תקציר ע”פ (מחוזי תל-אביב) 1925/86‏ ‎‎עירית תל-אביב-יפו (22/09/1989): בית משפט מחוזי ביטל החלטת בית משפט שלום על אי הרשעה בשל הפעלת בית קולנוע בשבת

ע”פ (מחוזי תל-אביב) 1925/86‏ ‎‎עירית תל-אביב-יפו‏‎ ‎נ’ קולנוע “דקל” בע”מ, פ”מ תש”ן(2) 138

 

בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

ע”פ 1925/86

 

בפני השופטים

א’ פלפל

י’ קדמי

א’ א’ לוי

 

 

המערערת:

עירית תל-אביב – יפו

נגד

המשיבים:

1. קולנוע “דקל” בע”מ

2. בוריס גוטקין

 

עיריות – חוק עזר ת”א-יפו (פתיחתן וסגירתן של חנויות) [10] – פתיחת בית-קולנוע בימי שבת ומועדי ישראל – החוק המסמיך וחקיקת משנה ­הסדרת בעיות דת במסווה חילוני – התחשבות בענייני דת או באמונתם וצרכיהם של תושבים דתיים – שיקולים קואליציוניים בחקיקת משנה ודרכי יישומה. רישוי עסקים – סמכותה של רשות מקומית לכלול הפעלת חוק עזר כתנאי ברשיון העסק.

 

כשנודעה כוונתו של קולנוע “דקל” לפעול בליל שבת הוגשה תלונה ע”י אחד מדייריו הדתיים של אותו אזור ועירית ת”א הוציאה צו מנהלי שהורה לבעלי הקולנוע (המשיבים) לסגור את העסק.בעלי הקולנוע (המשיבים) לא השלימו עם הצו ועתרו לבית-המשפט קמא לביטולו. בית-משפט קמא קיבל את העתירה והצהיר על בטלותו של הצו.העיריה הגישה מצידה כתב אישום לבית-משפט קמא בגין הפעלת עסק בניגוד לתנאי הרשיון וחוק עזר עירוני. בית משפט קמא זיכה את המשיבים.מכאן ערעור העיריה. בית-המשפט קיבל את הערעור ופסק:

השופט א’ א’ לוי:

1. החוק המסמיך וחקיקת המשנה

א. החוק המסמיך את העיריה לטפל בענין פתיחת עסקים וסגירתם הוא פקודת העיריות [11].

ב. הנושא של פתיחת וסגירת חנויות איננו מתאים לחקיקה ארצית אך מקובל כי מחוקק המשנה אינו רשאי להרחיב את תחומי סמכותו מעבר למה שנקבע לו בלשון הפקודה של המחוקק הראשי.

ג. מועצת העיריה הינה יציר החוק וכוחה שאוב ממנו ותמיד תישאר ב-ד’ אמותיו.

2. הסדרת בעיות דת במסווה חילוני

א. אין לאפשר לגוף בעל סמכות חקיקת משנה בעלת אופי מקומי, להסדיר בעיות דת במסווה של “הוראה חילונית”.

ב. ההנחה העומדת בבסיס הוראה זו היא שמחוקק המשנה עלול לגלוש להוראות שאינן הולמות את דעותיו ודרך חייו של ציבור זה או אחר, עד כדי פגיעה בזכויות יסוד.

ג. במקביל אין לעבור לקיצוניות אחרת לפיה כל אימת שהוראת חוק תמימה בעלת מטרה מסויימת עשויה גם להתחשב ברגשות וצרכי-דת של ציבור דתי – יש לפסול אותה בטענה של “חקיקה דתית במסווה אחר”.

ד. התחשבות ברגשות הדת שהם נחלתם של חוגים רחבים בציבור אינה פסולה כשלעצמה אם השימוש בסמכות החוקית איננה מסוה להשגת מטרה דתית גרידא.

ה. לרשות מנהלית או מקומית סמכות לקחת בחשבון שיקולים הקשורים בענייני דת או באמונתם וצרכיהם של תושבים דתיים.

3. חיים בצוותא וויתורים הדדיים של ציבור חילוני ודתי:

א. במדינה בה שלטון החוק הוא מטרה שיש לחתור אליה ולהגשימה יש גם צורך להתחשב בצרכיהם של חלקים אלה או אחרים בעם ובלבד שהפגיעה בחלקים אחרים לא תהיה קשה או בלתי נסבלת.

ב. יש לנהוג כך ביחס לרוב האוכלוסיה מבלי לזנוח את המיעוט.

ג. סיפוק צרכי דת או התחשבות באורח חיים של ציבור דתי איננו בהכרח מהווה “גזירה” על הציבור החילוני.

ד. “שמור את יום השבת לקדשו…” הינו ציווי מן התורה, אך משולב בו דאגה לעמלים דהיינו, מנוחת השבת דרושה להם לאחר ששת ימי עבודה בשבוע

4. הבחירה ב”שבת” כיום המנוחה לעובד – הפן הלאומי .

א. המחוקק שהיה סבור שיש להעניק יום מנוחה לעובד בחר ביום השבת.

ב. בחירתו ביום השבת לא נבעה מצווי דתי אלא שבמשך הדורות הפך יום השבת לנכס לאומי – חברתי ­תרבותי, עד שאין עוררין על היותו יום המנוחה של העם.

ג. הפן הלאומי של שמירת השבת, אינו נופל במשקלו מהדתי שבו, ולענין האיסור נשוא הדיון אולי אף עולה עליו, וזאת אף אם כרוכה באיסור הגבלת חופש העיסוק.

ד. הרשות המקומית בחוקקה חקיקת משנה לענין פתיחתם וסגירתם של בתי עסק מן הדין שתלך בעקבות המחוקק הראשי שקבע אם יום השבת כיום המנוחה השבועי, גם אם בכך מגשימה חקיקת המשנה שלו ערכים דתיים.

5. שיקולים קואליציוניים בחקיקת משנה ודרכי יישומה

א. “חוק קואליציוני” איננו בהכרח מילת גנאי כי כל חוק הוא תולדה של התאגדות קואליציה סביב רעיון מסויים הנראה ליוזמיו כמה שעתיד לשרת את הציבור.

ב. מידת הצדק מחייבת אכיפתו של חוק על הכל ולא מתקבל על הדעת שהרשות המקומית – תיזום פעילות הנוגדת את החוק שהיא עצמה חוקקה.

ג. יחד עם זאת אי סבירות של דבר חקיקה איננה נמדדת על פי מידת אכיפת הוראות החוק אלא על-פי תוכנן.

ד. אם מבקשים לאכוף חוק עזר דווקא נגד המשיבים (ויתכן שרק נגדם) אין הדבר מצביע על פסלותו של החוק אלא פגם בדרך יישומו.

ה. אם הרשות המקומית יוזמת ומעודדת פתיחתם של בתי עינוג אחרים בליל שבת ובכללם בתי קולנוע אחרים בעיר הרי הפעולה שננקטה נגד המשיבים (קולנוע “דקל”) לא באה דווקא מנימוק “דתי” או שהנושא הדתי לא היה הדומיננטי שעמד מאחורי הפעולה.

ו. ראוי להניח לטובתה של העיריה, שבעניין יישומו של חוק העזר פעלה למניעת מטרד לתושבי הסביבה ואלמלא עשתה זאת ראוי היה לבוא אליה בטרוניה.

6. סמכות העיריה לכלול את הוראות חוק העזר בתנאי רשיון העסק

א. בסעיף 1(א) של חוק רישוי עסקים [14] נקבעו מטרות רישוי עסקים ובין השאר נאמר כי מטרת החוק לשמור בין היתר על איכות נאותה של הסביבה לרבות תנאי תברואה נאותים ומניעת מפגעים ומטרדים.

ב. סעיף 7(א) בחוק קובע את סמכותה של רשות הרישוי להתנות את הרשיון בתנאים מיוחדים ולהוסיף תנאי לרשיון אם ראו צורך בכך לקידום אחת ממטרות הרישוי.

ג. יש כמובן לראות שמירה על איכות נאותה של הסביבה בה פועל “בית הקולנוע” המשיב ובהיותו, לדעת העיריה, מטרד לדיירי הסביבה, פעל ראש העיריה שהוא רשות הרישוי למנוע המטרד לפחות ביום שישי ושבת.

ד. ראש העיריה, איפוא, הפעיל סמכותו בתום לב כשנתכוון בפעולתו נגד המשיבים להשיג אחת ממטרות הרישוי.

ה. המשיבים רשאים היו לפני פתיחת ההליכים למחות או לבקש הנמקה לתנאי הרשיון שבידם על-פי ס’ 7(ד) לחוק [14], ומשלא עשו זאת אין מנוס מלאכוף תנאי הרשיון ולהרשיעם על הפרתם.

 

ב”כ המערערת: עו”ד שבתאי

ב”כ המשיבים: עו”ד פרי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *