תקציר עיכוב-נישואין 3460-22-2 (רבני ערעור) פלונית (21/10/2004): בית דין רבני לערעורים ממליץ לאשה על קבלת גט לחומרא בטרם יכריע בשאלת הגט מוטעה

עיכוב-נישואין 3460-22-2 (רבני ערעור) פלונית נ’ פלוני (21/10/2004)

 

בית דין רבני גדול

תיק 3460-22-2

 

בפני כבוד הדיינים:

הרב יונה מצגר

הרב אברהם שרמן

הרב חגי איזירר

 

המערערת:

פלונית

נגד

המשיב:

פלוני

 

פסק דין

חגי איזירר:

לפנינו שני ערעורים.

הערעור הראשון הוא ערעור של הבעל על פסיקת ביה”ד האזורי בחיפה בענין הממון.

לאור הנ”ל ביה”ד פוסק:

א. פסה”ד של ביה”ד האזורי בענין הדירה ברח’ החבצלת ביבנה נשאר בתוקפו.

ב. פסה”ד של ביה”ד האזורי בענין הכספים והמטלטלים שהוסכם עליהם בבית המשפט בנתניה ב- 1/5/96 נשאר בתוקפו אולם הבעל פטור מכל חיובי הריבית שהוטלו על חיוביו בגין פסה”ד של בית המשפט בנתניה החל מיום 1/5/96 ועד היום הן על הקרן והן על ההצמדות.

ג. לגבי חיובי מזונות האישה שנפסקו ע”י בית המשפט החל מ- 1/1/87 ועד 30/12/99 תשאר בעינה פסיקת בית הדין האזורי.

ד. הבעל יהיה פטור מלשלם את הרביות על סכומי המזונות הן שנגבו והן שלא נגבו הן על הקרן והן על ההצמדה והריביות שנגבו יוחזרו לבעל.

ה. בענין חיובי ההצמדות על החיובים בגין הכספים והמטלטלים שהוסכם בהסכם הפשרה בבית המשפט האזחרי וכן בענין ההצמדות על חיובי מזונות שנפסקו ע”י בית המשפט האזרחי בין השנים 1987 – 1999 לא ניתנה פסיקה ע”י בית הדין האזורי וכאשר תנתן יוכל הצדדים לערער.

 

לפנינו ערעור נגדי מצד האישה על חיובה בקבלת גט לחומרא, והיא מציגה לפנינו חומר הלכתי רב. אלא שערעורה בחלקו אחר את המועד ובחלקו אינו נדרש. בענין הגט לחומרא קובעת למעשה החלטתו של ביה”ד הגדול מיום כ”ה בניסן תש”ס האומרת כי: “הגט שניתן בבית הדין האזורי מעוכב על להחלטה אחרת מבית דיננו שתינתן רק לאחר שיסתיימו הדיונים בבית הדין האזורי ויבוצע פסה”ד”. אנו עדין בשלב שפסה”ד הממוני של ביה”ד האזורי לא נסתיים והוא בהליך של ערעור ויסתיים עם מתן פס”ד זה. לאחר מכן ימתין ביה”ד המתנה סבירה לבצוע פסה”ד ואח”כ תנתן החלטה ע”י ביה”ד הגדול בנוגע לכשרות הגט שכבר ניתן. בנקודה זו מתקבל הערעור שעדין אין מקום להחלטה שהגט הראשון פסול או בטל וכי יש צורך בגט לחומרא. זה יידון בבא הזמן ע”י ביה”ד הגדול. אולם מאידך גיסא הרי העכוב על כשרות הגט שניתן ותקפותו בינתיים איננה רק מצדו של ביה”ד האזורי בחיפה אלא מצדו של ביה”ד הגדול מלפני למעלה מ-4 שנים ולא ניתן להגיש ערעור על כך. אנו מזכירים ומיעצים, הואיל והבעל הצהיר בפנינו שעם מתן פס”ד הוא יתן את הגט, ועל כן מוטב לאישה שתקבל את הגט השני גם לפני שתחויב בו, כדי לקצר את תקופת עגינותה.

 

יונה מצגר:

בפנינו, ולא בראשונה, ערעור וערעור שכנגד בעניינם של בני הזוג.

הבעל ערער על פסק הדין של כב’ ביה”ד הרבני בחיפה מיום ל’ חשון תשס”ד בנוגע להסדר הכספי שנקבע בין בני הזוג כשטענותיו הנם על כל סעיפי פסק הדין. מאידך האישה מערערת כנגד סעיף ה’ באותו פס”ד הקובע כי יש לסדר גט נוסף לחומרא. ראיתי את שכתב עמיתי הגר”ח איזירר שליט”א בנדון ומסקנתו מקובלת עלי. אוסיף את נקודת מבטי שלי לדברים. בצילה של המחלוקת והתסבוכת בתביעות כה מרובות חוסה טרגדיה אנושית קשה של זוג שחייהם המשותפים הגיעו לקיצם כמעט לפני שני עשורים, אולם תחת שיקבלו החלטה מושכלת וכה מתבקשת על פירוק התא המשפחתי בדרך מכובדת הוגנת ומתחשבת ויפנו לשיקום חייהם בדרך חדשה, נכנסו הצדדים לסחרור של תביעות הדדיות, ערעורים והתדיינויות כמעט בכל ערכאה משפטית הקיימת בישראל, תוך שהם מכלים את מיטב שנותיהם, בריאותם וממונם במלחמה עיקשת רווית יצרים וכעסים שהביאתם עד הלום – מעוגנים, פגועים ומרוששים, וכשעודם מצויים בעצם כמעט בעמדת המוצא. סבורני כי חובה עלינו לשים למצב בלתי נתפס זה סוף פסוק ומוחלט, ומלבד חובתנו להביא להכרעה משפטית בעניינם הרי שגם מצוות הצלת נפשות בפנינו – כשבראש וראשונה המדובר בהצלת נפשות בני הזוג מיד עצמם. ראשית אתייחס לטענה המקדמית של ב”כ המשיבה [האישה] למחיקת ערעור הבעל על הסף בהסתמכה על הסיפא לסעיף ב’ בחלטת ביה”ד הגדול מיום כ”א מנ”א תשנ”ט האומרת: “ביה”ד האזורי בחיפה ידון ויפסוק בכל עניני הממון שבין הצדדים, לרבות הענינים שנפסקו הן ע”י ביה”ד האזורי והן ע”י בית המשפט האזורי, ופסק הדין שינתן על ידו יהיה פסק דין סופי ללא זכות ערעור לאף אחד מהצדדים”. יודגש כי מאז מתן החלטה זו חלפו כבר למעלה מחמש שנים ולא ערער עליה איש מעולם, אדרבא, הצדדים פעלו לפיה ופנו לבית הדין בחיפה בבקשה שידון ויכריע בעניינם, מכאן יש ללמוד כי היא התקבלה על דעתם של שני הצדדים [וראה את שכתב ב”כ המערער בסע’ 4 לנימוקיו], ולפיכך יש לראותה כהחלטה חלוטה על כל המשתמע מכך. עם זאת, יש לסייגה וליתן לה את הפירוש המצמצם האפשרי, לפיו רק ערעור על תוכנו ומהותו של פסק הדין של ביה”ד בחיפה לא ישמע, אולם לא נסגרה דלתו של בית הדין הגדול בפני מי מן הצדדים שיחפוץ לערור כנגד פגמים שבנוהל או כנגד סטייה מגופו של ההסדר אותו קבע בית הדין. משום כך ראינו לנכון לשמוע את טענות המערער, מאחר והם נגעו בעניין שכזה בדיוק. לכן נדחתה בקשת ב”כ האישה למחיקת הערעור על הסף, כמו גם טענתה בתחילת הדיון מיום ד’ תמוז. נאמנים לשיטתנו זאת, מעורבותנו בהחלטות בית הדין תתמקד בענינים שבנוהל, ובמידת היותם נאמנים למסגרת ההסכמות שהושגו בדיון שקיימו הצדדים בשנת תשנ”ט ובהחלטות ביה”ד שהתקבלו בהמשך לאותו דיון – גם בנושאים בהם לא באו הצדדים לידי הסכמה. להלן התייחסותנו לטענות המערערים לגופם.

 

ערעור הבעל:

 

ערעור האישה:

כאמור, האישה מערערת כנגד סעיף ה’ בפס”ד הקובע כי יש לסדר גט נוסף לחומרא. גם כאן נצבת בפנינו השאלה האם יש לקבל את הערעור והאם לא יהיה זה בניגוד להחלטות ביה”ד הגדול מיום כ”א מנ”א תשנ”ט. ראוי לציין כי בכל שנוגעים הדברים לשאלות הממוניות עמדת ב”כ האישה היתה נחרצת כי אין לסטות מההחלטה הנז’ של ביה”ד הגדול. אמנם להחלטת ביה”ד בחיפה קדמה החלטה אחרת מביה”ד הגדול מיום כ”ה ניסן תש”ס ולפיה “הגט שניתן בביה”ד האזורי מעוכב עד להחלטה אחרת מבית דינינו שתינתן רק לאחר שיסתיימו הדיונים בביה”ד האזורי ויבוצע פסק הדין”. מאחר וכך, הרי שמחד ענין הגט כבר נידון בביה”ד הגדול וניתנה לגביו החלטה והדבר לא נמסר להכרעתו של ביה”ד בחיפה ונמצא שיש מקום לדון בערעור לגופו, ומאידך החלטת ביה”ד הגדול מעכבת אף היא את ההסתמכות על הגט שניתן בעבר, אם כי אינה קובעת עמדה בדבר הצורך במתן גט נוסף לחומרא. משום כך מבחינה מהותית אין לנו להדרש לשאלה זו עד לאחר תום הדיונים בביה”ד האזורי וביצוע פסק הדין, וזאת במדה והצדדים לא יגיעו לפני כן לידי הסכמה.

 

לסיכום:

ברצוני לשוב ולהדגיש את הצורך העליון לסיים פרשה עגומה וקשה זו, ללא שיהוי וללא דיחוי. משום כך, נוסף על ההחלטות ההלכתיות והמשפטיות שנכתבו ע”י עמיתי הגר”ח איזירר, אנו קובעים כי על הצדדים המעוניינים לקבל הבהרה לגבי חלקים עמומים או שלא הוכרעו בפסק הדין, לפנות בתוך 30 יום ממועד מתן החלטה זו לבית הדין האזורי על מנת שיבהיר את החלטתו וישלים אותה במידת הצורך.

שני הצדדים מחוייבים לפסק הדין הסופי שיוציא בית הדין הרבני ולא יתקיים לאחריו כל הליך נוסף. אנו פונים לצדדים למלא אחר כל הוראה שיוציא ביה”ד האזורי בחיפה במטרה להביא לסיומו המהיר והסופי של ההליך כולו, ולהימנע ממצב בו נצטרך אנו לשוב ולהידרש לעניין ולקבל החלטות קשות שיביאו את העניין לידי גמר.

 

אברהם שרמן:

מצטרף לדעת עמיתי הרה”ג שליט”א.

 

לאור הנ”ל נפסק כאמור בפסק דינו של הרב איזירר בניסוחו הסופי.

 

ניתן, ביום ו’ בחשון תשס”ה (21.10.2004).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *