יגאל לרר “כפית בעל שאינו זן ומפרנס, לגרש – בגדר חיוב מזונות הבעל לאשתו” שורת הדין 14 (2008) 157
“כפית בעל שאינו זן ומפרנס, לגרש – בגדר חיוב מזונות הבעל לאשתו” יגאל לרר
א. נחלקו הראשונים האם חיוב הבעל למזונות אשתו, כולל גם חיוב להשכיר עצמו לאחרים. מצינו שיטה, שאפי’ אם מחויב להשכיר עצמו, אעפ”כ אין בי”ד כופהו על זה.
ב – 1. נחלקו רב ושמואל בבעל שמסרב לזון אשתו, האם כופין אותו לגרש, או שכופין אותו לזון. והראשונים נחלקו האם פוסקים כרב שכופין לגרש. או שכופין לזון. ובשיטת הרא”ש יל”ע האם פסק כרב או כשמואל.
ב – 2. לשיטות שפוסקים כשמואל, אפ”ה אם א”א לכופו לזון, גם שמואל מודה שכופין אותו לגרש. וברמב”ם פסק שאפי’ אם הוא עני שאין ביכולתו לפרנס, כופין אותו לגרש. והרמ”ך בהגהותיו השיג על זה.
ב – 3. האם הדין יוציא הוא אפי’ בכפיה, והאם צריך להתרות בבעל קודם שכופין אותו.
ג. בשו”ע אהע”ז סי’ קנ”ד פסק המחבר כשמואל, שכופין לזון. ואם בי”ד לא יכולים לכופו לזון, כופין להוציא. ובב”ש כתב דאפי’ אם כופין לזון, מ”מ אם האשה לא רוצה לדור עמו לא נחשבת מורדת, דיכולה לומר קים לי כרב, ובבית מאיר חולק על דין זה. ובחזו”א הוכיח כב”ש.
ד – 1. בשו”ע אהע”ז סי’ ע’ פסק שבעני שלא יכול לפרנס את אשתו כופין לגרש. וברמ”א הביא די”א שאין כופין. ובאחרונים הביאו דבמקרה שיכול למצוא עבודה להתפרנס, ולא עושה כן, גם הרמ”א מודה שכופין. ובהבדל שבין חוב רגיל לחוב של מזונות.
ד – 2. במקרה שרואים שהבעל עושה תחבולות להתחמק מתשלום מזונתיו, זה נחשב שהבי”ד לא יכול לכוף לזון, ובכה”ג כופין לגרש.
ה. לכאורה א”א לכוף את הבעל ישירות על הגט, אבל אפשר לכופו על חיוב המזונות. והנדון הוא האם אפשר לחייבו הואיל ואין לו ממון, והבטוח לאומי ישלם לאשה, והוא יגבה מהבעל. אם זה יהיה לחץ עליו לתת גט, אכן זה נחשב גט מעושה. והסבר הדברים.
ו – 1. במעוכבת גט מחמת הבעל שפוסקין לה מזונות, יל”ע האם זה חיוב חדש או שזה חיוב מזונות הרגיל, ונפק”מ למעשה ידיה.
ו – 2. בדעת הראב”ד שס”ל דבעל שלא נתן כתובה מחויב במזונות לפי הירושלמי, וגם מעשה ידיה של הבעל. האם זה הוכחה שגם כל מעוכבת גט, שיש לה מזונות, כמו כן מעשה ידיה של הבעל. ובסברא יש לחלק בין ב’ הדינים.