תקציר “גט מעושה שלא כדין בבעל שהואשם שמכה את אשתו, והיא אמרה מ”ע בטענה מבוררת”

בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירור יוחסין 11 (2009) 675

 

בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירור יוחסין

תיק יוחסין מס’ 99-סח

 

בפני כבוד הדיינים:

אברהם-דוב לוין – אב”ד

שמואל ינר

דוד-יהושע קניג

 

גט מעושה שלא כדין בבעל שהואשם שמכה את אשתו, והיא אמרה מ”ע בטענה מבוררת

 

נושא הדיון

 

א’ נשלח ע”י ביה”ד למאסר בתורת כפיה עד שיתן ג”פ לאשתו, למרות בקשתו לשלום בית, בגלל שתי סיבות: האחת משום שהוברר לביה”ד שהבעל אדם אלים (מלבד תלונתה של האשה שהבעל הכה אותה, הוא גם הרים יד על הדיינים ושוחרר ממעצר על מעשה זה רק לאחר שהתנצל ובקש מחילה מהדיינים), והשניה משום שהאשה טעגה מאיס עלי בטענה מבוררת. א’ ערער לביה”ד הגדול, וביה”ד הגדול פסק שיש לקיים דיון נוסף ביחס לאלימות, ואם יתברר שאכן המערער נהג באלימות באופן סידרתי, אזי יש לנקוט נגדו את כל הצעדים הדרושים לאכיפת הגט, ובינתיים מקבל ביה”ד את עמדת המיעוט בביה”ד האיזורי המחייב בגט אך בלי כפיה. ביה”ד האיזורי חזר ופסק כפיה “לאחר שמיעת טו”מ הצדדים ואחרי חקירה ודרישה התברר שהאשה סובלת עינוי נפש ועינוי הגוף והאשה הגיעה לצער של קצה האחרון, ואם על ריח הפה כופין בחיי נפש ב”ש, וכלל הוא אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת, ולכן ביה”ד פוסק לכפות על הבעל לתת גט לאשתו ואפילו במאסר ועוד דברים וכו'”. א’ מציג לבית הדין את הפרוטוקולים וההחלטות של ביה”ד האיזורי ושל ביה”ד הגדול, ומבקש שבית הדין הזה יקבע שהגט שניתן במקרה זה הוא פסול משום שהוא מעושה שלא כדין, משום שלא הוכח שמכה את אשתו תדיר, וגם אין אמתלא מבוררת לטענת מ”ע שטענה האשה, וגם אם האשמה שהבה אותה היא נכונה, גם לפי הפוסקים שמכה אשתו כופין אותו להוציא זה דוקא לאחר שהתרו בו בי”ד כמה פעמים והוא ממשיך להכותה, וכאן לא הוכח שהמשיך להכותה, וגם אם היתה אמתלא מבוררת לטענת המ”ע, הרי להלכה הכריעו הפוסקים שאין כופין על כך. א’ מציג מאמר של אחד מדייני ביה”ד הגדול שהשתתף בדיון הנ”ל, ובו הוא מקל ראש בכפיה על הגט, וקורא לכל הדיינים לפסוק כפיה על הגט גם שלא כדין.

 

החלטה

 

מאחר שביה”ד האיזורי שדן בענין ולפניו נגלו כל תעלומות התנהגותו של א’ כלפי אשתו, הכריע בפי שהכריע, אין מקום לבית דין אחר שלא שמע ולא חקר את הצדדים ואת עדיהם, ולא היה עד לאלימות של הבעל, להכנס לתיק ולדון בענין.

 

השאלות לדיון

 

דעת בתי הדין הותיקים (בטרם הכניסו דיינים ל”סלנג” שלהם את הביטוי “נוהג באלימות באופן סידרתי”) לענין בפיה על הגט:

א. בבעל המכה את אשתו.

ב. בטוענת מ”ע בטענה מבוררת.

ג. בבי”ד שכפה על הגט שלא כדין.

 

תשובה

 

א. בפד”ר כרך ג עמ’ 220 ואילך נזקק ביה”ד בהרכב הדיינים הגרא”י ולדינברג והגר”י קאפח זצ”ל, ויבלחט”א הגר”ע יוסף בתביעת אשה לגט מבעלה שהיה מרביץ לה מכות אכזריות וגם ניסה לרצחה נפש בנשק חם, פסק ביה”ד שאם היה מדובר בבעל שרגיל להכות את אשתו אך לא במכות של מיתה, כי אז אנן לא נעביד מעשה לכופו ממש, בהיות והדבר תלוי באשלי רברבי, אבל בכגון דא שהבעל הכה אותה הכאות של מיתה כו”ע יודו שיש לכוף את הבעל לג”פ.

לפנינו אם כן דעת הדיינים הותיקים שאין כופין בעל “שרגיל להכות את אשתו” אך לא במכות של מיתה, ולא עלה על דעתם לחדש מושג של “נוהג באלימות באופן סידרתי” שכן כופין אותו.

ועל מה שטוען הבעל שלא התרו בו שלא להכות, עי’ בפד”ר כרך ח עמ’ 311 ממו”ר הגר”ח צימבליסט שליט”א שבמקרה שביה”ד יודע שהאשה לא תקבל את סיפוקה גם אחרי ההתראה, וההתראה לא תועיל כאן מאומה, שוב אין מקום להתראה.

ב. בפד”ר ריש כרך ז דן ביה”ד בהרכב הדיינים הראשל”צ הגר”י נסים והגרב”צ ז’ולטי זצ”ל, ויבלחט”א מרן הגרי”ש אלישיב אשה הטוענת מאיס עלי באמתלא מבוררת אם מחייבים וכופין את הבעל בג”פ, [עמוד תרסא] וכתבו שם שאין כופין ואף לא מחייבים בג”פ.

ג. בשאלה ההלכתית העקרונית מה דין דיינים שכפו את הבעל לתת ג”פ שלא כדין מתוך נגיעות של נקימה ונטירה, כבר נתפרסם בחוצות מכתב מהאב”ד הגר”ש פישר בכתב ידו, וז”ל: “שדייני ביה”ד הגדול הנ”ל במעשים כאלו מסכנים כל הישוב ר”ל, והם רשעים גמורים, הפסולים לא רק לדיינות אלא גם לעדות, והם חייבים נדוי ושמתא וכו'” (יש לציין שהמאמר הקורא לכל הדיינים להקל ראש בכפיה על הגט כדי לרצות את ארגוני הנשים הריפורמיות, נכתב ע”י אחד מהדיינים הכלולים במכתבו של הגרש”פ הנ”ל, וגם היה אחד מן הדיינים שהשתתפו בפסקי הדין של תיק זה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.