידושין מבעלה הרי זה קנין כמו שאר קנינים בעניני ממון שעד אחד מחייב שבועה ולכן יש לומר שעד אחד מחייב גט (אבל לא קידושין גמורים).

יד. יש אומרים שהטעם של מאן דאמר שצריכה גט משום האיסור להינשא בלי גט דומה לשאר איסורין שעד אחד נאמן.

טו. שניים אומרים נתקדשה ושניים אומרים לא נתקדשה לא תנשא לכתחילה ואם נישאת לא תצא.

טז. שניים אומרים נתגרשה ושניים אומרים לא נתגרשה אם נישאת תצא והגמרא מסבירה שהמדובר הוא לא בשני עדים אלא בעד אחד לכן ברישא שהשאלה אם נתקדשה גם העד השני שאומר נתקדשה מודה שהיא היתה פנויה נמצא ששניהם מודים שלפני כן היא היתה פנויה ורק אחד אומר שנעשה שנוי כי היא נתקדשה נמצא שלגבי זה הוא חד נגד שניים ואינו נאמן לכן אם נישאת לא תצא.

יז. אבל בסיפא עד אחד אומר נתגרשה והשני אומר לא נתגרשה שניהם מודים שלפני כן היא היתה אשת איש והאומר שעכשיו היא נעשתה פנויה משום שקבלה גט הרי הואחד כנגד שניים ואינו נאמן לכן אם נישאת תצא.

יח. אפילו כאשר העד האחד מעיד שנתקדשה בפני שני עדים אין חוששין (לחייבה גט) ויש חולקים.

יט. אבל אם היא אמרה שנתקדשה בפני שניים היא נאמנת מטעם דשוויא נפשה חתיכה דאיסורא.

כ. זרק לה קידושיו ספק קרוב לו או קרוב לה ועד אחד אומר קרוב לו ועד השני אומר קרוב לה לא תינשא לכתחילה כי הואיל ויודעים שבוודאי זרק איתרע חזקת פנויה שלהולכן לכתחילה לא תינשא.

כא. המקדש בעד אחד לרבנן אין חוששין לקידושין ולרב פפא חוששין לקידושין ויש מחלוקת אם לרב פפא הספק הוא מדאורייתא או מדרבנן.

כב. יש פוסקים שדורשים לא יקום עד אחד לכל עוון ולכל חטאת אבל קם הוא לקיים קידושין, או נאמן להעיד שבעלה מת ומותרת לינשא. אבל יש חולקים וסוברים שגם הנאמנות לאשה לומר שבעלה מת מהטעם דייקא ומינסבא זה רק מדרבנן.

כג. יש מסבירים את הדין שעד אחד נאמן להעיד שבעלה מת מדאורייתא הוא מפני שזה דבר דעבידי לגלויי (רמב”ם).

כד. אולם רוב הפוסקים סוברים שחוששין לקידושי עד אחד (לרב פפא) זה רק מדרבנן ולדעתם אין לחוש אפילו שניהם מודים.

כה. גם המנהג קבע שאין חוששין לקידושי עד אחד כמו שנפסק בשולחן ערוך ולפי דעת הבית יוסף.

כו. ביה”ד הביא כל הדעות בענין זה ובא למסקנה שרוב בנין של הפוסקים סוברים שאין שום חשש בקידושין של עד אחד.

כז. הואיל ואלה הסוברים שיש חשש לקידושי עד אחד זה רק מדרבנן לכן אם יש ספק בקידושין אמרינן ספק דרבנן לקולא וגם משום שיש כאן ספק ספיקא.

כח. בכל מקום שאנו מקילים בהפסד מרובה אם יש עוד ספק מקילין אפילו בשאין הפסד מרובה.

כט. הואיל ואפילו למחמירין בקידושי עד אחד הוא רק מטעם ספק אם יש ספק נוסף מקילין מטעם ספק ספיקא.

ל. יש דעה שאפילו למחמירים זה רק כשידעו שיש רק עד אחד והם האמינו בו כאילו היו שנים אבל אם חשבו שיש מספיק אנשים שיכולים להעיד על הקדושין שלהם והתברר שיש רק אחד שראה את הקידושין לא שייך לומר שהוא נחשב כבי תרי ואין כל חשש.

לא. כאשר יש חשש לעיגון אמרו הפוסקים שיש לפסוק כדברי המקילים שהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין.

לב. נתקדשה בעד אחד ונישאה לאיש אחר וילדה ילדים יש להקל כדי שהילדים לא ייעשו ממזרים.

לג. נתקדשה כדין ואחר כך בא אחר והביא עד אחד שנתקדשה לו לפני כן אין חוששין לקידושין אפילו למאן דאמר שחוששין כאשר היא פנויה.

לד. קידש בעד אחד ורוצה שיתנו לו כסף רב כדי שיתן לה גט ואין לאבי המקודשת סכום גדול כזה יש לפסוק שאין חוששין לקידושין ומותרת להינשא בלי גט הואיל ורוב מנין ורוב בנין של גדולי הפוסקים סוברים שאין חוששין לקידושין של עד אחד (כרבנן ולא כרב פפא) ואפילו המיעוט המחמיר (הבה”ג) מסכימים שבמקום עיגון או כאשר ישעוד ספק אחר בקידושין או כשיש עוד צדדים להיתר אין חוששין לקידושין (למעט הבה”ג אולי) יש לפסוק בדינינו שאין חוששין כי יש כאן כמעט כל ההיתרים.

לה. קידש בעדים שהם פסולים מדרבנן ולא רוצה לכנוס צריכה גט ממנו מספק.

לו. ספק אם יש כזית מן המת או כעדשה מן השרץ טמא שבכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספיקו אם יש השיעור הוא טמא.

לז. כל דבר שהחכמים דורשים בגזרה שווה וכל י”ג מידות שהתורה נדרשת בהם מדאורייתא ממש הוא לכל דבר.

לח. קרובי האם של בעלי הדין פסולים לעדות מדרבנן (רמב”ם) והוא הדין בקורבה ע”י אישות (נישואין) ויש אומרים שהם פסולים מדאורייתא.

לט. קידושי כסף הם מדאורייתא כי למדנו זה מגזירה שווה קיחה קיחה (הרמב”ם לאחר שחזר ממה שאמר מקודם שקידושי כסף דרבנן)

מ. קידש קידושי דרבנן בפני עדים פסולים מדרבנן אינה מקודשת כלל לכל הדיעות כי בתרתי דרבנן ודאי שאין חוששין לקידושין האלה.

מא. יש אומרים שהטעם שאשתו פסולה להעיד לו זה מפני שאשתו כגופו ואין זאת עדות.

מב. לפי דיעה זו עדות בעל אחות אשתו זה כמו עדות של האחות ופסולה מדאורייתא.

מג. הואיל ורוב מנין ורוב בנין של גדולי הפוסקים סוברים שקרובי האם פסולים לעדות מדאורייתא לכן בעל אחות האשה המתקדשת פסול לעדות מדאורייתא ובדינינו כאשר היה עד לקידושיה עדותו פסולה ונמצא שרק עד אחד יש בקידושין האלה.

מד. כאשר בזמן הקידושין היו במקום עדים כשרים ופסולים ואם לא ייחד את העדים אז יש לומר שכל אלה הם עדים ואם ימצא עד פסול ביניהם יחול הדין שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואין כאן קידושין כי רק בדיני ממונות או נפשות אלה הפסולים שאומרים שבאו רק להסתכל ולא התכוונו להיות עדים מתקיימת העדות בשאר האנשיםהבאים להעיד שעדותם מתקיימת רק כשבאים לבית הדין. לא כן בקידושין שהעדות היא לא רק לאמת הדבר אלא בעיקר משום שבלי עדות אין קידושין כי העדות היא כאילו חלק מן הקידושין ולכן אם נמצא אחד מן העדים פסול מתבטלת כל העדות מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, כי ראיית העדים היא שעושה הקידושין.

מה. אך אפילו בדיני ממונות כשנמצא עד אחד פסול מתקיימת העדות בשאר אולם העד הכשר אינו יכול לחייבו שבועה לכן אם נתקדשה בפני עדים והיה ביניהם עד פסול מתבטלת כל העדות.

מו. קידש בפני שני עדים ואחד מהם קרוב מתירים את המקודשת להינשא לכתחילה בלי גט ואפילו החוששים לקידושי עד אחד סוברים שבמקרה כזה איננה צריכה גט מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ונמצא שהקידושין היו בלי עדים.

מז. מחלוקת הפוסקים אם העד הפסול פוסל גם העדים הכשרים כאשר התכוון להעיד בשעה שראה את המעשה אפילו אם לא בא לביה”ד להעיד.

מח. ישנה דיעה שבקידושין ובגיטין לא חל הכלל של עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.

מט. וישנה גם דיעה שהואיל ובקידושין יש לייחד את העדים יש לומר שהתכוון בזה שרק הכשרים יהיו עדים ולכן אין כאן הדין שעדות שבטלה מקצתה כשנמצא אחד קרובאו פסול בטלה כולה כי עדי קידושין הם עדי קיום לכן בודאי התכוון לעדים כשרים.

נ. יש דיעה ששני אחים שהעידו על הקידושין יחד עם עוד שלישי לא אומרים עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מכיוון שכל עד בפני עצמו הוא כשר.

נא. מסקנת הדברים שרוב מנין ורוב בנין של הפוסקים סוברים שאם נמצא בין העדים קרוב או פסול כל העדות בטלה לפי הדין של עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה גם בדיני נפשות וגם בדיני ממונות וגם בגיטין וקידושין.

נב. וגם בנידון שלנו שאחד העדים היה בעל אחות האשה המתקדשת בטלה כל העדות ונמצא שהקידושין נעשו בלי כל עדות ואין לזה כל ערך ומותרת להינשא לכתחילה וזה נכון אפילו אם העד פסול רק מדרבנן.

נג. ויש עוד טעמים להתיר את האשה להינשא כמו עיגון, דחק ועוד וגם טעמי הלכה בדעות השונות של הפוסקים כגון צריך הגדה בבית הדין והדעה שאין חוששין כלללקידושי עד אחד ועוד.

נד. קידש בפני עדים מקודשת אפילו אם לא אמר אתם עדי.

נה. אבל בעדי הודאה אם תבע ממנו סכום כסף והביא עדים שהודה בפניהם שהוא חייב לו אותו הסכום בית הדין יחייב את הנתבע רק כאשר הנתבע אמר לעדים”אתם עדי” אחרת יכול לטעון משטה אני בך.

נו. קידש בעדים שראו את הקידושין מרחוק והאשה (או האיש) לא הרגישו בהם אינם קידושין כי ייתכן שידעו שבלי עדים אין קידושין ובכלל לא התכוונו לקדש או להתקדש.

נז. העדים שראו את הקידושין לא צריכים לכוון להעיד.

נח. אך אם באו להעיד אחרי זמן רב יש לחשוש שהם שכחו כי מילתא דלא רמיא עליה לאו אדעתיה.

נט. אין הכרח שהעדים יראו את החתן נותן את הטבעת לכלה די אם הם רואים את הטבעת על ידה אחרי כן.

ס. ייחד עדים לראות את הקידושין יכולים גם אנשים אחרים להעיד שראו את הקידושין.

סא. אם יש אנן סהדי שהיו קידושין כשרים אין לפסול את הקידושין משום שראו הקידושין גם פסולים.

סב. יש דעה שמה שאנו אומרים שבקידושין אפילו נמצא עד אחד פסול הקידושין כשרים זה דווקא כאשר הכשרים כוונו להעיד והפסולים לא כוונו להעיד אבל אם שניהם כוונו להעיד או שניהם לא כוונו אומרים עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.

סג. אם העד הפסול חתם כעד על הכתובה לפי בקשת המקדש ברור שרוצה שיהיה עד לקידושין ולכן חל הכלל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואין כאן עדים ואין כאן קידושין. וטעם נוסף לביטול הקידושין שהואיל והעד הפסול חתם כעד על הכתובה הרי זה כאילו העיד בבית הדין דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם.

סד. אם המקדש ייחד את העדים הכשרים והיו שם קרובים או פסולים וגם הם באו והעידו בבית הדין לא מתבטלת עדות הכשרים.

סה. אולם אם הזמין (או ייחד) את העדים הפסולים מתבטלת כל העדות גם של הכשרים (ויש חולקים).

 

פסק דין

אליהו עצור

פרק א’ – מסכת העובדות והטענות

א. הוגשו לפנינו ע”י האשה המבקשת נ. מ. נגד בעלה ל. מ. שלש תביעות שכללו:

א) עיכוב יציאה מהארץ נגד בעלה.

ב) תביעת מזונות לה ולילדם המשותף.

ג) תביעת גירושין.

שלושת התביעות הנ”ל הם מתאריך י”ח אלול תשנ”ו 2/9/96 מפאת הזמן הרב שעבר מאז שהבעל עזב וזנח את אשתו וילדו, ולטענת האשה שזה כבר שנתיים ימים שהיאיושבת עגונה וגלמודה היא ובנה, וסובלת את עול הזמן והפרנסה, וזאת מבלי כל התעניינות של הבעל בה ובבנה, במצבם הנפשי והכלכלי, סבלה הנ”ל ושל ילדה הולך וגוברמיום ליום, ומה גם שהמצב הנ”ל גרם וגורם סבל רב בל יתואר גם לכל משפחתה, וכפי שיסופר להלן, ע”כ ביה”ד ראה לנכון להעתר לבקשתה של האשה והוציא מיד עיכוב יציאה מן הארץ נגד הבעל שהיה חשש סביר שהוא יברח לחו”ל ובכך יעלה בידו להמשיך ולהנציח את המצב הנ”ל ואת עגינותה של האשה. וכן הוחלט ע”י ביה”ד לזמן את הבעל בצוו הבאה כבר למחרתו ליום י”ט אלול תשנ”ו 3/9/96 ואכן ביום י”ט אלול התשנ”ו הופיעו הבעל והאשה בפני ביה”ד. יחד אתם הופיע חברו של הבעל א. ד. “שהיה גם אחד מעדי הכתובה והקידושין שלהם”.

ב. האשה גוללה בפני ביה”ד את סבלה הרב שעבר עליה ושהיה מנת חלקה זה כבר שנתיים וחצי וכמעט מיום שנישאה. הכרתי את בעלי תקופה קצרה מאוד, בין המשדכים היה ידיד משפחה הרב דוד פינטו שליט”א שהכיר אותו מארצות הברית, סמכתי עליו מאד והסכמתי להינשא לו, והגם ששבוע לפני החופה רבי דוד פינטו שליט”א העלה ספקות ביחס לשידוך הזה, וע”כ הציע לי שלא כדאי שאמשיך בענין ועלי להפסיק את זה ולא להינשא לו. אולם מפאת קוצר הזמן וההכנות שכבר נעשו לנישואין לא השאירו בידי ברירה ובדחילו ורחימו נגשתי לענין ונישאנו בפריז (צרפת) בתאריך המיועד אוגוסט 1993.

לשמחתי הרבה אבל גם לצערי הרב מיד נכנסתי להריון ולהפתעתי הרבה לא לקח יותר מחודש וחצי עד שגיליתי כי למעשה בעלי אינו מסוגל להקים משפחה ולא להחזיק משפחה. וזה כנראה כתוצאה מבעיות נפשיות שסבל מהם לפני הנשואין, התברר לי שטופל ע”י פסיכיאטר ואף אושפז בעבר בבתי חולים טרם הנישואים. לא עבד ואינו עובדגם היום כדי להחזיק את המשפחה. ואמנם בתקופת ההכירות הקצרה שהיתה ביננו אושפז בבית חולים כנראה כתוצאה מהבעיות בהם הוא סבל, ועל שאלותי אליו מהיסיבת האישפוז ומה פשר ההתנהגויות המוזרות האלה, ענה לי שזה כלום זה ממתח שנבע כנראה מזה שחשבת לעזוב אותי ואת השידוך. ואני בתמימותי הרבה האמנתי לווכך הצליח להערים עלי ולכסות ממני את מצבו האמיתי.

ג. כעבור חודש וחצי מיום הנישואין הבעל רצה לחזור לארה”ב יחד אתי. כמובן הסכמתי ללכת אחריו מתוך תקוה טובה יותר שהבעל אכן יסתדר בארה”ב מקום שהוא גדל בוורגיל אליו. אולם מהר מאוד גיליתי כי גם שם לא עבד ואינו מסוגל לעבוד, אין לו איפה לגור ולהיות, לא היה מסוגל לשכור דירה ולא לפרנס את משפחתו ואחרי שבוע ימיםשהתגוררנו אצל חבר, ושהחבר רמז לנו שיותר הוא איננו יכול להחזיק אותנו, ובעלי לא דאג לעבודה ולא לפרנסת המשפחה כלל, ממילא לא היה מסוגל לשכור מקום למגוריהמשפחה, ע”כ לא היתה לי ברירה כי אם לחזור להורי לצרפת.

לאחר שחזרתי לצרפת וכתוצאה מהמצב הנ”ל חליתי והרגשתי רע מאד עברתי הריון קשה מאוד, הבעל נשאר בארה”ב לא התעניין בי לפרנס אותי ולדאוג לצרכי אף בתקופתהריוני הקשה. ולא בקלות התאוששתי במעט מהמצב בו הייתי נתונה.

ד. כעבור ארבעה חודשים שכבר הייתי בצרפת הודעתי לו שאני עומדת ללדת, בעלי הגיע מארה”ב חודש וחצי לפני הלידה ונשאר בצרפת חודש וחצי לאחר הלידה, בשלשתהחדשים הנ”ל ישב באפס מעשה, לאחר מכן חזר לארה”ב אמר לי שהוא נוסע במהירות כדי לחפש עבודה ולהכין דירה שנוכל לחיות שם עם הרך הנולד … במשך כל התקופה שהיה בצרפת לפני ואחרי הלידה לא דאג כלום לפרנסתי וגם לא לבננו הנולד לנו במזל טוב.

לאחר כמה חודשים נסעתי לארה”ב עם התינוק על פי בקשת בעלי וזאת מתוך תקוה כי הפעם ידאג לצרכים, ולצערי הרב לאחר שהייה של חודש ימים שוב אצל חברים ומאחר שלא היה יכל לדאוג למקום מגורים ולא למקור פרנסה על כן שוב מחוסר ברירה לאחר חודש של שהייה בארה”ב הוכרחתי שוב מכורח המציאות המרהבה הייתי נתונה לקחת מקל נדודים ולחזור לבית הורי בצרפת.

ה. ולמעשה מאז ניתק איתנו כל מגע לא התעניין בי ולא בבן, עד שבאחד הימים התקשר אלי לצרפת ואמר לי שהוא נמצא בירושלים במלון המלך שלמה ושאל אם ברצונילבוא לארץ. התקשרתי לרב שלנו בארצות הברית ולעוד חבר כדי להתיעץ אתם מה לעשות. הרב אמר לי שהוא יברר ויצור עם הבעל קשר, יחשוב מה לעשות ויחזיר ליתשובה, ניסו להשיג אותו במלון המלך שלמה ונאמר להם שכבר אינו מתגורר שם כנראה שלא שילם והוציאו אותו מהמלון. לאחר מכן נודע לי דרך חברים שנמצא וישן לוברחבת הכותל כבר כשמונה חודשים כי שם ביתו.

ו. בתקופה הזו ניסו מספר חברים ורבנים לדבר אתו וללבו, ביניהם היה גם הרב דוד פינטו שליט”א, הסבירו ואמרו לו שמצב כזה אינו יכול להמשך ומאחר שהוא נמצאבמצב כזה וכנראה שהוא עצמו נוח לו כך ואינו יכול ומסוגל לשאת בעול המשפחה ומצד שני אי איפשר להשאיר אשה במצב אומלל זה, עליו לתת לי גט פיטורין כדת וכדין.

והבעל בשלו עומד ומסרב לחשוב על כך. ועל כן שוב הוכרחתי עם כל מצבי הקשה מבחינה כלכלית, ומה גם כי הורי עניים מאוד ואין באפשרותם להחזיק אותי עם בני,הוכרחתי לבוא לכאן ולהגיע לפניכם באמצעים הדלים העומדים לרשותי ואני מבקשת ומתחננת בפני כב’ הדיינים לבקש מבעלי לתת לי גט אחרי מה שכב’ הדייניםמתרשמים ורואים נכונה שאין עם מי לחיות, אינו מסוגל ואינו ממלא כל חובה המוטלת עליו הן כלפי והן כלפי הבן. ולמעשה בעלי רימה אותי בנישואין האלה, לא גילה לישהוא חולה ושעבר משברים נפשיים לפני הנישואין, ועובר אותם גם היום. ואילו הייתי יודעת כך לא הייתי נשאת לו. והגם שידוע לי שלפני הנישואין אושפז בבית חולים למספר ימים לא חשדתי בכלום ולא העלתי בדעתי על כך דבר, כי שוחחתי איתו על כך, ואמר לי שכל זה קרה לו בגלל המתח שהיה לו מהמחשבה שהייתה לי לנתק איתומגע ולא להינשא לו, וכמובן לאור מה שהתברר לי אח”כ וגם מחבריו הקרובים ביותר הסיבה האמתית נעוצה במשבריו הנפשיים שהיו לו עוד קודם הנישואין הללו, ושאותםהעלים ממני.

ז. לאור זה אני מבקשת מכב’ ביה”ד לעשות כל שביכולתכם להתחשב במצבי האומלל הזה שאיליו נקלעתי שלא ברצוני ולבקש מבעלי לגרשני בגט פיטורין, ובמידה ויסרב אני מבקשת לכפות אותו לתת לי גט. וכן לחייב אותו במזונות בשבילי ובשביל הבן למפרע גם על התקופה שעברה של כשנה וחצי שלא דאג ופירנס.

וכן לחייבו לשלם סך 25000 דולר דולר שהתחייב לתת לי עבור הוצאות החתונה שהיתה כולה על חשבוני.

ח. ביה”ד לאחר ששמע את האשה בקשב רב וכן לאחר ששוחח ארוכות עם הבעל על כל העניין והסברנו לו כי מצב כזה אינו יכול להמשך ואחת מן השתים אם רצונו לאיחודהמשפחה ובשלום בית כי אז עליו לדאוג למקום מגורים וכן לפרנסת המשפחה, אך אם אינו רוצה בכך ונוח לו המצב הזה בו הוא נמצא. שיפטור את אשתו בגט פיטורין כדין, ולאחר שבית הדין העלה חרס בידו והבעל בשלו עומד, החליט ביה”ד כבר באותו יום לחייב את הבעל במזונות האשה והילד ופנה לאח הבעל המתגורר בארה”ב שלפי דברי האשה נמצאים בידו כספי הבעל ממכירת דירה שבאה להם בירושה וביה”ד הורה לו להעביר את כל הכספים הנמצאים בידי האח לידי האשה והכספיםהנ”ל יופקדו ויעוקלו בידה עד להחלטה אחרת של ביה”ד מלבד 10000 דולר שרשאית האשה להתפרנס מהם היא ובנה הקטין.

בהתחשב במצבה של האשה והקטין וכן בבעל עצמו. הוחלט לזמן אותו לישיבה נוספת כבר למחרתו. ביה”ד פנה לבעל לחשוב ולהגיע להסכמה עם אשתו ולהיפרד ממנה בגטפיטורין בהקדם. יש לו הזדמנות של לילה שלם לחשוב על כל הענין ועל כל מה שביה”ד אמר וניסה להסביר לו במשך שעות בנועם ובסבלנות מרובה וכן ניתנה הוראהלמזכירות ביה”ד לקבוע ישיבה נוספת מיד למחרתו.

ואכן למחרתו הופיעו לבית הדין, ובמהלך הדיון באותו יום ובחלקו גם ביום הדיון הקודם, לשאלת ביה”ד כי אשתו מוכנה להיות אתו בירושלים וזאת בתנאי שישא בעולהמשפחה ישכור דירה וידאג לפרנסתה ולפרנסת בנם המשותף עונה הבעל כי לאשה לא חסר כלום.

ט. ניתן לציין שבישיבה זו ביה”ד ניסה להעזר ע”י האחראית לפקידי סעד ולסדרי דין במשרד הרווחה שע”י עירית ירושלים מרת פנינה קליינמן שביה”ד התקשר אליה במקום ולאחר שהוסבר לה במה מדובר נענתה מיד וברצון להגיע לביה”ד. ואכן הגיעה לביה”ד וניסתה כל כוחה המקצועי ושוחחה אתו ארוכות בנועם ובסבלנות מרובה, לאחרהשיחה אומרת לביה”ד והדברים מופיעים בפרוטוקול בתיק הצדדים, כי האיש מדבר בצורה אינטלגנטית יודע ומבין בהחלט את המעמד הקיים ויודע היטב מה רוצים ממנו אולם הוא חי “בפלנטה” אחרת לגמרי עם תפיסת עולם מוזרה טוען שלכל אחד יש זכות לחשוב מה שהוא מבין. ע”י בירור שביררתי טלפונית ע”י המרכז למצבי חרום של העיריה התברר לי כי הוא מוכר להם וכי הוצעה לו עזרה וסירב לקבל.

במאמר מוסגר ביה”ד מציין לשבח את הופעתה של האחראית הנ”ל מרת פנינה קליינמן ובפרט את הענותה המיידית ורצונה לעזור ולסייע בלי שום הודעה מוקדמת.

ביה”ד ניסה להסביר לו כי עליו לענות לענין כי כדי להחזיק משפחה צריכים דירה עם פרנסה, לכך התחייב לה בכתובה, עונה הבעל כי הוא רוצה לראות הכתובה, ביה”ד מראה לו נוסח כתובה ומסביר לו כי זה נוסח כמעט אחיד לכל הכתובות ביחס לחיובי הבעל לאשה והוא התעקש לראות רק את הכתובה שהוא חתום עליה.

לא היתה ברירה ומיד האשה התקשרה לצרפת וביה”ד קיבל העתק הכתובה בפקס. לאחר שהבעל ראה את העתק הכתובה ואישר את חתימתו על הכתובה הוא שוב עונה כי לאשה לא חסר כלום. ואם היא רוצה שתבוא אתו איפה שהוא נמצא בכותל.

י. תוך כדי עיון ביה”ד בכתובה ובפתק שנלווה לכתובה מאדם שאליו פנתה האשה לשלוח לה את הכתובה, על הפתק הנלווה לכתובה והמורה להעביר את הכתובה לביה”ד חתום ע”י ח. ש. ונכתב על נייר פירמה של מוסדות וכוללים ע”ש הרב הצדיק כמוהר”ר רבי חיים פינטו זי”ע בנשיאות ע”ה דוד חנניה פינטו.

יא. ביה”ד תוך כדי עיון בפתק ובנוסח הכתובה מגלה כי “השם ח. ש.” המופיע בפתק המלווה לכתובה מופיע גם כעד החתום בכתובה, ואז ביה”ד פונה לאשה ושואל אותה איזה קשר יש לה לעד הזה שאליו פנתה לשלוח לה בפקס את הכתובה, כי אם היא פונה דווקא אליו לעזור ומיד הוא עושה זאת במקום בלי להתמהמה, זה מראה שיש להקשר איתו מהו הקשר. ואז היא עונה כי “ח. ש.” הוא גיסה בעל אחותה. ביה”ד שואל אותה אם הוא היה גם עד בחופה ובקידושין כמו שהוא מופיע וחתום בכתובה, ואז היא עונה נכון הוא היה עד גם בקידושין שלנו. ומוסיפה לספר את אשר ארע באותו ערב של החופה, וכי באותו מעמד שלפני החופה הזמינה את דודה להיות אחד מעדיהקידושין, ולעלות לבמה מקום עריכת החופה, מקום שעומדים החתן והכלה עם המשפחה ועדי הקידושין בלבד יחד עם הרב מסדר החופה. הרב שאל אותי מי זה האדםשאמרתי לו לעלות להיות עד אמרתי לו שזה דודי אח אמי, הרב אמר לי שהוא פסול לקידושין ואינו יכול להיות עד. ואז בקשתי והזמנתי את “ח. ש.” הנ”ל שהוא בעל אחותי לעלות לבמה ולהיות עד בקידושין. והרב משום מה לא שאל אותי עליו כלום וערך את החופה עם שני העדים הנ”ל שאחד מהם היה כמובן “ח. ש.” הנ”ל בעל אחותי.

יב. ואכן כן אישר העד השני א. ד. החתום איתו בכתובה שהיה באותו מעמד בביה”ד כי הוא היה יחד אתו עד בקידושין.

יג. ביה”ד התקשר באותו מעמד לעד לצרפת ואכן אישר בע”פ בשיחה הטלפונית ובעדות בכתב שנשלחה בפקס במקום. כי הוא היה עד בקידושין של נ. אחות אשתו שנישאהל. מ. העדות הנ”ל שלו ושל העד השני מופיעות בתיק הצדדים שבבה”ד.

ביה”ד לא הסתפק בכך ובשעות המאוחרות של היום, התקשר לרב שערך את הקידושין ולשאלת ביה”ד אם העדים החתומים על הכתובה הם אלה שהיו עדים גם בקידושין, והרב ענה החלטית כי אין לו ספק בכך שאלה גם היו עדים בקידושין כי כך אנו נוהגין לעשות לא לוקחים עדים אחרים לקידושין אלא אותם עדים החתומים על הכתובה הם הם שאנו לוקחים גם לעדי הקידושין.

ומאחר וביה”ד לא הצליח לעת עתה בשתי הישיבות הנ”ל לשכנע את הבעל לכאן או לכאן ניתנה הוראה למזכירות ביה”ד לקבוע ישיבה מיד לאחר החגים שאליה יוזמנו הבעל עם האשה או בא כוחה.

יד. ואכן לישיבה שנקבעה ליום ז’ חשון תשנ”ז הופיע הבעל ובא כוח האשה הרב חיים טוביינא. שוב נטענו אותם טענות שכבר נטענו בעבר וביה”ד ניסה שוב לשכנע אתהבעל לשחרר את האשה בגט פיטורין ולצערינו הרב העלינו חרס בידינו ולא הצלחנו בדבר.

וע”כ בכ”ח האשה טען:

ובראשית דבריו הוא מודה לבית הדין בשמו ובשם האשה על החכמה הרבה והתושיה בה נקט ביה”ד, שע”י כך גרם והתברר לו המצב האמיתי של הקידושין של בני הזוג, ובכך נוצר פתח של תקוה להצלתה של האשה מכבלי עיגונה. ועל כן הוא ביקש וטען.

א. שלאור מה שהתברר לביה”ד, כי אחד מעדי הקידושין היה בעל אחותה של האשה שעל פי דין פסול הוא מלהיות מעדי הקידושין. וא”כ לא היו הקידושין בעדיםכשרים כדין. וע”כ ביה”ד מתבקש לבטל את הקידושין, ובכך לשחרר את האשה מעיגונה.

ב. ביה”ד מתבקש גם לדון בביטול הקידושין מדין מקח טעות, מאחר והבעל העלים מאשתו את מצבו הנפשי מלפני הנישואין. והאשה הצהירה ואמרה לבי”ד כי לא הייתה נישאת לו אילו ידעה את מצבו האמתי.

ג. לחילופין אנו מבקשים לכוף את הבעל לתת גט לאשתו מאחר והבעל אינו עומד בשום חובה המוטלת על כל בעל כלפי אשתו ומשפחתו.

על אף הכל ביה”ד לא אמר נואש וקבע ישיבה נוספת ליום ט”ו כסליו התשנ”ז. (26/11/96). לישיבה זו לא הגיע למרות שנשלח פקיד ביה”ד לכותל להביאו. נשלחו עוד מספרהזמנות שגם להם לא הגיע וע”כ לא נשארה ברירה לביה”ד אלא להזמינו שוב ע”י המשטרה נקבעה ישיבה ליום ט’ אדר א’ תשנ”ז. לישיבה זו דאג ביה”ד להזמין גם את פרופסור קפלן פסיכיאטר ידוע יועץ לבריאות הנפש לבתי הדין על מנת שיעזור לבית הדין למצוא נתיב לליבו. בינתיים התקבלה חוות דעת מפורטת מתאריך 23/1/97 מהרופא שאישפז וטיפל בו בארצות הברית עוד לפני הנישואין שלו עם אשתו זו המבקשת. החוות דעת הנ”ל לא משאירה כל ספק כי הוא היה חולה ונתון היה במצב קשהעוד הרבה זמן מלפני הנישואין ופיקחותו הרבה היתה שהצליח להערים ולכסות את מצבו האמיתי מאשתו זו העתידית ומכל הסובבים אותו.

בסוף החוות דעת מסכם הרופא “אם בית הדין הרבני מעונין בחוות דעתי לגבי מצב בריאותו הנפשי של ל. ברגע שהחליט להתחתן, הייתי אומר שקרוב לודאי הוא לא היהשפוי בדעתו על סמך התנהגותו המופרעת לפני שעזב את ארצות הברית על מנת לנסוע לצרפת וכן משום שהפסיק ליטול את התרופות ככל הנראה”.

וכתוספת לחוות דעת הנ”ל כותב עוד פרופיסור קפלן מ- 17/2/97 “הערכה בדיעבד של מצבו הנפשי של מר מ. בשעה שהתחתן עם נ. מראה באופן חד משמעי שהוא סבל אז מהפרעת סכיזו-אפקטיבית, כלומר מפסיכוזה עם סימנים גם של סכיזופרניה וגם של פסיכוזה מניק דפרסיבית ומשום כך לא היה מסוגל לבוא לידי החלטה שקולה בעת החתונה”.

גם פרופיסור קפלן כתב לביה”ד חוות דעת ארוכה ומנומקת מתאריך 19/2/97 סיכום ממצה מהתרשמותו משני המפגשים האחרונים שהיה עם הבעל יחד עם בית הדין. מתוךהחוות דעת שלו יוצא ברור שהיה חולה ממחלת נפש קשה עם סימנים טיפוסיים לסכיזופרניה הרבה זמן לפני הנישואין. ומחלת נפש זו נמשכה והוחרפה, והוא סובל ממנה עד היום. כאן המקום אתי לומר מילה טובה על פרופסור קפלן אשר מהרגע שביקשתי ממנו להצטרף לישיבה בבית הדין כדי שגם הוא ינסה ויתרום מנסיונו העשיר בתחום זה. ואולי על ידי כך נוכל למצוא דרך כדי לשכנעו לשחרר את אשתו בגט פיטורין. לא חסך כל מאמץ ישב שעות רבות והקשיב לכל מהלך הדו שיח של בית הדין. והוסיף הרבה מדיליה בסבלנות רבה. ולבית הדין שלח חוות דעת מלאה וגדושה התרשמותו המקצועית. ניסה כל שביכולתו ולצערינו הרב גם הוא העלה חרס בידו, כי הוא בסירובו עומד.

ובתאריך 27/2/97 נשלחה מארצות הברית חוות דעת של פסיכיאטר שלישי נוסף לורנס בריסקין שהיה תחת השגחתו ואשר בה נכתב באופן ברור כי הנתבע ל. מ. היה חולה במשך מספר שנים ממחלה של סכיזופרניה פרנואידית שבעיקר מופיעה בצורה של מחשבות שוא פרנואידיות ומלבד זאת הוא קובע גם שאין לו שום תובנה למעשיו. וכי כוח השיפוט שלו גרוע שאי אפשר לסמוך על דבריו ואין לו שום תובנה או שום אחריות לגבי דברים שקיבל על עצמו.

יוצא איפוא ששלשה פסיכיאטרים מומחים בעלי שם קבעו חד משמעית שהוא אינו אחראי למעשיו.

ע”כ בית הדין בראותו את כל הנ”ל והאשה ובכ”ח עומדים על דעתם ומבקשים מבית הדין להיכנס כבר לעומק הדין ולפסוק הילכתית בנידון. לאור זה בית הדין החל במלאכה מלאכת שמים לדון ולפסוק בענין.

עד כאן ביחס לעובדות ולטענות.

 

פרק ב’ – הבעיות ההילכתיות לבירור 

א. לאחר שביה”ד עשה כל שלאל ידו לעשות ולא הצליח להביא את הבעל לסיים את הענין בכי טוב. ואנן בדידן בראותנו צרת בת ישראל זו שזה כמה שנים שהיא יושבתגלמודה ועגונה. ונפלה בידי לא תוכל קום, כי לא אבה לשמוע לקול צועקים ומלחשים לאמור קומה ושחרר את אשתך העלובה והנאנקת בחבלי הזמן מכבלי עיגונה בגטפיטורין. ומאחר שעל כגון דא כבר הורו וציוו עלינו רבותינו הקדמונים שמצוה רבה לחפש כל טצדקי וצדדי היתר להציל אשה מעגינותה.

ע”כ לא נשארה ברירה בפני ביה”ד כי אם להכנס לעובי הענין, וכמצווה ועושה הנני נטפל בדבר זה להשיב לשואלי דבר, ולהחליט הלכתית בדינה של אומללה זו מה שיורונימן השמים. ובתחילה עלה ברעיוני שלא לתקוע את עצמי לדבר הלכה זו. כי מיראי הוראה אני בדבר קל קל וחומר בדבר חמור כזה איסור אשת איש.

אמנם אחרי שובי נחמתי, ולדמעות העשוקה שערי רחמים פתחתי, ואמרתי אזכה ואהיה נטפל לעושה מצוה, כי כמה שקדו חכמים על תקנות בנות ישראל וכו’. והגם כי נפשי יודעת מאוד את מך ערכי, וקוצר השגתי ומיעוט ידיעתי, אבל מאת ה’ חונן לאדם דעת, זה אלי. בו שמתי מבטחי כי ינחני בדרך אמת, לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא, ולבלאכשל ח”ו בדבר הלכה. וזה החלי בעזר ה’ צור חילי.

מחמת כובד המשא וחומר השאלה הנידונה, אמרתי אתנהלה לאטי לרגל המלאכה מלאכת הקודש אשר לפני ואלקטה באמרים מפי ספרים ובעלי תריסין. מרבותינו הגדולים,מורה ההוראה ופוסקי ההלכה. אשר כבר דנו ודשו בבעיות מעין אלו וסללו כבר לפנינו את הדרך בה נלך. אשתדל גם אני הקטן ללכת במשעולם ובדרכם, ולהוסיף עליהם ממה שחנני ה’ להבין ולהשכיל לחוות דעתי הקלושה, ותפילתי לו שיצילנו משגיאות ומתורתו יראנו נפלאות.

ולפני כל, זאת למודעי לומר לפני כל יודעי דת ודין. כי בכוונתי לקצר בדברים, וגם לא אביא כי אם מה שאני אהיה צריך לענינים הנידונים. וזאת אני עושה גם כשאני יודע שישנם עוד נושאים שנחוץ הוא להעלותם על שלחן מלכים. ומה גם שהנושאים שיעלו הם מאד עמוקים ורחבים, וכמו שהובאו הדברים והועלו לדיונים בראשונים, ובגדולי האחרונים, ויש א”כ הצורך להעמיק ולהרחיב בהם כדי שהדברים ילובנו ויובנו היטב, ויונחו על נכון בלב כל חכם ומבין.

אך מפאת קוצר הזמן אקצר, וסומך אני על רוחב בינתו של המעיין להוסיף הסבר, ולהשלים אם ישנו חסר. ומעתה גם זאת אודיע שבאם לפעמים אצא מגדרי הנ”ל ואאריך בהבאת שורש הדין ומקצת ענפיו, זה לרוב חשיבותו של הנושא. וכן כדי להתלמד לפעמים רבות בנפול כיוצא בזה.

 

ב. ובתחילה אמרתי אציג לעיני רבותי את הבעיות ההילכתיות אשר חשבתי להעמיד לפנינו לבירור. כי לדעתי אמרתי שבאלה ובפתרונם נמצא מזור ותרופה לבעיתינו הנידונה. והם.

א. מה הדין בקידושין שהיה נוכח בהם עד אחר בלבד כשהאיש המקדש והמתקדשת מורים לדבריו. ומה הדין באם אחד מהם מכחיש את העד.

ב. לדעת אלה הסוברים דהמקדש בעד אחד חוששים לקידושיו אי הכוונה שזה ספיקא דאורייתא או שזה אינו אלא מדרבנן.

ג. אם יחד עם העד הכשר הצטרף להעיד עד פסול אם מדינא העד הכשר נשאר ונחשב לעד אחד או שאנו אומרים מאחר והעיד עם העד הפסול עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.

ד. עדותו של בעל אחות אשתו בקידושין שפיסולו הוא נובע מקורבא הבאה מחמת אישות אי פיסולו להעיד מדאורייתא או שאינו אלא מדרבנן. ונ”מ בזה למה שרבינוהרמ”א פוסק בהלכות עדות חו”מ סימן ל”ג הלכה ב’, דקרובי האם נמי אינם פסולים אלא מדרבנן, ונ”מ לענין עדי קידושין כמו שנתבאר באבן העזר סימן מ”ב.

ה. אי איכא בנידוננו זה דין של מקח טעות. מאחר והבעל העלים מאשתו את מצבו הנפשי מלפני הנישואין.

ו. אי הבעל חייב לפטור את אשתו בגט פיטורין, ובאם לא יעשה זאת ביה”ד יכפה אותו לכך, מאחר ואינו עומד בשום חיוב המוטל עליו כלפי אשתו.

 

 

וא”כ לאור כל המבואר ומדובר מגיע אני למסקנה כי מותר לאשה זו להנשא לכל די תיצבי ואינה זקוקה לקבל שום גט כלל ועיקר.

 

ע. בצרי:

מצטרפים למסקנה.

 

ז. נ. גולדברג:

מצטרפים למסקנה.

 

המבקשת מותרת להנשא לכל גבר די תיצבי ואינה זקוקה לגט פיטורין.

 

בשולי פסה”ד

לאחר שגמרתי לכתוב את פסה”ד הנ”ל תחילה לה’ יתברך שהצליח דרכינו ובישיבה שהתקיימה ביום ראשון י”ט אלול הרחמים התשנ”ז בה הופיע הבעל ולאחר שכנועים רבים ודברי ריצוי הסכים הבעל לתת גט לאשתו, ומשאלות שנשאל ע”י ביה”ד וכן מדברים שהתבטא הבעל בעצמו באותה ישיבה התרשם ביה”ד כי כשר הוא לתת גט לאשתו ומשום כך לא הצטרכנו להשתמש להתיר את האשה מעגינותה ע”פ הפסק דין הנ”ל בלבד. על כל פנים אף אם אמור נאמר דאולי איכא ח”ו שום ספק בשפיותו הנה לנו לצרף את פסק הדין הנ”ל להכריע את הכף בבחינת זה וזה גורם להתיר ולפסוק כי האשה מותרת להנשא לכל די תיצבי לבר מכהן.

כ”ו אלול התשנ”ז

 

ואחרי כל זה לא שקטתי וחשבתי שלחומר העניין והשאלה הנידונה אמרתי, שעל אף העבודה הרבה שהושקעה בפסק דיני הנ”ל וב”ה ראיתי פרי בעמלי ויגיעי שחברי הדיינים וכל מי שמששה ידו בו גמר עליו את ההלל, ובפרט שמכיר אני את מך ערכי וקוצר השגתי, כי אם עד שאתייעץ לחוות דעתם של רבנים גדולים וחשובים, לוחמי מלחמתה שלתורה ברוב עוז ותושיה, כי רק להם הבכורה, שידם רב להם בבעיות מעין אלו, וכבר איתמחי קמיעא, בהרבה בעיות סבוכות וחמורות, וזכו שעל ידם ומהם הרבה עגונות באה להם תשועה.

 

ראשון בקודש אשר הסכים וקיבל תחת ידו וחסותו את פסק דיני הנ”ל. הוא ניהו כמוהר”ר הרה”ג הרב שר שלום משאש שליט”א רבה של ירושלים וראש אבות בתי הדין.

בדחילו ורחימו הגשתי לפני הרב שליט”א את שהשיגה ידי יד כהה, ולאחר שנשתהה תחת ידו כמשלוש חודשים, ועבר תחת שבטו, ודקדק בכולו, ומתוך מה שכתב לי נראה שלא השאיר שום פינה בו שלא גחן אליה במלוא קומתו והדרו, דקדק בה ובחנה בעין בוחנת, וירד לשורש עניינה. ואין לי כי אם לברכו על כך ביישר כוח גדול, שימשיךבעבודתו עבודת קודש, כדי שרבים יאותו לאורו. ובפרט על החיבה והמסירות שגילה לעבור על כל הפסק, וזאת על אף גודלו והקפו, אשר דורש זמן רב, יגיעה ועבודה רבה.

ומה גם שלאחר שראה את העבודה הרבה שהושקעה, הגדיל לעשות בחסדו, באומרו את שבחו ומהללו. ודבר זה מאתו גרם לי עונג ונחת רוח מרובה, אשרי העם שככה הם רבניו מנהיגיו ודבריו.

וזה מה שכתב אלי

הגיש לפני הרה”ג אב”ד מקודש חריף ובקי מוהר”ר אליהו עצור שליט”א את פסק דינו הארוך והמנומק אשר כוננו ידי קדשו להתיר אשה עגונה אשר תיכף לחתונה גילתה שבעלה אינו מסוגל להקים משפחה ויש לו בן ממנה ולא רוצה לעבוד גם סובל מבעיות נפשיות שהיו לו מלפני הנישואין והאריך למעניתו בראשיות נכוחות ובבירור דברי הפוסקים הראשונים והאחרונים, ואסיק הלכתא דהקידושין בטלים מהרבה טעמים ודרש ממני לחוות דעתי.

ועל זה אני אומר דפסק דינו אינו צריך הסכמה, כי עדיו בחתומיו זכין לו, אמנם לעשות רצונו אגלה דעתי בקצרה …

לאחר דברי הרב באריכות מסכם וכותב.

דכל דברי הרב הפוסק שליט”א. אמת אמת תפסיה, בכל הטעמים שכתב, לפטור את האשה הזאת מעיגונה. זולת הטעם של מקח טעות, שאיני מסכים עמו כנז”ל באורך. וזולת זה הכל אמת וצדק. ויש להתחיל לכופו בשוטים אם אפשר עד שיגרש, ואם ראינו שא”א בשום אופן לכופו לגרש. אז יש לשחררה מכבלי עיגונה בלי גט. ע”פ הטעמים הראשונים דע”א פסול ונשאר רק ע”א שאין הקדושין תופסים כמ”ש מר”ן. וגם מור”ם מודה ביש עיגון ודחק. וגם מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והדברים פשוטים למדי וכדברי הרב הפוסק שליט”א. ולראיה ח”פ בירושלים עיה”ק בשלהי אלול תשנ”ז לפ”ק.

ע”ה שלום משאש ס”ט

 

לפסק דיני הנ”ל הצטרפו אלי חברי ידידי הדיינים הרבנים הגאונים הרב עזרא בצרי שליט”א, והרב ז. נ. גולדברג שליט”א. והצטרף אליהם הרב ש. פישר שליט”א. וזה מהשכתבו אלי.

ראינו מה שכתב ידידינו הרה”ג רבי אליהו עצור שליט”א ספר שלם הכתוב בבקיאות והבנה רבה ובירור דעת הראשונים ודעת האחרונים בענין היתר העגונה הנ”ל, אכן בעזרת השי”ת לא הוצרכנו למה שהסיק להתיר את האשה ע”פ פסה”ד הנ”ל בלבד, לאחר שביה”ד הצליח לשכנע את הבעל שיתן גט לאשתו. אכן ראוי מאוד לפרסם הספר ולהוציאו לאור עולם שהוא מלא דברי תורה וחכמה, ורבים יאותו לאורו ובפרט שדבריו של הרב שליט”א, שימשו לנו כצירוף להתיר, שלו חששנו שמא הבעל בחזקת שוטה.

הרב עזרא בצרי – אב”ד ש. פישר – דיין ז. נ. גולדברג – דיין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *