מאיר פרימן “קידושין וכתובה בעדים קרובים” שורת הדין 16 (2010) 48
“קידושין וכתובה בעדים קרובים” מאיר פרימן
א. עדי הקידושין שיוחדו היו קרובים זה לזה, יש הסוברים שמדאורייתא חלו הקידושין, שפסול קורבת העדים זה לזה רק מדרבנן. כמו כן יש לדון לפי הרמ”א דבקידש בפני עדים ואחד מהם פסול. צריכה גט, וכאן נחשב שרק עד אחד פסול.
ב. בין הנאספים שראו החופה היו גם עדים כשרים. וא”כ יש להכשיר את הקידושין ע”י שאר העדים. אלא דיש חסרון דנמצא אחד מהם קאו”פ, ולהלכה נפסק דנמצא אחד מהם וכו’ כל העדות בטלה. נחלקו הפוסקים האם עדות כולם בטלה דוקא בהעידו אח”כ בבי”ד או מספיק שראו כאחד. לשיטת החת”ס חופה במעמד רבים נחשבת כעדות “אנן סהדי”, שלא נפסלת בנמצא אחד מהם קאו”פ. כמו כן מסתמא כונת החתן והכלה שרק הכשרים יעידו. משו”ה אין כאן נפסלים ע”י הקרוב. יש סברא שכל שלא ידעו הכשרים מהפסול לא נפסלים. כמו כן יש הסוברים שבגיטין וקידושין לא אמרינן נמצא קאו”פ. וכן יש הסוברים שבעדים הקרובים זה לזה לא אמרינן נמצא קאו”פ. ששיטת הנתיבות שכל שהיו שלשה כשרים נחשבים כדיינים שאין בהם חסרון דנמצא קאו”פ. יש סוברים, דפסול מחמת אישת הוי רק דרבנן. בנידון דידן הקורבה היתה מחמת אישות.
ג. כאן שהפסולים יוחדו להיות עדים, יש סברא דלכו”ע לא מהני נוכחות עדים כשרים אחרים בשעת הקידושין. סברא זו הובאה בשו”ת מהר”י וויל, אלא דהריב”ש והרמ”א פסקו שגם בכגון דא, מהני עדות האחרים. וגם לפי המהר”י ווייל יש שהסביר דמיירי שהחתן ידע בפסולם. וכן יש שהסבירו שדבריו הם רק חשש דרבנן להחמיר.
ד. יש לדון שכיון שהחתן היה מודע לאחר החופה שיש שאלה על הקידושין, ממילא התכוין לקנות גם בביאה.
ה. לדעת הגרצ”פ פרנק זצ”ל מועיל קנין נשואין, גם לדין קידושין. דכונת נישואין נחשבת גם כקונה לקידושין.
ו. חיוב עיקר הכתובה תלוי בתוקף הקידושין. ואם זה רק ספק, אין כאן חיוב כתובה. אבל לגבי תוספת כתובה אפי’ בספק קידושין או במקח טעות יש לה תוספת. הוכחה לכך מאילונית שלדעת הרבה פוסקים הוי ספק קידושין. ויש שסוברים שזה מקח טעות אעפ”כ יש לה תוספת. וברש”י הסביר דמתנה בעלמא יהיב לה. בחיבת ביאה. והר”ן הסביר שכיון שהתחייב מדעתו ולא חשש שמא תמצא אילונית, רצה ליזוק בנכסיו. ובאור – שמח הסביר דהתוספת היא על דעת שיחיו ביחד בדרך אישות. לפי”ז בנידון דידן אע”פ שהעדים היו פסולים. כיון שחיו יחדיו, חל חיוב התוספת.
ז. יש לדון מה יצר את ההתחייבות של התוספת. דאם באנו מדין שטר, הרי שהשטר פסול, שהעדים הם פסולים. ואם מכח קנין סודר יש לדון דהתחיבות הקנין היתה על דעת השטר, וכשהשטר נפסל, לא מועיל הקנין. וכן דעת הרדב”ז והתרומת הדשן. כאשר יש גם חתימת הבעל שמתחייב בכל הנ”ל, וחותם אחרי העדים. דלמא מהני מדין כתב ידו או מחלוקת הפוסקים האם חתימת הבעל נדונת כהתחיבות בפני עצמה. כשהשטר פסול גם חתימת ידו לא מועילה. י”ל שהפוסלים מיירי כשהמתחייב חתם קודם לעדים. אבל כשחותם אחר העדים לכו”ע מהני. יכול להיות שהפוסלים מיירי בחתימות מחמת חוקי המלכות. אבל בכתובה החתימה היא כדי לתת תוקף לכתובה, שיהיה לכל הפחות כתב ידו. בכה”ג מהני אפילו בנמצאו עדים פסולים.
ח. לכאורה יש להכשיר הכתובה שחתימת הבעל נחשבת כהודאה על כשרות השטר, וקבל עליו פסולים לעדות. כמו כן לפי התשב”ץ כתובה שנפסלה מחמת עדים פסולים. תועיל עדות הכשרים לכתוב כתובה חדשה. וא”כ בנדון דידן שיש הודאה של הבעל, אפשר לחייבו בתוספת. וכמו כן כאן יש שטר כתובה נוסף שהוא חתום בכשרים.
ט. יש לדון לחייב הבעל בכתובה ובתוספת מדין פיצויים על השנים שחיו יחד.