תקציר ע”פ 5/51 שטיינברג (19/07/1951): בית משפט עליון דחה ערעור על החלטת בית משפט מחוזי להרשיע על אי התייצבות להליכי שירות צבאי מחמת מצפון ועל גזר דין של ששה חודשי מאסר

ע”פ 5/51 שטיינברג נ’ היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פד”י ה (1951) 1061

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע”פ 5/51

 

לפני השופטים:

שמעון אגרנט

יואל זוסמן

בנימין זהר

 

המערער:

חיים בן יוסף שטיינברג

נגד

המשיב:

היועץ המשפטי לממשלת ישראל

 

כפירה מטעמי מצפון בסמכותה של מדינת ישראל להורות על גיוס לצה”ל – מי שחייב גיוס לפי לשונם של הצווים הקודמים, חייב למלא אחרי הוראות הפוקד, בין אם חובת הגיוס בשעתה היתה חובה חוקית ובין אם לאו – גדולה מזו: על ידי הסעיף 5 של פקודת צבא הגנה הנ”ל, אשר בהתאם לצו המושל הצבאי בירושלים הוטלה למפרע מ- 15/05/1948 גם על השטח המוחזק בירושלים, הוקנה תוקף מלא לצווים של המוסדות הלאומיים שהוצאו בתקופת המעבר – הצו הנ”ל של המושל חל גם על אדם שגיוסו נדחה בשעתו על ידי המוסדות הלאומיים ומשום כך לא נמנה עם חיילי צבא הגנה ולא שירת בו שירות מלא לאחר שהוקם – אדם אשר שוחרר בכלל מכל שירות שהוא אינו נחשב, בלשון סעיף 1 של הצו הנ”ל, לאדם שגיוסו נדחה – מקום שאנו עוסקים לא במשפט המקובל

(Common Law)

אלא בחוק חרות ומלשונו של אותו חוק מסתבר רצונו של המחוקק, יש לבצע את רצון המחוקק מבלי להתחשב בסתירה הקיימת בין החוק המקומי והחוק הבין לאומי – בתי המשפט בישראל שואבים את כוח שיפוטם מחוקי המדינה ולא ממערכת המשפט הבין-לאומי – לפיכך, משנדרש אדם לתת את הדין על הפרת חוק מחוקי המדינה אין הוא יכול למצוא כל הגנה במשפט הבין-לאומי, שכן בתי משפט אינם פוסקים ביחסים שבין הפרט למדינה אלא לפי המשפט המקומי – לפי סעיף 1 של חוק שירות בטחון חייב בשירות בצה”ל כל היושב בשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, לרבות העיר ירושלים – אין כוחו של דבר המלך במועצה עולה על חוקי הכנסת, אך הדברים שנאמרו שם עשויים לשמש נר לרגלי ביהמ”ש – כדי שייפסל דבר מחמת הפליה יש לבדר אם היא בלתי צודקת או בלתי הוגנת, היינו אם מסיבות זהות גררו אחריהן יחס שונה מטעם החוק – מאידך גיסא, האבחנה בין מסיבות שונות אין בה משום הפליה – שום בית משפט לא יוכל לקבל את הטענה כי הכלל “דינא דמלכותא דינא” חל רק במדינה ובמנגנון לא-יהודיים.

 

יום שמיעת הערעור – 27/05/1951; יום מתן פסק-הדין – 19/07/1951.

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיא התורן א’ ויתקון), שניתן ביום 21/12/50, בתיק פלילי 62/50, לפיו הורשע המערער בעבירות אי התייצבות לרישום בניגוד לסעיפים 4(ב) ו- 16(א) מחוק שירות בטחון, ה’תש”ט-1949, ואי התייצבות לבדיקה רפואית בניגוד לסעיפים 5(ב) ו- 16(א) מאותו החוק, ונידון למאסר לתקופה של שלשה חדשים על כל אחת מהעבירות. הערעור נדחה.

 

טענו למערער: ד’ וייל

טענו למשיב: א’ לוי

 

הודע בפומבי היום, טו תמוז ה’תשי”א (19/07/1951), מעמד עוה”ד ר’ וייל, בשם המערער, והמערער עצמו, ובהעדר ב”כ המשיב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.