“אכן, רטוריקה בלבד: תגובה למאמרו של אבישלום וסטרייך” * עמיחי רדזינר **
הביקורת מתרכזת בטיעונו של אבישלום וסטרייך, שלפיו פסק דינו של הרב שלמה דיכובסקי הוביל לשינוי משמעותי בתוך מערכת בתי הדין הרבניים עצמה. ניתוח הפסיקה, לרבות זו שוסטרייך עצמו מביא, מלמד כי פסק הדין לא שינה מאומה בעמדה ההלכתית של בתי הדין, וספק עד כמה הרב דיכובסקי עצמו היה שלם עס דבריו. פסק הדין סובל מבעיות הלכתיות קשות, ועל כן אין ספק שמדובר בעוד מקרה של “רטוריקה שתכליתה השגת סמכות שיפוטית”. בעיות אלה נוצרו משום שמדובר בפסק דין שניתן בדיעבד: לאחר שבית הדין כבר התיר את נישואי הצדדים ללא גט ולאחר שבג”צ דרש הסברים לכך, נכתב פסק הדין דנן כדי להצדיק את מה שכבר לא ניתן היה לתיקון בידי בית הדין ומתוך הבנה כי יש לתת פסק דין שיניח את דעתו של בג”צ. הקשיים ההלכתיים בפסק הדין וההבנה כי זהו פסק דין שנכתב רק בשל אימת בג”צ גרמו לכך שאי אפשר לזהות השפעה של פסק הדין על פסקי דין מאוחרים לו בבתי הדין הרבניים. יתר על כן, הן אשר לשאלת הגירושין ללא אשם בנישואין אזרחיים והן אשר לשאלת המזונות בהם, אין חידוש של ממש בדברי הרב דיכובסקי. לפנינו עוד מקרה ברור שבו החשש מאיבוד סמכות גורם לבית הדין לפעול בצורה קשה ביותר מבחינה הלכתית.
א. פתיחה
ב. בית הדין הגדול או הרב שלמה דיכובסקי?
ג. הביסוס ההלכתי של פסק הדין
ד. האם אכן ”שאלת מתן גט לחומרא איננה ההיבט המשמעותי בפסק הדין”?
הּ. גירושין ללא אשם – חידוש?
ו. האומנם ניכרת השפעה של פסק הדין דנן על פסקי דין מאוחרים ממנו בסוגיית עילת הגירושין?
ז. פסק דין בני נח וחובת המזונות בנישואין אזרחיים
ח. אכן, שיקולי סמכות בלבד
ט. מילות סיום
א. פתיחה
נתבקשתי על ידי מערכת כתב העת “משפחה במשפט” לכתוב תגובה על מאמרו החשוב והמאתגר של ידידי ד”ר אבישלום וסטרייך. חשוב לי לציין כי התגובה נכתבה בהסכמתו ובברכתו של אבישלום, ועל כך הוא ראוי לכל שבח. אין זה חזון נפרץ שאנשי אקדמיה מברכים על תגובות המתנגדות לתזה שאותה הציעו. אכן, אבישלום ידע היטב שדעתי שונה משלו בנקודות מפתח של טיעונו, והקוראים חדי העין היו יכולים לשים לב לכך בקראם את מאמרו של אבישלום 1.
איני מתכוון לעסוק כאן בדבריו של אבישלום על אודות ההבניה הראויה של יחסי בית הדין הרבני ובית המשפט האזרחי ועל שאלת סמכות הדיון בענייני הממון בנישואין אזרחיים. אין לי ספק כי המקרה שלפנינו מדגים שיתוף פעולה בין הרב דיכובסקי ובין הנשיא ברק, גם אם בסופו של דבר שילם בית הדין הרבני מחיר גבוה מזה שהתכוון הרב דיכובסקי לשלם, והפסיד את סמכות הדיון בנושאים הנלווים לגירושי זוג שנישא בנישואין אזרחיים 2. ביקורתי מתרכזת בטיעון שלפיו פסק דינו של הרב דיכובסקי 3 הוביל לשינוי משמעותי בתוך מערכת בתי הדין הרבניים עצמה. איני מקבל את טיעוניו של אבישלום שלפיהם “ההכרה בנישואין אזרחיים היא חידוש דרמטי מצד בית הדין הגדול” 4, וכי ניתן לראות “סימנים לקליטת העמדה שבפסק הדין בקרב זרמים בבית הדין הרבניים האזוריים” 5. ודאי שאיני מקבל את הניסוח שלפיו:
“לפנינו מהלך של שינוי הלכתי מהותי במעמדם של הנישואין האזרחיים. פסק הדין בעניין בני נח מוליך אכן למהפכה של ממש ביחסם של זרמים מסוימים בבית הדין הרבני לנישואין האזרחיים, מהפכה שניצניה משתקפים בעילות הגירושין ובזכויות הרכושיות של הצדדים; ובמילים אחרות – הכרה מהותית בנישואין אזרחיים” 6.
לדעתי, פסק הדין דנן לא שינה מאומה בעמדה ההלכתית של בתי הדין (אלא רק חידד את רגישותם לאפשרות של ביקורת בג”ץ, וכפי שאראה בהמשך), וספק עד כמה הרב דיכובסקי עצמו היה שלם עם דבריו. כפי שאטען להלן, פסק הדין סובל מבעיות הלכתיות קשות, ועל כן, בניגוד לדברי אבישלום, לי אין ספק שמדובר בעוד מקרה של “רטוריקה שתכליתה השגת סמכות שיפוטית” 7. ועוד, יש לתת את הדעת שמדובר בפסק דין שניתן בדיעבד. לאחר שבית הדין כבר התיר את נישואי הצדדים ללא גט ולאחר שבג”ץ דרש הסברים לכך 8, נכתב פסק הדין דנן כדי להצדיק את מה שכבר לא ניתן היה לתיקון בידי בית הדין ומתוך הבנה כי יש לתת פסק דין שיניח את דעתו של בג”ץ 9. כפי שאטען להלן, לעובדה כי מדובר בפסק דין המיועד לעיניו של הנשיא ברק, ושנכתב מתוך מטרה לשכנעו להותיר את הסמכות להתרת נישואין אזרחיים בידי בית הדין, יש חשיבות רבה הן למהות הטיעונים העולים בו והן לדרך שבה הם נכתבו, ואי אפשר להבינו ללא מתן משקל מכריע לנקודות אלה, מה גם שהדיינים החתומים על פסק הדין דנן מצהירים עליהן במפורש.
בדברים שלהלן אנסה להסביר בקצרה את הקשיים שבפסק הדין, המעלים סימני שאלה עד כמה ניתן בכלל לסמוך עליו. אנסה גם להראות שבניגוד לדבריו של אבישלום, אי אפשר לזהות השפעה של פסק הדין על פסקי דין מאוחרים לו בבתי הדין הרבניים, תוך שאני בוחן את פסקי הדין שעליהם הוא מסתמך לצורך הוכחת טענתו. לדעתי, הן אשר לשאלת הגירושין ללא אשם בנישואין אזרחיים והן אשר לשאלת המזונות בהם, אין חידוש של ממש בדברי הרב דיכובסקי 10, וממילא פסק דינו לא השפיע כלל על הדיינים שפסקו בנושא לאחר מתן פסק הדין. דומני שאבישלום נתן משקל יתר לפסק דין שנכתב בשל לחץ חיצוני. בכך הוא מצטרף לנשיא ברק 11 ולד”ר אריאל פיקאר 12, שאכן ייחסו לפסק הדין משמעות מהפכנית של ממש, אך דומה שמדובר במשאלת לב ולא במציאות של ממש.
…
ח. אכן, שיקולי סמכות בלבד
לאחרונה ניתן בבית הדין הגדול פסק דין 96 הממחיש את הפער שבין שורת הדין ההלכתית ובין דרך פעולתו של בית הדין הנתון באיום בג”ץ, פער שמתקיים גם בפסק הדין דנן, כפי שטענתי לעיל. אלה הן העובדות כפי שהן מתוארות בפסק הדין:
“הצדדים נשואים בנישואים אזרחיים בקפריסין מתוך בחירה והם בפירוד כשבעה חודשים. הבעל מבקש להתגרש לאלתר. האשה מבקשת לנהל מו”מ ויש גם אפשרויות נוספות מלבד גרושין. ב”כ הבעל טענה שאין כח בנישואין אזרחיים במצב של פירוד למנוע את סדור הגט גם ללא עילה נוספת והביאה לכך אסמכתא מפסק בית הדין הגדול. ב”כ האשה טען שהאשה לא מסכימה להתגרש לעת עתה אלא רק אחר שתקבל את המגיע לה על פי ההסכם שחתמו ואושר בבית הדין”.
כלומר, באת כוחו של הבעל מסתמכת על פסק הדין דנן. גם באת כוחה של האישה עושה זאת:
“ב”כ המערערת מציינת לפסק ביה”ד הגדול מתאריך 12.11.03 שבו נקבע שבנישואין אזרחיים ביה”ד האיזורי יכול לחייב את הצדדים להתגרש אף ללא הסכמה וללא קיום עילה, אך לעשות זאת לאחר דיון מעמיק מפורט וכוללני. לדבריה הדיון שקדם לפסה”ד בתאריך 13.7.11 היה קצר ותמציתי”.
בית הדין הגדול דוחה דרישה זו לדיון מעמיק, ומה מעניין להיווכח כי הוא עושה שימוש בפסק הדין מחיפה, שעליו גם אבישלום הסתמך 97, תוך שהוא מעתיק ממנו פסקאות ארוכות (שלא אביאן כאן):
“לאחר העיון נראה שבנישואין אזרחיים הלכתית ביה”ד אינו נזקק לקיים דיון בענין העילות לחיוב בגט והיטיבו להגדיר את הדברים בבית הדין האיזורי חיפה בתיק 583236/1 ע”פ פסק בית הדין הגדול בפד'”ר ח”ג ע’ 374 ונעתיק את דבריהם … “די אם צד אחד חפץ בגירושין, בכך מסתיימים הנישואין …””
כלומר, אילו היה בית הדין יכול לפעול על פי שורת ההלכה כפי שהיא, הוא היה מפרק את הנישואין מידית, וזאת רק משום שהם נישואין אזרחיים בלבד. אולם הוא אינו חופשי לפעול לפי ההלכה:
“יחד עם האמור ולאור פסיקת בג”ץ לפיה לא ניתן לחייב גירושין על סמך עילת נישואין אזרחיים כשלעצמה בלבד, בנידוננו מתחייב ממשבר ומכשלון הנשואין ומהפירוד הממושך שחייבת האשה להתגרש 98… יצויין כי מעיון בפרוטוקול … עולה שהתקיים דיון ארוך וממצה שבו התברר לבית הדין … [ש]אין כל צל של ספק שאין כל סיכוי לשלו”ב ומשום כך רשאי בית הדין לחייב את האשה בגירושין הלכתית וחוקית … וזוהי כוונת בית הדין הגדול בפסק הדין שמציינת ב”כ המערערת שצריך לקיים דיון מעמיק מפורט וכוללני היינו כדי לברר שצד אחד נחוש בדעתו להתגרש ואין סיכוי לשלו”ב …”
הנה כי כן, אין ספק שהשימוש בפסק הדין דנן נעשה רק בשל פסיקת בג”ץ. לדעתי כאמור, פסק הדין דנן נכתב גם הוא רק מתוך החשש מפני פסיקת בג'”ץ.
ט. מילות סיום
כפי שחזרתי ואמרתי לעיל, איני בוחן כליות ולב ואיני נביא. ייתכן שהיו פסקי דין שאינם ידועים לי ואשר אכן הושפעו מפסק הדין דנן, וייתכן שיהיו כאלה בעתיד. אף ייתכן שפסק הדין יצר “אווירה” מסוימת שבאופן מודע או שאינו מודע השפיע על הדיינים שכתבו את שלושת פסקי הדין שאבישלום מציין, וייתכן כי הם הושפעו ממנו יותר מן הגלוי לנו, אולם חששו מסיבות שונות לכתוב את הדברים במפורש. ייתכן. לי נראה שלא.
אך דומני שעל השאלה אם ניתן להוכיח כי לפסק הדין דנן השפעה מכרעת על פסיקת בתי הדין יש לענות בשלילה ודאית. המקורות שאבישלום מביא אינם מלמדים על כך, ודומני שעלינו לתת לכותביהם את הקרדיט שהמקורות שאותם הביאו בפסקי הדין, שלמעשה אין בהם חידוש ניכר, הם הם המקורות שהנחו אותם בפסיקתם. אם ניזכר לרגע במבחנו של סולובייצ’יק 99, נוכל לשאול את עצמנו: האם אנו מזהים בפסקי הדין סטייה ניכרת מפסקי הדין של בתי הדין בעבר, או שימוש בעייתי במקורות שהובאו כמקור לדברים? דומני שהתשובה שלילית, ועל כן איני רואה שום סיבה טובה להניח כי לפסק הדין דנן – שמצהיר על עצמו שנכתב בנסיבות ייחודיות וכדי להצדיק בדיעבד פעולה שכבר נעשתה, ושעושה שימוש מניפולטיבי בעליל במקור ההלכתי המרכזי שכביכול מהווה לו בסיס – הייתה השפעה של ממש על פסק דין כלשהו שנכתב לאחריו.
* עיקרי הדברים הכתובים כאן נאמרו בתגובה על הרצאותיו של ד”ר אבישלום וסטרייך בשתי הזדמנויות: בכינוס של ה- Jewish Law Association, שנערך באוניברסיטת Yale באוגוסט 2016, ובערב עיון שהתקיים באוניברסיטה העברית בירושלים על אודות בג”ץ “בני נח” בינואר 2013. פסקי הדין הרבניים שיאוזכרו להלן פורסמו במאגרים המשפטיים אלא אם צוין אחרת.
** פרופסור חבר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן.