תקציר ממזרות (רבני ערעור) 1077762/1 דוידי (04/05/2016): הרכב יוחסין של בית דין רבני אזורי חיפה התיר נישואין לבן של מי שחי עם אשת-אחיו שנפטר שלא במקום יבום

ממזרות (רבני ערעור) 1077762/1 הרב נסים דוידי (04/05/2016)

 

בית הדין הגדול

1077762/1

 

בפני כבוד הדיינים:

הרב יצחק יוסף – נשיא

 

מבקש:

הרב נסים דוידי

 

חוות דעת

לכבוד הרה”ג רבי נסים דוידי שליט”א

אב ביה”ד דקליפורניה

בדבר השאלה שהפנה אלינו, על בני משפחה שהיגרו מאיראן לארה”ב, ובימי השבעה של אבי המשפחה, אחת הבנות סיפרה בשבח אביה, שנשא את אמה לאשה לאחר שאחיו, שהיה בעלה הראשון שם האם, נהרג בתאונה. הבת סיפרה, שבאותה עת אמה היתה הרה, ובני המשפחה שתמכו במהלך סברו בטעות שהבעל מקיים מצות יבום. בעקבות דברי הבת התעוררה שאלה על כשרות היוחסין של כל הילדים שנולדו לאם מבעלה האחרון.

כת”ר הזמין את הבת שסיפרה את הסיפור יחד עם בת אחרת לחקירה, והתברר שבמשך עשרות שנים האם העלימה מבתה הבכורה את הידיעה שהיא בתו של הבעל הראשון, ורק בהגיעה לגיל 35 שמעה על כך בפעם הראשונה. עוד התברר שאין עדות כשרה או חזקה שהבת הבכורה היא בתו של הבעל הראשון, מלבד דברי הבת ששמעה את הדברים מהאם, ועוד קרוב משפחה מבוגר שאמר שהוא מכיר את הסיפור.

כת”ר העלה את הדברים על הכתב, וכתב כמה צדדים הלכתיים להקל – בין היתר על פי פסק דין שניתן לאחרונה בביה”ד בחיפה, שקיבל את הסכמתי – וביקש את הכרעתי. לאחר שהתקבלו תשובות לשאלות הבהרה ובירור נוסף בטלפון, נראה שיש בסיס מספיק למתן חוות דעת, אך יודגש ויובהר, שחוות דעתי מתייחסת לפרטים כפי שנמסרו. וחזקה על בית דינו של כת”ר שבודאי חקר ודרש כדין על כל פרט מפרטי המקרה שבא לפניו.

לפי הפרטים שנמסרו, בנישואיה הראשונים של האם, מסדר הקידושין היה ‘רב’ קל דעת שהיה עובר על עברות חמורות ביודעין. כן נמסר שבשבתו בעיר טהרן בפרס ואחר כך כשהיגר לארה”ב, ה’רב’ היה נוסע ברכב בשבת אך ‘מחמיר’ לא לנהוג בעצמו, וכן היה משוחח בטלפון בשבת אך ‘חושש’ שלא להחזיק בשפופרת אלא לדבר באמצעות הרם קול, וכן שהיה נוהג לאכול במקומות שאין בהם הכשר מתאים, שבודאי האוכל המוגש שם הוא בחזקת נבילות וטריפות. כאשר אביו של כת”ר שאל אותו למעשיו, השיב הלה תשובות מגוחכות “בעוונותינו הרבים”, “אין דבר, [הבשר] נשחט על ידי מולא”, ועוד תשובות משונות המלמדות על הבורות וקלות הדעת של המשיב.

לפי מה שנמסר, ה’רב’ גדל בבית של חכמים, ולכן ככל הנראה נשא בתפקיד של מורה רוחני. ואולם בהמשך עמד בראש קהילה חלשה מאד מבחינה דתית. יודגש שה’רב’ היה נוהג להגיע לבית הכנסת בשבת ברכב, והיה דורש בשבת באמצעות רם קול. בנסיבות אלו אין לתלות את מעשיו בבורות גרידא, אלא בקלות דעת וחוסר ביראת שמים אם לא ברשעות ממש. כמו כן נמסר, שבני הקהילה שנשאו אצל ה’רב’ והגישו בקשה לגירושין בבית הדין האורטודכסי בארה”ב, ציינו בבקשה לגירושין שהנישואין נעשו בפני רב קונסרבטיבי, משמע שכך היה מוכר בקהילה. כמה מהם אף אמרו שה’רב’ ערך את הקידושין במעמד בני המשפחה בלבד.

בענין ידיעותיו התורנית של ה’רב’, נמסר כי לא היה לו ידע הלכתי כלל מלבד ידיעות כלליות שטחיות לגמרי, וכל הפעולות שעשה בתפקידו כ’רב’ היו חיקוי של הפעולות שעשו חכמים אחרים באותו מקום. ברור שאין לומר על ‘רב’ כזה שהוא בקי בטיב קידושין, ואפילו בדברים שהם מעיקר הדין ומעכבים את מעשה הקידושין, יש להניח שה’רב’ לא הקפיד.

כדמות ראיה לדבר נמסר, שה’רב’ היה נוהג לדווח לרשויות שקרובי משפחה הם עדי הנישואין, וכך נהג גם כאשר דווח על נישואיה של האם לבעלה הראשון. על אף שעדי הנישואין שדווחו לרשויות אינם בהכרח אלו ששימשו עדי קידושין בפועל, מכל מקום נראה שגם מענין זה אפשר ללמוד על ידיעותיו והבנתו של ה’רב’ בהלכה.

עוד נמסר, שבאותה תקופה רוב גדול של היהודים באיראן לא הקפידו על שמירת שבת, לא בצנעא ולא בפרהסיא, ובעוה”ר רבים היו עושים מלאכות בשבת, שכל ישראל יודעים שהן אסורות, כהדלקת אש, נסיעה ברכב, כתיבה ועוד. למרבה הצער גם בקהילות שבהם כיהנו רבנים אורטודוכסים, היו כמה מבני הקהילה נוסעים אחרי התפילה בשבת למקומות העבודה ועושים שם מלאכות דאורייתא. מצבם הרוחני של היהודים באיראן אינו אומר בהכרח שעדי הקידושין של האם ובעלה הראשון היו פסולים. ואולם, לאור מה שהתברר בפני כת”ר, שה’רב’ מסדר הקידושין היה בור מוחלט וקל דעת, יש בסיס להניח שהלה לא טרח לבחור עדים כשרים לפי ההלכה. ובודאי שלא טרח לבחור עדים שמקפידים על שמירת השבת, כשהוא עצמו לא הקפיד על כך.

הדברים מקבלים משנה תוקף לאור מה שנמסר, שהחופה של האם ובעלה הראשון נערכה במשרדו של ה’רב’, ולאחר כמה ימים נערכה מסיבת נישואין ברוב עם. ומסתבר שלחופה היו מתייצבים בני משפחה מועטים בלבד. לו היה מדובר ברב בר אוריין שבקי בטיב גיטין וקידושין, אז בודאי חזקה עליו שיבחר בעדי קידושין כשרים, שחזקה על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו, אך ה’רב’ דנן אינו חבר, ואין לגביו חזקה זו.

מאחר ולפי מה שנמסר, ה’רב’ מסדר הקידושין אינו בר סמכא, יש לכה”פ ספק אם הקידושין נעשו כדין. בנסיבות מקרה זה, יש יותר מספק בכשרות העדים, מלבד עניינים נוספים שהטעות מצויה בהם, כמו רכישת הטבעת על ידי האשה במקום על ידי הבעל, דרך נתינת הטבעת, לשון הקידושין, ועוד.

…

 

חזקת פנויה

…

 

תרי רובי כשרים

…

אלו הדברים נוספו לפסק דין שניתן בביה”ד חיפה ונכתב ברובו על ידי הדיין הגאון הרב אייל יוסף שליט”א.

 

נאמנות הבת והאם

על כל זאת יש להוסיף טעם שעומד בפני עצמו ודי בו כדי להתיר, שאין כל ראיה או עדות או חזקה שבשעת מות הבעל הראשון, האם היתה הרה. ורק לאחר עשרות שנים האם גילתה ענין זה לבתה, שסיפרה את הדברים במהלך השבעה. בכל כגון דא פשוט שאין האם ובתה נאמנות לאסור את ילדיה הנוספים של האם מבעלה השני.

…

אם כן גם בנידון דידן, דאף שהאם טוענת שהיתה הרה בשעת מות בעלה הראשון, ובעלה השני נשא אותה שלא כדין, אין היא נאמנת לפסול את ילדיה, גם אם נאמר שהרתה אותם מבעלה השני.

 

סוף דבר, ילדי האם שלגביהם נשאלה השאלה, מותרים לבא בקהל ה’.

 

ניתנה ביום כ”ו בניסן תשע”ו (4.5.2016).