יוחסין (רבני ערעור) תשכ”ח/26 לנגר נ’ הנהלת בתי דין רבניים (14/07/1968)
בית הדין הרבני הגדול בירושלים
ערעור תשכ”ח/26
בפני כב’ הדיינים:
הרב יוסף-שלום אלישיב
הרב סלמאן-חוגי עבודי
הרב שאול ישראלי
המערערים:
1. חנוך לנגר
2. מרים לנגר
ב”כ עו”ד מודעי
נגד
הנהלת בתי דין רבניים
פסק דין
יוסף-שלו’ אלישיב:
בכ”ח חשון תשט”ז הוציא בית הדין האזורי בתל-אביב, תיק מס’ 2388/טו, החלטה דלהלן:
“להודיע למחלקת הנשואין שהילדים חנוך ומרים בניה של המבקשת … ופסולים לבוא לקהל, הואיל ובזמן שנולדו היתה עוד נשואה לאברהם בן אברהם בורקובסקי הגר, ולפי דברי בורקובסקי הנ”ל הילדים חנוך ומרים אינם שלו, וגם המבקשת מודה בזה”.
פסק דין נוסף ביתן בנדון בדיון החוזר שהתקיים בפני בית הדין האזורי בפתח תקוה ביום ה’ חשון תשכ”ח: תיק מס’ 2193/כו, בו נאמר:
“אחרי שמיעת הטענות והעדויות והעיון בדבר אין ביה”ד מוצא שאפשר לשנות את ההחלטה שניתנה ע”י ביה”ד הרבני בת”א ביום כ”ח חשון תשט”ז שלפיו המבקשים חנוך ומרים לנגר אסורים לבוא בקהל”.
אחרי מעשה בית דין כנ”ל הובא הדבר להכרעתנו בצורת הגשת ערעור – על פסיד הנ”ל – ע”י המבקשים. בערעור הם מבקשים לבטל את פסקי הדין שיצאו בנדון, ולהתיר להם לבוא בקהל.
והנה גופא דעובדא – לפי החומר שבפנינו.
בכ”ח מנ”א ה’תש”א הוגשה לביה”יד בת”א בקשה משותפת לסדור גט ע”י אברהם וחוה בורקובסקי. בשאלון לסדור הגט כתוב: “השם הפרטי של הבעל: אברהם הגר. מקום הנשואין: פולניה. הזמן: ל’ כסלו ה’תרפ”ו. להם שני ילדים: יצחק בן 25 נשוי, יהודה בן 16 גר אצל האב. שניהם נמצאים בארץ 18 שנה. סיבת הגרושין: האשה יושבת כבר עם איש אחר.”
צורף לבקשה הנ”ל אישור בחתימת שני עדים “המעידים שהם מכירים את הזוג הנ”ל באופן אישי בשמם ובתור איש ואשה”.
בכ”ג אלול ה’תשי”א הופיע הזוג הנ”ל בביה”ד.
“האשה: אני כבר חיה עם אחר, כשבע שנים יחד אני גרה אתו יחד בחדר אחד כל הזמן. שמו אוטו לנגר, ברחוב ר”ת בת”א. הבעל: אני גר, התגיירתי בוורשא לפני החתונה ואחרי זה התחתנתי איתה. אני יודע שהיא חיה כבר עם אחר. התגיירתי בבית-דין כדת והתחתנתי אצל רב.
החלטה.
לסדר גט לצדדים מיד ללא דיחוי והאשה חוה … אסורה אחרי הגט להתחתן עם אוטו לנגר וכן תהי’ אסורה לחזור ולהתחתן אחרי הגט עם בעלה אברהם בורקובסקי.”
סודר גט ביניהם בכ”ג אלול ה’תשי”א, ובגט כתוב “אנא אברהם הגר”.
אברהם בורקובסקי הנ”ל התחתן שנית – בלשכת הרבנות בת”א – עם אשה יהודיה (רוזה שכנר) בי”א כסלו תשי”ב.
בי”ב אדר תשט”ו הוגשה בקשה לביה”ד בתל-אביב ע”י חוה הנ”ל לתת לה היתר נשואין, היות ובעלה הקודם, אברהם בורקובסקי, היה גר, ולא רצה לגרש אותה, והואיל והיה גר וחזר לסורו, אמרו לה שאיננה צריכה ממנו גט, ובשנת 1943 (בעודנה נשואה לאברהם הנ”ל) התחתנה אצל הרב בגבעתיים עם אוטו לנגר, והעלימה מהרב בגבעתיים שהיא אשת איש. יש לה שני ילדים מלנגר: חנוך נולד ב- 1945 ומרים ב- 1947. אוטו לנגר מת ועל כן היא מבקשת היתר נשואין.
בית הדין הזמין את אברהם בורקובסקי והוא אישר את דבריה: “הילדים הללו – חנוך ומרים – הם לא שלי. הם נולדו לפני הגט. באותן השנים שהמבקשת הרתה משני הילדים וילדה אותם לא הייתי אתה”.
בהתאם להאמור הוציא ביה”ד ההחלטה האמורה לעיל שהם פסולים לבוא בקהל.
ב-תשכ”ו הוחזר הענין לביה”ד בפתח תקוה לדיון חוזר, בטענה שההחלטה אשר הוחלט ב-כ”ח חשון תשט”ז, לפסול אותם לבוא בקהל, ניתנה מבלי שהובאו בפני ביה”ד העובדות והראיות שהיה בהן בכדי ללבן את הנדון.
ביה”ד שמע את אם המבקשים, ואת גירסתה על גיור של בעלה הקודם. לדבריה אחרי שהם חיו יחד כבעל ואשה, – הציע בעלה לשעבר – שהוא מוכן להתגייר, אבא שלה שהי’ יהודי דתי מאד נסע אתו לוורשה לגיירו, נכנס לביה”ח ועשו לו ברית מילה. לא ידוע לה אם הלך למקוה. אח”כ נסעו בחזרה לליקובה. אביה הזמין כמה אנשים, כשנים ושלשה אנשים ומנין לא היה, וקידש אותה בפניהם. לא עשו אח”כ שבע ברכות (יש לציין שבזמן שהופיעו בביה”ד בת”א לסידור גט ובעלה אמר בנוכחותה שהם התחתנו אצל רב, לא הגיבה האשה ע”ז כלל. גרו אח”כ אצל הוריה, לא היה מעיז להדליק בשבת, אך לדבריה הי’ צוחק מכל המצוות, בעלה הי’ נוכח בברית מילה כשנולד להם הבן, כשאביה נסע לארץ התחיל לאכול חזיר ולהדליק בשבת. כשבאו לארץ גרו בבית אביה.”
בעלה הנ”ל אחרי שגירש אותה התחתן ברבנות עם אשה אחרת. האשה ההיא סיפרה לה שהוא הולך לכנסיה של נוצרים.
ביה”ד הזמין גם את אברהם בורקובסקי. לדבריו התחתן עם חוה הנ”ל אצל הרב מלוקובה והוא סידר להם חו”ק.
“התגיירתי בוורשה בערך לפני 3 שנה. הייתי ברבנות ורשה לפני הגירות והם דיברו אתי בקשר לגיור. הלכתי למקוה והיו נוכחים רבנים. המוהל פרנס מל אותי בבית, הי’ שם רופא כירורג כדי להרדים אותי בשעת המילה”.
אח”כ אמר שאיננו זוכר אם הי’ עוד אנשים בשעת המילה.
“ש. קבלת עליך את היהדות בכנות?
ת. בטח, שמרתי דיני יהדות, שמרתי את השבת. אם לא הייתי מתנהג כיהודי לא הייתי בא ארצה. כל יום הלכתי להתפלל לביהכ”נ והייתי מניח תפילין נשארתי בפולין כ- 10-9 שנים. כאן בארץ אני ג”כ שומר שבת ואני הולך להתפלל בשבת בביהכ'”נ. בפולין גרנו יחד עם הורי אשתי.
כשנה לפני שהתגיירתי התחתננו אצל הכנסיה. אינני זוכר מתי הי’ המילה אם לפני המקוה או אח”כ. הייתי פעמיים במקוה. למדתי להתפלל בסידור, ידעתי לקרות עברית ולמדתי גם לעשות קידוש. יש לי שתי מערכות כלים בשריים וחלביים. אני קונה בשר באטליז כשר.
ש. מתי מתפללים?
ת. בשחרית מנחה מעריב.
ש. מתי ואיך מניחים תפילין?
ת. בבוקר ובימות החול. על יד שמאל.
ש. כמה פעמים אתה כורך את הרצועות על היד?
אין תשובה.
ש. איך מניחים תפילין?
ת. קודם של ראש ואח”כ על היד.
ש. אתה יודע את ההמשך לשמע ישראל?
ת. ד’ אלוק’ מלך העולם.”
נתקבלו בביה”ד עדים.
העד יעקב-אהרן קופרברג מעיד:
“אני מכיר את בולק, קראו לו גם אברהם בורקובסקי, בערך שש שנים. הוא סנדלר בת”א ברח’ התבור. שמעתי שפעם הי’ נוצרי והתגייר. אני יודע שהוא לא עובד בשבת וביום ראשון הוא כן עובד. לא ראיתי אותו אף פעם ללכת להתפלל. הוא הולך בכסוי ראש. הייתי אצלו בפסח וראיתי מצה, לחם לא ראיתי אז אצלו”.
הופיע יוסף מרינגר:
“גרתי בחדר אצלו בין השנים 58-59.
ש. איזה מטבח מתנהל אצלו?
ת. איני יודע. הוא מעשן בשבת, אוכלים בביתו חזיר הוא מקובל כקתולי, אשתי היא קתולית ואני מלוה אותה עד הכנסיה וראיתי אותו נכנס שם”.
בורקובסקי:
“זה הכל שקר, שיישבע על כך. הוא רב אתי ולכך הוא שונא שלי”.
העיד ארי’ שטיינברג:
“אני מכיר את בולק כ- 16-15 שנה לא בתור יהודי, אני יודע שהוא גוי, כך הוא בעצמו אמר לי שהוא לא יהודי.
ש. מה ראית עליו שהוא גוי?
ת. בביתו מתנהל בית טרף, הוא הי’ מכבד אותי בחזיר.
ש. ואתה היית אוכל אצלו את החזיר?
ת. כן. אשתו סיפרה לי שבעלה נכנס לכנסיה הרוסית. פעם נכנסתי אליו ביוהכ”פ לפני חמש שנים ואכלנו ביחד עם בנו טריפות. פעם ראיתי אותו בבית הקברות הנוצרי והוא הצטלב שם”.
אברהם בורקובסקי: הכל שקר. איני אוכל חזיר. לא הצגתי עצמי לפניו כגוי, רק כיהודי. לא הלכתי בארץ אף פעם לכנסיה. אני הולך כל שבת לביהכנ”ס.
הופיע מר גינזבורג, אחי אם המבקשים. הוא מוסר:
“שמעתי אני שאבי נסע עם בעל אחותי לוורשה לגייר אותו. אבי לא היה מרשה להכניס לביתו אדם שאיננו יהודי. כל זמן שאבינו הי חי, מר בורקובסקי התנהג די בסדר. היו תקופות שהוא אפילו הלך להתפלל, ביוהכ”פ הי’ הולך עם אבי לביהכ”נ. אבי נפטר בשנת 1942. לא שמעתי שהוא גוי, שמעתי דבר זה רק בזמן האחרון מאחותי”.
ביה”ד שמע גם את בנו של בורקובסקי. לדבריו הוא למד בבית ספר דתי בתל-אביב, בביה”ס תחכמוני משנת 41-34. שמר על השבת. אביו בא להתעניין עליו בביה”ס. בסביבה הי’ גם ביה”ס אחר, ביה”ס אליאנס. אבי אמו, יוסף גינזבורג, היה אדם דתי מאד. גרו אצלו בבית, אביו הי’ הולך לביהכ”נ, לא שמעתי ספיקות שיחזיקו אותו ללא יהודי”.
אם-המבקשים מאשרת כי בעלה אברהם בורקיבסקי השתתף בחגיגת בר-מצוה של בנם הבכור.
…
לאור הדברים האמורים לעיל, לדעתי יש להחליט על החזרת הדיון לכב’ ביה”ד האזורי ע”מ להשלים את הבירורים וההוכחות בדבר מעמדו האישי של א’ בורקובסקי, ולפסוק בהתאם לבירורים.
כאמור גם פרט זה אם א’ בורקובסקי הוחזק לגוי בזמן בואו לארץ לא נתברר בביה”ד.
סלמאן חוגי עבודי
אני מצטרף לדעת הרב אלישיב שליט”א להחזיר את הדיון לביה”ד האזורי, כנ”ל.
שאול ישראלי
אני מסכים למסקנא של כב’ הדר”ג שליט”א להחזרת הדיון לכב’ ביה’ד האזורי ע”מ להשלים הבירורים וההוכחות וכו’. ברם בכמה מנקודות ההלכתיות שכב’ הדר”ג נוגע בהם, נלע”ד אחרת, וכדלהלן
…
א. בנאמנות האדם לומר נתגיירתי
…
ב. בדינא דהוחזק לענין גירות
…
מסקנת הדברים:
1) דין הוחזק בגר, הוא רק אם אמר לפני כן שנתגייר בבי”ד של פלוני, שהיה לו תו”נ, אבל בשמעיקרא לא היה נאמן – אין ערך למה שהחזיק עצמו בשמירת המצוות.
2) שמירת מצוות זו שמחזיקה אותו, הוא בתנאי שלא ראינו שמזלזל באיזה מהמצוות, ודעת הרמב”ם היא אולי, שצריך שיראו שמחזיק במצוות גם בדברים שבצנעא.
3) [יתכן לדעת הרמב”ם, שאם רואים שנוהג במצוות כולן, והיינו גם בדברים שבצנעא, הרי זו הוכחה שנתגייר כדין, ובזה גם אם אמר שנתגייר בפני בי”ד בלתי ידוע, ג”כ רואים אותו כישראל, חוץ ממה שלכתחילה אין משיאין לו אשה עד שיטבול. אולם לכל הדעות בכדי שישמש הוכחה שנתגייר, ה”ז רק אם שומר כל המצוות. אבל אם לא ראינו אלא באיזה מן המצוות, ומכש”כ אם ראינוהו שאינו שומר אלא אי אלו מן המצוות: ובאידך מזלזל בהן ודאי שאין כאן הוכחה שנתגייר, וכיון שהיה מוחזק בעכו”ם. הרי הוא בחזקתו לכל דבר].
ג. נידון שלנו לאור כל מה שנתברר לעיל
(הדברים הבאים הם לכשיתברר שעובדת היותו של מר בורקובסקי נכרי מלידה הוא דבר ברור ואינו ניתן להכחשה. באופן שאין כאן לדון מצד הפה שאסר וכו’, רק בדין קביעת גירות במי שהוחזק עכו”ם).
דברי מר א’ בורקובסקי בפני ביה”ד שנתגייר נאמרו לראשונה בעת שבא להתגרש מהאשה. בתאריך י”ג אלול תשי”א, אז לא נחקר אם הגירות היתה כהלכה ואם היתה מילה וטבילה בפני ביה”ד. בדבריו, בתאריך ל’ חשון תשכ”ז, סיפר כי הופיע גם ברבנות בקשר לגירות: לשאלה ראשונה ענה שבשעת המילה נוכח רק הרופא והמרדים, ואילו אח”כ חזר בו ואמר שהיו עוד אנשים. ביחס לטבילה אמר שטבל פעמיים ואינו זוכר אם קדמה הטבילה למילה או להיפך. כן אמר שנהג ביהדות בפולין וגם בהיותו בארץ ואף עכשיו מבקר הוא בביהכ”נ.
האשה בדבריה בתאריך הנ”ל אישרה את עובדת היותו של מר בורקובסקי גר. אולם בנוגע לצורת התגיירותו אמרה שלא יודעת אלא שמל עצמו. ואילו ביחס לטבילה אינה יודעת. אשר להתנהגותו ביהדות לאחר הגירות, לדבריה לא הניח תפילין אלא פעם אחת בלבד, כן אמרה שהמיר את בנו לבת הנוצרית ונהג בעצמו כנכרי ולעג למנהגי יהדות. כן הביאה עדים שבארץ נהג כנוצרי. (אכן ביחס לכשרות העדים יש לפקפק, בפי שיש להוכח מהפרוטוקול).
והנה מצד דברי מר בורקובסקי הראשונים ואחרונים נראה שאין בהם ממש. מלבד הסתירות שבדבריו, שטוען שמבקר בקביעות בבית הכנסת, בעוד שלא יודע לומר פסוק שמע ישראל, וכן שמניח תפילין ואינו יודע דרך הנחתם, ועוד. הרי גם אילולא זה אין להם גדר נאמנות: דמצד מילתא לעבל”ג צריך שיציין את ביה”ד שבפניו נתגייר. ואילו בדבריו – גם האחרונים – לאחר חקירת ביה”ד לא אמר אלא שהיו בפני ב”ד בוורשה, אבל לא ציין שם ביה”ד. וגם אילו היה מציין זאת, הרי הדברים נאמרו בזמן שהעיר וורשה חרבה על כל בתי הדין שבה ועל רבניה. אם כן אין כאן מילתא דעבל”ג. וזה נוסף למה שאין מתקבל על הדעת שבי”ד יורו לכתחילה לעשות המילה שלא בפני ג’, כנדרש עפ”י ההלכה (רס”ח ס”ג). כן לא היתה הטבילה בפני בי”ד, שא”כ ודאי היה זוכר זאת ביתר דיוק. ואף בדבריו לא נאמר בנוגע לטבילה שהיתה בפני שלושה, כמו כן נראה תמוה מה שאומר שטבל פעמיים. טבילה כפולה זו מה טיבה? ומה שטוען שאח”כ קידש האשה בפני הרב המקומי, האשה הכחישה זאת, ואין זה ניתן לבירור מבחינת מילתא דעל”ג.
כן אין בדברי האשה לבסס יותר את ענין גירותו, שהרי אין לאשה תו”נ לענין לפסול הבנים, ואילו מגדר עדות אין כאן, בפרט שלפי דבריה לא יודעת אם טבל, א”כ אין כאן הודאה בגירותו, ויכולה לחזור בה אפילו ביחס לעצמה ממה שנרשם בשעת הגירושין שבעלה הוא, וגר הוא, שיש כאן אמתלא מספקת שטעתתה וחשבה שזו גרות היא.
…
כל הנ”ל יש לברר עפ”י קב”ע מה שניתן לברר על יהדותו של מר בורקובסקי ולדון לפל ההלכותיים שנתברו לעיל בע”ה.
והנלע”ד כתבתי
מחליטים, איפוא, להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי על-מנת להשלים את הבירורים חות בדבר מעמדו האישי של אברהם בורקובסקי, ולפסוק בהתאם לבירורים, הנ”ל.
יום כ”א תמוז תשכ”ח