אוריאל לביא “האם יש חשש בכשרות הגט כשהבעל הוטעה בהסכם הגירושין” שורת הדין 2 (1994) 146
“האם יש חשש בכשרות הגט כשהבעל הוטעה בהסכם הגירושין” אוריאל לביא
א. יש שלשה מיקרי הטעיה יסודיים:
1. האשה לא עמדה בהתחייבויותה לאחר מתן הגט.
2. הבעל הוטעה עוד בטרם ניתן הגט כגון שהועברו לידיו קודם מתן הגט חפצים ונתברר אח”כ שהם פגומים או מזוייפים וכו’.
3. הבעל הוטעה באשר למצבו החוקי וסבר בטעות שהוא מובטח מתביעות משפטיות עתידיות של האשה.
ב. יש לברר את השיטות של הראשונים בסוגית גיטין מו. המוציא אשתו משום שם רע וכו’.
לשיטת תוס’ אין הגט בטל אלא אם כן אמר הבעל בפרוש שהוא נותן את הגט על תנאי שהשם רע הוא אמיתי, אולם יש ראשונים הסוברים שבגילוי דעת של הבעל סגי גם ללא תנאי מפורש.
ג. בשיטת תוס’ יש באחרונים שני הסברים:
1. גילוי דעת מועיל רק בממון ולא באיסורים וצריך תנאי גמור.
2. במקרים הנזכרים בסוגיא אין אומדנא דמוכח שהבעל גרש מחמת שם רע וכו’ ולכן אין הגט בטל.
ד. גם לשיטות שגילוי דעת הוי כתנאי מפורש היינו דוקא בגילה דעתו בעת שהיו עסוקין בסידור הגט אבל באמר קודם לכן ולא הזכיר זאת בעת סידור הגט הוי כדברים שבלב ואינם דברים.
ה. לפי מה שנהוג שהבעל אומר בשעת נתינת הגט שהוא מבטל כל התנאים ונותן את הגט ללא כל תנאי בזה לפי גדולי האחרונים אין להתחשב בגילוי דעתו קודם לכן. ואפילו הוכרח לומר כן מחמת צווי בית הדין.
ו. יש להקפיד שאחרי שביטל הבעל את כל התנאים שוב לא יזכיר מאומה מענין התנאי.
ז. יש להקפיד שהבעל יבין היטב את משמעות הדברים של ביטול התנאי.
פרק ב’ שאלת גט מוטעה כשהבעל הוטעה עוד לפני סידור הגט
א. שיטת המשאת בנימין שאם לא היה כאן תנאי כפול אין ההטעיה מבטלת את הגט וראייתו מהמוציא אשתו משום איילונית דאין הגט בטל אע”פ שנתברר אח”כ שאינה איילונית.
ב. שיטת הנו”ב שבעל שגרש את אשתו מחמת שהוטעה לחשוב שהיא זינתה תחתיו אין הגט בטל משום שבשעת סדור הגט אומר הבעל שמגרשה ללא כל תנאי. אבל לולא זאת היה הגט בטל ולא בעינן תנאי כפול דאנן סהדי דמחמת כן גירשה.
ג. דעת מהר”ם מלובלין שהגט בטל כדין מקח טעות ולא מהני מה שאמר הבעל שנותן את הגט ללא כל תנאי.
ד. יש שכתבו שאמירת הבעל שנותן גט ללא תנאי מועילה לענין אם לא קויימו התנאים בעתיד אבל אינה מועילה לענין הטעיה לשעבר. דהטעיה לשעבר הוי כמו מקח טעות ועוד שאמירתו גופא שנותן הגט בלא תנאי גם היא נעשתה בטעות. ויכול לומר הייתי בטוח שאין כאן שום הטעיה, ועוד דאנן סהדי שלא נתכוון לביטול תנאים לשעבר.
ה. יש מי שהורה להקל בהטעיה לשעבר רק במקום עיגון גדול, וכתב גם שיש לתקן מה שאפשר ולקיים לאחר הגט את מה שהובטח לבעל קודם לגט.
ו. יש מי שכתב שמה שהובטח לבעל כתמורה לגט לא נחשב כתנאי גרידא אלא נחשב כקציצת דמים בעד הגט ולכן אם לא שולמה התמורה המליאה בטל הגט וכמו במקח רגיל שהרי בטל הריצוי למפרע, ולכן אף אם בטל הבעל כל התנאים קודם נתינת הגט לא מהני.
ז. יש מי שהביאו ראיה מדברי הרמב”ן לסתור את הדברים דלעיל, אולם יש לדחות את ראייתם.
ח. יש כמה אחרונים שכתבו להקל גם כשהבעל הוטעה קודם מתן הגט, וזאת או משום שנהוג שהבעל מבטל כל התנאים קודם מסירת הגט, או משום שההטעיה היתה בתנאי צדדי, או משום שהבעל לא הזכיר התנאי בשעת הגירושין.
ט. יש לתלות את המחלוקת האחרונים בהטעיה לשעבר, בשאלה האם מקח טעות בטל מפני שמסתמא הוי כהתנה על מנת שאין בו מום או שמקח טעות בטל מפני שחסרה גמירות דעת בעיקר המקח ולא מתורת תנאי כלל. ומצינו שנחלקו בדבר גדולי האחרונים.
י. ויש מי שכתב שטעות יסודית הנוגעת לעצם ההחלטה לגרש [כגון שסבור שאשתו אסורה עליו] אינה נוגעת למשפטי התנאים משום דהוי טעות בעצם המעשה, אולם טעות שאינה יסודית ונוגעת רק לפגם בקיום הסכם הגירושין [כגון שהוטעה בתמורה שקיבל עבור הגט] בזה נידון הדבר במשפטי התנאים ולכן אם בטל הבעל כל התנאים כנהוג בעת נתינת הגט הגט קיים,
יא. חילוק כזה מצינו גם במקח טעות, שאם ביקש לקנות חיטים ונמצאו שעורים המקח בטל מכל וכל וגם המוכר חוזר בו. אבל בחיטים יפות שנמצאו רעות הקונה חוזר בו אם מקפיד ואין המוכר יכול לחזור בו.
יב. יש שכתבו שאם הבעל יכול היה להבחין אם הוטעה ולא הקפיד לבדוק זאת, אזי אינו יכול לטעון טענת הטעיה.
יג. ויש שכתבו שבמקום שהוי ליה לבעל לאסוקי אדעתיה שיש כאן הטעיה אין הגט בטל, אבל במקום שלא הוי ליה לאסוקי אדעתיה הרי הגט בטל אפילו בטל הבעל כל התנאים כנהוג לפני מתן הגט.
יד. ויש שכתבו שעיקר הדבר תלוי בכך שאם יש לנו אומדנא שאין לו סיבות אחרות לגירושין ואילו ידע את האמת לא היה מגרשה אזי הגט בטל אבל אם אין אומדנא דמוכח אין הגט בטל.
טו. יש שבארו שכיון שיכול היה הבעל לברר ולא ברר איהו דאטעי אנפשיה. ויש שכתבו שכיון שלא ברר אין לנו אומדנא דמוכח שאילו ידע את האמת לא היה מגרש בכל אופן.
טז. לפי הטעם הראשון י”ל שדוקא היכא שהיה יכול לברר בקלות אמרינן דאיהו דאטעי אנפשיה.
יז. יש מי שכתב שלפי הטעם הראשון דומה הדבר למה שכתבו הפוסקים להקל באונסא דנפשיה כיון שהוא הביא על עצמו את האונס [כגון שנשבע לגרש]; אכן נחלקו הפוסקים גם בדין זה של אונסא דנפשיה.
יח. הדרך לפתור את החשש של הגט מוטעה היא לומר לבעל בפרוש קודם מתן הגט שאף אם לאחר מכן יוברר למפרע שהוטעה הגירושין מוחלטים ואינם תלויים בשום דבר אחר.
יט. במקום שהוטעה הבעל לחשוב שההסכם שנחתם עמו מבטיח אותו גם מתביעה בערכאות להגדלת מזונות בעתיד ולמעשה הוא עלול להתבע בערכאות ע”י אשתו ולהיות מחויב בתשלום נוסף אזי יש לחוש לגט מוטעה.
כ. אולם אם הבעל כבר התחייב סכום סביר עבור המזונות והסבירות להגדלת מזונות היא קטנה גם אם ארע כן אין זה נידון בטעות מעיקרא אלא כדבר שנתעורר בעתיד והגט אינו בטל.
כא. מסתמא יש להניח שהבעל היה מודע למצב החוקי וכיון שלא דאג להבטיח את עצמו אין כאן טענת הטעיה.
כב. אם לא היה פגם בהסכם אלא שהאשה מצאה דרך להתחמק מקיומו אין זה נחשב כטעות מעיקרא ואפילו גילתה דעתה מעיקרא בפני עדים.
כג. כאשר יש פגם בהסכם מבחינה הלכתית חייבים הדיינים להעיר את תשומת לבו של הבעל אחרת יש כאן חשש של גט מוטעה.