“סידור קידושין עם עדים פסולים דוקא, ואזהרה בסידור קידושין” משה שטרנבוך
שמעתי מרב אחד שלאחר התייעצות עם “אחד מגדולי ההוראה” בארץ ישראל, החליט שבסידור קידושין במקום שיש להסתפק אם ישמרו טוהר חיי אישות שעלולה לזנות ר”ל ולהרבות ממזרים רח”ל, יש לסדר הקידושין דוקא בעדים פסולין, והיינו שהבעל יאמר להדיא שרצונו עדי קידושין אלו דוקא ופוסל עדים אחרים ובזה יציל מאיסור אשת איש וממזר, ואף שהבעל לא יודע ומתכון לקידושין ממש, מ”מ לא יחול הקידושין כלל.
ויש לפקפק בזה טובא, חדא דאם העדים הם מחללי שבת בפרהסיא ולא חלין הקידושין נמצא מברכין שברכת אירוסין ונשואין הוו ברכה לבטלה, ועוד דהא כתב הרמ”א באהע”ז (מ”ב סעיף ד’) שאפילו בייחד עדים פסולין יכולים אחרים להעיד, ובשו”ת חתם סופר (אהע”ז ק’) כתב שאנן סהדי מועיל כעדות אע”פ שייחד עדים, ולזה לא שייך שפסולין יבטלו, שאם כן בכל אנן סהדי יש גם פסולין צי”ש שהאריך בזה והובא בפת”ש שם סק”א, וכעין זה מהחוו”י עיי”ש, נמצא דייחוד הפסולין לא הועיל, שהבעל הלוא מדמה ומכוון לקידושין עם עדים כשרים ואנן סהדי דעביד כדין.
ועוד שהרי הרב מרמה אותו ומכשילו באיסור פילגש או לעבור על העשה דלא לגור בלי קידושין, רק שעדיפא לו כן משתיכשל ח”ו בזנות עם ממזרות, ודמי לגמרא גיטין (מא.) שהאדון עובר בעשה לשחרר שפחה שיש בזה צורך רבים שמנהג הפקר נהגו בה, וגם כאן צורך רבים הוא למנוע להרבות ממזרים בלתי ידועים בישראל רח”ל, וכדאי לעבור איסור ברכה לבטלה כדי להציל ישראל מנשואין כאלו, ואף אם נימא שזהו פשיעה מתירין איסור קל כשזהו תקנת רבים.
מיהו לדעתי אינו ברור להתיר משום כך, ואף דלענין הברכות יש גם עצה באמירת השם בהבלעה וכדומה, מאידך יש חשש מכשול אם תקבל קידושין מאחר, ועצם הדבר שרב חותם שהיא מקודשת כשאינה מקודשת אינו נכון, ולכן לע”ד מחובת הרב באלו שאיז שומרים תורה ומצוות לבחון המצב ואם נתדרדרו שנראה שלא יזהרו מזנות יש לו להשתמט מלסדר קידושין, אך אם נראה שבזנות לא ייכשלו יזהיר החתן וכלה שידעו שאצלנו אין הקידושין כמקח רק יסודה ועיקרה קידושין מלשון הקדש, ויסביר לה חומר קדושת חיי אישות ואושר חיי קדושה וטהרה, ויזהיר אותה “שאם תזנה ח”ו נאסרה לבעלה והעוון דזנות לו ולה חמור מאוד והבנים ממזרים”, ואם נראין הדברים שיזהרו בכך יכול לסדר להם קידושין ומ”מ בכגון זה אין לרב חשוב לסדר להם הקידושין, וביארתי הדברים במקום אחר.