משה שטרנבוך “גיטין בכפיה שלא כדין שרבו היום בארץ ובחו”ל” שו”ת תשובות והנהגות השלם 3 (1997) 499
“גיטין בכפיה שלא כדין שרבו היום בארץ ובחו”ל” משה שטרנבוך
מצוי היום מאד בארץ, ובזמן האחרון מתפשט אפילו בין דתיים ויש גם חרדים באמריקא ועוד ארצות, שהאשה הולכת לערכאות ומשיגה מזונות יותר מכפי דין תורה ואינו לפי הישג יד הבעל, וגם מקבלת אף שהיא מורדת או עוברת על דת, ומחייבין מזונות יותר מכפי דין תורה, והבעל אינו יכול לעמוד בזה והרי הוא בסכנת מאסר, ולאחר כל זה היא הולכת לבעל ומאיימת עליו שתמשיך כן, אא”כ הוא יגרשה שאז לא יצטרך לשלם כ”כ, ונמצא לפ”ז שהבעל מגרשה שלא מרצונו אלא מתוך כפייה באונס ממון שלא כדין, ובגט כפוי לכאורה בטל הגט והוי היא אשת איש, אף שנתגרשה כדת וכדין בבית דין, עיין היטב בדברינו ח”א (תשפ”א), ובחזו”א אהע”ז (צ”ט ס”ק ו) ובמנחת יצחק (ח”ח קט”ו) שמסקי לחוש שהגט בטל והיא אשת איש. ודברי הגר”מ פיינשטיין זצ”ל (אהע”ז ח”ד קי”ט) שאם מגרשה ליפטר ממזונות גבוהים לא חשיב גט מעושה תמוהין טובא, ומרפסן איגרי שהלוא אם לא ישלם יביאו אותו למשפט ויש חשש למאסר, ואין לך גט מעושה גדול מזה, ובודאי יש לנו לחשוש באיסור אשת איש, וכן בתשובות “עונג יום טוב” (אהע”ז קס”ח) מסיק להחמיר שהגט לא מועיל והיא אשת איש, ומה עוד שלדבריו אם בית דין פסקו שחייב מן הדין לגרש (בלי כפייה) ובאמת אינו חייב מן הדין וגירש הגט מוטעה ופסול, וע”ז ידוו כל הדוויים, ובעו”ה רבו דתיים ממש שנכשלין ח”ו באיסור אשת איש לדידן המחמירים בזה וכמ”ש לעיל, או אפילו מהפסק בית דין אם מוטעה כמ”ש, וע”ז וכיוצא בו עינינו כלות שבעו”ה התקיים ותאבל הארץ ואומלל כל יושבי בה כמבואר בקידושין י”ג. ע”ש, ועיין עוד בדברינו בח”א שם בשם מרן הגאון דבריסק זצ”ל, ומה עוד שאין שומעין קול מחאה כשדנין בערכאות אפילו בדיני אישות ר”ל, וצריכים לבדוק היום בגרושה אם השיגה הגט דרך ערכאות כנ”ל או לא.
והנה הפצירו בי נשים רבות שעגונות שנים הרבה והבעל מתעקש לא לגרש, ועכשיו השיגה לעצמה פסק שמחייבין אותו לתת לה מזונות בערך גבוה מאד ומוכנה לבטל אם יגרש, ומוכן לגרש רק ראוי לחוש לגט מעושה, ונלע”ד להעיר בזה דבר חדש, ונקדים שהרמב”ם בפ”א דגירושין מביא מפסוק שצריך רצון הבעל בגט שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו, ותמוה פשיטא שצריך דעתו והיינו דעת מקנה כמו בקנינים ולמה צריך ע”ז קרא, וביאר הגר”ח מבריסק זצ'”ל דמוכח מכאן שדין רצון בגירושין שאני, שצריך רצון פנימי ממש ולא רק הסכמה, ואף שנהוג ומקובל שתמורת כסף משחדים הבעל ונותן גט ואין מפקפקים בכשרותו, התם רצונו באשתו, רק יש לו רצון חזק יותר לקבל כסף, אשר בעבור זה מוותר ברצון על אשתו שרוצה גירושין כדי להשיג כסף, וכה”ג נקרא מרצונו, שמוותר ברצון על זכויותיו בה ומוותר כדי להשיג כסף שהתחייבה לתת לו כשמגרש.
מעתה יש לי הרהורי דברים, דאף להפוסלין לעיל באונס ממון דערכאות למזונות כל זמן שאין מגרשה, הנה אם מתחכמת ומציעה לו אז כסף, ומפני האונס הסכים וחתם שתמורת הכסף מגרש, יש לומר שבזה הגט כשר, דומיא דתליוהו וזבין דזביניה זביני, שאגב אונסיה גמר ומקנה בזוזי, ובגט אף שבאנסוהו לא מועיל אלא כשיש מצוה וזוכה בה לכן בזה חשוב כזוזי ומגורשת כשאנסוהו, ואם כן כשהוא במצב אונס מפסק דין, ונתנה לו אז כסף שיש לשער שהוא בשיעור להיות כדי שוחד שחשוב לו, יש לומר כה”ג אגב אונסיה גמר באמת וגירש בזוזי, ומועיל בדיעבד כיון שרוצה באמת בזוזי שקיבל, ואין אומדנא דמוכח שאינו כן, ואם אינו רוצה גם אז בלבבו, דינו כדברים שבלב שלא מבטל הגירושין. ואף שמוסר מודעה לא מועיל שמבטלו בשעת גירושין, ובאונס ממון דערכאות לא מועיל הגט אם נפטר בכך מהאונס לשלם, אבל כשמגרש ומקבל כסף כפי שראוי להיות לו לרצותו לגרש וחתם שמסכים, אגב זוזי שאני, וגט מעושה היינו כשנותן רק כדי ליפטר מכפייה, אבל כשאנוס בערכאות ומקבל בנוסף לזה גם כסף, יש לומר שאין אומדנא שאין דעתו עלה ומועיל שפיר אגב זוזי ואף דאפשר שאלולא המזונות הגבוהים לא היה מגרש אף בכסף, אינו אומדנא דמוכח, לכן אין בכחו לפסול גט שאמר לבית דין בשעמג שנותן מרצון. אבל דע פשוט שגם לפי דברינו הנ”ל השימוש בערכאות להשיג גט הוא עבירה, רק בדיעבד כשנתגרשה כה”ג יש לדון להכשיר וכמ”ש.
ובעיקר דין זה הנה בנטל מעות כדי לגרש, משמעות הרשב”א בר”י סי’ קל”ד דהוי כתליוהו וזבין, ואף שדעת הריב”ש סי’ קכ”ז דבגט אשה לא שייך לומר דאגב אונסיה גמר ומגרש אפילו בכל ממון שבעולם דאין דמים לאשה, הנה בתשובות עבודת הגרשוני סי’ ל”ה כתב דהיינו דוקא כשמחויבת להיות תחתיו ולנהוג עמו בכל עניני אישות ואם ממאנת יש עליה דין מורדת, אבל כל שמדינא אין לכוף אותה להיות עמו ואין לה דין מורדת, בזה לא נימא אין דמים לאשה ואמרינן אגב זוזי גמר ומהני, ועצ”ע כעי”ז בצ”צ סימן רס”ב, וה”נ בעניננו בקיבל מעות הרבה בערך חשוב שגורם לו להסכים ואומר שמוכן לגרש תמורת כך, אזי אף שיש לו מהצד כפיה שאם לא יגרש מחויב במזונות גבוהים, כה”ג שמדינא אין מחויבת להיות תחתיו יש לצדד דנוכל לצאת מכלל בסוגיות בב”ב וקידושין בתליוהו וזבין ודברים שבלב, ואיסור אשת איש מחמורות שבחמורות, וע”כ גדולי הוראה הם שצריכים להכריע בזה.
אמנם אם דברינו נכונים, נמצא בדיעבד תקנה לאשה שפשעה ועברה באיסור חמור לדון בערכאות, או אפילו בית דין שאינם פוסקים כדין תורה והם כערכאות, והוא רוצה לגרש כדי ליפטר מחובו, ומציעה לו כסף בשיעור שראוי לו להסכים לכך, ומאשר שמסכים בממון כזה לגרש, שוב אין אומדנא דמוכח שאינו כן והגט חל, מיהו כאמור הדבר תלוי בהכרעת גדולי הוראה, ואין לסמוך ח”ו על דברים הנ”ל, אלא עם בירור יסודי, שיש לנו לתלות שאכן הסכים מרצונו, ולאחר הכרעת גדולי הוראה וכמ”ש.
והנה בכמה מקומות הבאנו חומר איסור ערכאות, וכן בעו”ה יש היום בתי דינים שמחייבין ממון הרבה למזונות שלא כדין, ונכנסים לחשש גט מעושה על ידי מזונות גבוהים שלא כדין, ולכן בכל ענין אישות וגט צריכה לשאול ת”ח גדולי תורה ודרכם ישכון אור.