ע”א 160/89 אלבז נ’ אלבז (31/12/1989)
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע”א 160/89
בפני:
כבוד הנשיא מ’ שמגר
כבוד השופט ד’ לוין
כבוד השופט ג’ בך
המערערים:
1. גלית אלבז, קטינה
2. דורית אלבז, קטינה
3. רוזלי אלבז, קטינה
נגד
המשיב:
ציון אלבז
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 31/01/1989 בתיק מ.א. 650/88 שניתן על ידי כבוד השופט א’ לרון
בשם המערערים:
עו”ד סימונה חיים
בשם המשיב:
עו”ד מאשא וולפיש
פסק-דין
הנשיא:
1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפיו הועמד סכום המזונות אשר על המשיב לשלם לשלושת ילדיו המערערים על 250 ש”ח לחודש החל מיום 01/02/1989. הסכום הוצמד למדד שפורסם ביום 15/02/1989 ויעודכן אחד לשלושה חודשים.
2. הערעור סב על שיעורם הנמוך של המזונות.
3. המשיב התגרש מאמם של הקטינים שנישאה מחדש, ילדה ילד נוסף ונמצאת עתה במצב נפשי דיכאוני בעקבות הלידה. המשיב איננו עובד וביקש הבטחת הכנסה מן המוסד לביטוח לאומי.
4. בית משפט קמא הגיע לכלל מסקנה כי עקב מצבו הכלכלי של המשיב אין אפשרות לחייבו בסכום גבוה יותר. צרכיהם של הקטינים אמנם גדולים יותר מן הסכום שנפסק, אך אין למשיב אמצעים כספיים כדי לשאת בנטל. כדברי בית המשפט המחוזי:
“מדובר בתביעת מזונות של 3 ילדים ואין ספק שצרכיהם עולים על דמי המזונות הזמניים גם אם לא מגיעים לסכום שפורט בתביעה, אבל את המזונות יש לפסוק לא רק על פי צרכיהם אלא גם על פי יכולתו של הנתבע.
על פי התסקיר והמסמכים שהוגשו הנתבע אינו עובד, משתמש בסמים קשים ולכן אושרה לה הבטחת הכנסה על ידי הביטוח הלאומי, ויכולתו לכך אינה עולה על הקיצבה שמקבל.”
5. הסכום שנפסק לקטינים הוא אכן נמוך ביותר; זאת ועוד, בכך נשללת מהם גם האפשרות לזכות בתמיכה נאותה מן המוסד לביטוח לאומי על יסוד האמור בסעיף 3 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), ה’תשל”ב-1972. במה דברים אמורים: אמנם אין לקבוע סכום מזונות מתוך פזילה להוראותיו של החוק הנ”ל. אולם, אין לפסוק סכום נמוך בהרבה מן הדרוש לכיסוי הצרכים המוכחים בלי להביא בחשבון שבכך שוללים מן הקטינים גם את האפשרות להיזקק להבטחה של קיומם שהונהגה על ידי המחוקק. המוסד לביטוח לאומי זכאי לפי פרק ג’ לחוק הנ”ל, לגבייה מן החייב, ובנסיבות המתוארות במקרה דנן יש אפשרות להתחשב במצבו של המשיב עובר לקביעת דרכי הגבייה ולאו דווקא בעת קביעת הצרכים המוכחים.