תקציר עיכוב-נישואין (רבני ערעור) 5951-21-1 פלונית נ’ פלוני (31/01/2007): בית דין רבני לערעורים הורה לבית דין רבני אזורי לפרט לגבי הליך סידור גט בעקבות החלטתו על עיכוב נישואין עקב הפרת הסכם גירושין

עיכוב-נישואין (רבני ערעור) 5951-21-1 פלונית נ’ פלוני (31/01/2007)

 

בית הדין הגדול

תיק 5951-21-1

 

בפני כבוד הדיינים:

הרב שלמה-משה עמאר – נשיא

הרב שלמה דיכובסקי

הרב ציון בוארון

 

מערערת:

פלונית

נגד

משיב:

פלוני

 

פסק דין

שלמה דיכובסקי:

תיק זה נקבע להרכב אחר בבית הדין הגדול, אלא שאותו הרכב בחר שלא לדון בו, משום שמדובר “בנושא מורכב”. הדיון נדחה, והמזכירות קבעה את הדיון לדיון בהרכב זה.

הדבר אינו מקובל עלינו. בי”ד – בין אם מדובר בבי”ד אזורי או בבית הדין הגדול – חייב לדון בכל תיק הבא בפניו. לא ניתן להעביר תיק להרכב אחר רק משום שמדובר בנושא מורכב, ובודאי שהמזכירות לא היתה יכולה להעביר את התיק אלינו, מבלי לקבל את הסכמת הנשיא היושב בהרכב זה. בכדי שלא לגרום עינוי נפש נוסף לצדדים, החלטנו לשמוע את הערעור.

נושא הערעור הוא פס”ד של בית הדין האזורי מיום י”ט אדר תשס”ו שבו נקבע:

“א) מעכבים את נישואיה של המשיבה פלונית עד להוראה אחרת של בית הדין, ויש לרשום אותה ברשימת מעוכבי החיתון…

ב) מחייבים את האשה פלונית לפרנס ולכלכל את הילדה אלמונית ולשלם כל סכום שנחוץ לצרכי הילדה, מעבר לסך של 500 ש’ שמשלם האב.

ג) מחייבים את האשה פלונית להשיב לאב פלוני כל סכום שגבתה ו/או שתגבה ממנו למזונות הילדה מעבר למה שהתחייב בהסכם הגירושין שאושר ע”י בית הדין וניתן לו תוקף של פס”ד.”

על כך הערעור.

בית הדין האזורי כתב פס”ד ארוך וממצה כי הדרך שבחרה המערערת, באמצעות ב”כ, לפנות לבית המשפט ימים ספורים לאחר הגט, בתביעה למזונות הילדה, נחשבת לגט מוטעה. ואכן האב חוייב בבית המשפט בסך 1700 ש’ לחודש. בית הדין האזורי קצף מאוד וקבע כאמור שיש כאן חשש לגט מוטעה, ועל כן יש לעכב את נישואי המערערת, וכן לחייבה להשיב את יתרת הסכום.

שקלתי את הדברים, ויש לי הרהורים. אפרט:

א) בית הדין האזורי (יד אדר א תשסה) הבהיר למשיב, בטרם נחתם הסכם הגירושין, כי “בענין הילדה אפילו שתסכמו זה עדיין לא יכול להיות סגור”. בית הדין גם קבע מועד נוסף בכדי שהמשיב יוכל להתייעץ. ואכן, כאשר הופיעו הצדדים כעבור מספר ימים, ובית הדין כתב בפסק הדין :“הצדדים מצהירים כי קראו את ההסכם בעיון רב, ידוע להם תוכנו ומבקשים מבית הדין לאשרו וליתן לו תוקף פס”ד”. זהו נוסח לא מצוי-בעיקר הביטוי “בעיון רב”- ומשמעותו שבית הדין הבהיר לצדדים היטב את משמעות הסכם הגירושין שאינו סגור, וכי קיימת אפשרות לתביעה נוספת בבית המשפט.

ב) ביטול הגט למפרע, אינו דבר של מה בכך. נעשה מאמץ בכל סידור הגט להדגיש כי הגט סופי ואינו ניתן להתניה. כל הסכסוכים ביחס להסדר הגירושין וביחס להסכם הם ענין בפני עצמו ואמורים להיות נידונים בערכאה המתאימה. אולם, אין לכרוך את הגט בזה. אילולי כן, כיון שבחלק לא קטן של הסכמי גירושין מתעוררים סכסוכים וויכוחים, גם כעבור שנים, הרי עלול להיווצר מצב שגם לאחר שהצדדים נישאו מחדש, תעלה שאלה של ביטול הגט. התוצאה תהיה עגומה וקשה מבחינה הלכתית ומבחינה אישית, עד כדי חשש לממזרות. משום כך, כאשר מבקשים לבטל גט עקב הפרת הסכם, לא נראה לנו באופן עקרוני שאפשר לעשות זאת.

ג) יחד עם זאת, המדובר כאן אינו בביטול הגט, אלא בחשש לגט מוטעה מעיקרו. הצדדים חתמו על הסכם גירושין, שנחזה להיות הסכם סופי, כפי שנאמר בו: “עם חתימת הסכם זה נגמרים כל היחסים והסכסוכים שביניהם ומתחייבים בזה כי בעתיד לא תוגש כל תביעה שהיא האחד כנגד השני”. בית הדין האזורי טוען בצדק, כי הפרת ההסכם תוך מספר ימים, מהוה חשש לגט מוטעה.

ד) אכן זו בעיה. אף אחד מן הצדדים אינו צופה שתוך מספר ימים יאלץ להתדיין שוב באותם נושאים שלכאורה נסגרו בהסכם. יש בהחלט מקום לחשש שהעלה בית הדין האזורי בנידון.בית הדין האזורי קצף בצדק רב על האם, שתוך ימים ספורים אצה לבית המשפט בהפרה בוטה של ההסכם שעליו חתמה. טענתה שחתימתה נועדה בכדי לקבל גט, מהוה במפורש בעיה הלכתית מבחינת גט מוטעה.

ה) אמנם, בתי המשפט יצרו הבחנה מלאכותית בין תביעת מזונות של האם עבור הילד – המתבררת בבית הדין הרבני, ובין תביעת מזונות של האם בשם הילד – המתבררת בבית המשפט. משום כך לדעתם, לא ניתן לחסום את תביעת האם בשם הילד למזונות, כי הילד הוא אישיות עצמאית שאינה כפופה להסכם בין ההורים. אולם, מלבד שהבחנה זו אינה הגיונית – זו אותה הגברת, אפילו ללא שינוי אדרת – הרי צדק בית הדין האזורי בכותבו שבנידוננו אין מקום לדבר. גם האב הוא אפוטרופוס של הילד. לילד לא חסר דבר, משום שאמו התחייבה להשלים את כל מה שאביו יחסיר. ההתדיינות אינה בין הילד לאביו, אלא בין ההורים בלבד, מי מהם ישא בעול גדול יותר. כך שיש בהחלט להשיג על הקביעה בבית המשפט, למרות שהדבר אינו בידינו.

ו) ראוי כאן להעיר. קביעה בבית הדין של סכום מזונות זעיר לאב בכדי לשכנע אותו לתת גט, לא רק שאינה ראויה, אלא פותחת פתח להפרת ההסכם ופניה לבית המשפט. כיצד נשתכנע שבית הדין הרבני שקל את טובת הילד, כאשר סכום המזונות שנפסק נמוך ביותר? בתי הדין צריכים להביא זאת בחשבון.

ז) נער הייתי וגם זקנתי. זכורני, כי מסדרי הגיטין בימים עברו – הגר”ר עבו זצ”ל, הגר”ש דביר זצ”ל והגר”מ ציוני שליט”א, נהגו בכל סידור גט טרם המסירה לומר לצדדים כדלהלן: “הגט שביניכם הוא סופי ואינו ניתן לביטול בכל דרך שהיא. אם יהיו ביניכם חילוקי דעות ביחס להסכם הגירושין – זו עילה לתביעה משפטית – אבל אין זה נוגע לגט”. אם אכן גם בסידור הגט כאן נהגו מסדרי הגיטין בדרך זו, אזי אין חשש גם לגט מוטעה, כי נעשתה הפרדה מוחלטת בין הגט ובין הנושאים הנלווים. בכל מקרה, ראוי לרענן את הדברים מחדש, בכדי למנוע תקלות.

ח) גם בגט מושלש – לצורך ביטול עיכוב יציאה מן הארץ וכדומה – אומר בית הדין לבעל, כי הגט ניתן ללא תנאי וללא הגבלה, ובית הדין יכול למוסרו לאשה בכל עת, אלא שהדיינים מודיעים לבעל שלא ימסרו את הגט אא”כ לא ישוב ארצה למועד המובטח, אבל עליו לדעת שהדבר כפוף לשיקולי בית הדין בלבד. ואכן, פעם אחת מסרנו גט מושלש, במקום עיגון גדול.

ט) אני חרד מן האפשרות של ביטול גט למפרע או שימוש בהלכה של גט מוטעה, במקרים של הפרת הסכם הגירושין. האם נרחיק לכת עד קביעה של ממזרות, במקרה וכבר נולדו ילדים מגבר אחר? האם יעלה על הדעת, שהפרת הסכם גירושין 10 שנים לאחר הגט, תביא לממזרות?! חושבני שאין מנוס מיצירת הפרדה מוחלטת בין הגט, ובין כל הסדר גירושין, כדרכם של מסדרי הגיטין בימים עברו.

י) ב”כ המערערת הקדישה חלק גדול מכתב הערעור לסמכות בית הדין הרבני לדון בהפרת הסכם גירושין לאחר הגט. היא הסתמכה בין השאר על בג”ץ 8638/03 (סימה אמיר נגד בית הדין הגדול), שבו נקבע כי הפרת הסכם גירושין לאחר הגט מהוה ענין אזרחי המסור לשיפוטו של בית המשפט בלבד, מאחר והצדדים כבר אינם נשואים. יש לנו הרהורי דברים לא מעטים ביחס לאותו פס”ד, אבל לא כאן המקום לדון בדבר. גם אם מבחינה משפטית יש ממש בטענה זו, הרי נקודה אחת ברורה: כשרות או פסלות של גט, מסורה אך ורק לבי”ד רבני. גם אם מבחינה משפטית בית הדין אינו יכול לתת תרופה להפרת הסכם גירושין לאחר הגט, בודאי שבית הדין יכול וחייב לגלות את דעתו ביחס לגט עצמו. כך עשה בית הדין האזורי, ואין כל מקום לפלפולי סמכות בנושא זה. בודאי שלא ניתן לקבוע שהגט כשר “בהשגחת הבג”ץ”, במקום שיהיה כשר “בהשגחת הבד”ץ”. כשרות הגט היא הלב של “עניני גירושין”, ובית הדין לכל הדעות מוסמך לפסוק בנושא. אינני חוזה גם בחלומות הגרועים ביותר, שבית המשפט יקבע הלכות בכשרות הגט, ויכשיר גט שנפסל ע”י בית הדין.

יא) משום כך לא מצאנו לנכון להכנס לשאלת הסמכות בפסיקת בית הדין הרבני שעל המשיבה להחזיר למערער את סכומי היתר שגבתה, בגין פסק דין של בית המשפט למזונות מעבר להסכם הגירושין. אני מוכן להניח שבית הדין פעל בזה ללא סמכות, אבל בסופו של דבר, האינטרס הקיומי של המערערת הוא בגט כשר, ובית הדין הרבני סבור שבנסיבות אלו הגט אינו כשר, עקב הטעיה.

יב) ההטעיה שהצביע עליה בית הדין האזורי, מהוה בעיה הלכתית קשה, במידה ומסדר הגט לא עשה את ההבחנה בין הגט ובין הנושאים האחרים. לא מדובר “בגט מעושה”, אלא “בגט מוטעה”. משמעות הדברים היא שגט שניתן תוך הצגת מצג שוא ומתוך הטעית המגרש, מהוה בעיה הלכתית חמורה.

יג) גם אם נניח שמסדר הגט לא פעל כאמור לעיל, הרי היות וכל הדיון מתרכז בנושא ההטעיה, יש בהחלט מקום לומר שבנידוננו לא היתה הטעיה. בית הדין האזורי הזהיר את המערער מפני האפשרות של פניה לבית המשפט לתביעת מזונות עבור הילד. בית הדין אף נתן לו ארכה של זמן להתיעץ עם עו”ד בנושא זה. בית הדין ציין כי הצדדים קראו את ההסכם “בעיון רב”, שמשמעותו כי הם עמדו על הבעיה המשפטית הקיימת, והסכימו לה. על כן, אין מקום לפסול את הגט בגלל הטעיה.

יד) לסיכום: יש לקבל את הערעור. הגט כשר.

 

ציון בוארון:

קראתי בעיון את דבריו החשובים של כב’ הגר”ש דיכובסקי, ואני חרד לא פחות לביטול גיטין למפרע, אך מה לעשות והמצב הפרוץ הוא כזה! ואנמק.

בשנים האחרונות יצרו קביעה מגמתית האומרת שהקטינים אינם צד להסכם שנחתם ע”י ההורים, וכאילו הקטינים שבעצם אינם ישות משפטית עצמאית כלל הם הם התובעים. כאשר ברור לכל שלמעשה מי שתובע ומי שלוקח יצוג ופורע את שכרו ומי שמתמקח או מתפשר על סכום המזונות, הוא אינו אחר מאשר אותה הגב’ באותה אדרת החתומה על ההסכם. כ”ז ברור ומובן לכל, אלא שהמגמה המסלפת את האמת ועמה סילוף החוק וההלכה אשר מטרתה לקעקע סמכויות בתי הדין מנוצלת במלוא המרץ ע”י שופטים בתמ”ש (ואשר רובם ככולם שומרי תו”מ) אינן שמים על לב שהדבר נוגע גם לענין כשרות הגט בחלק גדול מהמקרים (שלא לדבר על עושק כספי של הפרה וצפצוף על הסכם חתום ומאושר כדין וכחוק), ואשר לענ”ד בנדון שלפנינו כמו במקרים אחרים אמירה של בית הדין ש”הענין אינו סגור” לא תמיד מובנת כראוי על ב’ הצדדים כולל צד האשה, וע”כ לדעתי, יש כאן מקום לעיון בכשרות הגט לפחות מן הספק, וצדק בית הדין האזורי בקביעתו בענין עיכוב הנישואין.

 

שלמה-משה עמאר:

ראה ראיתי את פסק הדין של האזורי הבנוי בטוב טעם ובתבונה. וראיתי את “חכמת שלמה” בפסק שערך וכתב ידידי הגר”ש דיכובסקי שליט”א, וכן את דבריו העמוקים של ידידי הגר”צ בוארון שליט”א, וכל רואה ישר יבחין בהתלבטות האמיתית של כל הכותבים הנ”ל. בין מעשה מרמה, ובין חומרת הגט, ולא ראיתי לשום אחד מהם שהקל ראש בשום נקודה מהדברים העומדים לדיון בענין זה.

וראשית, יש לחזור ולהדגיש, שכשרות הגט היא בעיה הלכתית טהורה וחמורה, שהיא קובעת לעניני הילדים, וחמור יותר מזה היא התוצאה לגבי מעמד האשה, שאין חמור מעניניה של “אשת איש”. וכל ספק בגט אפילו קל, מהוה שאלה חמורה בהיתרה. וע”כ אין מקום לטענות משפטיות בדבר זה. ולמרות שכתב הגר”ש דיכובסקי באות ז’: נער הייתי וכו’, שכל זקני הדיינים היו מדגישים שהגט ואינו כרוך בהסכם, בקיומו או בהפרתו, עכ”פ לע”ע לא נתברר אין נהגו מסדרי הגט הזה, ובירור זה הוא נחוץ ביותר להמשך הבירור של כשרות הגט הזה לאור ההפרה הבוטה של האשה וב”כ, ואם כי זה לבד לא פותר כל השאלות ההלכתיות הצצות בשאלה זו, אך הינו אחד מהם, וחייבים לברר העובדות הדק היטב טרם שנפסוק בדבר ה’ זו הלכה של תורה.

חרדתו האמיתית של הגרש”ד נר”ו משימוש בהלכה של גט מוטעה כפי שביטא אותה היטב (באות ט’) אינה יכולה למעט מחרדה גדולה יותר של חשש ממזרות, ועוד חמור מכולם להתיר א”א בגט שאינו כשר ח”ו. וההכרעה הקשה בין שתי חרדות אלה היא היא ההתלבטות הקשה שמלוה את התיק הזה, ואינה מרשה לנו לנהוג בשום הנחה בענין הבירור. ואשר על כן בטרם נבוא להכרעה בדין חמור זה, ראשית חכמה נשיב התיק לבית הדין האזורי ולבקשם לברר בבירור גמור איך היתה מסירת הגט ומה נאמר להם באותו מעמד. ועוד נבקש מבית הדין האזורי שיפרשו בביאור מה אמרו לבעל בעת אישור ההסכם ומה ענה להם, ולא יחסכו בפרטים בענין זה, ואח”כ נבדוק הכל בדרך ההלכה, מערכה מול מערכה ונפסוק בזה בישוב הדעת.

 

הוחלט כאמור בפסק דינו של כבוד הנשיא.

 

ניתן ביום י”ב שבט תשס”ז (31/01/2007)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *