תקציר זיכוי-גט (רבני צפת) 861974/2 פלונית (20/05/2014): בית דין רבני אזורי זיכה גט לאשה שבעלה צמח

זיכוי-גט (רבני צפת) 861974/2 פלונית נ’ פלוני (20/05/2014)

 

בבית הדין הרבני האזורי צפת

861974/2

 

לפני כבוד הדיינים:

הרב אוריאל לביא – אב”ד

הרב חיים בזק

הרב יוסף יגודה

 

התובעת:

פלונית

נגד

הנתבע:

פלוני (חסוי)

 

פסק-דין

בפני בית הדין בקשת האשה למצוא את הדרך להתירה מעגינותה.

לפני קרוב לשבע שנים אירעה תאונת דרכים שבה בעלה נפצע קשה לרבות פגיעת ראש חמורה, ומאז הוא מאושפז בבית החולים ומצבו קשה ביותר. עקב פגיעה זו, הבעל אינו יכול לתפקד לחלוטין, וגם אין דרך לתקשר עמו.

לפני כשנה התקיים ביקור של הדיינים בבית החולים כדי להתרשם בדרך בלתי אמצעית ממצבו, וכן התקיים ביקור נוסף בחודש אדר ב’ השנה. שמענו את חוות הדעת הרפואית המוסמכת ביחס למצבו הרפואי, כשמנהל המחלקה והמנהל הרפואי של בית החולים שוחחו עם הדיינים והעבירו דיווח מפורט על אודות מצבו של הבעל, וכן ניתנה הערכה רפואית ביחס לצפוי בעתיד.

עו”ד רן ארנון, שהתמנה כאפוטרופוס לדין עבור הבעל, התבקש להודיע לבית הדין מהי עמדתו כאפוטרופוס, והאם קיימת התנגדות להיעתר לבקשת האשה למצוא דרך להתירה מעגינותה, ולהתיר את הנישואין בכל דרך שניתן על פי ההלכה. בתגובה, התקבלה הודעתו של עו”ד רן ארנון, שבנסיבות המיוחדות של מקרה זה, אינו מוצא מקום להתנגד.

בפסק הדין שניתן ביום י”ב אדר ב’ תשע”ד (14/03/2014) נכתב שלאחר התייעצות עם גדולי תורה מהמעלה הראשונה, נמצאה הדרך להתירה מעגינותה. להלן נימוקים הלכתיים לפסק הדין.

האשה ילידת תש”ם נישאה לבעלה בחו”ק בשנת תשס”ב. בשנת תשס”ז בעלה נפגע קשה בראשו, מאז מאושפז בבית החולים אינו מתפקד לחלוטין, ואינו יכול לתת גט. לפי חוות הדעת הרפואית המוסמכת אין שינוי חיובי במצבו, ואין צפוי שינוי, ובכך אשתו נותרה עגונה.

כידוע, שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל ומצווה גדולה להתיר עגונה, מן ההכרח שנחזור על כל הצדדים כדי לברר עד מקום שידינו מגעת, האם ניתן להציל את האשה מעיגון. ויהי רצון שלא נכשל בדבר הלכה.

נקדים מדברי הגאון רבי אליעזר יצחק ז”ל, מראשי ישיבת וואלאז’ין, בספר חוט המשולש ח”ג סי’ ד’ בפתיחת בירור הלכה בשאלת עגונה, המתאימים מאוד לענייננו:

“הנה העלובה הזו בוכה ומבכה על בעל נעוריה, ולאשר היא מפה קהלתנו שמה פניה עלינו, לשום לב אולי נוכל להמציא מזור למכתה להתירה מכבלי העיגון. והנה דבר זה מוטל על כל חכמי ישראל וגדוליהם לעיין ולפקח בשריותא דהאי איתתא, כאשר חשו חז”ל מאוד בתקנת בנות ישראל שלא יהיו עגונות. ועניה זו רכה בשנים, ערך בת כ’ שנה, לשוא שמרה, ח”ו, לא תהא כזאת בישראל. והנה יצאתי לעורר בשריותא דהאי איתתא כיד ד’ הטובה עלי, וד’ הטוב יורנו הדרך הישר אשר נלך בה לבל אכשל בדבר הלכה ח”ו. הדריכני בנתיב מצותיך כי בו חפצתי ואל אלקים אמת ינחני בדרך אמת בא”י למדני חוקיך.”

פסק הדין המפורט להלן, הגם שהוא חידוש גדול, אך מבוסס כראוי על אדני ההלכה, ונכון לדינא במקום עיגון גמור. עיקרי הדברים דלהלן ביחס לזיכוי גט לשוטה, קיבלו את הסכמתו ותמיכתו המפורשת של אחד מגדולי הדור, דיין בית הדין הגדול בדימוס, מו”ר הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט”א. לאחר שעיין בתמצית הדברים כפי שעלו על הכתב בתחילה לבסס זיכוי הגט בנסיבות המיוחדות הללו, כתב בלשון זו:

“אחר שקראתי מה שכתב והאריך הגאון ר’ אוריאל לביא ודבריו נכונים מאוד ואני מצטרף לדעתו להתיר במקרה המיוחד שלפנינו. זלמן נחמיה גודלברג.”

ולאחר מכן הוספנו יסודות נוספים לביסוס פסק הדין, וכפי שיבואר להלן.

יובהר: אמנם בחלק מהיסודות של פסק הדין, ההלכה שנויה במחלוקת, אך לאחר שבכל אחת מהסוגיות השנויות במחלוקת קיימת הכרעה כמפורט להלן, במקום עיגון אנו נוקטים כדעה העיקרית לדינא, ושלא לחוש לכל הדעות. עיין בט”ז אה”ע סי’ טז ס”ק טו שבפלוגתת הפוסקים במקום עיגון אפשר לפסוק כדעת המקילים. ובספר ערוך השלחן סי’ יז סעיף קלט כתב:

“נ”ל דזהו דווקא כשנראה להחכם דעת מתירים עיקר לדינא מראיות שיש לו, לכן יכול לילך אחר דעת המקילים… אמנם דבר ברור שאין לחכם להעמיד על דעת עצמו אלא בצירוף חכמים יראי ה’ ואם נראה בעיניהם שהעניין נוטה להיתר יתירו, ואם החכם סומך רק על דעתו, נזוף הוא מן השמים.”

ואכן נהגנו עפ”י הדרכה זו שלא לסמוך על דעתנו בלבד. בטרם ניתן פסק הדין התייעצנו עם תלמידי חכמים מופלגים, ויש מהם שהביעו הסכמה ותמיכה מפורשת במסקנת פסק הדין. וכן יצוין כי בתחילת חודש אלול תשע”ג העברנו טיוטת פסק הדין לעיונו ולחוות דעתו של פוסק הדור מרן הראשל”צ הגאון רבי עובדיה יוסף זצ”ל, אך עקב מצבו הרפואי הקשה באותם ימים לא זכינו לחוות דעתו הגדולה, ולאחר כחודשיים נתבקש לישיבה של מעלה.

על כן כשבית הדין הדן בשאלה זו נכנס לעומקה של סוגיא והעלה לקולא, וגם התייעץ עם תלמידי חכמים מובהקים וכאמור התקבלה הסכמה בכתב של אחד מגדולי הדור, ולאחר משא ומתן והעיון היטב בחוות הדעת השונות שנכתבו בנידון זה, לא נמצאה פירכא לאחד מהיסודות דלהלן, במקום עיגון גמור מצאנו לנכון לפסוק כאמור להלן.

עוד יצוין למש”כ החתם סופר בתשובה אה”ע ח”א סי’ י’ הטעם שהקלו חכמים במקום עיגון, אף שאשה אינה מצווה על פו”ר, וז”ל:

“משום מעלת יוחסין אין להחמיר כ”כ היכי דאיכא למיחש לתקלה אחרת, ולוקח נפשות חכם (משלי יא,ל), וכל קולא דתקנת עגונות, אע”ג דאשה לא מיפקדא אפריה ורביה הוא משום דלא תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה ח”ו, ע”כ יש להקל לכאורה.”

כמובן, טעם זה שייך גם בנידון זה.

יובהר באופן שאינו משתמע לשתי פנים, פסק הדין הנוכחי מתייחס לנידון המיוחד שבפנינו, ואין להקיש ממנו למקרים אחרים ושונים, שאין בהם את היסודות להיתר המפורטים להלן.

 

המקרה

כאמור הבעל נפגע פגיעת ראש קשה, אינו מתפקד לחלוטין, ואף אינו מסוגל לנשום ללא סיוע רפואי וניזון באמצעות הזנה מלאכותית. על יסוד החומר שבפנינו ובעקבות הביקורים בבית החולים ושמיעת חוות הדעת הרפואית, הגענו למסקנה ברורה שאין בה ספק – הבעל במצבו הנוכחי אינו כשיר לחלוטין לכל סוג של תקשורת עם הסובב אותו, ולא ניתן להסדיר גט בדרך המקובלת.

אמנם מבחינה רפואית, הבעל מוגדר כחולה המצוי בהכרה, אך אין כל אפשרות לתקשורת עם הבעל, כגון באמצעות שיחה עמו או העברת הודעה כתובה וכיוצ”ב.

כל השנים הללו הבעל מצוי בעולם פנימי וסגור משלו, דל ורדוד ביותר. גם לאחר בדיקות כאלו או אחרות, אין דרך לחשוף את מידת הבנתו ביחס לכל הסובב אותו, ואין דרך לתקשר עמו ולעמוד על מידת הבנתו במושגים הבסיסיים עבורו. לפי חוות הדעת הרפואית המוסמכת, הבעל אינו מודע ואינו מבין ברמה המינימאלית והבסיסית ביותר, אף את הצרכים בסיסיים שלו.

בשנים האחרונות אין שיפור במצבו, הרופאים סבורים שאין סיכוי לשיפור. אמנם במקרים נדירים ביותר ייתכן “נס רפואי” חריג במיוחד, שאינו מצוי כלל, אך כעת הרופאים סבורים שבמקרה הנוכחי, לאחר קרוב לשבע שנים שהבעל במצבו הנוכחי ולא חל שיפור כלשהוא, אין לכך סיכוי.

עוד יצוין, האשה נישאה בחו”ק ברבנות קרית שמונה, כשהרב שלום לוי, רב העיר, וכן הרב מאיר אוחנה, רב כפר יובל, היו עדי הקידושין, ולא נמצא ליקוי בתוקף הקידושין ובכשרות העדים.

ראוי לציין כי כפי הנראה בעבר הרחוק ובדורות קודמים לא הייתה מוכרת תופעה של אנשים שנפגעו פגיעות ראש קשות ונשארו בחיים שנים רבות במעמד של “צמח”. בהעדר הטיפול הרפואי החדשני, שלא היה קיים בעבר, תוך זמן קצר הללו הלכו לעולמם, ובשל כך לא מצינו בפוסקים שדנו בשאלת הצלת האשה מעיגון כשבעלה במצבו של בעל כזה.

 

מעמדו של הבעל

עקב פגיעת הראש שהבעל סובל ממנה, מצבו הוא כפי המתואר לעיל, ויש לדון את מעמדו כשוטה.

אמנם הפיקח שנשתתק אינו בהכרח כשוטה, אך כאן שהבעל השתתק עקב פגיעת ראש קשה ונזק מוחי קשה, וכל הבדיקות אינן מעלות רמת פקחות מינימאלית, יש מקום לקבוע שהבעל שהשתתק נבדק ונמצא כשוטה. אמנם אין דינו כפתי לכל דבר, מפני שהפתי מעצם טבעו אינו יכול להתרפא כלל, ואילו הבעל דנן, מצוי בבית חולים המשקיע מאמץ רב להביאו לידי רפואה, אף שאין צפוי שהרופאים יצליחו במלאכתם ויחול שיפור במצבו.

 

הקדמה

פסק הדין דלהלן נכתב באריכות רבה, כמתחייב ביחס לחידוש גדול לדינא באיסור אשת איש. אך למען הבנת יסודות פסק הדין, נקדים ונבהיר כי פסק דין זה, מיוסד על תורתם של שני גדולי הפוסקים בדור האחרון, החזו”א (אה”ע סי’ מט וסי’ פו) והגאון רבי צבי פסח פראנק ז”ל (הר צבי אה”ע סי’ קלג). מדברי החזו”א התבררה האפשרות לזיכוי הגט בכתיבה ונתינה עבור בעל שוטה בנסיבות שהגירושין הן זכות גמורה עבורו. ומדברי תשובת הר צבי העלנו את הקביעה שבנידון זה, זכות היא לבעל לזַכות עבורו את הגירושין. מצירוף דבריהם עולה שבמקרה המיוחד שבפנינו אין מניעה לכתוב גט לחתום וליתנו לאשה באמצעות זכיה לבעל. פשיטא שבמקום עיגון אפשר לסמוך על עמודי הוראה אלו שכל בית ישראל נשען עליהם, ודבריהם אינן צריכם חיזוק. אך מצאנו לנכון להאריך ולבסס הלכה זו, על מנת להסיר את הספקות והקושיות שעלו ביחס לדבריהם.

נקדים בבירור שיטת הגאון רבי צבי פסח פראנק ז”ל.

 

מעמדה של האשה

בנידון זה הבעל הפך להיות “צמח”, מצוי באשפוז ארוך וקבוע, ואינו מתפקד לחלוטין, ואין נראה סיכוי להחלמתו. מאחר שבבית החולים מחויבים לטפל בו ולשמר את מצבו הנוכחי לאורך ימים ושנים, צפוי שימשיך לחיות עוד שנים, ובכך זהו עיגון גמור. בנסיבות אלו ובתנאים אלו, יש מקום לדון ביטול הקידושין מעיקרא.

להסיר כל ספק יודגש ויובהר, למרות דברי הפוסקים שיובאו להלן באריכות, אין עולה על הדעת להתיר אשת איש על יסוד זה בלבד, אך מצאנו לנכון לברר סוגיא זו של ביטול קידושין על יסוד אומדנא ולהביא את דברי הפוסקים דלהלן, רק מפני שמבירור הלכה זו עולה שאשה זו הנִצבת בפנינו אינה יותר מספק אשת איש, ובכך התבררה הקביעה שבנסיבות אלו הגירושין הן זכות גמורה עבור הבעל. קביעה זו מיוסדת על טעם זה בצירוף טעמים נוספים שיתבארו בהמשך הדברים, על כן אין מניעה לזיכוי הגט בנסיבות המיוחדות שבפנינו.

נפתח בתשובה של הגאון רבי צבי פסח פראנק ז”ל בספר הר צבי חלק אה”ע סי’ קלג שהשיב אודות אשה עגונה שבעלה חולה נפש במצב קשה המחייב אשפוז קבוע בבית חולים לחולי נפש. כמובן שמההיבט העקרוני, נידון דנן דומה לנידון שבתשובה זו.

באותה תשובה בתחילה הבעל נתן גט לאשתו, אך לאחר מכן התברר כי אירעה טעות חמורה בכתיבת שם הבעל בגט, מפני שנכתב שם אחר שאינו שמו של הבעל, אך בעת שהטעות התבררה כבר לא היה ניתן לחזור ולכתוב גט חדש, מאחר שהבעל הפך להיות שוטה ואושפז בבית חולים לחולי נפש במחלקה סגורה.

לפי דרכו בנסיבות שבהן בני הזוג חיו יחד חמש שנים וקרוב לשבע שנים כבר עגונה עקב מצבו המתואר, ואין צפוי שיחול שינוי, הרי ההפסד העתידי, של עיגון לשנים נוספות וללא שידוע גבול לעיגון, הוא חזק ביותר, הפסד זה גובר על הרווח של פרק זמן שבשנות נישואין ספורות שבהן האשה הצליחה לחיות עם בעלה עד שנפגע, וקיימת אומדנא לתנאי בעת הנישואין, למרות שהתנאי לא נאמר בפירוש ולא חשבו עליו באותו מעמד.

 

האם דינו של בעל כדין יבם

….

 

ההבחנה בין דרגות האומדנא

גם בנידון זה, השונה במהותו מהתשובה הנזכרת, מצאנו לנכון שצירוף שני היסודות הללו יש בו כדי להביא להיתר העגונה. אך זאת נבהיר, לפי דרכו של ספר הר צבי בתשובותיו הנזכרות, הרי מעיקר הדין קיים יסוד לביטול הקידושין, ואילו ביחס לחומרא הנכונה שלא לסמוך על כך, יבוצע הזיכוי. גם אם תשובת הר צבי סי’ קלג לא תתקבל ביחס להיתר מעיקר הדין, ונחוש גם לשיטת האגרות משה, אין לדונה יותר מספק אשת איש מפני שיטות הפוסקים הנזכרים. מטעם זה ומטעמים נוספים שיתבארו להלן, זו זכות גמורה לבעל שתתגרש ממנו כשאינה אלא ספק אשתו, ויועיל כטעם חשוב לבסס שזיכוי הגט אכן זכות ברורה עבורו, וכן התחזקה הקביעה שאשה זו “סתמא לגירושין קיימא”, ולהלן תתבאר הנ”מ מקביעה זו.

 

שיטת החזון איש בזכיית כתיבת הגט ונתינתו עבור בעל שוטה

בנידון דנן שהבעל הוגדר כשוטה, מאחר והגירושין הן זכות גמורה עבורו, ניתן להציל את האשה מעיגון באמצעות זיכוי הגירושין עבור הבעל, במתכונת המבוארת בתשובת הר צבי אה”ע סי’ צח, הנזכרת לעיל. וזאת על יסוד שיטת החזו”א שניתן לזכות עבור הבעל את כתיבת הגט וחתימתו ואת נתינת הגט, גם כשהבעל שוטה, ובכפוף לכך שהגירושין הן זכות גמורה לבעל.

והנה, הלכה זו המבוארת בחזו”א שאם הגירושין הם זכות גמורה ללא ספק, אין מניעה לזכות עבור הבעל את כתיבת הגט חתימתו ומתן הגט, מיוסדת על רצף של שלשה חידושי הלכה, וכל אחד מהם טעון ביאור רחב:

א. ההלכה של “זכין לאדם שלא בפניו” נאמרה גם ביחס לבעל המגרש את אשתו, כשהזכיה היא עבור הבעל, למרות שהבעל אינו חלק מהמעשה ואינו מודע לו. וכי אין מניעה בזכיה זו, למרות שהיא לא באה להכניס דבר לרשותו, אלא להפקיע ממנו את אשתו.

ב. הלכה זו נאמרה, לא רק ביחס לגירושין באמצעות זכיה במתן הגט, אלא גם ביחס לכתיבת הגט, ובנסיבות אלו ניתן לכתוב גט בהעדר ציווי מהבעל.

ג. כל הנ”ל נכון גם כשהבעל שוטה שאינו ראוי לצוות על כתיבת הגט ואינו ראוי לתת את הגט בעצמו.

להלן נאריך בביאור כל אחת מהלכות אלו, וכן נבהיר בעז”ה מהי הזכות עבור הבעל בגירושין בנד”ד.

 

זיכוי גט לאשה

בטרם נברר את ההלכה של זיכוי הגט לבעל דנן, מן ההכרח להקדים ולברר הלכה אחרת המתייחסת לזיכוי גט לאשה, המבוארת בש”ס ופוסקים, וכן זיכוי גט לאשה שוטה, כשבאמצעות הליך זיכוי הגט, האשה השוטה מקבלת מעמד של גרושה, למרות שלא קבלה את הגט בידה, ומצבה האישי אינו מאפשר לה לדעת ולהבין את הליך הגירושין.

מאחר והלכה זו של זיכוי הגירושין לאשה שוטה התבררה בכמה מהאחרונים, מצאנו לנכון להקדים בירור זה, שישליך על הבהרת זיכוי הגירושין לבעל שוטה.

 

זיכוי גט לאשה שוטה

העולה מדברינו: מצינו בש”ס ופוסקים זיכוי גט לאשה שתתגרש באמצעות ההלכה של “זכין לאדם שלא בפניו”, כשהגירושין הן זכות גמורה עבורה. ולהלן הבאנו מדברי החזו”א אה”ע סי’ מט סק”י שהזיכוי אינו בנייר הגט גופו “שאין הזכות מה שזוכָה בגט, אלא מה שמתגרשת.”

אשה שנשתטית, אם אינה יכולה לשמור את גיטה ומשלחה וחוזרת אינה מתגרשת מהתורה, ואם יכולה לשמור גיטה ומשלחה ואינה חוזרת, עדיין תיקנו חכמים שלא תתגרש כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר. אך יש אומרים שכל זה כשהאשה מקבלת את הגט בעצמה. אך אם הגירושין הן זכות עבורה ומזכין לה את הגט על ידי אחר, היא גרושה גמורה בכך, ואין בה את הריעותא שאין לה יד ושמשלחה וחוזרת, כיוון שהגירושין נעשו על ידי אחר. ויש חולקים מפני שהריעותא שמשלחה וחזורת שייכת גם אם מתגרשת באמצעות זיכוי, ויש שחששו מפני שעדיין בכה”ג נאמרה תקנת חז”ל שלא לגרש אשה שוטה, שמא ינהגו בה מנהג הפקר בהיותה פנויה כשאין בעלה משמרה.

על כל פנים, היה פשוט לפוסקים ההנזכרים, שזיכוי גט לאשה שוטה יועיל מהתורה לדונה כגרושה. וגם החולקים לא חלקו אלא מפני שפקפקו ביחס לקביעה שזו זכות עבורה להתגרש או מפני שדנו שלא יועיל זיכוי, כי אשה זו בעצמותה אינה ראויה לגירושין כשמשלחה וחוזרת, אך כמובן שריעותא זו אינה אלא ביחס לאשה המתגרשת, ואילו ביחס לבעל המגרש, יבואר להלן. אמנם עיקר הדין של זיכוי הגט לאשה שוטה, שבאמצעות הזיכוי תהיה פנויה, כיצד יועיל מדאורייתא, יבואר להלן.

 

האם מועילה זכיה לשוטה ע”י אחר והאם הזכיה היא מהתורה

כאמור, תוקף זיכוי הגט לאשה שוטה שתידון בכך כגרושה, מיוסד על הקביעה שהזכיה לשוטה היא זכיה גמורה מהתורה, לא רק בממון אלא גם באיסור והיתר, ובאמצעות זכיית הגט עבור האשה השוטה, היא תידון כפנויה ולא כאשת איש, ויש להאריך בביאור הלכה זו.

 

המקור שזכייה לשוטה ע”י אחר מועילה מהתורה

על כן בכה”ג שזיכוי הגט לאשה השוטה מתברר כזכות גמורה עבורה, הזיכוי מועיל לדונה כפנויה. אמנם הלכה למעשה, כמה מהפוסקים הורו שלא לזכות גט לכל אשה שוטה, וזאת בנסיבות שחששו שאינה זכות גמורה לאותה אשה, אבל גם הם הסכימו שאם אכן זו זכייה גמורה, כגון במומרת או אשה שנאסרה על בעלה ונשתטית, לכו”ע יזכו לה גט ע”י אחר, ובאמצעות זכוי זה היא תידון כפנויה. אמנם יש שהורו שאין לזכות גט לאשה שוטה מפני הריעותא שאינה יכולה לשמור גיטה ומשלחה וחוזרת שהיא דאורייתא או מפני תקנת חכמים שלא ינהגו בה מנהג הפקר, אך סברות אלו אינן אלא באשה המתגרשת ולא בבעל המגרש.

 

זיכוי הגט לבעל

אם ביחס לזיכוי גט עבור האשה, כאמור הלכה זו התבררה בש”ס ופוסקים, הרי שרק בגדולי הפוסקים האחרונים נמצאה התייחסות לזיכוי גט עבור הבעל.

 

האם הזכיה עבור הבעל בגירושין היא “זכין מאדם”

ביחס לטענה שהעלה בספר מרכבת המשנה על זכיית גט עבור הבעל, שאין אומרים אלא “זכין לאדם” ולא “זכין מאדם”, גם אם נניח שזכיה מהסוג הזה היא אכן בגדר “זכין מאדם”, להלן בהמשך הדברים הארכנו שהעיקר לדינא דלא כשיטת מרכבת המשנה וקצות החשן, אלא אין חילוק בין “זכין לאדם” ל”זכין מאדם”. מלבד זאת, קיים יסוד לקבוע שזכיה כזו אינה נכנסת לגדר “זכין מאדם”. להלן מש”כ האגרות משה חלק אה”ע ח”א סי’ קיז אודות זכין גט לאדם שלא בפניו בגירושין (ועיקרי דבריו יובאו להלן) שבאר הטעם שאינו בגדר זכיה מאדם, וז”ל:

העולה מדברינו: הרבה פוסקים ובראשם מגדולי הפוסקים האחרונים, הסכימו שבמקום עיגון יש מקום להכשיר מתן הגט לאשה בדרך של זכייה עבור הבעל, בנסיבות בהן הגירושין הן זכות גמורה עבור הבעל, גם כשהנותן לאשה אינו פועל מכוח מינוי שליחות מטעם הבעל, ולדעתם מסירת הגט לאשה באמצעות זכייה, תיחשב כנתינת הבעל גופו ומתייחסת אליו. כתבו כן – הנודע ביהודה ומוהר”ר גרשון ז”ל אב”ד נ”ש, הרב מקראטשין שבמרכבת המשנה, החת”ס, הג”ר אברהם טיקטין ז”ל מח”ס פתח הבית, מהר”ש ענגיל, הגרי”א מקאוונא ז”ל, בספר משנת רבי אלעזר, האחיעזר, בספר ערך שי, הג”ר יוסף צבי הלוי ז”ל אב”ד יפו, הר צבי והגאון רי”ש אלישיב ז”ל וכן בספר ציץ אליעזר.

 

זכיית הגט לידי האשה עבור בעלה השוטה

אם הגט נכתב כראוי בציווי הבעל, ולאחר מכן נשתטה ומבקשים לזכות עבורו את הגט, נראה, כשם שכתבו גדולי הפוסקים שמועיל זיכוי הגט לאשה בעת שהיא שוטה, יועיל הזיכוי גם עבור הבעל השוטה, דלאחר שזכין לשוטה על ידי אחר ומהני מהתורה, כמבואר לעיל, מאי שנא, ובלבד שזוהי זכות גמורה עבורו. ואכן בספר אחיעזר ח”א סי’ כח ס”ק יד כתב:

על כן נתינת אותו אדם, המזכה את הגט עבור הבעל, מתייחסת לבעל, ומסירת הגט לאשה באמצעות המזכה, כנתינת הבעל, ודי בכך שאותו אדם המזכה הוא בר דעת, ובכך יכול לפעול מכח ההלכה שחידשה תורה “זכין לאדם”, ולזכות עבור השוטה. ולהלן בהמשך הדברים הוספנו ביאור רחב בהלכה זו.

 

זיכוי בכתיבת הגט וחתימתו

ההלכה מבוארת במסכת גיטין דף עב.: “כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה… הרי זה גט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו”. ולפי זה בלא שהסופר שומע את הבעל מצווה לכתוב גט, הרי זה גט בטל. אך הגאון ר”א קלאצקין ז”ל אב”ד לובלין, בספרו דבר הלכה, מלואים, סי’ קכ”ג הביא מדברי המגיד מקוז’ניץ בספרו בית ישראל שכתב שבאשה שסתמא עומדת לגירושין, סמכי דעתייהו דהסופר והעדים לכתוב ולחתום לשמה. ולפי דרכו כשודאי האשה עומדת לגירושין, רשאים לכתוב ולחתום בזיכוי עבור הבעל. ובספרו מלואי אבן סי’ כט חזר הגאון ר”א קלאצקין ז”ל על שיטתו וכתב בלשון זו:

 

ביאור שיטת בעל השרידי אש בהלכה זו

 

שיטת הגאון רבי שלמה דוד כהנא ז”ל, ראב”ד ווארשא, והאגרות משה

בספר אגרות משה חלק אה”ע סי’ קיז השיב אודות אדם שנשלח על ידי השלטון הסובייטי לגלות רחוקה, וקודם שיצא נתן לרב אחד, הר”ר ישראל, ייפוי כח שיכתוב גט ויתן לאשתו כדין, אותו רב שבק חיים בטרם הספיק למלא את שליחותו.

בנידון זה נכתבו שלש תשובות. בתחילה האגרות משה השיב וכתב שיש לכתוב ולתת גט מכח זכין לשליח, הגאון רבי שלמה דוד כהנא ז”ל השיג עליו, והורה שניתן להסדיר זיכוי לבעל, ולאחר מכן האגרות משה השיב על דבריו. מדברי שניהם עולה שהסכימו שעקרונית ניתן לכתוב גט וליתנו על יסוד “זכין לאדם” וכו’, כאמור. אלא רק דנו ביחס לאותו נידון, האם הזכיה היא עבור הבעל או מאחר שהזכות לבעל אינה ברורה, הזכיה תהיה לשליח.

העולה מדברינו, ששני גדולי הדור הללו הסכימו שניתן לכתוב ולתת גט, בלא ציווי מהבעל לסופר ובלא מינוי שליח למתן הגט, כשזו זכות גמורה לבעל. גילוי הדעת של הבעל בזמנו רק מחזק את הקביעה שזו זכות עבורו לגרשה, אך ה”ה כשיש יסוד אחר לקביעה זו, די בכך.

עוד יצויין לדברי הגרי”א הרצוג ז”ל בשאלתו לבעל השרידי אש, המצויה בשרידי אש ח”ג סי’ כה (ובמהדורה החדשה בסי’ צ’), שהביא עדותו של הגאון רבי שלמה דוד כהנא ז”ל שעשו מעשה בווארשא לזכות גט בלא מינוי מפורש מצד הבעל (אף שלא הובהר מה היו הנסיבות). ומאחר שהגאון רבי שלמה דוד כהנא ז”ל היה אותה עת הראב”ד של ווארשא, עיר שבה קרוב ל400,000 יהודים קודם למלחמה ובהם גדולי תורה רבים, מעיד כך, אין ספק שמעשה זה הוסכם על בית הדין של ווארשא בזמנו ובראשם הראב”ד, כשהגירושין הן זכות גמורה עבור הבעל.

 

שיטת התוספות

 

מעמדו של השוטה

וכן נראה, מאחר שמצינו דעת כמה מהפוסקים שהובאו לעיל הסוברים שהאשה השוטה מתגרשת באמצעות זיכוי גט, ונידונת כפנויה, מוכח שהיא בת גירושין כשהכל נעשה עבורה באמצעות זיכוי הגט ובהעדר שליח לקבלת הגט.

 

כשירותו של השוטה להתגרש באמצעות זיכוי הגט

 

האם בגירושין צריך רצון חזק יותר מקניינים ולכן לא יועיל הזיכוי לבעל

כמובן שהספק שמא חזר בו, האמור בירושלמי בראשונים ובכל הפוסקים, קובע שכעת אין אפשרות לתת מעמד לרצונו שהביע בזמנו לתת גט. וכיון שכן בהכרח, כל גדולי הפוסקים שהורו על זיכוי מתן הגט לבעל או אף כתיבת הגט ונתינתו, קבעו שהזיכוי הינו אכן זכות לבעל על יסוד הנסיבות המיוחדות שבאותו נידון לרבות גילוי הדעת של הבעל בזמנו. אך אם היה הכרח בגילוי הדעת המוקדם של הבעל ולצרפו למעשה הזיכוי, ורק על יסוד שני מרכיבים אלו יוכל להיקבע תוקף הגירושין, לא היה מקום להלכה זו, שהרי כעת בעת הזיכוי, הדבר ספק אם אכן הבעל נותר בדעתו שהוא רוצה בגירושין. וכמו שכתב הג”ר א”ז ציוני ז”ל בתשובה הנזכרת: “כיון שנסתלק תורת שליחות תו לא מהני מצד זכיה, דאמרינן שמא חזרה בה, כן אמרינן גבי בעל.”

 

האם ההלכה שאין מעידין על הקטן שייכת בנידון זה

על כן בנידון זיכוי גט לבעל השוטה, המבוצע באמצעות עידי חתימה ומסירה, מאחר שהעדים אינם אמורים להעיד על מעשה של הבעל ועל דעתו למעשה זה, אין לחוש מפני דברי הרמב”ם הנזכרים.

 

האם במקרה הנוכחי זיכוי הגט אכן יחשב כזכייה עבור הבעל

כל האמור מיוסד על ההנחה שבמקרה הנוכחי זיכוי גט הוא זכות גמורה עבור הבעל, וזאת בהיות הבעל מאושפז ומקבל את כל צרכיו ואת כל הטיפול הנחוץ בבית החולים ללא הגבלה ובדרך הטובה ביותר, ואין לבעל שום נפקא מינה אם הוא נשוי או גרוש, ומאידך בהסדרת הגירושין מסירים בעיות קשות מהבעל שאינו ממלא חובותיו לאשתו והיה בר חיוב גירושין אילו היה ראוי לעמוד לדיון בתביעת הגירושין, וכן את החשש שהמציאות הנוכחית בלא גירושין עלולה להוות תקלה חמורה. ובלאו הכי, כאמור לעיל, האשה אינה יותר מספק אשתו, ובכך וודאי שכבר אינה מחוייבת לו דבר.

ונרחיב בביאור הדברים.

בנוסף, עקב מצבו האשה מעוגנת עיגון גמור קרוב לשבע שנים ללא מוצא ויש חשש שהיא תיכשל ותכשיל, עיין מסכת גיטין דף לח. גבי חציה שפחה וחציה ב”ח, ובתוס’ מסכת שבת דף ד. ד”ה וכי, שבנסיבות מסויימות אף אומרים חטוא כדי שיזכה חברך להסיר מכשול מהסוג הזה. לכן אילו היה ניתן לדון בתביעת האשה לגירושין כנגד הבעל (שבנד”ד כבר הוגשה לבית הדין), היינו פוסקים לחייבו בגירושין, מאחר ואינו יכול למלא כל חובה שהתחייב לאשתו, אך בהעדר יכולת לקיים “שמוע בין אחיכם” אין מתקיים דיון בתביעת הגירושין. אך כאמור במקרה זה אין בגירושין עצמן כל חובה לבעל רק זכות גמורה, שהרי כאמור הסיכוי שיתרפא אינו עומד על הפרק לפי חוות דעת מקצועית של הרופאים. כמו כן לאחר שהוסדר ויתור האשה על הכתובה ואין אפשרות לירושת הבעל את אשתו, אין בגירושין עצמן כדי לחייבו בחובה ממונית כזו או אחרת.

 

זכין לאדם בזכות שהיא זכות רוחנית בלבד

היו שטענו שאין יסוד לזיכוי הנידון, מאחר ואין לבעל כל זכות גשמית לגופו אלא רק לנפשו, ואין זכות כזו יכולה להוות בסיס ראוי ל“זכין לאדם” וכו’. אך אין הדברים יכולים להתקבל.

מכל האמור עולה, שזכות רוחנית מספיקה להיות בסיס ראוי ל”זכין לאדם שלא בפניו.”

 

מהות ה”זכות” עבור אדם שוטה

לכאורה בשוטה הפטור מכל המצוות, לא שייך לייחס לו זכות בקיום חובה להתגרש ובמניעת תקלה ועיגון אשתו. אך אין הדבר כן, עיין בשו”ת מהרי”ל שדן ביחס למי שהוליד בן שוטה אם קיים פו”ר ובתוך דבריו כתב “אי משום דרב אסי דמייתי התם עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, האי נמי נשמה יש לו ובר מצות הוא ופקחים מוזהרין עליו… וכן לענין מצוה וגט הוי מהני שליחותייהו אלא דאין להם דעת וכן לענין חליצה פירשו בתוספות משום דפומייהו כאיב להו”. והובאו דבריו בבית יוסף אבן העזר סי’ א’ בשם מ”כ.

העולה מהאמור שיש מושגי זכות וחובה לשוטה, למרות שאינו בר חיוב במצוות. והדברים מוכחים ממה שמצינו זיכוי גט לאשה שוטה, מפני שזו זכות עבורה שתידון כפנויה ולא כאשת איש, וכמו שנתבאר לעיל, הרי שמושג זה של זכות רוחנית מתייחס גם לשוטה.

עוד נציין לדברי העונג יו”ט סי’ ק”י בהגהה שבזכות גמורה, אם הזוכה מת קודם ששמע והסכים, לית לן בה, והיא בתוקף למרות שמעולם לא ידע שזיכו לו.

ביחס לחשש שלאחר זמן הבעל יתרפא ויחזור בו, מלבד שבנסיבות נידון דנן כפי המתואר לעיל, אין זה חשש מעשי בנידון זה, ובכל מקרה נידון זה עדיף על אותם מקרים שזיכו את גירושין עבור הבעל, כגון כשאשתו נשתטית וקיבל היתר לשאת אשה אחרת, נידונו של החתם סופר, שראינו שלא חשו שמא כשתחזור לבריאותה הבעל יחזור בו, או בנידון הנזכר לעיל שמת השליח השני, או בנידון הנזכר שדנו עליו האגרות משה והגאון רבי שלמה דוד כהנא ז”ל. באותם מקרים לאחר שהפוסקים קבעו שהגירושין זכות היא לבעל, זיכו עבורו נתינת הגט ולא חששו שמא יום אחד הבעל יגיע ויודיע על חזרה. וגם החזו”א בסי’ מט, לא שלל את זיכוי הגט אלא מהטעמים הנזכרים, אך לא על יסוד החשש שהבעל יתרפא ויתברר שהוא מתנגד לזיכוי. וע”ע מנחת יצחק ח”א סי’ מח סק”ו שבזיכוי הנעשה ע”י בי”ד, מסתמא אדם מסכים למעשי ביה”ד ואין חוששין שיחזור בו כשיתבררר לו.

 

מסקנה

מכל הנ”ל נראה בנידון שבפנינו, מאחר ובעיגון גמור עסקינן, והבעל הוא במצב המתואר לעיל שהפוסקים הגדירו מעמדו שאינו אף “בעל כל דהו”, ואינה יותר מספק אשת איש, וסתמא ודאי לגירושין קיימא, וזו זכות גמורה עבור הבעל שלא לעגן אשה שהיא ספק אשתו כשאין לו כל תועלת בנישואין אלו, בית הדין רשאי לזכות לבעל את כתיבת הגט וחתימתו ומסירתו לאשה.

בשום פנים ואופן אין ללמוד מכאן לנידון אחר שהבעל נתבע להתגרש ומסרב לתת גט, גם אם ללא ספק הגירושין הן זכות עבורו, וכמו ששללו בתוקף בספר שרידי אש ח”ג סי’ כה הנזכר ובספר בעקבי הצאן הנזכר (בסוף סי’ ל’) זיכוי גט בנסיבות אלו, וקבעו שאין בו ממש. כמו כן אם הבעל הודיע שמסכים לתת גט וכיוצ”ב, אך לא הוסדר ציווי למתן גט כדין, ואבד הקשר עם הבעל, בנסיבות אלו דינו כדין אותה אשה שביקשה להתגרש אך כעת אינה בפנינו, שאין מועיל זיכוי הגט עבורה שמא חזרה בה. ביחס למקרה מסוג זה, לא ניתן לקבוע שכעת קיימת זכות לבעל בזיכוי הגט, ועל כן שלל הגרי”א הרצוג ז”ל בתוקף להסתמך על זיכוי הגט בנסיבות מהסוג הזה.
רק כשהבעל בפנינו, ומצבו ידוע וברור שהוא חסר כל תיפקוד לחלוטין, כגון שהוא במצב המכונה “צמח” וכיוצ”ב, וללא תקווה לריפוי, הרי שמהטעמים המפורטים לעיל, ובנוסף אשתו רק ספק אשת איש, הגירושין מצד עצמן הן עבורו זכות בלבד, ואין בגירושין להביא לחיובו בממון, לאחר שהאשה כבר ויתרה על הכתובה, וגם הוסדרה צוואה שלאחריה כבר אינו יכול לירש את אשתו, על כן כדי להציל את האשה מעיגון גמור, יש מקום לזיכוי הגט עבורו, בהסתמך על גדולי הפוסקים שנתנו מקום לזיכוי ע”י אחר גם בכתיבה, ולרבות בבעל שוטה.

 

זכין לאדם שלא בפניו

כאמור, אחד מהיסודות עליו מושתת פסק דין זה, היא ההלכה דקיי”ל “זכין לאדם שלא בפניו”, ועלינו להרחיב ולברר גדרי הלכה זו, כהשלמה לכל האמור לעיל.

 

זכיה באמצעות בית דין

הדברים מקבלים סיוע וחיזוק משיטת הש”ך והפני יהושע, שכאמור היא השיטה העיקרית לדינא, ולשיטת הש”ך בית הדין מזכין אף אם הזכות אינה גמורה מכל צד.

 

האם רק “זכין לאדם” וכו’ או אף זכין מאדם

לעיל הבאנו מדברי האגרות משה ששלל את הטענה שהזכיה בגט עבור הבעל היא בגדר “זכין מאדם” ולא “זכין לאדם”. אך גם לולי סברת האג”מ וגם אם נדון זאת כ”זכין מאדם”, להלן נראה כי אמנם דנו קדמאי בשאלה האם רק “זכין לאדם” וכו’ או אף “זכין מאדם”, אך לדינא נקטינן שאין חילוק, ובוודאי שכן ההלכה במקום עיגון.

על כן הלכה למעשה ובוודאי במקום עיגון, אין פירכא על הלכה זו של זיכוי גט לבעל מפני שיטת מרכבת המשנה וקצות החשן.

סיכומו של דבר, לפי דרכו של הגאון רבי צבי פסח פראנק ז”ל בכמה מתשובותיו בספר הר צבי, היסוד העיקרי להיתר הוא ביטול הקידושין מפני שבנסיבות אלו שבעל נפגע והפך ל”צמח” ואינו יכול להיחשב “בעל כל דהו”, ובהעדר יכולתו לתת גט האשה מעוגנת עיגון גמור, כמבואר בתשובה סי’ קלג. אך אין זה היתר הלכה למעשה באיסור החמור של אשת איש, ובצירוף האמור בתשובה סי’ צח, זיכוי הגט משלים את ההיתר במקום עיגון.

גם אם דרכו של הגאון רבי צבי פסח פראנק ז”ל בסי’ קלג אינה מוסכמת, עכ”פ אינה יותר מספק אשת איש, מפני ספיקא דדינא של מחלוקת מהר”ם (כפי שהובא בהגמ”ר) ורש”י, ועכ”פ שיטות גדולי הפוסקים מתשובת הרד”ך עד לתשובת הר צבי, וכמפורט לעיל, מותירות אותה במצב שאינה יותר מספק אשת איש. וביחס לספק אשת איש קיים יסוד ברור לזיכוי גט לבעל שוטה עפ”י שיטת החזו”א שקבלה סיוע רחב כאמור. מה עוד שנסיבות דנן הבעל מאושפז ומקבל כל צרכיו מבית החולים ואין לו כל נפקא מינה בהיותו נשוי לאשתו. בכל מקרה, עקב הספק אשתו אינו מחוייבת לו בכל חובה שאשה מחוייבת לבעלה, ואינה מחוייבת להתאבל עליו לאחר מותו. ובנוסף היא ויתרה על הכתובה, וכאמור גם הוסדרה צוואה כך שאין לבעל כל נ”מ ממונית מהגירושין.

 

התייחסות להשגות תלמידי חכמים שהעירו על פסק הדין

טיוטת פסק הדין הנוכחי היתה לעיני כמה תלמידי חכמים מופלגים שהתבקשו לעיין ולהציג את חוות דעתם. חלקם הביעו הסכמה בכתב או בעל פה, וחלקם העלו השגות, ומתוך דברינו הנזכרים התיישבו השגותיהם. למרות זאת, להלן נתייחס במישרין לכמה מההשגות שהציגו על האמור לעיל.

הערה ראשונה, טענו כי מאחר ובמשנה במסכת יבמות פרק חרש (דף קיב:) נקבע “נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציאה עולמית”, ולא מצאו לדון היתר זיכוי גט, אין מקום לזיכוי בנידון דנן.

אך אין יסוד להנחה שבכל שוטה בעלמא זוהי זכות עבורו להתגרש וניתן להסדיר גט עבורו באמצעות זיכוי הגט. אדרבה להיפך, בכל שוטה מכל סוג, טובתו היא שאשתו לא תיטוש אותו במצבו זה שהוא זקוק לטיפול ותמיכה, ויש לו תועלת בטיפולה ותמיכתה. ואינו דומה לנידון דנן שהבעל מאושפז בקביעות בבית חולים שבו הוא מקבל את כל צרכיו וגם מצוי במצב שלא חלי ולא מרגיש אם אשתו נשואה לו או לא, וכל קיומה אינו משמעותי עבורו, ולפי המבואר, גם אשתו כבר אינה ודאי אשת איש.

ואינו רחוק לפרש המשנה בסתם שוטה ולא במקרה חריג כאמור, שבעבר הרחוק כלל לא היה מצוי. ועיין ירושלמי פ”ז דגיטין “אם היה פקח ונתחרש כותב ואחרים מקיימין כתב ידו… והא מתני פליגא נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית, ויכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו. קיימניה בשאינו יודע לכתוב”. וע”ע בבית מאיר אה”ע סי’ קכא ס”ו וחת”ס אה”ע ח”ב סי’ קנ שעל יסוד דברי המשנה הנזכרת דחו שיטת הנודע ביהודה (שהביא הפת”ש אה”ע סי’ קכא סק”ה) שגדול עומד על גביו יועיל לאפשר לשוטה לגרש אשתו, אך היינו מפני שלפי דרכו של הנודע ביהודה, בסתמא כל שוטה יוכל לגרש בדרך זו של גדול עומד על גביו, ודבר זה נסתר מדברי המשנה, אך אינו דומה למקרה חריג כנידון דנן ובנסיבות שזוהי זכות עבורו להתגרש. על כן האחיעזר בתשובתו הנזכרת לא חשש לדון דין זכיה בגירושין עבור בעל שוטה, וכן עולה מדברי החזו”א אה”ע סי’ מט וסי’ פו הנזכרים לעיל.

כמו כן העירו על פסק דין זה מדינו של מגוייד או צלוב וכיוצ”ב שבלא ציווי לכתיבת גט אין כותבים ונותנים, אך כמובן שגם באדם המצוי במצב כזה, אין הצדקה שייקבע כי באותו רגע זוהי זכות עבורו להיות גרוש מאשתו. אדרבה אם אשתו תהיה לידו בשעתו הקשה הזו, ולא תתגרש, יש בכך סיוע ותמיכה רבה עבורו. וכן בסתמא בבעל שהלך למדינת הים ודנו הפוסקים אם יועיל שיכתוב כתבו ותנו, אין כל יסוד לקבוע שהגירושין מצד עצמם הם זכות עבורו.

עלתה השגה שעל פי שיטת מרכבת המשנה וקצות החושן אין אומרים זכין להוציא מאדם אלא להקנות לו. וכבר התבאר כי רבו מאד החולקים על שיטה זו וכתב החת”ס שהלכה רווחת למבצע מכירת חמץ ללא הרשאה מפורשת, וכך היא סוגיא דעלמא ובוודאי שכן הלכה למעשה במקום עיגון.

עלתה השגה שאין יסוד לזיכוי גט עבור הבעל אלא לאחר שהבעל גילה דעתו שברצונו לתת גט וכי הביאור בדברי החתם סופר בתשובה חלק אה”ע ח”א סי’ יא הוא שגילוי הדעת מצטרף לעצם הזכות. אך זכות בלבד בלא שהיה גילוי דעת מפורש, אינה יכולה לאפשר זיכוי מתן הגט עבור הבעל. אך אין יסוד לביאור זה. בנידון החת”ס נאמר חידוש גדול לקבוע שזוהי זכות עבור הבעל לתת גט כשהוא אינו לפנינו ואין ידוע מה דעתו, על כן קבע החת”ס שזוהי זכות, קביעה המיוסדת מתוך צירוף כמה נימוקים, גילוי הדעת ואי רצונו של הבעל לעבור על חרם דר”ג. אך מקומו של גילוי הדעת הוא רק כדי לבסס את הקביעה שזכות היא לבעל להתגרש. שהרי בבעל שוטה אין כל ערך בגילוי הדעת שהביע הבעל בטרם היה שוטה, כמ”ש החזו”א באה”ע סי’ פ”ו סק”ג וסי’ מט סק”י שאין הסכמת הבעל בהיותו פקח מועילה ביחס לזמן שהוא כבר שוטה. אע”פ כן הבאנו מדבריו שאם זו זכות גמורה יועיל זיכוי, וכן קבע האחיעזר ח”א סי’ כט סק”ו הנזכר לעיל שמועיל זיכוי גט עבור הבעל השוטה, ובאר – “באומר מפורש כל הרוצה לכתוב גט לאשתי יהי’ שלוחי הי’ מועיל, וא”כ בזכי’ אנן סהדי דהוי כמו שאמר מפורש.”, ולעיל בארנו שציווי פקח שנשתטה, בעת היותו שוטה כבר אין ממש בציווי זה.
ואכן זוהי טיבה של ההלכה זכין לאדם שלא בפניו, מכוח הזכות וגם ללא גילוי דעת יחשב כאילו ציווה בפירוש. אמנם גילוי דעת מפורש אך בהעדר מינוי סופר עדים ושליח למתן הגט ובלא שהדבר זכות בעצם הדבר, אינו יכול להועיל, כי בלא שניתן הכח המועיל לסופר לעדים ולשליח, לא יוכלו לכתוב לחתום ולתת. וגם לאחר גילוי דעת גרידא אין כל יסוד להניח שזו זכות עבור הבעל בעת כתיבת הגט ונתינתו. וכמו שכתב הג”ר א”ז ציוני ז”ל בתשובה הנזכרת לעיל: “כיון שנסתלק תורת שליחות תו לא מהני מצד זכיה, דאמרינן שמא חזרה בה, כן אמרינן גבי בעל”. לכן גם בנידון הגט בבית הדין בחיפה הנזכר לעיל שדנו בזמנו גדולי הפוסקים, לא יכלו לקבוע את הזיכוי רק על יסוד גילוי הדעת, אלא גילוי הדעת חיזק את הקביעה שזוהי זכות עבורו. והדברים מבוארים ומפורשים בדברי הגרי”ש אלישיב ז”ל בספר קובץ תשובות ח”א סי’ קעז, עי”ש סק”ט שקבע שגילוי דעת אינו יכול להועיל בלא שתתבסס הקביעה שהגירושין הם זכות ברורה עבור הבעל.

ובעיקר הענין שכתב הגרי”א הרצוג ז”ל שאין מקום לחידוש זה של זכיית גט בכתיבה וחתימה עבור הבעל, היינו באותם נסיבות שהזכות אינה חלוטה וברורה ויש בה ספקות. ואכן אין זו הדרך במקרים רבים העולים תדיר על שלחן בתי הדין. אך בנידון דנן, שהנסיבות הן כמתואר לעיל, מאחר ובית הדין הגיע למסקנה שנמצא היתר נכון על פי ההלכה לעגונה שכבר ישבה בעיגונה קרוב לשבע שנים, הדרישה להתעלם מהיתר זה, ולהותירה בעיגונה, אינה יכולה להתקבל, ויש בה סכנה גדולה יותר מאשר הסכנה הנטענת ביחס לפסיקה הנוכחית, עם כל החידוש שבה, ועיין באגרות משה חלק אה”ע ח”א סי’ קיח בתחילת התשובה במה שהביא מירושלמי פרק בתרא דיבמות.

 

מסקנה

עפ”י האמור ובצירוף כל האמור לעיל, ביום תענית אסתר תשע”ד, שהוא יום צום הראוי למתן גט מסוג זה, מתוך תפילה לסייעתא דשמיא שלא תצא תקלה תחת ידינו, האשה זומנה לבית הדין ובאמצעות בית הדין זיכינו עבור הבעל את הגט בכתיבה חתימה ומסירה לאשה.

ניתן ביום כ’ באייר התשע”ד (20/05/2014).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.