“”ותנהג את בנותיי כשבויות חרב”?! * על פסיקת בתי הדין הרבניים בטענת ‘מאיס עלי’ באמתלה מבוררת” ** יהודה-יאיר בן-מנחם ***
דינה וגורל טענתה של אישה העומדת על שהיא מואסת בבעלה ואינה יכולה להמשיך לדור עמו, אך אינה יכולה להצביע על אחת מן העילות המובהקות שבהן קובעת ההלכה שיש לחייב או לכוף את הבעל לתת גט, מצויים במחלוקת קוטבית ורבת דורות בין הפוסקים היושבים על מדין. יש הסוברים כי מאיסותה של האישה בבעלה די בה כדי להקים לה עילה לתביעת הגירושין ולכפייה עליהם, עילה המקבלת תוקף מעצם המאיסות גם אם אין כל תוקף לסיבת המאיסות כשלעצמה, ויש השוללים גישה זו מכול וכול וקובעים כי בכפייה על גט במקרה שכזה עלולות להתעורר שאלות קשות על היתרה של האישה להינשא לאחר ועל כשרות ילדיה מאותו אדם אחר שלו היא תינשא. במאמר שלפנינו ביקשנו להתחקות על שורשי המחלוקת ולסקור את גישתם או גישותיהם של דייני בתי הדין הרבניים בסוגיה רגישה וסבוכה זאת.
א. מבוא
ב. החשש מגט מעושה
ג. עשות משפט ואהבת צדק
ד. שורש העילות לכפיית הבעל לגרש
ה. מקום שבו מתקיימים מבחנים המוכיחים כי האישה אכן מואסת בבעלה
ו. תקנת הסבוראים לכוף את הבעל לגרשה כדי למנוע איסורים ויישומה בדורנו
ז. פסיקת בתי הדין הרבניים בטענת ‘מאיס עלי’ – הנוהג בפועל
ח. דוגמאות לטענות ‘מאיס עלי’ שבהן פסקו בתי הדין כי יש לכוף את הבעל לגרש
1. בעל שהכה את אשתו מכות נמרצות, ולאחר מכן אף ניסה לרצחה נפש ונשפט על כך לכמה שנות מאסר
2. בעל שנהג באשתו באלימות בתשמיש המיטה, ובני הזוג חיים בפירוד יותר משנתיים
3. בעל הסובל מהפרעה נפשית שאינה מאפשרת לנהל במחיצתו חיים סבירים ולעתים אף יכולה לסכן את קרוביו
4. בעל שהורשע באונס קטינות ואף נשפט על כך לכמה שנים בכלא
ט. דוגמאות לטענות ‘מאיס עלי’ שבהן צעדו בתי הדין במתווה שעל פיו תחילה יש לחייב את הבעל בגט, ורק אם לא ייאות, ידונו בהחמרת החיוב לגט והבאתו לידי כפייה
1. בעל שנקט אלימות מילולית קשה נגד אשתו
2. בעל שהסתבך בחובות וברח מהבית
י. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות
יא. סוף דבר – דינו לבוקר משפט!