עיכוב-נישואין (רבני ערעור) 9225-64-3 פלונית נ’ פלוני (25/08/2008)
בית הדין הגדול
תיק 9225-64-3
בפני כבוד הדיינים:
הרב אברהם שרמן – יו”ר
הרב מנחם חשאי
הרב ציון אלגרבלי
מערערת:
פלונית
נגד
משיב:
פלוני
פסק דין
ציון אלגרבלי:
הערעור נסוב על החלטת ביה”ד האזורי לפיה כהמשך להחלטת הרכב הקודם יוצא, שכאשר האשה תפר את הסכם גירושין, יש לעז על כשרותו של הגט.
לאחר העיון, יש לקבל ערעורה של המערערת, לאור המקובל בסדר הגט הנהוג, לפיו בביטול מודעות מדגיש הבעל שהגט ניתן ללא תנאי, ולרוב ביה”ד מבהיר שתוקפו של הגט לא מותנה בביצוע ההסכם.
מה גם, כל ההבנות בהסכם שהיו לצדדים בהסכם והמשתקפות בהסכם מתייחסות למוכנותו של הבעל לתת גט ולא עד כדי שכשרותו של הגט תתערער אם תהיה הפרה בהסכם.
ולכן יש לקבל הערעור והגט הוא כשר.
יחד עם זאת, ביה”ד מתריע כפי שנאמר בפסוק “שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפניהם לשון תרמית”, שיש להצמד לאמור בהסכם, אחרת אחריתה מי ישורנו מצד הרבה בחינות, ובין היתר – ערעור יחסי אימון בין הצדדים, שבסופו של דבר נפגעת טובת הילדים. כמו כן, האנומליה הזאת של שנים אוחזים בטלית – בית דין ובימ”ש – מביאה לפעמים לתוצאות הרסניות ביותר, וזאת כאשר יש פסיקות סותרות.
כן יצויין, שבסופו של דבר, במקרה דנן, היתה רק כוונה להפר ההסכם, מאחר ובסופו של דבר בית המשפט הפנה הצדדים להתדיינות בביה”ד, ועל עצם הכוונה בוודאי שלא שייך לבטל גט, וזאת רק לרווחא דמלתא כי כאמור דעתי היא כפי שכתוב לעיל בנסיבות התיק הזה.
להלן אפרט את נימוקיי.
בתיק שלפנינו שהבעל לא היה מוכן לתת גט אלא אם כן הדיונים יהיו בבית הדין הרבני, וכן עוגן בהסכם גרושין, והאשה הפרה את ההסכם בפנייתה לבית המשפט. השאלה היא, אם יש להטיל דופי בכשרות הגט. ולכן יש לדון אם גילוי דעת שהיה לפני כתיבה ומסירת הגט ולא בזמן סידור הגט מועיל לבטל גט כאשר האשה מפרה ההסכם.
…
ולכן בנידו”ד, יש להכשיר הגט בשים לב שגדולי הפוסקים הכשירוהו הלכה למעשה וחלקם בתור הלכה עקרונית. ובשים לב גם שהמדובר באשה שנולד לה בן אחרי נשואיה ויש חשש ממזרות בדבר, ואין לדמות זאת לענ”ד למקח בטעות, מאחר ובמקח ישנו רק את השיקול הכספי בלבד, משא”כ בגט דלתא דאיסור א”א כרוך בעקביו, וי”ל שלא מתכוון המגרש בג”ד שהגט יהיה בטל כשיופר ההסכם, שבכך כרוך, ועלול להיות, איסור א”א וממזרים באם יוצמד הגט לקיום הסכם גרושין, ולכן הג”ד מתייחס רק למוכנות ולנכונות לתת גט ולא לעצם כשרות הגט.
ובר מן דין היות ונוהגים להדגיש בביטול מודעות שהגט ניתן ללא תנאי תוך הבהרת מסדר הגט משמעות המילים “ללא תנאי” אין להטיל ספק בכשרותו של הגט, וזאת אפ’ אם נאמר שהג”ד מתייחס לעצם כשרותו של הגט, מ”מ מכיון שהבעל בזמן ביטול מודעא אמר שהגט נותן ללא תנאי יש להכשירו, ובפרט כיום שמסדרי גטין מסבירים היטב משמעות הדברים. וכן יש לומר שאפ’ לא ביטל מודעות מ”מ מכיון שלא חזר על הג”ד בזמן מסירת הגט י”ל דמחל.
יחד עם זאת נראה לי שיש מקום לומר למרות הכשרו של הגט שמזכותו של הצד הנפגע לתבוע הלכתית מה שמגיע לו בהפרת ההסכם מדין שכירות פועלים שע”ד כך נשכר לה לתת גט וזאת בנוגע לצד הממוני בלבד מבלי להשליך על כשרות הגט ויש להתיישב בדבר.
ובסיכום להלכה נראה לי שיש להכשיר הגט, אלא שמ”מ מאחר והמדובר במעשה שלא יעשה של רמיה, הלכתית לפוטרו בלא כלום אי אפשר, שמעשה זה הוא בניגוד לכתוב בפסוק צפניה פרק ב’ “שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית”.
וכן יצויין שההטעיות מהסוג הזה, אחריתם מי ישורנו, ביחסי הורות וילדים וכן מעבר לכך. וזאת בנוסף לאמור לעיל, וכאמרת אגב, שיש מקום הלכתית לדון לתבוע הנזק שנגרם כתוצאה מההפרה מבלי לפגוע בכשרות הגט, וכן יש לציין הלכתית שאמנם מכשיר הגט כאמור אבל מ”מ יצויין שיש גדולים החושבים אחרת חלקם להלכה ולמעשה וחלקם למעשה ולא להלכה, וכשהמדובר בא”א, יש לעשות הכל כדי לא להגיע למצב הזה.
ובסיכום, הגט כשר ולא להוציא לעז על כשרות של הילד הנולד ומומלץ להורים ליישר ההדורים ביניהם בדרכי נועם.
אברהם שרמן, מנחם חשאי:
הופיעו בפנינו המערערת ובאת כחה, המשיב לא הופיע.
הערעור מתייחס להחלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום י”ט חשון תשס”ו (21.11.05). בהחלטה זו מתייחס בית הדין לבקשת המערערת לפסול את החלטת בית הדין מתאריך כ”ז אייר תשס”ה, שלדבריה היה בהחלטה זו הוצאת לעז על הגט. בהחלטה זו קובע בית הדין בזו הלשון:
“הננו להבהיר עוד כי במידה והאשה פועלת בניגוד להסכמות שנחתמו בהסכם הגירושין ושעל בסיסם סודר הגט, יש בכך בכדי לעורר שאלות הלכתיות כבדות משקל על כשרותו של הגט בהיותו בבחינת “גט מוטעה”. אנו בטוחים שגב’ פלונית לא תרצה להכנס לחששות אלו”.
מבהיר בית הדין שאין בהחלטה זו משום קביעה שהגט פסול ח”ו. בנימוקיו ההלכתיים לדברים אלו, מצטט בית הדין את מאמרו של כבוד הרה”ג אוריאל לביא שליט”א אב”ד דצפת וטבריה, בנושא “האם יש חשש בכשרות גט כשהבעל הוטעה בהסכם הגירושין”, שפורסם בקובץ שורת הדין חלק ב’ עמודים קמ”ו-ק”צ. ולאור המובאות ההלכתיות שבמאמר זה, אין להחלטה זו כל נגיעה לחרם של ר”ת שלא להוציא לעז על הגט, אלא אדרבה, עצה טובה נתן בית הדין לגב’ פלונית שלא תגרום היא לחשש של פסול בגט שקיבלה.
החלטת בית הדין ניתנה לאחר שהאשה הפרה את הנושא המרכזי שבהסכם הגירושין שביניהם, על פיו לבית הדין הרבני האזורי בלבד הסמכות לדון בכל העניינים שבין הצדדים, מזונות העבר, מזונות הקטין, ושאר תביעות הקשורות לנישואין או למזונות. הבעל ראה נושא זה כבסיס לביצוע הגט במסגרת הסכם גירושין. לאחר הגט התעלמה האשה מהסכמה זו ופנתה לבית המשפט בנושאים הקשורים למזונות הילד ומשמורתו.
הבעל ראה בהתנהגותה זו של האשה הטעיה מוחלטת מצד האשה, כאשר וביקש לראות בגט זה גט מוטעה ולפסול את כשרותו.
האשה בערעורה טענה, שבית הדין האזורי התעלם לחלוטין מן העובדה שהחלטתו לראות בגט גט מוטעה, ניתנה לאחר שהאשה נישאה שנית ואף נולד לה בן מבעלה השני. לטענתה בית הדין לא שם לנגד עיניו את ההשלכות הקשות מהן תסבול האשה והבעל לו נישאה, והילדים שיוולדו לה בעתיד. החלטת בית הדין עלולה לגרום לה נזק כבד, וקיים חשש עתידי שכאשר יגיעו ילדיה של האשה לפירקם עלולה להתעורר בעיה על ידי גדולי הדור הבאים שתטיל צל על כשרותם של ילדיה.
לאחר העיון בערעור ובכל החומר שבפנינו, אנו מוצאים שבנסיבות אלו, הטלת ספק בכשרותו של הגט גורמת לנזקים חמורים ופגיעה במעמדה האישי של האשה וביחוסם של ילדיה מנישואיה השניים. על כן חובה עלינו לחפש כל דרך ולהשען על שיטות הפוסקים, שכאשר נמסר לבעל שאין כל קשר בין תנאי הסכם הגירושין לבין הגט, ושאת הגט הוא נותן בלא כל התניה שהיא, וכאשר הבעל מודיע שהוא לא יאמר דבר הפוגע בכשרותו של הגט, אין לערער על כשרותו שלה גט.
אין בדברים אלו בכדי להמעיט בחומרת התנהגותה של האשה ובאי כחה, על ההטעיה הגמורה שהטעתה את הבעל ואת בית הדין בכך שנתנה את הסכמתה וחתימתה “מהפה אל החוץ”, ובליבה זממה להפר את הסכמתה ואף נהגה כך בפועל לאחר הגט. התנהלות כזו תגרום לחוסר אימון קשה בין צדדים, ועלול להעמיק את בעיית סרבנות הגט.
לאור כל האמור הערעור מתקבל.
לאור האמור לעיל מוחלט כנ”ל.
ניתן ביום כ”ד אב תשס”ח (25/08/2008)