תקציר אוריאל לביא “הסכם קדם נישואין לפיו המסרב להתגרש מחוייב בתשלום” (2008)

אוריאל לביא “הסכם קדם נישואין לפיו המסרב להתגרש מחוייב בתשלום” שורת הדין 14 (2008) 241

 

“הסכם קדם נישואין לפיו המסרב להתגרש מחוייב בתשלום” אוריאל לביא

 

א. חיוב מזונות בהסכמי קדם נשואין, אפילו אם לא הוזכר בפרוש שזה מותנה בנתינת הגט, נחשב כקנס ממוני שלא יעכב את הגירושין.

ב. גט שניתן לאחר שהבעל קנס עצמו בממון אם לא יגרש. נחלקו בזה הר’ מימון נגא’ר, והרשב”א, וב’ שיטות אלו הובאו בב”י אהע”ז סי’ קל”ד, להר’ מימון נגא’ר הגט כשר, ולרשב”א הגט פסול.

ג – 1. בשיטת הרשב”א שפסק לפסול גט שהבעל קנס עצמו, הגט בטל מן התורה.

ג – 2. מקצת האחרונים הסבירו שהרשב”א מדבר במקרה שחיוב הקנס לא היה כדין. אבל כל שמחויב כדין, אין זה גט מעושה, אבל רוב הפוסקים נקטו שלרשב”א תמיד הגט פסול, כל שקנס עצמו בממון אם לא יגרש.

ג – 3. החלוק בין דינו של הרשב”א, לבין אדם שמגרש כדי להפטר ממזונות, דבמזונות וכדו’ יש חיוב של מזונות בגלל המצב של נשואין. והגט רק פוטרו מהממון, משא”כ בנדון הרשב”א הקנס הוא על אי מתן הגט.

ג – 4. בשיטת הרשב”א יש להסתפק האם מיירי דוקא כשהבעל חזר בו ולא רוצה לגרש. והוכרח לגרש מפני אונס ממון, או בסתמא ג”כ אם מגרש אחר שקיבל על עצמו קנס ממון, חישינן לגט מעושה.

ג – 5. סידור גט כשהבעל אינו חוזר בו, האם רצוי שיבטל הקנס קודם.

ד – 1. שיטת המהרי”ק שכל קנס שחייב עצמו אם לא יגרש, ואח”כ גירש מחמת הקנס, אין זה גט מעושה.

ד – 2. המהרלב”ח ס”ל כשיטת המהרי”ק. והוכיח מהראשונים שס”ל דנשבע לגרש, וגירש בלא התרת השבועה, הגט כשר. וכן הוא בשו”ת בית יוסף.

ד – 3. באחרונים כתבו דיש לחלק בין נשבע לגרש, שבזה לא נחשב גט מעושה, כיון שכעת מצווה לגרש, לבין קנס עצמו באם לא יגרש, שאין מצוה.

ד – 4. גם לשיטות שכל אונס שמביא על עצמו לא נחשב אונס, היינו דוקא אם החיוב ממון הוא כדין. כמו כן יש לומר שדווקא אם מחייבים אותו ממון לא חשיב אונס, אבל אם נוקטים באמצעים נוספים כדי שישלם כגון מכות, או כליאה בבית האסורים, אפ”ל דזה נחשב גט מעושה שלא כדין.

ה. שורש מחלוקת הרשב”א והמהרי”ק הוא האם אונס שאדם מביא על עצמו נחשב אונס. ואפשר לחלק בדין זה בין חיובי ממון וכד’, ובין כשעושה תנאי מסוים ע”מ שלא יעשה דבר זה ברצון, דהתם אונס שבא ע”י עצמו לא נחשב אונס. לבין עונשים של מיתה וכד’. או כלפי גט מעושה, שזה נחשב אונס ובאור הדברים.

ו – 1. דעת הריטב”א כפי שהובאה בב”י, לכאורה סותרת עצמה. ובאחרונים בארו שהריטב”א מחלק בין אם גירש בסוף מחמת הכפיה על מה שהתחייב, דבכה”ג חשיב גט מעושה. משא”כ אם גם בסוף נתן הגט מרצונו, אין זה גט מעושה.

ו – 2. נחלקו המפרשים בדעת הריטב”א, במקרה שהבעל נותן הגט, ומזכיר בדבריו שסיבת נתינת הגט הוא מחמת הקנס, אבל לא כפו אותו כלל. האם נחשב גט מעושה. או כיון שהכל עשה מדעתו, אין זה גט מעושה.

ז – 1. בשיטת ר’ פרץ שנתינת ערבון על הגירושין, לא מחשיב את הגירושין לגט מעושה. ויש מהאחרונים שהסבירו דזה שונה מדינו של הרשב”א. שבערבון נחשב הדבר שהממון הופסד. וכעת ע”י הגירושין מרויח ממון. משא”כ במקרה של הרשב”א מפסיד הוא ממון אם לא יגרש.

ז – 2. בדעת ר’ פרץ יש שפירשו, שיש לחלק בין קנס עצמו בממון, וכעת בעת הגירושין יש לו אפשרות לשלם הממון ולא יתחיב לגרש. לבין מצב שכעת אין בידו אפשרות לשלם הממון, דבכה”ג נחשב לגט מעושה.

ח. מהרמ”א משמע שנוטה לפסוק כמהרי”ק שאין זה אונס, ורק לכתחילה ראוי לחוש לרשב”א. אבל בב”י משמע שנוטה לפסוק כרשב”א. והרבה פוסקים כתבו שיש לחוש לדעת הרשב”א, ובפרט שגם מהמאירי ומהריטב”א משמע כן. אבל כל זה מיירי כשמתחרט בשעת הגירושין. אבל כשלא מתחרט, ומגרש ברצון, בזה רבו הסוברים דגם לשיטת הרשב”א, הגט כשר.

ט. לשיטת הרשב”א שזה נחשב גט מעושה, לכאורה לא יועיל בטול מודעה.

י. אפשר לנסח הסכם קדם נישואין בו יתחייב הבעל במזונות לאחר פס”ד המחייבו לגרש. והתועלת בכתב זה הוא, שלפעמים בי”ד מנועים מלפסוק מזונות אפילו שהבעל מחויב לגרש. כיון שיש שיטות שפוסקות על מקרים מסוימים שהבעל פטור ממזונות, וההתחיבות תועיל על מקרים אלו, שלא יוכל הבעל לטעון קים לי כשיטות אלו.

יא. דין חליצה מעושה הוי לכאורה כגט מעושה. ולסוברים שאונס הבא ע”י עצמו נחשב אונס גם בחליצה יש חסרון זה. ולכן גם במקום שאחי החתן מתחייב בקנסות או בשבועות, שאם תפול לפניו ליבום, יחלוץ לה בחנם. אפ”ה ראוי להתיר את הקנס או השבועה קודם לחליצה.

יב. סכום המאמר להלכה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *