דוד בירדוגו “האם כופין בעל לגרש אשתו שזינתה” שורת הדין 7 (2002) 350
“האם כופין בעל לגרש אשתו שזינתה” דוד בירדוגו
א. בדעת הרמב”ם שכשבאו עדים שזינתה, כופין אותו להוציא. האם אפשר להוכיח כן מהך דמעשין לפסולות, או דלמא דלא דמי לפסולות דהתם הקידושין היו באסור, משא”כ בזינתה, הקידושין היו בהיתר, והאם אפשר להסביר דברי הרמב”ם דכופין להוציא דוקא במקום שיש חשש שיבא עליה, אבל כל שברור שלא יבא עליה, כגון במקום שחייב בנפרד, אין צריך לכופו לגרש.
ב. הוכחות השו”ת לר’ בצלאל אשכנזי דהדין הוא שכופין לגרש. ונדון על כל הוכחותיו.
ג. הוכחת הר”י בסן, מסוגית הגמ’ דגיטין צ’, ובדברי רש”י שם, ובאור הסוגיא שם, שלפי פשוטו אין מזה הוכחה שכופין לגרש.
ד. האם יש הוכחה משו”ת הרדב”ז דכל אשה שזינתה, כופין את בעלה לגרש.
ה. מה דאמרינן ביבמות דאם קתני יוציא היינו בגט, ולא קתני יפריש. האם הכונה שכופין לגרש, או דהדין לגרש, אבל אין הוכחה שכופין.
ו. בנידון דידן שאין עדים על זנותה, אפשר דחיישינן דילמא באונס זינתה, ומשו”ה ראוי להחמיר שלא להכניס הבעל לבית הסוהר, דדלמא הוי גט מעושה שלא כדין.
ז. בדברי תשובות הגרב”צ עוזיאל, שהוכיח מכמה ראשונים דבכה”ג כופין לגרש, ודחיית ראיותיו.
ח. בדין אשה שזינתה דאין כופין. האם יש לחלק בזה בין היכא דתבעה לגרשה, לבין היכא דלא תבעה לגרשה.
ט. במקרה שלבעל יש הנאה מזה שלא מגרשה, ואפילו אם זה הנאה רחוקה, האם רשאי הוא שלא לתת גט.
י. במקרה דידן שהאשה זינתה, וע”י כן נאסרה על בעלה, האם יש אפשרות לכפות את הבעל ע”י הטלת מזונות מעוכבת.
יא. האם במקרה שמכשילה אחרים, האם יש אפשרות להטיל על בעלה מזונות מעוכבת, כדי שלא תכשיל אחרים.