ע”פ 390/69 רוזנבלום נ’ מדינת ישראל, פ”ד כג(2) 330 (1969)
ע”פ 390/69
אריה רוזנבלום נגד מדינת ישראל
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
[24.11.69 ,5.1.69]
לפני השופטים ברנזון, מני, כהן
בליל חג סוכות קיים המערער בבית הקולנוע שלו מופע שעשועים בו הופיעו אישי ציבור ואמנים. הוא הורשע בעבירה על סעיף 2 לחוק-עזר לרמת גן (פתיחת עסקים וסגירתם), תשט”ו-1955, ועל כך הוא מערער.
בית המשפט העליון פסק:
א. גם ערב המשלב ראיונות עם קטעי בידור נכלל בהגדרה של “שעשוע ציבורי” כמשמעותו בפקודת השעשועים הציבוריים, 1935.
ב.
(1) אין חובה של עריכת דיון או ויכוח על הצעת החלטה המובאת בפני מועצת העיריה.
(2) אין גם חובת רישום הדיון או הוויכוח בספר הפרוטוקולים.
ג.
(1) מעצם פרסום חוק-עזר ב”רשומות” משתמעת הנחה כי חוק זה הותקן ואושר כהלכה.
(2) משפורסם חוק-עזר, כל מה שקדם לפרסומו אינו מעלה ואינו מוריד, אם אין הוכחה ברורה כי החוק לא הותקן כהלכה.
ד. הדרישה לחתימת כל חברי מועצת העיריה על חוק-עזר הינה דרישה בעלת אופי פורמלי, שתכליתה למנוע לאחר זמן טענות לגבי נכונות הרישום.
א’ פפו – בשם המערער;
מ’ קירש – בשם המשיבה.
פסק-דין
השופט ברנזון:
המערער הורשע בעבירה של פתיחת בית קולנוע שלו ברמת גן בליל חג סוכות שחל ביום 18.10.67, בניגוד לסעיף 2 לחוק־עזר לרמת גן (פתיחת עסקים וסגירתם), תשט”ו-1955, ונקנס בתשלום 225 ל”י.
לכל הדעות, לפי סעיף 249(20) לפקודת העיריות (נוסח חדש) (מקודם סעיף 98(23)), מוסמכת עירית רמת גן להסדיר פתיחתם וסגירתם של בתי קולנוע הנמצאים בתחום שיפוטה ולקבוע את שעות הפתיחה והסגירה ביום כלשהו. סעיף 2 לחוק העזר
האמור קובע כי:
“בימי מנוחה לא יפתח אדם, ולא ירשה לפתוח, עסק או בית עינוג”
ו“בית עינוג” פירושו:
“כל מקום בתחום העיריה שבו עורכים שעשוע ציבורי כמשמעותו בפקודת השעשועים הציבוריים, 1935.”
“שעשוע ציבורי” לפי פקודה זו פירושו:
“כל שעשוע הניתן לקהל, לרבות שעשועי תיאטרון וראינוע. ולמעט הרצאות או ויכוחים שתכליתם העיקרית היא חינוכית, ואפילו אם
ההרצאות או הוויכוחים הללו מלווים, בתמונות (are illustrated) מאיזה מין שהוא.”
כמו כן אין חולקין על כך כעת, כי המערער פתח או הרשה לפתוח את בית הקולנוע שלו בליל החג, החל משעה 19.25 – כשלוש שעות אחרי התקדש ליל החג בשעת שקיעת החמה, ולקיים בו מופע שהיה פתוח לקהל. המופע נמשך שלוש שעות וחצי, משעה עשר בערב ועד שעה אחת וחצי אחרי חצות.
ימים מספר לפני אותו יום פנה המערער לעירית רמת גן וביקש רשיון ארעי לקיום מופע שעשועים בקולנוע שלו בליל החג, ונענה בשלילה מן הטעם שאסור לקיים מופע אמנים בימי מנוחה. אף על פי כן קויים המופע על פי מודעות שפורסמו ברבים תחת השם “זבנג וגמרנו, פגישות עם אישים ואמנים”, ושבו הופיעו תשעה אישי ציבור כמרצים ומראיינים ומספר אמנים ונגנים שנתנו חמישה פרקי חיקוי, זמרה ונגינה.
…
לאור האמור לעיל אנו דוחים את הערעור.
ניתן היום, י”ד בכסלו תש”ל (24.11.1969).