תקציר “חיוב בעל נכפה בגט, וביטול עיקול שהוטל לבקשתו” (1994)

יעקב אליעזרוב “חיוב בעל נכפה בגט, וביטול עיקול שהוטל לבקשתו” שורת הדין 2 (1994) 191

 

“חיוב בעל נכפה בגט, וביטול עיקול שהוטל לבקשתו” יעקב אליעזרוב

 

א. כאשר ברור שתביעת הבעל לשלום בית אינה אלא אחיזת עינים יש לדחותה, ולבטל את העיקול שהוטל על הדירה המשותפת, מכיון שהעיקול הוא צו עזר להבטחת התביעה וכיון שהתביעה בטלה בטל גם העיקול.

ב. מחלת אפילפסיה היא מחלת “נכפה” ואף שלמעשה אין לכוף על גט לחשוש לדעת כמה פוסקים, אבל עכ”פ, יש לחייב במתן גט.

ג. נכפה שמסרב ליתן גט מוציאין ממנו כתובתה ונדונייתה ומזונותיה. ואינו דומה לטענת מאיס עלי באמתלא מבוררת שמפסדת כתובתה דכאן הוי מום גדול שאינה יכולה להיות עמו.

ד. אין לומר בכה”ג סברה וקבלה לאחר שנודע לה על מחלתו. דאפשר שלא ידעה בבירור, או בתחילה נסתה לסבול, ומחלה לשעתה, אבל לא מחלה עולמית.

ה. במאיס עלי בטענה מבוררת דנים דינא דמתיבתא ועל הבעל להחזיר מה שהכניסה לו ואין מוציאים ממנו עד זמן הגט אלא אם כן תפסה.

ו. במקרקעי לעולם הוי כמו תפסה.

ז. אף במטלטלין אין לבי”ד למנוע ממנה תפיסה ולכן יש לבטל את העיקול

ח. בקרקעות צאן ברזל נחלקו הפוסקים מי נחשב תפוס בהם.

ט. בנכסי מלוג יש שכתבו שמזמן שהפסיד הבעל פירות מוציאין ממנו אפילו אינו רוצה לגרשה.

י. לפי האמור לעיל יש לבטל את העיקול על הדירה המשותפת שהיא נכסי מלוג. והאשה רשאית לקבל חלקה בדירה ע”פ דין.

יא. גם בטוענת טענה שאינה מבוררת, קיי”ל לענין נ”מ דלא בעי תפיסה ולכן צריך לבטל את העיקול.

יב. לכאורה יוכל הבעל לומר שקר בפיה. וכל עוד שלא הכריזו עליה יש לו עדין פירות והכל ברשותו.

יג. כאשר הטענה שלה ברורה אלא שלא ברור לב”ד שבגלל זה היא מואסת בו. בזה נראה דעכ”פ בקרקע של נ”מ היא מוחזקת ולא נוכל למנוע אותה ממנה ולכן יש לבטל את העיקול.

יד. בטענה שאינה מבוררת אין לב”ד לפסוק פירוק השותפות משום שלטענת הבעל יש לה דין בעינא ומצערנא וכל עוד לא הוכרזה מורדת יש לו פירות ואין לנו להפקיע זכותו, אולם מאידך גיסא אם תפסה מהני תפיסתה. ולכן אין להטיל עיקול למונעה מלתפוס.

טו. יש פוסקים רבים שכתבו שהאשה זוכה בנצ”ב ובנ”מ אף קודם הגט ומוציאים אותם מהבעל לדינא דמתיבתא.

טז. אף הפוסקים הסוברים שלא זכתה קודם הגט היינו דוקא במה שדינא דמתיבתא עדיף על דינא דש”ס. אבל מה שמגיע לה מדינא דש”ס דהיינו נצ”ב הקיימים וכן נכסי מלוג לכו”ע לאחר י”ב חודש, בזה מוציאין מן הבעל ונותנים לאשה אף קודם הגט.

יז. בנידון דידן דהוי טענה מבוררת אילו תבעה האשה לפרק את השותפות היינו נענים לה וכ”ש שתובעת רק לבטל את העיקול.

יח. אם הבעל שלם חלק גדול יותר בדירה ורשם חצי על שמה. הו”ל כנותן מתנה לאשתו, ולכאורה מתנה זו חוזרת כיון שמורדת בו ואפילו בטענה מבוררת דאדעתא דהכי לא יהיב לה. ולפ”ז יש להשאיר את העיקול.

יט. יש שכתבו שדוקא היכא שכופין להוציא שמין מה שעליה. אבל היכא שאין כופין אותו והוא הגורם לגט אין שמין מה שעליה.

כ. במורדת אף שהוא הגורם שמין מה שעליה.

כא. נתן לה מתנת קרקע וכעת כופין אותו להוציא מחזרת את המתנה ויש מי שכתב שאינה מחזרת לו את המתנה.

כב. יש שכתבו שמורדת המחזרת לו מתנותיו היינו דוקא בכתבו עליה אגרת מרד אבל אם נתגרשה מחמת קטטות ומריבות גרידא אינה מפסדת מתנותיה.

כג. בנידון דידן כיון שפגע בה פגיעות חמורות ואינה יכולה לדור עמו נראה דאינה מפסדת כתובתה ואין לה דין מורדת ולכן אינה חייבת להחזיר המתנות, ובפרט שלא ברור שהבעל נתן עבור הדירה יותר ממנה ועוד שיתכן שמגיע לה כתובה כנגד חלקו היתר בדירה. ולכן יש לבטל את העיקול.

כד. בדין זה של “אדעתא דלמישקל ולמיפק לא יהיב לה” יש סתירה שבאעה”ז סימן צ”ט משמע שאפילו סרחה עליו אינה מפסדת “דאטו מאן דיהיב מתנה לרחמיה ערבא בעי למישקל מינה דרחים ליה לעולם” ואילו בסימן ע”ז משמע שמורדת כן מפסדת מתנותיה. ויש לדחוק שמורדת גרעא טפי כל עוד שמורדת עליו.

כה. אשה שיש לה קטטה עם בעלה פשיטא שאינה יכולה לתפוס מנכסי מלוג ומנכסי צ”ב קודם הגט, כל עוד לא פסקנו עליה דין מורדת.

כו. אולם בנידון דידן כיון שהיא מורדת בפועל חל עליה דין מורדת לענין שיכולה לתפוס אע”פ שלא הטלנו עליה דין מורדת ממש בכיון שאינה יכולה לדור עמו כיון שמכה אותה ופוגע בה חמורות.

מסקנה:

א. על הבעל לפטור את אשתו בגט פיטורין לאלתר.

ב. מבטלים את העיקול אשר הוטל על הדירה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *