תקציר נזיקין (רבני נתניה) 272088/6 פלוני נ’ פלונית (23/01/2011): בית דין רבני אזורי החליט על אי סידור גט בשל תביעת נזיקין בגין סרבנות גט

נזיקין (רבני נתניה) 272088/6 פלוני נ’ פלונית (23/01/2011)

 

בית הדין האזורי נתניה

תיק 272088/6

 

בפני כבוד הדיינים:

הרב מיכאל עמוס

הרב שניאור פרדס

הרב אריאל ינאי

 

המבקש:

פלוני

בא כוח המבקש:

עו”ד יעקב פרטוש

נגד

המשיבה:

פלונית

בא כוח המשיבה:

עו”ד חנה פיש ועו”ד פזית שני

 

פסק דין

שניאור פרדס:

ביום 30/05/2010 הגיש מר [פלוני] בקשה למתן הבהרה ו/או החלטה כנגד אשתו, גב’ [פלונית].

תוכנה של הבקשה הינה, כי המשיבה הגישה תביעת נזיקין בסך 1,400,000 ש”ח בבית המשפט. המבקש נאלץ להתגונן בפני תביעה זו ועל כן פונה הוא בבקשה כי בית הדין יבהיר האם הוא סרבן גט. המבקש צירף לבקשתו את עותק כתב תביעת הנזיקין.

ביום 17/06/2010 הוגשה לבית הדין תגובת האשה לבקשה הנזכרת, בה כותבת האשה כי בית הדין מתבקש לדחות את בקשת המבקש מכל וכל, בהעדר כל עילה לבקשה שכת”ר “יבהיר האם הוא סרבן גט”.

גלגולו של תיק זה החל לפני שנים לא מעטות.

ביום 10/01/77 נישאו הצדדים זל”ז כדמו”י.

בשנת 2001 הגישה האשה תביעת גירושין. מנגד, הגיש הבעל תביעה לשלום בית.

ביום ו’ אדר תשס”ב (18/02/02), נפסק על ידי אב בית הדין, בהרכבו הקודם, בהאי לישנא:

“הוגשה לפנינו תביעה לשלום בית ע”י הבעל.

כפי שנתברר בדיון, הרי שלאשה היו טענות קשות נגד הבעל, אף אמנם שנתברר לפחות, שחלק מהטענות של האשה אינן נכונות, מכל מקום מתברר לביה”ד שאין האשה רוצה את בעלה ולא מן השפה ולחוץ. וכיון שכך אין בית הדין יכול לחייב את האשה בשלום בית.

על כן אין בית הדין נענה לתביעת הבעל”.

בתיק תביעת הגירושין התנהל דיון ביום י”ט כסלו תשס”ג (24/11/02).

ביום 18/02/03 נקבע דיון המשך, ומשלא הופיעה האשה, נסגר התיק.

ביום 11/05/04 פתחה האשה בתביעת גירושין חדשה.

ביום ב’ אב תשס”ד (20/07/04), ניתן פסק דין בזה הלשון:

“הוגשה לפנינו תביעת גירושין ע”י האשה.

בשעתו ביה”ד הוציא פס”ד בתאריך ו’ באדר התשס”ב, שאין ביה”ד מקבל את תביעת הבעל לשלו”ב.

בתאריך יט’ בכסלו התשס”ג היתה תביעה של האשה לחייב את הבעל בגירושין, והיות והאשה התפרעה והתחצפה באולם ביה”ד, נאלץ ביה”ד לדחות את המשך הדיון.

בתאריך טז’ באדר א’ התשס”ג, לדיון זה הופיע הבעל, האשה לא הופיעה, על כן נסגר התיק.

כיום פתחה האשה תיק מחדש.

כפי שמתברר, הבעל זוכה מאלימות פיזית בביהמ”ש, כמו”כ פעמיים המשטרה דחתה את תלונת האשה משום שלא נמצאה אשמה פלילית.

האשה לא טענה על שום אלימות פיזית, ועיקר טענתה היתה, על כך שהבעל הורחק ע”י ביהמ”ש, בגלל איומים. כאשר הבעל טוען שכנראה ארעה טעות משפטית, ולא נערך דיון עניני.

טענת האשה על אונס, נראת טענה שאינה אמת, אילו היה אונס אותה, ברור שהיתה מגישה תלונה שהרי על דברים פעוטי ערך הגישה תלונה, ובודאי על דברים גדולים לא היתה שותקת.

לאור החומר שבתיק, ביה”ד פוסק:

דוחים את תביעת האשה מאחר ולא נמצא עילה שיש בה כדי לחייב את הבעל במתן גט, ואין כל אמתלה מבוררת ובודאי לא לעיני ביה”ד.

אמנם אין לחייב את האשה לחזור לבעלה, מה גם שהאשה נמצאת שקרנית בגירסותיה בביה”ד ובביהמ”ש.

(-) חיים שלמה שאנן אב”ד

לאחר עיון בתיק עולה כי הצדדים גרים בנפרד למעלה משנתיים וחצי – האשה מאשימה את הבעל כי כל בוקר קיימה איתו יחסי אישות וזה היה באונס – דבר זה לא הוכח, גם הועלו טענות של אלימות פיזית ע”י האשה אולם טענות אלו נמצאו שקריות ע”פ פסיקת ביהמ”ש עם זאת גם כעסיו של הבעל לא תורמים בלשון המעטה לשלום בית.

הצדדים הופנו ע”י ביהמ”ש לטיפול משפחתי למר דוד וילר ומסקנתו היא זו “בפנינו זוג שנמצא בשלב הנישואין שניתן לכנותן מבחינת איחוד הקשר כגירושין רגשיים” התרשמותי היא שאין בכוחותנו לשקם את מערכת היחסים ביניהם.

לאור כל זה, נראה לי להמליץ על גירושין.

(-)מיכאל עמוס דיין

לאחר ששמענו את הצדדים ולאחר העיון בחומר שבתיק, נלע”ד שאף אמנם שאין עילה מוכחת לגירושין, אך עם כל זה נראה שבפנינו נדון של אשה האומרת “מאיס עלי באמתלא מבוררת”, וכמ”ש באר היטב (סי’ עז ס”ק לב) וז”ל:

“אמרה מאיס עלי מחמת מעשיו הרעים … ומגזם לשכן לשרוף לאבד ולמכור, אין לך מאיס עלי יותר. רש”ל בתשובה (סי’ סט). וע”י שו”ת מהר”ם מלובלין (סי’ מח) ובמבי”ט (ח”א סי’ רסט)”. עכ”ל.

ושם בבה”ט (לעיל ס”ק כט):

“אבל אם נותנת אמתלא מבוררת וניכרת לב”ד שהוא אמת וראוי לה למאוס אותו, אז ע”ז תיקנו הגאונים שלא לדון דין הש”ס וכו'”.
ובנד”ד, האשה טענה טענות כאלו, שהאיש בשעת רוגזו מאיים לשרוף הבית ולהתאבד, ומשליט אוירה של פחד בבית, וגם הילדים מרגישים וחווים זאת.

ואף שעל יתר טענותיה (כגון יחסו אליה בבקרים מוקדם וכו’) לא נתנה הוכחה, מכל מקום נראה כי דברים בגו, ובפרט לאחר שקראנו את החומר מביהמש”פ, שכללה את עדות הבן ירון וכו’, נראה שיש אמתלא למאיסות.

ואמנם בסי’ קנד ס”ה נפסק שגם במשתטה יום יום וכו’ אין כופין להוציא, מ”מ בפת”ש (שם סק”ח) הביא דברי הפוס’ שכופין בדרך ברירה וכו’.

ונדוננו, אף שאינו דומה בקיצוניותו לנדון דסימן קנד וכו’, מ”מ שפיר נכלל בגדר מאיס באמתלא מבוררת.

ועל כיו”ב כ’ הרמ”א (סי’ עז סג) דאין כופין אותו לגרש ולא אותה להיות אצלו.

ל פ י כ ך, לפי החומר שבפנינו, וכל עוד לא הוכחו עילות המצדיקות כפיה בגט, המסקנא היא כאמור שאין כופין לא לשלום ולא לגט, אולם על הבעל לגרש אשתו.

(-) דוד בירדוגו דיין

לסיכום, לפנינו שלשה פסקי דין, דעה אחת דוחה את תביעת האשה מכל וכל, דעה שניה להמליץ לגירושין, דעה שלישית לחייב בגט אבל לא לכוף.

אם כן דעת הרוב ממליצים להתגרש”.

נקבע באותו פסק דין תאריך לחקירת שמות וסידור גט פיטורין ליום כ”ז תשרי תשס”ה (12/10/04), אולם הבעל לא הופיע.

נערכו כמה דיונים בעניני הרכוש, וביום כ”ז חשון תשס”ו (29/11/05), טען הבעל כי האשה מסרבת להגיע עמו להסכם, אינה רוצה פירוק שיתוף ולא כונס נכסים.

בהחלטתו של ביה”ד נכתב:

“לאחר שהצדדים יגיעו להסכמה בעניני הרכוש או ינתן פסיקה, יקבע מועד לסידור גט”.

בדיון מיום י’ שבט תשס”ז (29/01/07), הופיעו הצדדים כשבידם הסכם גירושין שאושר מחוץ לכותלי בית הדין.

בדיון זה, אמר הבעל:

“אין לי ברירה להתגרש.

ביה”ד: האם יש כנגדך כפיה.

הבעל: בימ”ש כפה עלי להתגרש, אותה הגב’ הגישה נגדי תביעה על תביעת נזיקין בגלל סירוב לתת גט.

ביה”ד: אם יש תביעה נגד הבעל על מליון וחצי על סירוב בגט, גם אם הניסוח על הנזיקין בגלל סירוב גט, אפילו אם הבעל יתחנן לפנינו לעשות את הגט, לא נבצע את הגט, וגם אם אנו נעשה את הגט, הגט יהיה פסול לכל דעות, ואם האשה תתחתן הוולד ממזר.
על כן, רק לאחר שהתביעה תדחה ולא רק תמחק יגישו הצדדים בקשה לסידור גט”.

בהחלטתו של ביה”ד באותו מועד נכתב:

“רק לאחר שיוכיח לביה”ד שהתביעה של הנזיקין נגד הבעל בגלל סירוב בגט תידחה, יוכלו הצדדים להגיש בקשה לסידור גט”.

ביום כ”ד סיון תשס”ז (10/06/07) הופיעו הצדדים ובית הדין התכונן לערוך את הגט.

בדיון באותו מועד הוכח לביה”ד על פניו כי נראה כי ניסו לרמות את בית הדין כאשר נערך הסכם דחית התביעה כבקשת וכדרישת ביה”ד, ובו זמנית הסכם נוסף בו נכתב שהסכם דחיית התביעה יתבטל במידה ולא יהיה גט. הסכם זה נושא תאריך 17/05/07.

ביה”ד הוסיף ואמר:

“יש כאן הסכם נגד ההסכם שאושר … חבל, כי ללא כל ה”קומבינה” הגט יכל להסתיים מזמן”.

בסיום הדיון נכתב:

“ביה”ד: תביעת הנזיקין נמחקה או לא?

הבעל : לא. זה עומד עלי כמו חרב, השופטת כפתה עלי.

ביה”ד: למה חתמת?

הבעל : אם לא היו מכניסים אותי לבית סוהר על בזיון בימ”ש”.

ביום י’ כסלו תשע”א (17/11/2010), הופיעו הצדדים לפני בית הדין וב”כ האשה, עו”ד פזית שני.

דיון זה הוא פרי הבקשה הנזכרת בראשית הדברים, בה מבקש הבעל מביה”ד לקבוע כי אינו סרבן גט.

לטענתו, המונע מסידור הגט היא האשה אשר אינה מקיימת את החלטת ביה”ד ואינה מוחקת את תביעת הנזיקין. האשה אינה מפנה את הבית, ומאחר שהיא מעכבת את סיום ענין הרכוש, לא ניתן להתגרש.

האשה בדיון זה אמרה כי אינה מוכנה לסגור את תיק תביעת הנזיקין.

בדיון נכתב בין השאר:

“ביה”ד: את מודעת לכך שביה”ד לא חייב את הבעל לגט, וביהמ”ש לא יכול לכוף אותנו לסדר גט.

את רוצה להשאיר אותה עגונה, עוד כמה שנים.

האם את יודעת שבשביל לחייב בגט צריך ראיות.

ב”כ א: מכח מה הגיש הבעל תביעה לקבוע שהוא לא סרבן.

ביה”ד: אין חיוב בגט.

ביה”ד: אז תסיימי זאת היום אם תסגרי את התביעה לנזיקין”.

לפנינו מקרה עגום בו אשה מעכבת את עצמה שנים רבות כאשר היתה בידה זה מכבר האפשרות לחלק את הרכוש שוה בשוה, לבטל את תביעת הנזיקין אשר אין בה ממש אל מול פסק הדין של בית הדין בו לא חויב הבעל להתגרש. האשה לפי פסק הדין שִיקרה לא פעם בתלונותיה כנגד הבעל. הבעל זוכה מאלימות פיזית והמשטרה אף דחתה את תלונותיה פעמיים.

פסק דינו של ביה”ד מדבר בעד עצמו ואין מה להוסיף עליו.

אין צורך בהכרזה כי הבעל אינו סרבן גט ביחס להליכים משפטיים הנערכים בערכאה שונה, כאשר אין זה מן הנמנע, לצערנו, כי אותה ערכאה לא תקבל את קביעתנו. אולם פסק הדין של בית הדין וכל המתלווה אליו, מדברים בעד עצמם. ואולי תתעורר האשה מתרדמתה ועקשנותה ותבין ותשכיל אולי, שהיא זו סרבנית הגט במקרה דנן, והיא זו שמעגנת את עצמה!

כאן המקום להביע מורת רוח מהליכים משפטיים בדמות “תביעת נזיקין” שמטרתם לכוף בעל לגירושין כנגד דין תורה בדרך עוקפת ו”בדלת האחורית”, ענינים שגורמים לגט מעושה שלא כדין ולהרבות ממזרים בישראל. הליכים משפטיים אלו גורמים באופן ישיר עגמת נפש ועגינות לאשה עצמה. ההפך הגמור ממטרתם ומגמתם של הליכים אלו.

נציין שבמקרה דנן הבעל לא חויב כלל בגט. וזאת לדעת, כי גם במקרים אחרים בהם בעל חויב גט, מכל מקום תביעת הנזיקין גורמת לגט להתבטל, ק”ו כ”ש שבמקרה שלא חויב הבעל בגט, אין ספק שהגט מעושה שלא כדין ובטל על פי כל דין.

בית הדין פונה במסגרת זו בבקשה מעומק לב לגורמי המשפט בישראל, להמנע מטיפול בתביעות הנזיקין. מטרתם הרי להטיב עם מגישי התביעה, אולם בפועל נגרם להם נזק ישיר ועגמת נפש. הליכים אלו מביאים את התיקים למבוי סתום, והם הם הגורמים לעגינות של שנים.

אביע תקוה כי הדברים יופנמו, מתוך ראיית טובת הענין.

 

אריאל ינאי:

ראיתי דברי חברי ועמיתי כבוד הדיין הגרש”ז פרדס ואני מסכים ומצטרף אליהם. תביעת הגירושין של האישה נדחתה לפי כל הדעות של חברי בית הדין. גם הדעה המצדדת כי “על הצדדים להתגרש” בטענת מאיס באמתלא מבוררת (כבוד הדיין הגר”ד בירדוגו) לא קיבלה את תביעת התובעת לחייב את הנתבע בגט, אלא קבעה כי זהו מקרה קלאסי של “לא לרחק ולא לקרב” המבואר ברמ”א (אבהע”ז ע”ז, ג’). כלומר, הבעל אינו מחויב בגט אך מאידך גם האישה איננה מחויבת לחזור לשלום בית והיא לא תידון כאישה מורדת.

עלי להבהיר כי ההלכה הזו של “לא לרחק ולא לקרב” איננה הלכה שעניינה הסתלקות מהכרעה ברורה – אלא זוהי ההכרעה בעצמה. לא אאריך בפרטי ההלכה הזו ובשני הסוגים הקיימים בה, אך נאמר כי כאשר ניתנת הכרעה שכזו, ולייתר דיוק כאשר בתום דיוני ההוכחות בית הדין מתרשם כי זוהי ההכרעה המסתמנת, אזי הוא נוהג להטיל את כל כובד משקלו כדי לסיים את התיק בדרך של פשרה מוסכמת.

יובהר, כי גם כאשר ניתן פסק דין שכזה – “לא לרחק ולא לקרב” – באם לאחר זמן המצב הסטאטי הזה נמשך והופך למצב של עיגון הדדי – בית הדין שוקל במקרים מסוימים הטלת סנקציות כפי שקבוע בחוק. אך יוער כי הסנקציות שיישקלו אינן בגדרי חיוב או כפייה לגט. מדובר בגרסה מודרנית של “הרחקות דרבינו תם” שנקבעו בהלכה, שעניינן שלילת זכויות באופן פאסיבי, כמו זכות להחזיק דרכון, רישיון נהיגה וכיו”ב. לא מדובר בסנקציה אקטיבית כמו הטלת קנסות או מאסר; כפיה שכזו תיתכן אך ורק במקרה בו נפסק חיוב או כפיה בגט.

הנפקות המעשית בין שתי הפסיקות הללו נוגעת לנידון שלפנינו – האם יש לראות בבעל כמי שמעגן את אשתו או לא. התשובה החד משמעית לשאלה זו היא שלילית – כפי שכתב חברי כבוד הדיין הרב פרדס: הבעל איננו מעגן את האישה. ההיפך הוא הנכון, האישה היא זו שמעגנת בשנים האחרונות את עצמה, תוך העדר גמישות ודחיית הצעות שונות לפתרון המחלוקת הרכושית ביניהם.

צודק חברי, כי מבחינה הלכתית התופעה החדשה יחסית של הגשת “תביעות נזיקין” בין בני זוג המצויים בהליכי גירושין טומנת בחובה בעיות הלכתיות חמורות של “גט המעושה שלא כדין” – דבר שגורר את בטלותו של הגט ולאחר מכן לממזרות.

לצערי, בשנים האחרונות המגמה הזו של הגשת תביעות שכאלה בערכאה האזרחית תפסה תאוצה. בית הדין הגדול התייחס לכך בשני פסקי דין שנתן בנושא (מספר 7041-21-1, ומספר 8455-64-1) ועורר בו את כל אותן בעיות הלכתיות העלולות להיגרם בעטיין של הגשת תביעות נזיקיות מצד האישה בעילה של סירוב לתת גט. ההנחיה הברורה והחד משמעית שניתנה על ידי כבוד בית הדין הגדול לבתי הדין האזוריים הייתה – לא לסדר גט במצב שכזה עד אשר תביעת הנזיקין תימחק. וראה עוד שו”ת “שבט הלוי” חלק ה’ ר”י, ושו”ת “מנחת יצחק” חלק ח’ קל”ו.

יש לציין כי פתרון בדרך של מחיקת התביעה עדיין איננו פותר לחלוטין את הבעיה. מה יקרה אם האישה תמחק את תביעתה בבית המשפט, תוך שהיא מצהירה בבית הדין הרבני כי אין לה כל תביעות כלשהן כנגד הבעל – אך לאחר מתן הגט היא תגיש שוב תביעה נזיקית לפיצוי על שנות עיגון? – כאן תתעורר מחדש שאלה אחרת: והפעם שאלה הלכתית של “גט מוטעה”!

קביעתו של שופט בית במשפט לענייני משפחה בירושלים, כבוד השופט מנחם הכהן (אשר לו “זכות הראשונים” בנושא הזה – ראה תמ”ש 12130/03, ותמ”ש 3950/00) שכתב שלדעתו אין כל חשש הלכתי של “גט מעושה”, עם כל הכבוד, איננה נכונה. את פסיקתו והבהרתו של כבוד בית הדין הגדול כבר הזכרנו לעיל.

וראה עוד מאמרם של י’ קפלן וי’ פרי “על אחריותם בנזיקין של סרבני גט”, עיוני משפט כ”ח, תשס”ה, 2005.

ונקודה נוספת לסיום. נדמה היה כי לאחר פסיקת בג”ץ בעניין פלמן (מפי נשיאת בית המשפט העליון כתוארה היום), שקטה מלחמת הסמכויות בין הערכאה הרבנית לרעותה האזרחית. כללי כיבוד ההדדי בסוגיות הסמכויות הוגדרו ותוחמו באופן ברור וקבוע, ומאז הוסדרו ויושבו, בדרך כלל, כל אותם הדורים וקלקולים שהיו מנת חלקה של המערכת השיפוטית הדנה בדיני משפחה בכללותה.

לצערי, עם התפשטות תופעת תביעות הנזיקין בנושא המעמד האישי – אנו נסוגים לאותם “ימי הביניים החשוכים” של מאבקי ומלחמות הסמכויות – אך הפעם – המלחמה הזו לובשת לה צורה קשה יותר. לא במאבק טרומי על סמכות השיפוט בעניינים הכרוכים בגירושין עסקינן כאן, אלא בדבר גרוע בהרבה. מדובר כאן במאבק על סמכות הפסיקה ועל עצם קיומו ותוקפו של פסק הדין שניתן או שיינתן על ידי בית הדין בנושא הגירושין.

לצערנו הרב, לא מדובר כאן במאבק גרידא אלא ב”מלחמת עולם” של ממש. מבחינה הלכתית טהורה, מדובר כאן בנושאים החמורים והמהותיים ביותר בדין אישי – כשרותו של הגט והחשש מפני ממזרות. באם התופעה הקשה הזו של הגשת תביעות נזיקין תתפשט ותתרחב ללא הצבת מחסומים ברורים – סופה מי יישורנו?

הפולמוס המשפטי הישן בנושא מאבק הסמכויות נגע אך ורק לעניינו של הכיבוד ההדדי שבין ערכאות השיפוט בנושאים הכרוכים, ותו לא. הפולמוס העכשווי בנושא תביעות הנזיקין הללו יגרום בראש ובראשונה נזק בלתי הפיך דווקא לאישה. האישה הזו שחושבת כי הישועה תבוא לה באמצעות צעד שיסייע בידה להשתחרר מבעלה, מביאה על עצמה במו ידיה את ההיפך הגמור. כמו “בומרנג” שחוזר אליה וחוסם לחלוטין אפשרות של פתרון בדרך של גירושין.

כמו אותו משל בשניים האוחזים בטלית: זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, זה מושך מכאן וזה מושך מכאן עד שאותה טלית נקרעת… כך גם הנמשל: ערכאה שיפוטית זו אוחזת בגט ורעותה אוחזת בפיצוי ובממון והאישה קרועה ביניהם, היא אולי תזכה בממון אך לא בגט. כסף במקום חירות.

מן הראוי כי כבוד בית המשפט העליון ייתן את דעתו לסוגיה זו, כפי שעשה בעבר בסוגיית הסמכויות. נראה כי מן הראוי, שהדבר ייעשה בעצה אחת עם כבוד בית הדין הגדול, מאחר ומדובר בסוגיה שביסודה היא סוגיה הלכתית טהורה.

 

מיכאל עמוס:

הוגשה בפנינו בקשה על ידי הבעל, מר [פלוני], למתן הבהרה או החלטה בעניין ההליך שמתנהל בינו לבין אשתו.

תוכנה של בקשה זו, כי המשיבה הגישה תביעת נזיקין נגדו בסך 1,400,000 ש”ח בבית המשפט בטענה כי מאחר והבעל מעכב מתן הגט, נגרם לה נזק ובשל כך הוגשה תביעה זו נגדו.

על כן פונה המבקש ליתן החלטה או הבהרה האם הוא (הבעל) חויב בגט ודינו כדין סרבן גט.

יש לציין כי תיק זה עתה מופיע בפנינו בגלגולו השני.

בית הדין הוציא את פסק הדין ביום ב’ באב תשס”ד (20/07/04), שבו דחה את תביעת האשה לחייב את הבעל במתן גט.

וז”ל פסק הדין:

“דוחים את תביעת האשה מאחר ולא נמצאה כל עילה שיש בה כדי לחייב את הבעל במתן גט ואין כל אמתלא מבוררת ובודאי לא לעיני ביה”ד”.

משכך, בית הדין דחה את תביעת האשה לחייב את הבעל בגט.

היוצא הוא שהבעל מעולם לא חויב בגט, וממילא ודאי שאין דינו כדין סרבן גט.

בעניין תביעות הנזיקין המוגשות מחוץ לכותלי ביה”ד, ביה”ד כבר אמר את דעתו בזה וכן בשני פסקי דין של בית הדין הגדול. פס”ד מספר 7041-21-1, ומספר 8455-64-1. שבהם נכתבו הבעיות ההלכתיות והתקלות העלולות להיגרם בגלל תביעות כאלו.

ההנחיה הברורה וזו היא ההלכה הברורה ואין אחרת בלעדה כי לא יסודר גט במצב שכזה עד אשר תביעת הנזיקין תימחק.

מתן גט הינו בסמכותו הבלעדית של בית הדין. כל מי שנותן ידו למהלך שכזה הרי במעשיו הוא מעגן אשה זו.

בית הדין יעשה כל אשר בידו שלא לפגוע ב”כרם ישראל” על ידי מתן גט מעושה שהוא בטל, שתוצאותיו יגרמו לממזרות והרס התא המשפחתי וממילא פגיעה ב”כרם ישראל”.

זו דעתו של בית הדין וזו דעתה של תורתנו הקדושה. בית הדין לא פונה לשום גורם בענין זה, חזקה שכל מי שמתעסק בזה מודע לתוצאותיו. ו-ה’ יגדור פרצות ישראל.

הנלע”ד כתבתי, וצור יצילנו משגיאות אמן.

 

בסיכומו של דבר הבעל איננו מעגן את אשתו. תביעת הגירושין של האישה לחייב את בעלה בגט נדחתה ובית הדין בפסק דינו המליץ לצדדים להתגרש בהסכמה.

לצערנו, הנתבעת לא מראה גמישות להגיע להסדר רכושי סופי, ומעדיפה להמשיך במאבק המשפטי, ואף להגיש תביעה חדשה בדמות תביעת נזיקין כנגד בעלה.

ניתן ביום י”ח בשבט התשע”א (23/01/2011)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *