תקציר “מתן גט והסדרי ממון” (2002)

“מתן גט והסדרי ממון – מה קודם?” מנשה קליין, שמעון יעקבי, תחומין כב 157 (ה’תשס”ב)

 

מתן גט והסדרי ממון – מה קודם? 1

 

חלק א: פניית עו”ד הרב שמעון יעקבי אל הרב מנשה קליין

 

א. סיפור המעשה

 

ב. הריב”ש: הצעה לאשה לתבוע לאחר מתן הגט

 

ג. הוראת הראשונים לגמור עניני הכתובה לפני מתן הגט

 

ד. מנהג בתי הדין בארץ להזהיר את הבעל שמתן הגט הוא מוחלט

 

ה. בדיעבד מסדרים גט ללא ויתור על הכתובה

 

ו. גומרים עניני הכתובה כדי שאשה לא תטען שרצתה שלום בית

 

חלק ב: תשובת הרב מנשה קליין

 

א. האשה צריכה למחול על כתובתה קודם מתן הגט

1. כך סובר גם הריב”ש

2. הריב”ש: על האשה למחול בלשון שביקש הבעל

3. התביעה לאחר מתן הגט היא על מה שהתחייב לפניו

 

ב. הדגש על הכתובה הוא בגלל הקשר שבה

 

ג. חשש הפוסקים להתדיינות הממונית הבאה לאחר מתן הגט

 

ד. אזהרת בית הדין קודם סידור הגט

 

ה. החשש שעיכוב בסידור הגט יביא לידי מכשול

 

ו. דיעבד – רק לאחר סידור הגט

 

ז. לא רק האשה עגונה, אלא גם האיש

 

ח. ראוי להקדים גם את ביצוע ההסכם הממוני למתן הגט

 

ט. חילוקי מנהגים בין א”י לחו”ל

 

י. לסיכום הדברים

 

חלק ג: פנייה חוזרת של עו”ד הרב שמעון יעקבי

 

א. הריב”ש לא התכוון לדון במחלוקת כספית קודם הגט

 

ב. תביעה ממונית שאחרי מתן הגט אינה פוגמת בכשרות הגט

 

ג. תביעת הכתובה לאחר מסירת הגט

 

ד. מחילת הכתובה קודם למתן הגט היא תקנה חדשה

1. הראשון להזכירה הוא מהר”י איסרלין

2. מהר”י איסרלין תיקן משום צורך דורו

3. תביעה מוגזמת

4. תקנת המחילה בטלה במקום שהיא מביאה לידי קולא

5. מתי נעשתה מחילת הכתובה למנהג?

 

ה. מי שחוייב לגרש אינו יכול לטעון שעל דעת כן לא גירש את אשתו

 

ו. יכולתו של הבעל לתבוע ביטול פסק דין קודם

 

חלק ד: תשובתו של הרב מנשה קליין

 

א. עיסוק חוזר באותו ענין

 

ב. תקנות חדשות ובדיעבד

 

ג. החומרה שבחששות בגיטין

 

ד. הימנעות מפסילת גט משום תקנת עגונות

 

ה. לפני סידור הגט יש לגמור גם תביעות שאינן שייכות לגט

 

ו. חיוב הבעלים בגט

 

חלק א: פניית עו”ד הרב שמעון יעקבי אל הרב מנשה קליין

א. סיפור המעשה

מעשה באשה עגונה וגלמודה, אשר בעלה הינו אברך ת”ח, ולאחר שביה”ד בירושלים חייבו בכתובה (וחיוב זה אושר ע”י ביה”ד הגדול לערעורים בירושלים) וליתן גט לאשתו, ברח מא”י למקסיקו, ומעגן את אשתו זה כמה שנים, בטענה שיש לו טענות וראיות לפוטרו מן הכתובה, שטרם השמיען לביה”ד, ומהן יתברר שהאשה עוברת על דת ושהוא פטור מן הכתובה. לביה”ד נראה היה שאין ממש בטענות אלו, ופסק שהוא ישמע טענותיו רק לאחר הגט, וכמובן שאם יברר דבריו יתבטל פסק הדין הראשון למפרע. להצדקת מרידתו בפסה”ד שחייבו לגרש, נתלה הבעל, בין היתר, באילן גדול, בתשובת הרב מנשה קליין בשו”ת משנה-הלכות אה”ע מהדו”ת סי’ שנז, “שצריך לסדר כל דבר שחושבים הבעל או האשה להוציא בדיינים, שהכל יסודר קודם הגירושין.”

ברור הוא כי בדרך כלל יש לנהוג לפי כלל זה, אך כפי שנראה להלן, עדיין יתכנו יוצאים מן הכלל, והדבר מסור לבתי הדין המובהקים העוסקים בטיב גיטין וקידושין, לפסוק, שייתכנו מצבים יוצאי דופן, שבהם ניתן לסדר הגט בלא שיוסדרו קודם יתר העניינים, והם יידונו ע”פ ד”ת בבי”ד לאחר סידור הגט.

 

ב. הריב”ש: הצעה לאשה לתבוע לאחר מתן הגט

 

ג. הוראת הראשונים לגמור עניני הכתובה לפני מתן הגט

….

 

ד. מנהג בתי הדין בארץ להזהיר את הבעל שמתן הגט הוא מוחלט

מנהג פשוט הוא בבתי הדין בארץ, שקודם מתן הגט מזהיר ביה”ד המסדר את הגט לבעל, שיידע שאין קשר בין עניני הממון שלגביהם הגיעו הצדדים להסכם הכתוב והחתום ושנבדק על ידי ביה”ד שאין בו דבר המנוגד לד”ת, לבין הגט, ושיידע הבעל שגם אם האשה תפר את ההסכם כולו או חלקו, עדיין הוא נותן את הגט מרצונו בלב שלם, ובלא תנאי, ושלא יוכל לומר על דעת כן לא גרשתי. ואומרים זאת לבעל באופן שמבין, כל אחד לפי דרגתו. רק לאחר שהבין ואישר את הסכמתו לכך, ביה”ד מסדר את הגט.

בתי הדין עושים כל מאמץ כדי לשכנע את הצדדים להסדיר את כל עניני הממון והילדים לפני הגט. אך קיימים מקרים שהדבר בלתי אפשרי, גם אם שני הצדדים מרוצים לדון בכל עניניהם בדין תורה דווקא. במקרים שכאלו מסכים ביה”ד שכל צד ישמור על כל זכות תביעה שיש לו, ומזהירים את הבעל שיידע שהוא נותן הגט ללא כל תנאי, גם אם יתברר שהוא טעה. דהיינו: תביעה שחשב לתבוע מהאשה נדחתה בסופו של דבר ע”י ביה”ד בדיון שהתקיים לאחר הגט, או תביעה שתובעת האשה וחשב שלא ייתכן כלל ע”פ הדין שהיא תזכה בכך, והנה זכתה.

במיוחד כך הוא, כאשר בני הזוג התדיינו קודם לגט, אם בענייני ממון ואם בענייני הילדים בבית משפט אזרחי – בין אם התדיינו שם מלכתחילה בהסכמת שניהם, ובין אם היה זה ביוזמת אחד מהם – ובאים אח”כ בהסכמה להתגרש. בתי הדין מזהירים את הבעל שיבין שהסכמתו ליתן גט היא מוחלטת, ושגם אם האשה תתבע ממנו משהו אח”כ לא יוכל לפגום בגט, וכנ”ל. רק לאחר שביה”ד מברר שהבעל הבין היטב את הדבר, ושעם כל זה הוא נותן הגט מרצונו, ולא בכפיה (וגם לא בכפיה מכח שפס”ד שניתן ע”י בית המשפט האזרחי, איך שלא יהיה, “כופה” אותו ליתן הגט), אז מסדרין הגט.

הקביעה הנחרצת שאת כל עניני הממון יש לגמור לפני מתן הגט, הינה חומרא שעלולה לבוא לידי קולא, חס וחלילה. שהרי רוב הצבור בארץ ישראל עדיין אינו שומר תו”מ, ועדיין אין כוח בידי בתי הדין להעמיד משפטי הדת על תילם. עיכוב בסידור הגט מצד ביה”ד, כאשר שני הצדדים כבר מרוצים לכך, עד שיסתיימו כל תביעות הממון והילדים, או עד שיבטלו פסקי הדין של בתי המשפט האזרחיים, אף שהבעל מוותר על כך, יגרום למכשלות רבות של אשת איש וח”ו לריבוי ממזרים. זאת כאשר ביה”ד הוא זה חלילה שמעכב הגט, בעוד שהבעל עומד וצווח שהוא מוכן לגרש ללא כל תנאי.

מי שנמצא תדיר בשערי בתי הדין בארץ ישראל יודע ומכיר כמה צער ויסורים עוברים על בעלי הדין, בין בעלים ובין נשים, עד שמגיעים בעוונותינו ל”גמר טוב”, היינו ג”ט. אם כאשר הם כבר מרוצים לגט, יעכב ביה”ד את הגט, יהיה זה בגדר דבר שאינו מתקבל, ובגדר גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה.

ואף שהר”מ פיינשטיין כתב באגרות-משה אה”ע ח”ד סי’ קטו, שסדר בגט הוא “מנהג שנתפשט בכל העולם ודנים כן כל ב”ד” – ובוודאי הוא שכך נוהגים לכתחילה בכל בתי הדין באר”י – אבל מה שכתב “וממילא איכא החזקה שעשו כן הב”ד, וכל ב”ד שבעולם לא ישמעו אף שיש בידה שטרות החיובים, מצד שידוע לכל ב”ד בעולם שכיון שנתגרשה כבר אין שום תביעה”, הרי זהו בסתמא. אבל כאשר מראש הודיעו והסכימו הבי”ד שידונו בעניני הממון, לרבות הכתובה או הילדים, אחר הגט, אין בכך כל מחילה מצד האשה, ואין גם כל שאלה על הגט.

ומעשים בכל יום באר”י, שחלק ניכר מהמתגרשים חוזרים לביה”ד לאחר הגט להתדיין בעניני ממון – בתביעה להפחית או להגדיל סך המזונות שנפסקו לילדים, או בעניינים אחרים שקשורים לילדים, אם בהחזקתם על ידי מי, או סדרי ביקוריהם או חינוכם – אף שאלו הוסכמו קודם הגט, או שנפסקו על ידי בית הדין קודם הגט. ולא שמענו ולא ראינו שבתי הדין יגערו בצדדים, או יזהירו האשה: שתיקותך יפה מדיבורך. ודומני שבכגון דא “לא שמענו” הינה כן ראיה 3.

 

ה. בדיעבד מסדרים גט ללא ויתור על הכתובה

רואים אנו שכבר לפני כ- 58 שנה היה המנהג באר”י, שבמצבים של דיעבד אין להתנות סידור הגט בסיום כל העניינים הכספיים.

הנה לנו, שדעת הר”מ פיינשטיין היא שכל ענין המחילה על הכתובה וסידור כל הענינים קודם הגט הוא רק לכתחילה; אבל אם לא עשו כן, או שתובעת אחר הגט אפילו בערכאות, אין בסתמא לבטל הגט.

 

ו. גומרים עניני הכתובה כדי שאשה לא תטען שרצתה שלום בית

אכן, הרכב אחד בביה”ד בירושלים מקפיד לדון בענין הכתובה קודם הגט, אך אינם נמנעים לדון אחר הגט בעניני ממון אחרים. בתשובה לשאלתי הסבירו, שבדרך כלל כדי שהאשה תהיה זכאית לכתובה צריך להיות המצב שהבעל רוצה בגט, והאשה בשלום בית. אם יתגרשו בלא לדון בחיוב הכתובה קודם הגט, מה ממנה יהלוך לשקר שהיא אכן היתה רוצה בשלום בית, אבל הבעל התעקש לגרש; ואחר הגט לא יוכלו לברר אם באמת היה רצונה בשלום. אבל קודם הגט, אף שגם אז יש המשקרות, אבל הדבר ניתן לברור בקל. ולכן, כל מה שיכול בית הדין לברר להוציא דין אמת לאמיתו עושין.

אבל מצד שאלה על הגט, כאשר לא מחלה על הכתובה, או על עניני ממון אחרים, דיוציא לעז – מכך אין חוששין במצבים של דיעבד, שרואים שטוב לא לעכב הגט.

 

חלק ב: תשובת הרב מנשה קליין

 

א. האשה צריכה למחול על כתובתה קודם מתן הגט

1. כך סובר גם הריב”ש

 

2. הריב”ש: על האשה למחול בלשון שביקש הבעל

 

3. התביעה לאחר מתן הגט היא על מה שהתחייב לפניו

 

ב. הדגש על הכתובה הוא בגלל הקשר שבה

 

ג. חשש הפוסקים להתדיינות הממונית הבאה לאחר מתן הגט

 

ד. אזהרת בית הדין קודם סידור הגט

גם מה שהביא שמנהג פשוט הוא בבתי הדין בא”י, שקודם מתן הגט הב”ד מזהיר לבעל שידע שאין קשר בין עניני הממון שלגביהם הגיעו הצדדים להסכם הכתוב והחתום ושנבדק על ידי הב”ד שאין בו דבר המנגד לד”ת לבין הגט, ושידע הבעל שגם אם האשה תפר את ההסכם כולו או חלקו עדיין הוא נותן את הגט מרצונו בלב שלם ובלא תנאי ושלא יוכל לומר על דעת כן לא גרשתי.

עיינתי קצת בנוסח אמירה זו, והיא נראית כסותרת את עצמה, שהרי עכשיו כותב שהב”ד המסדר אומר לבעל שיידע שאין קשר וכו’ – מבואר דמיירי שהם כבר עשו חלוקה, והגיעו הצדדים להסכם כתוב וחתום, ונבדק ע”י הב”ד שההסכם שעשו הוא ע”פ ד”ת. כל זה כמוש”כ בסדר-הגט, שקודם הגט יסדרו כל הענינים ודיני ממונות וכיוצא בהם – הכל מסודר, וא”כ יש כאן רצון טוב מבעלה. אלא שבסיפא כתב: “ושיידע הבעל שגם אם האשה תפר את ההסכם כולו או חלקו עדיין הוא נותן גט בלב שלם ובלא תנאי.”. אם הכל בהסכמתו, וקיבל מה שרצה, מי יכול לומר לבעל לא תתן גט בשביל שמא אשתך תשנה דעתה? הרי זה תלוי בו, וכיון שהסכים על הכל, והכל נסדר ובהסכמתו קודם הגט כהלכה, ילך ויגרש. אבל אין מזה ראי’ היכא שהבעל צועק וחותם להדיא על הניירות, ומתנה עמה שלא תלך לאחר הגט לתבוע ממנו תביעות חדשות, ולערכאות לעולם לא תלך אפילו לגבות הפסק ב”ד, אלא תלך לב”ד של ישראל, והיא שינתה מה שהתנו והטעתו. והם שני דברים, ולכן לא ידעתי מה מביא מב”ד שעושין כהוגן, והם מציגים הענין לפני הבעל, ומסבירים לו שאפי’ האשה תחזור מההסכם והוא מסכים, אף ע”ז מסכים – מי יאמר לו מה תעשה? והגם שיש עוד טעם שני על הסידור קודם הגט, שלא יצטרכו ללכת לב”ד ומפני עבירה וחשד – כה”ג כיון שסידרו הכל, אלא שמתנין עם הבעל אפי’ אם תחזור מסתמא כה”ג לא גזרו כלל, כיון שאינו מצוי. ומיהו אם לאחר שהתנו ביניהם והיא תחזור בה ממהסכם לאחר הגט ותאמר לא עשיתי הסכם רק כדי שיתן הגט אז נכנס בכלל גט מוטעה שנכתוב מזה.

 

ה. החשש שעיכוב בסידור הגט יביא לידי מכשול

הרב יעקבי טען, שעיכוב בסידור הגט מצד הב”ד, כאשר שני צדדים כבר מרוצים לכך, עד שיסתיימו כל תביעות הממון והילדים, או עד שיבטלו פסקי הדין של בתי המשפט האזרחיים, אף שהבעל מוותר על כך, יגרום למכשולות רבות של אשת איש וח”ו לריבוי ממזרים, והו”ל בכלל גזירה שאין הציבור יכולים לעמוד בה.

כבר כתבתי בכמה מקומות, שבזמן האחרון המחשבה של רוב העולם ורוב הב”ד אחריהם, הדואגים כ”כ שלא יהיו גורמים לאיסור א”א וממזרים, ומחמת זה מקילים בכפיית הבעל לתת גט שלא ברצונו – אני מוסיף ואומר להיפך: מי נתן לנו רשות ליתן גיטין שיש עליהם פקפוקים גדולים בנתינתם, והראשונים קראו לזה ספק גטין פסולין והרחיקו מזה כהרחקת מטחוי קשת? ובדידן הוא בשב ואל תעשה, ואין אנחנו עושים מעשה כלל. ובכפיית גט אנן כופין ומגרשין, והרבה גיטין בעונ”ה פסולין וכ”ש שח”ו מרבין ממזרין ע”י גיטין כאלו.

כבר הבאתי בשם הרא”ש ז”ל, שכיון שבדור הזה נשים שחצניות, משנה אחרונה אמרה: אפילו אומרת טמאה אני לך, תשב תחת בעלה שמא עיניה נתנה באחר. וע”ש שתמהו: היאך מתירין לה להיות תחת בעלה ולאכול בתרומה, והיא אסורה לפי דבריה ועוד ראשונים? הרבה אנשים הולכים ובוכים על גורלם, שהנשים מוציאים אותם מבתיהם שבנו לה ולכל המשפחה, וזורקין אותם לבתי סוהר ע”י בתי דינין או ערכאות, וכופין אותם בכל מיני כפיות. וכאלו הי’ הדין שכתוב בתורה, שהאיש מגרש ברצונו ולא בע”כ, בטל ומבוטל, ועושים תורת ה’ פלסתר. ומי יאמר שהבנים שבאים מגיטין כאלו אינן ממזרים או ספק ממזרים?! ולבי לפומא לא גליא כי האשה שנשאה בהיתר ב”ד כזה, ולא בגט של הבעל, היא א”א בשוגג ח”ו, והרבה ממזרים יוולדו באופן זה, ח”ו. אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר, והלוואי לא הייתי מכיר המצב כפי שאני מכיר.

כבר הארכתי בזה במקום אחר, שכעת הרבה מאחינו בנ”י הולכין ונמשכין אחר החינוך העממי בעונ”ה, ובתר הרחמנות שלהם, ולא על הרחמנות של תורה. ורחמי רשעים – אכזריות. כתב הרמב”ם: “קודם מתן תורה אדם פוגע באשה מן השוק…”. כן בעונ”ה נעשה הפקרות. אבל לא כן עם ישראל הקדושים. ובקעה מצא וגדר בה גדר, ולא להפקיר יותר ויותר. הלא לפני חמשים שנה שאנחנו זוכרים, לא הי’ גט אפי’ אחד מאלף, ומה עלתה בימינו ומה קרה?! ואטו התורה נשתנית, ח”ו?! אלא החינוך והקלות מצד המחנכים והמורים וההורים לגבי דברי תורה וקדושה הם שהשתנו. וכמעט מה שהוא לא כ”כ לפי מחשבתו, כבר ח”ו מקלל; ויש לו מיד מסייעים משחיתים ומסבירים להם. ומיד אנו חוששים שמא מיד תבעט האשה בבעלה ובמשפחתה ותתבע גט; ובית הדין מוכן ומצפה לה שלא תתעגן נא, ומיד מתגרשת. אח”כ לא מוצאת האשה מנוח, ואז או שח”ו יוצאת ר”ל, או שנישאת למי שהוא גרוע ופחות מן הראשון, והילדים סובלים והיא סובלת כל ימיה. בנים מוצלחים שיכולים היו להיות כגדולי ישראל, אין מי שיתמוך בהם 4.

בדרך צחות כתבתי, שבדורנו נתקיים ‘לטהר טמאים ולטמא טהורים’ – כלומר: היות ששוקדים לטהר כל מיני פסולים, ואפי’ ח”ו ממזרים הטמאים מבטן ומלידה (ועיין זהר פ’ שמות), לסיבה זו מטמאים טהורים. והכוונה: מתוך שמחפשים לבטל את קידושי הראשון, מוציאין פסול על מסדר הקידושין ועל העדים שהיו פסולים. במקרים שהי’ שם, בחתונה, צבור גדול, פוסלים גם את כל הנוכחים, באומרם מסתמא היו הם מחללי שבת, וא”כ הקידושין הראשונים לא היו קידושין. וכל זה כדי לטהר הממזרים האלו. ואולי זו ג”כ כוונת חז”ל באומרם שאחשורוש מלך טיפש הי’, קרב רחוקים וריחק קרובים, והבן. וודאי שיש מצוה לחפש ולמצוא היתר כל מה שאפשר מה”ת, אבל לא על חשבון של תורה, וגם לא להכניס פסולים בקהל ישראל.

 

ו. דיעבד – רק לאחר סידור הגט

הרב יעקבי הביא מפסקו של ה”ר י”ש אלישיב שליט”א (פסקי דין רבניים ח”ה עמ’ 86) דלכתחלה לא מסדרין גט אא”כ מחלה האשה על כתובתה, והבין מכך שבדיעבד אפשר לסדר הגט בלא ויתור על הכתובה. ואני בעניי לא ידעתי מאיפה זה משמע, ד’לכתחילה’ – ר”ל שבא לפנינו לגרש; אבל אם מי שהוא עבר וסדר גט כזה בדיעבד – כשר. אבל לסדר גט וליתנו – לעולם מקרי לכתחילה. בר מן דין ידועים דברי הרשב”א, דבדיעבד לא מקרי אלא שאם קרה זה פעם ובלי ידיעה; אבל אם אדם סומך לעולם על דיעבד, נעשה זה לכתחילה, וממילא אסור אפי’ בדיעבד, והדברים ידועים.

 

ז. לא רק האשה עגונה, אלא גם האיש

בנידון דידן נראה, שהבעל שכתב ליתן 135,000 דולר לאשה, נוסף על הכתובה – או שלא הי’ רציני בשעת הכתב, וחשב לעשות ערמה; או שחשב שהיא אשה ששוי’ יותר ויותר. מ”מ אם הב”ד רואה צורך השעה, למה לא ידברו עם האשה שאם תרצה לקבל גט תוותר על הכתובה או חלק הימנה, ולעשות איזה פשרה. ומי הגיד לנו שהמצוה רק לרדוף אחר הבעל, ושיחייב עצמו בסכום גדול כזה, אשר מעולם לא יוכל שוב להתחתן עם חובות כאלו. הרי גם הוא מתעגן, והלא עליו יש חיוב של פרו ורבו, ועוד.

בכל אופן לא יתנהגו עמו בכפי’ יותר מהאשה, דהאשה אפילו יכופו אותה לוותר ותקבל הגט – אין אצלה דין כפיה. וגם עיין גמ’ גיטין (מט,ב): “וכ”ת כי היכי דכי מפיק לה איהו תקינו לה רבנן כתובה מיניה, כי נפקא איהי נמי ליתקני לה רבנן כתובה מינה – ת”ש: אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה, והאיש אינו מוציא אלא לרצונו, אפשר דמשהי לה בגיטא.” ופרש”י: “אפשר דמשהי לה ולא יהיב לה גיטא, וכיון דלא אשהי מדעתיה גירשה.” ועיין שו”ת הרשב”א ח”א סי’ תקעד, דאשה אי אפשר לה לטעון מאיס עלי, דא”כ א”א להשהות. ואמאי אין כותבין לו ג”כ כתובה כמו לאשה? והבן. ואם עכשיו על כל דבר קטן כופין אותו לגרש, א”כ באמת הי’ צריך ליתן לו כתובה.

 

ח. ראוי להקדים גם את ביצוע ההסכם הממוני למתן הגט

הרב יעקבי הביא מתוך פס”ד של ביה”ד הגדול משנת תש”ד, שבו הוחלט להפריד בין בני הזוג בגט פטורין, ולא לאחר את נתינת הגט עד לאחר התשלום השלם של החובות מצד האשה, אלא לסדר בהחלטה נוספת את פרעון החוב בתשלומים חלקיים.

לפענ”ד, אדרבה משם ראי’ ברורה, שדווקא קודם נתינת הגט צריך לסדר בין המתגרשים כל מיני סכסוכים כספיים. אלא שנותרו חובות שיקח זמן הרבה שישלמו החובות זה לזה, אבל ההסכם על הסדר החובות כבר נעשה קודם למתן הגט. החידוש הוא שהביצוע אינו מעכב את מתן הגט, כל שיש הסכם חתום. ומ”מ גם בזה התנה, שיהיו ערבונות ובטחונות על קיום ההסכם, שיש לסמוך עליהם. נתינת הגט היתה אחר שסדרו את הכל, ולא נשאר רק הביצוע, היינו הפרעון שקבלו מן ההסדר. על זה כתבו, דבשביל הפרעון לא יעכבו, אם יראו שזה יקח זמן רב. א”כ ממקום שהביא תיובתא לדברינו, נתהפך לראי’ ברורה, דגם בארץ ישראל ח”ו לא עברו על דברי סדר-הגט.

אלא כיון שהוסיף קמח, נוסיף מים – דנראה דאפילו זו, שכבר סכמו וסדרו הכל, אלא שנשאר לבצע, נמי לכתחילה אין ליתן גט עד שיגמר כל הביצוע. אלא שאם יראו שהשעה צריכה לכך, רשאים הב”ד ליתן הגט, כיון שכבר סכמו על הכל, ואין ביניהם טענות. ומ”מ גם בזה התנו, שדוקא בערבונות ובטחונות שיקיימו הדברים לאחר הגט, שלא יוכל לטעון אילו וכו’, אבל אם לא נתנה ערבונות וחזרה בה אז כבר כתבתי לעיל. ולפענ”ד צריך לפרסם הדבר.

 

ט. חילוקי מנהגים בין א”י לחו”ל

ומיהו, בכל אלו המקומות היו יודעין שנחלקו. אבל נידון דידן – הרי כולנו בני אב אחד נחנו, שקבלנו עלינו הוראת רבינו הב”י והרמ”א ובעלי שו”ע.

 

י. לסיכום הדברים

א. אין ליתן גט קודם שיסדרו כל הסכסוכים כספיים, וילדים וכיוצא בהם. או שיסכימו בעצמם עליהם, או שיסתדרו בב”ד ויקבלו הפסק. כמבואר בטוש”ע אה”ע בסדר-הגט, וז”ל: “יחקרו וידרשו שלא יהיו הבעל והאשה אגודים בשום קשר או תנאי בעולם, מנתינת הגט ואילך. וגם הכתובה צריכה להחזיר, אם ישנה בידה. ואם איננה בידה, תפטור אותו בפני עדים ממנה, או תמחול אותה לו קודם נתינת הגט.” והוא מוסכם בפוסקים.

ב. יש בזה ב’ טעמים:

1. כדי שלא יאמר הבעל לאחר נתינת הגט, אילו הייתי יודע שכ”כ תתבענו, או הב”ד יפסקו לה, מעולם לא הייתי מסכים לגרש. ונמצא חסר בדין כריתות, והגט בטל, או עכ”פ ספק בטל.

2. כדי שלא יצטרכו לבא לדון בפני ב”ד לאחר שנתגרשו, ויבואו לידי איסור. נפ”מ לענין ארוסה שנתגרשה.

ג. לכתחילה צריך גם לבצע כל ההסכם קודם נתינת הגט, מטעם:

1. שלא יהי’ להם שום קשר ושייכות לאחר הגט, ויהי’ כריתות לגמרי.

2. כדי שלא יצטרכו לתבוע או לגבות אחר הגט, ויבואו לידי איסור.

ד. אם לא תעמוד בדבריה ותפר ההסכם, יש עוד חשש: שיאמר הבעל אילו הייתי יודע. ועיין נדרים סה,ב – “א”ל ר”ע: אפי’ אתה מוכר שערות ראשך… א”ל: אילו הייתי יודע שהוא כן, לא הייתי נודר. והתירה ר”ע.” מבואר דכה”ג בטל למפרע.

ה. במקום שסדרו כל הסכסוכים, אלא שזמן הביצוע יאריך הרבה, יש בו חלוקים לדעת רוב מהאחרונים. אם עיני ב”ד רואים שעדיף לגרש עכשיו, מלחכות לבצע כל ההסכם, שלפעמים יקח שנים לבצע, וכגון שיש חוב גדול שצריכים לשלם וכיוצא בו – אז יכולים הב”ד ליתן הגט קודם הביצוע, כיון שכבר יש הסכם ביניהם על כל הסבוכים והסכסוכים קודם נתינת הגט; ואזדו להו טעמים א’ וב’, רק שיקבלו ערבונות ובטחונות שיקיימו ההסכם או הפס”ד. ויש חולקין בזה, דהביצוע נמי דווקא קודם נתינת הגט. ובשעת הדחק יש להקל בזה.

ו. ב”ד שהבטיחו קודם נתינת הגט להבעל שהם יסדרו לו דברים אחר הגט, ולא עמדו בדבריהם, וכ”ש אם הטעו אותו בכוונה לכתחילה כדי שיתן גט (אף שכוונתם לטובה להתיר עגונה) – הגט בטל למפרע, ככל דין גט מוטעה שהוא פסול. ובגמ’ (יבמות קו,א): “חליצה מוטעת – כשרה; גט מוטעה – פסול.”

ז. האשה שהבטיחה לבעלה קודם קבלת הגט לעשות מעשה, וחזרה בה לאחר הגט – הגט בטל. י”א מדאורייתא (עין-יצחק א”ע סי’ מ, ועוד); וי”א מדרבנן (תשורת-ש”י ח”א סי’ תיט, מנח”י בכת”י אצלי ובמשנה הלכות מהד”ת ח”ד סי’ קמד וקמה).

ובזה אסתגר, וי”ר שלא אכשל בדבר הלכה, ונזכה לעמוד על האמת, ולא נזוז מדברי רבותינו וקבלתנו אפי’ זוז כ”ש, עדי יבא ינון ולו יקהת עמים.

 

חלק ג: פנייה חוזרת של עו”ד הרב שמעון יעקבי

א. הריב”ש לא התכוון לדון במחלוקת כספית קודם הגט

 

ב. תביעה ממונית שאחרי מתן הגט אינה פוגמת בכשרות הגט

 

ג. תביעת הכתובה לאחר מסירת הגט

 

ד. מחילת הכתובה קודם למתן הגט היא תקנה חדשה

1. הראשון להזכירה הוא מהר”י איסרלין

 

2. מהר”י איסרלין תיקן משום צורך דורו

 

3. תביעה מוגזמת

 

4. תקנת המחילה בטלה במקום שהיא מביאה לידי קולא

 

5. מתי נעשתה מחילת הכתובה למנהג?

 

ה. מי שחוייב לגרש אינו יכול לטעון שעל דעת כן לא גירש את אשתו

הצורך לגמור את עניני הממון קודם לסידור הגט נובע מהחשש מפני הלעז שיוציא הבעל על הגט לאחר נתינתו. לדעתי, לא בכל מקרה יכול הבעל לטעון “אדעתא דהכי לא גרשתיה”, ….

בעניננו טוען הבעל בטענותיו “החדשות”, שהאשה עוברת על דת. אם כך, מצוה עליו לגרשה, ואיך יוכל לטעון אדעתא דהכי לא גרשתיה?

 

ו. יכולתו של הבעל לתבוע ביטול פסק דין קודם

ובאמת שבנידוננו אין לבעל כל נזק מכך שהדיון בסתירת פסק הדין הקודם בענין הכתובה יתקיים אחר הגט, דהא חלקו בדירה שפסקו כנגד הכתובה אינו עומד להימכר, וניתן להטיל עליו עיקול. ויתרת הכתובה סדרו לו בסכומים מועטים, שהם כ- 200 דולר לחודש בלבד, שזהו ביכולתו של כל אברך.

 

חלק ד: תשובתו של הרב מנשה קליין

א. עיסוק חוזר באותו ענין

בפנייה החוזרת (לעיל חלק ג) הרבה הרב שמעון יעקבי להביא ראשונים ואחרונים. אמנם הקבלה מכריעה, וזה לי אצלי כעין קבלה בל”נ, שלא להשיב בדבר אחד פעמיים, וזה ידוע ומפורסם. וכמעט לא ימצא תשובה אצלי שנכתבה פעמיים באותו ענין. כי אין אני אומר קבלו דעתי, אלא מי שרוצה לקבל דעתי בפעם ראשונה, בע”כ אני נושא מהאחריות על הפסק. ומי שאינו שומע לי, אני נותן לו יישר כח אלף פעמים, שאין לי עכ”פ אחריות עליו.

 

ב. תקנות חדשות ובדיעבד

דבר פשוט הוא שתקנות שנעשו לפני כמה מאות שנים מרבותינו האחרונים זצ”ל, אין לשאול על המנהג שהנהיגו, שלא נהגו כן בזמן חכמי הש”ס וזמן המשנה והגמ’. לא רק מזמן הגמ’, אלא גם מדור שלפניו אין להקשות, למה לא תקנו אתמול. וכן ישנם תקנות שתקנו שלא נתקבלו בזמנם, ונתקבלו לאחר כן. ואפי’ בהלל ושמאי מצאנו שגזרו ולא קבלו מהם, ובאו תלמידיהם אחריהם וגזרו וקבלו מהם, וכהנה הרבה. ופשוט נמי דמי שבא בטענה, שרוצה לנהוג כמנהג המסדרי גט ע”פ הש”ע שהונהג כבר כמה דורות, ולסדר הכל ע”פ ההלכה המבוארת בש”ע – חייבים לעשות כן.

ומה שבאים לעולם בתי’ בדיעבד – אמת שכהיום כל שעה דיעבד, וחיים חיים בדיעבד; ובדרך צחות: “ועל כרחך אתה חי” – ג”כ בדיעבד. אבל כבר כתבתי בכמה מקומות, כי ספק פסול בגט וספק הוצאת לע”ז על הגט חמור מאד, ובפרט שח”ו מטיל שם פסול על כל המשפחה.

 

ג. החומרה שבחששות בגיטין

בגמ’ (גיטין פה,ב): “אתקין רבא בגיטי”, ופרש”י: “אע”ג דקיי”ל כרבי יוסי, בעינן לאפוקי נפשין מפלוגתא, שיצא הדבר בהיתר, ולא יצא שם פסול אמשפחות ישראל.”. כלומר: בגט, משום חומר אשת איש יש לתקן שיהא כשר אליבא דכ”ע, אפילו שלא אליבא דהלכתא, רק חומרא – דילמא יבא ללעז. ואפי’ אשופרא דשטרי חיישינן.

בתש’ מהרי”ו סי’ פה וסי’ קכח, בההוא גברא דשמו אברם, אשר מתנשא ליתן גט וחליצות ולא נטל רשות משום גברא רבה, ואין אנו יודעים אם הוא מומחה ומוחזק בטיב גיטין – נראה דאפי’ בדיעבד אינו גט, וכל גיטין שסידר פסולים. ובתש’ הריב”ש על גט שהי’ נכתב כדינו, אך לשון ההרשאה הי’ מגומגם, וכתב לו הר”ן רבו ז”ל, דמלשונם של ב”ד נראה שאינם ת”ח, ויש לחוש לכמה פסולים שאינם נכרים בגט. ואותן המסדרים גיטין ע”פ סדר הגיטין הנדפס לפניהם, כמו שמסדרים סדר הגדה של פסח, “מרבים ממזרים בישראל” – עיין שו”ת חת”ס ח”ב סוסי’ לד. ובס’ תומת-ישרים (הובא בבה”ט סי’ קכ) כתב, דיש חכמים נוהגים להתענות ביום שנותנים גט, וכן אני נוהג. ויראה לי הטעם, משום דדיני הגט רבו למעלה הדקדוקים והספקות, ובקל יוכל לטעות. ולכן היו מתענים, שלא יוכשלו בשום דבר, שלא יהו מרבים ממזרים בישראל. ועיין בהערה שבהקדמה לס’ קב ונקי. ולכן צריכים הדיינים ומסדרי גיטין להיות בקיאין בטיב גטין, ויראי ה’.

בעל מגיני-שלמה ז”ל דייק מה שלא אמר ‘כל שאינו בקי בהלכות גיטין’, אלא ‘בטיב’ – דבהלכות אם לא בקי לאו רבותא הוא דלא יהא לו עסק, דשוחט נמי שאינו בקי בהלכות שחיטה לא ישחט, ומאי קמ”ל. אך בגיטין צריך לדעת בטיב גיטין, דהיינו לתקן שיהא כשר בלי גמגום. ולשון בלי גמגום פשוט דכולל, שלא לסמוך על איזה דיעבד ושיטה יחידאה וכיוצא בו.

 

ד. הימנעות מפסילת גט משום תקנת עגונות

ומה שטוענים הרבה, ששקדו חז”ל על תקנת עגונות, וזה ג”כ חלק מזה להקל להם שלא ישארו עגונות. אמת שכן הוא, אבל מצד שני, ראש וראשון עלינו לקיים את דברי התורה הזאת – ואם בע”כ נדחית, מה נעשה.

בעל תרומת-הדשן כתב בכתבים-ופסקים בסוף סי’ רנה, לענין שפסלו גיטין של אחד בשם אברם רוסי’, וכנראה שהטוענים טענו וחששו שלא לפסול כל הגיטין למפרע משום עגונות למפרע. ובאמת לאו דווקא עגונות, אלא אם נפסול הגיטין, ואחדים מהם כבר נשאו לאנשים אחרים, יש כאן כבר חשש ממזרות או ספק ממזרות. על זה השיב בעל תה”ד ז”ל: “אם יתעגנו הנשים – לא מידי היא זאת להם. אני כתבתי את אשר עם לבבי, כאשר הורני מן השמים.” והמבואר, דהיכי שההלכה קובעת, לא חייש אפילו נפסול כמה גיטין למפרע מאותו איש שלא הי’ בקי, אף שלא הי’ אלא ספק שקלקל. אעפ”כ לא חש בעל תה”ד שישארו עגונות. וכן הראתי לדעת כעין זה בשו”ת משאת-בנימין, שמצאו עד אחד מהעדים שהיו חותמין על הגיטין בעירו שהיה פסול, ורצה לפסול הגיטין למפרע של עשרים ותרתין שנין. בקיצור: עלינו להתחשב עם ההלכה ולא עם הרגשים.

ורק דבר אחד לדוגמא – ביבמות קכא,ב “אמר רב אשי: ש”מ, הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה – הני מילי לכתחילה; אבל אי נסיב, לא מפקינן מיניה.”. ונפסק כך ברמב”ם הל’ גרושין יג,יא ובטוש”ע אה”ע יז,לד. ומעתה למשל, נצייר שיש לפנינו אשה עגונה שנפל בעלה במים שאין להם סוף, ואסרו אותה לינשא לאחר. הרי לפי השכל של בעלי בתים נראה דבר זה כאכזריות, שרואה אשה צעירה לימים עגונה ואין לה מנחם, דמעתה על לחי’ להיות כל ימיה עגונה עד שירחם עליה ה’, ואין לה שום עצה לפניה. והנה באותו מעמד יש ת”ח היודע שאם נשאת לא תצא, למה לא יחוס ויגיד לה שאם נשאת לא תצא, ותלך היא ותנשא בלי שאלה ותנצל מלהיות עגונה? וכי זה הוא דרכו של ת”ח להתאכזר על אשה עגונה?!

וכי תימא, אין הכי נמי – יגיד לה. הלא הוא בר שמתא, שהרי אמרו שם בגמ’ (עמוד א): “ההוא גברא דטבע באגמא דסמקי, אנסבה רב שילא לדביתהו. אמר ליה רב לשמואל: תא נשמתיה. אמר ליה: נשלח ליה ברישא. שלחו ליה: מים שאין להם סוף – אשתו אסורה או מותרת? שלח להו: אשתו אסורה… ומר מאי טעמא עבד הכי? מיטעא טעינא, אנא סברי… קרי שמואל עליה דרב: לא יאונה לצדיק כל און. קרי רב עליה דשמואל: ותשועה ברוב יועץ.”. והנה יש לפנינו היתר להנשא בלי שאלה, ואפ”ה רצה רב לשמתיה לרב שילא על שהתירה לינשא, וע”כ שאסור להגיד. ח”ו לומר שהם לא חשו משום עגון, שהרי כמה דברים התירו משום עגון. אלא ע”ז וכיוצא בזה אמרו: היזהר בדברי סופרים (עירובין כ,ב) ואין להתחכם באלו. ובכיוצא בהם אין לנו אלא לכוף כאגמון ראשינו, ולקבל דבריהם בשמחה, ולקיים: “והוי שותה בצמא את דבריהם”. כ”ש במקום שפסקו הלכות פסוקות, ח”ו להקל בהם.

 

ה. לפני סידור הגט יש לגמור גם תביעות שאינן שייכות לגט

 

ו. חיוב הבעלים בגט

עו”ד הרב יעקבי חידש ע”פ תוס’ יבמות סה, א, שבמקום שהבעל חייב לגרש את אשתו בע”כ, אין הוא יכול לטעון אדעתא דהכי לא גרשתיה, או אילו ידעתי שיחייבוני בכתובה לא הייתי מגרשה, דהא ע”כ הוא מגרשה. לכאורה קשה על כך ממה שהבאתי לעיל ממעשה דריב”ש והב”י והרמ”א, שאם האשה תשנה ולא יכוונו הדברים, הגט בטל. והא התם שהבעל עזבה זה חמש עשרה שנה, וודאי שהי’ מחוייב לגרשה, דהו”ל מורד, ואפ”ה הי’ יכול לטעון. ויש ליישב.

מאד לבי עלי דוי, להגיד מה שעל לבי, ולעצור מילין לא אוכל. כי בעונ”ה הרבה מהב”ד הם חיים כהיום תחת המסוה וההרגש של שוויון הנשים, וממילא על כל דבר קטן ודבר של מה בכך הרי מגלגלין פשע וחטאה ונקה לא ינקה עצמו לעולם. והנשים הצדקניות, כשהן נושאין שואלין על הבחור אם הוא ת”ח ויר”ש ומדקדק בכל המצוות; ואח”כ, לאחר נישואין, כשמשהו שלא כרצונן, הולכות ומוסרות את בעליהן האהובים שילדו מהם כמה בנים, וסוגרים אותם בבית הסוהר וכיוצא בהם. לא ידעתי אם עליהם נאמרה שחייבים להוציא. ואני יודע כמה בנ”א שבאו מארה”ב לא”י, ומיד הכניסו אותם לבית האסורים ע”פ בקשת האשה. ולפענ”ד, כ”ש אנן בני אשכנז, שקבלנו עלינו שלא לכוף על הגיטין – ועיין לבוש, מה שכתב, שמעולם לא שמע ולא ראה כפיה בגיטין.

 

1 מעובד מתוך חליפת מכתבים בין הרב מנשה קליין, בעל שו”ת משנה-הלכות, לבין עו”ד הרב שמעון יעקבי מירושלים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *