ע”א 5225/94 פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד מח(5) 820 (1995)
ע”א 5225/94
1. פלונית
2. פלוני
נגד
היועץ המשפטי לממשלה
בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[09/02/1995]
לפני השופטים א’ מצא, י’ זמיר, ט’ שטרסברג-כהן
המערערת ילדה בן, כשהייתה תלמידה כבת שבע-עשרה וחצי, כתוצאה מיחסיה עם המערער, רווק שהיה בעת הלידה כבן תשע-עשרה. המערערת חתמה על כתב הסכמה למסירת בנה לאימוץ. בית המשפט דחה את בקשתה של המערערת לחזור בה מהסכמתה למסירת הקטין לאימוץ. מכאן הערעור, שנסב על השאלה אם יש לאפשר למערערת לחזור בה מהסכמתה למסירת הקטין לאימוץ. בית המשפט העליון פסק:
א.
(1) בקשת הורה להשיב לחיקו את ילדו, לאחר שבמו פיו ובעצם ידו נתן הסכמה למסירת הילד לאימוץ, עשויה להתבסס על איזו מעילותיו של סעיף 10 לחוק אימוץ ילדים, ה’תשמ”א-1981 (824ו-ז).
(2) סעיף 10 מבחין בין בקשת הורה לפסול את הסכמתו לבין בקשתו להרשות לו לחזור בו מהסכמתו (824ז).
(3) הסכמה שניתנה לפי לידת המאומץ ניתנת לפסילה מעיקרא, אף אם בינתיים ניתן צו אימוץ; והוא הדין בהסכמה שהושגה באמצעים פסולים. לא כן הסכמה שבמסירתה על-ידי ההורה ובקבלתה ממנו לא היה פסול. מהסכמה כזו, ככלל, אין חזרה. אך מטעמים מיוחדים שיירשמו, וכל עוד לא ניתן צו אימוץ, רשאי בית המשפט להרשות להורה לחזור בו מהסכמתו (824ז-825א).
(4) מתן סעד להורה-מבקש, במסגרת סעיף 10 לחוק אימוץ ילדים, מסור לעולם לשיקול-דעתו של בית המשפט. בהפעלת שיקול-דעתו מוטל על בית המשפט להתחשב, בראש ובראשונה, בטובתו של הילד המאומץ (או המועמד לאימוץ), ובנתון לשיקול זה – שהוא בעל משקל מכריע – ראוי לו להתחשב בזכותם של ההורים הטבעיים מחד גיסא, ובעניינם וציפייתם של ההורים המאמצים (או המועמדים לאמץ את הילד) מאידך גיסא (825א-ב).
(5) גם כשלהורה-מבקש עומדת עילה לפסילת הסכמתו – שאז, אמנם, ייטה בית המשפט להיעתר לו – מסורה הענקת הסעד לשיקול-דעתו של בית המשפט, שיתחשב בהשפעת החלטתו על מצבו של הקטין (825ב-ג).
(6) בדונו בבקשת הורה להרשות לו לחזור בו מהסכמה אמיתית ומפורשת, שקבלתה מותנית (כמצוות סעיף 10, סיפה) לחוק אימוץ ילדים בקיום טעמים מיוחדים, יפעיל בית המשפט את יקול-דעתו תוך הקפדה מיוחדת עם המבקש (825ג-ד).
(7) אם בעת הבעת הסכמתו למסירת ילדו לאימוץ מצוי ההורה במצוקה נפשית, ובמשפט מוכח כי מצוקה זו היא שהכתיבה את הסכמתו, עשוי מצבו הנפשי של ההורה להישקל על-ידי בית המשפט כ”טעם מיוחד” להצדקת בקשתו לחזור בו מן ההסכמה (830ו-ז).
(8) לשיהוי הרב שפניית המערערת לבית המשפט לקתה בו נודעת, בהקשר דנן, משמעות רבה. כשבקשת ההורה מוגשת בשיהוי ניכר, ובית המשפט נוכח שהילד נקלט בינתיים בהצלחה במסגרת משפחה מאמצת (831ג-ד, ו-ז).
ב.
(1) הסכמה לאימוץ, שהיא הרת גורל, חייבת להיות חופשית, שקולה ואמיתית. לעתים, הסכמה הניתנת בשעה של מצוקה או ביום של משבר, עקב הלידה עצמה או עקב נסיבות הקשורות ללידה, אינה שקולה כראוי ולפיכך אינה אמיתית כנדרש (832ה-ו).
(2) אין להוציא מכלל אפשרות כי הסכמה שניתנה במקרה מסוים בנסיבות של משבר, סמוך ללידה, לא תיחשב הסכמה לפי סעיף 8לחוק אימוץ ילדים, ואפשר גם כי הסכמה שניתנה בנסיבות כאלה תיחשב כטעם מיוחד לבקשת האם לחזור בה מן ההסכמה (832ז- 833א).
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י’ פלפל) מיום 28/06/1994 בתיקי אימוץ 58/92, 28/93. הערעור נדחה.
ג’ אמוראי – בשם המערערים;
מ’ גולן, סגן בכיר לפרקליט המדינה – בשם המשיבה.
ניתן היום, ט אדר-א ה’תשנ”ה (09/02/1995).