תקציר פנחס שיפמן “מזונות האשה בנישואין בטלים” (1976)

פנחס שיפמן “מזונות האשה בנישואין בטלים” משפטים 6 (1975-1976) 514

 

“מזונות האשה בנישואין בטלים” פנחס שיפמן

 

א. מעמדם המשפטי של נישואין בטלים.

ב. הצגת הבעייה.

ג. מזונות מכוח החיים המשותפים.

ד. מזונות מכוח מניעות.

ה. מזונות מכוח הבטחה מכללא:

1. הסייגים החוזיים לתביעת מזונות.

2. תקופת החיוב במזונות.

ו. מזונות מכוח הפרת הבטחת נישואין.

ז. נישואין אסורים.

 

א. מעמדם המשפטי של נישואין בטלים

לכאורה, המונח ‘נישואין בטלים’ הוא בגדר סתירה מיניה וביה: אם הנישואין היו בטלים, אין לפנינו נישואין כל עיקר. אך המונח ‘נישואין בטלים’ משמש כינוי נוח לתיאור התופעה בה צדדים שערכו טכס-נישואין לא רכשו מעולם מעמד משפטי של בעל ואשה. מקובל להניח כי משמעות הבטלות היא קיצונית: נישואין בטלים כמוהם כאפס וכאין, ואין הם גוררים אחריהם שום תוצאות משפטיות. כל בית-משפט רשאי לקבוע את בטלות הנישואין, בכל הליך בו מתעוררת שאלת תקפם, לפי טענה של כל אדם, והוא רשאי לראות את הנישואין כאילו לא היו קיימים מעולם, לכל דבר ועניין [1] .

הנחה זו נראית גורפת מדי וחמורה מדי, ואינה מתחייבת מעצם המושג נישואין בטלים. התוצאה הראשונית של בטלות הנישואין מעיקרם היא שהצדדים מותרים להינשא מחדש ללא גירושין. אך אין זאת אומרת שהדין אינו מייחס, ואינו צריך לייחס, לנישואין הבטלים שום נפקות משפטית. יהיה זה משום הליכה עקבית מדי ומופרזת מדי בתלם של מושגים גרידא, אם הדין ימנע עצמו מראש מלייחס לנישואין בטלים [2] מקצת מן התוצאות הנובעות מנישואין תקפים, וזאת במקום שהצדק דורש זאת [3] .

כך, למשל, האפשרות לתקוף כשרותם של נישואין בדרך אגב, לרבות הכח הרטרואקטיבי של קביעת הבטלות, נראית דורשת סייגים מתאימים. ספק אם רצוי להרשות לאדם היודע שנישואיו היו בטלים לשמור ידיעה זו בקרבו פנימה, ולהשתמש בה במפתיע כשהדבר נוח לו, ולאחר שהפיק את התועלת מאותם נישואין [4].

התפיסה לפיה נישואין בטלים כמוהם כאפס וכאין, ואפשר להתכחש לקיומם כאילו לא היו ולא נבראו מעולם [5], מתאימה אולי לעיסקה פרטית שבין אדם לחברו, אך לא לפעולה משפטית היוצרת סטאטוס ותלויה בקבלת גושפנקא ציבורית. אם המדינה אישרה את עריכת הנישואין – ואין נפקא מינה אם הפועל מטעמה לצורך זה, היה רשם אזרחי או רב מסדר קידושין- נוצרה בזה ציפיה מוצדקת שהנישואין אכן זכו ללגיטימציה המשפטית הדרושה. ייתכן, אמנם, שיש להפר ציפיה זו מסיבות כבדות משקל שלא היו ידועות בשעת מעשה. אך כשם שהמדינה הייתה שותפה בתהליך עריכת הנישואין, ובמתן גושפנקא לכשרותם, כך עליה להיות שותפה גם בקביעת בטלותם, בהכרזה שיפוטית מיוחדת, ואילו פגם שדבק בנישואין אינו מחייב בהכרח החזרת גלגל השעון אחורנית וראיית הנישואין כבטלים למפרע.

אמנם התפיסה היסודית שהדין היהודי גילם לגבי מוסד הנישואין הייתה של פעולה פרטית מובהקת, אך במרוצת הזמן הפכו הנישואין להיות טכס פומבי, שעריכתם הפרטית אסורה, אם כי לא בהכרח בטלה [6]. במציאות של המשפט הישראלי ניתן לומר כי עריכת נישואין במשרד הרבנות, עריכה המלווה הן בפיקוח מוקדם על כשרות הנישואין והן בניהול הטכס על-ידי רב הבקי בפרטי הדינים, נוטעת בקרב הצדדים, שנישאו במסגרת זו בתום לב, אמונה שהנישואין נחשבים ככשרים ותקפים [7].

ייתכן אמנם שבטלות ה’נישואין’ נעוצה באי-קיום דרישה כה גלויה ויסודית של דיני הנישואין, עד שלמרות עריכת הטכס, שום אדם בר-דעת לא יניח שנקשרו נישואין בני-תוקף. אך במקרה זה, כגון שני גברים ש’נישאו’, לאחר שאחד מהם הצליח להסוות את זהותו המינית, מדוייק יהיה לכנות את התופעה כנישואין אפסיים או ‘בלתי קיימים’ (non-existent) שאין טעם לדרוש הכרזה שיפוטית כדי להצהיר על אי-קיומם, אפילו אם הצד האחר היה תם לב לגמרי [8].

אך, על-פי רוב, מקום שנערך טכס-נישואין אין הנישואין בטלים בעליל. הצדדים מוחזקים בעיני עצמם ובעיני זולתם כנשואים. ההכרזה על בטלות נישואיהם מעיקרא היא בפועל אחת הדרכים לפירוק הקשר שנקשר ביניהם מבחינה עובדתית. אך המשפט אינו צריך ליצור פער גדול מדי בין המציאות לבין הנורמות החוקיות. זו גישתו של המחוקק בחוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), ה’תשכ”ט-1969, המגדיר “התרת נישואין” – “לרבות גירושין, ביטול נישואין והכרזה שהנישואין בטלים מעיקרם” (סעיף 6 לחוק). מבחינה פורמלית הכרזה שהנישואין בטלים מעיקרם אינה יכולה להיכלל בגדר ‘התרת נישואין’, מושג המניח קיומם של נישואין תקפים. אולם אין המחוקק מיתעלם מן המציאות. צאתה של הכרזת-בטלות המצהירה שנישואין לא תפסו מעולם, תלויה בשימוש שעושה נשיא בית-המשפט העליון בשיקול דעתו. שיקול דעת זה עשוי לחרוץ, לשבט או לחסד, את גורל הנישואין לגופם, ואילו הערכאה הדתית או האזרחית, לה מוקנה השיפוט, לעתים רק מספקת את הגושפנקא הפורמלית להחלטה המהותית שניתקבלה על-ידי הנשיא עצמו [9]. אך כיוון שלא ניתן לחזות מראש כיצד ישתמש הנשיא בסמכותו, הרי לפנינו נישואין העלולים לבוא לקיצם על-ידי הכרזה שהם בטלים מעיקרם. אך מקרה זה אינו שונה מהותית מהכרזת בטלות בדרך כלל התלויה בתשובה הניתנת לשאלות עובדתיות ומשפטיות, לעתים מסובכות למדי, ה’תשובה שאינה ידועה בהכרח מראש.

שאלת הנישואין הבטלים היא שאלה מורכבת מאוד, ולא היה בכוונתי אלא לרמוז שאין חייבים לגרוס זהות בין נישואין בטלים לבין נישואין אפסיים. הזכויות ההדדיות של צדדים שנישאו בנישואין בטלים טעונות עיון ושיקול לגופו של עניין, מבלי להיות מוכתבות מראש על-ידי שיבוץ מעמד הצדדים לקטיגוריה של בטלות המוחק במחי יד אחת, את כל התוצאות המשפטיות של הנישואין [10].

אין להעלים עין מכך שטעמים דתיים המבקשים להמריץ צדדים החיים בחטא להיפרד מהר ככל האפשר, גורמים בדרך כלל לשלילת התוצאות המשפטיות מאותם נישואין אסורים ובטלים. אך מנקודת מבט הרואה את דיני הנישואין כביטוי למוסר החברתי, נראה שיש למצוא איזון בין העקרון שהכרזת בטלות פועלת למפרע לבין השיקול שיש להגן על הציפיות של ‘בני-זוג’ שפעלו בתום לב לפי המצב הנחזה למראית עין.

מכלול התוצאות המשפטיות של נישואין בטלים הוא שאלה נכבדה ובמאמר זה ברצוני להתרכז בבעיית המזונות בלבד. לא נדון בניגודים הנוצרים עקב תחולת כללי המשפט הבינלאומי הפרטי בבית-המשפט האזרחי לעומת תביעתו של בית-הדין הרבני לתוקף אוניברסלי לדין התורה. מטעמים מעשיים ניצטמצם לשני יהודים שנישאו זה לזה בישראל לפי דין תורה, אם כי הנישואין שביניהם לא תפסו לפי דין זה. לא נדון במזונות הילדים, זכות הנתונה להם, אף אם הוריהם לא היו נשואים זה לזה [11], וכן לא נעסוק אלא בזכות האשה למזונות, כיון שלפי הדין היהודי אשה אינה חייבת, בדרך כלל, במזונות בעלה [12].

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *