תקציר ע”א 592/83 פורר (19/09/1984): בית משפט עליון דחה ערעור על החלטת בית משפט מחוזי לדחות תביעת מזונות-אשה של גרושה הנשואה לכהן

ע”א 592/83 פורר נ’ פורר, פ”ד לח(3) (1984) 561

 

ע”א 592/83

תמר פורר

נגד

מריו פורר

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

[19/09/1984]

לפני השופטים ג’ בך, ש’ נתניהו, א’ גולדברג

 

המשיב, שהוא כהן, נשא את המערערת לאישה, בהיותה גרושה, בבית-כנסת בפירנצה שבאיטליה. תביעת מזונות, שהגישה המערערת לבית המשפט המחוזי, נדחתה על-ידיו לאור החלטות קודמות של בית הדין הרבני, שקבע, כי על הצדדים להתגרש וכי אין המשיב חייב במזונות המערערת. מכאן הערעור, שנסב על שאלת זכותה של המערערת למזונות מהמשיב.

בית המשפט העליון פסק:

א.

(1) נישואין דתיים, שנערכו בין כהן לגרושה, הינם נישואין אסורים מלכתחילה אך תופסים בדיעבד. בנישואין כאלה מחייבים את הצדדים להתגרש זה מזה, ואין מחייבים את הבעל במזונות, על-מנת שלא תתעכב אצלו.

(2) החובה לזון את האישה נפסקת עם מתן פסק-דין, המחייב את הצדדים להתגרש, אף אם האישה טרם קיבלה את הגט. אך אם הוא מעכב את גטה, חייב הוא במזונותיה עד שיגרשה.

ב.

(1) הזכות למזונות נקבעת מכוח סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), ה’תשי”ט-1959, לפי הדין האישי, שלגבי יהודי אזרח ותושב ישראל הוא דין תורה.

(2) בהבדל ממזונות ילדים, שאם הדין האישי אינו מחייבם, קמה החובה מכוח חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), אין החוק האחרון מזכה בן-זוג במזונות, כאשר הדין האישי אינו מכיר בזכות כזו.

(3) חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) בא להוסיף על זכויות המזונות, הנתונות על-פי הדין האישי, אך זאת רק כשהוא חל. אין החוק חל על מזונות בני-זוג, שעליהם חל סעיף 2(א) לחוק.

ג.

(1) בית הדין הרבני הוא היחיד המוסמך לדון בענייני גירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה ללא קשר עם תוקפם של הנישואין על-פי דין תורה, בין אם היו אלה נישואין כדת משה וישראל, ובין נישואין אזרחיים.

(2) הדין החל, ולא רק לעניין הצורה אלא גם לעניין המהות, הוא דין תורה.

ד.

(1) כדי שכריכת עניין המזונות בתביעה לגירושין – שהוגשה על-ידי הבעל – תקנה סמכות ייחודית לבית הדין הרבני לדון במזונות האישה ותמנע ממנה לתבוע מזונותיה בבית המשפט המחוזי, צריכים להתקיים שני תנאים: שתביעת הגירושין היא כנה, ושכריכת המזונות בה אף היא כנה.

(2) את כנות הכריכה ניתן להסיק מנוסח כתבי הטענות. כשהבעל מבקש להצהיר, שהוא פטור ממזונות, לא תיראה הכריכה ככנה, אלא אם כן נקב בסכום, שאותו יהיה מוכן לשלם כמזונות, אם טענתו תידחה.

(3) אולם, אם הראה הבעל בתביעתו, לכאורה, עילה סבירה לפטרו מחובתו לזון את האישה, כי אז אין בעובדה שלא נקב, לחלופין, בסכום, שיהיה מוכן לשלם אם יימצא חייב, כדי לעשות את הכריכה לבלתי כנה.

(4) עילת גירושין בנישואי כהן וגרושה די בה לכאורה כעילה סבירה לפטור.

 

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד’ קציר) מיום 02/09/1983 בתמ”א 24/81. הערעור נדחה.

 

מ’ קניאל – בשם המערערת.

ש’ ברוידה – בשם המשיב.

 

ניתן היום, כב אלול ה’תשמ”ד (19/09/1984).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *