תקציר בש”פ 2007/96 גולדשמידט (31/03/1996): בית משפט עליון דחה בקשה לשינוי החלטת בית דין רבני על מאסר עקב סירוב לגירושין

בש”פ 2007/96 גולדשמידט נ’ גולדשמידט (31/03/1996)

 

בבית המשפט העליון בירושלים

בש”פ 2007/96

 

לפני:

הנשיא א’ ברק

 

יצחק גולדשמידט

נגד

1. שרה גולדשמידט

2. בית הדין הרבני האיזורי ירושלים

 

בקשה לביטול פקודת מאסר

 

בשם המבקש – בעצמו

עו”ד יהודה שפר – בשם הפרקליטות

 

החלטה

 

הנשיא א’ ברק

 

הבקשה היא לביטול פקודת מאסר שהוציא בית הדין הרבני האיזורי בירושלים, לשם כפיית גט. המבקש סומך בקשתו על הוראת סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות), ה’תשט”ז-1956, המקנה סמכות לנשיא בית המשפט העליון לבטל את פקודת המאסר או לשנותה לקולא.

דא עקא, בית הדין הרבני פעל מכוח סמכותו לפי סעיף 1 לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (הוראות שעה), ה’תשנ”ה-1995. על פי הוראת סעיף 3 לחוק הנ”ל יחולו במקרה דנן הוראות סעיפים 6(3) עד (5) לפקודת ביזיון בית המשפט, בהם נקבע כי משהוטל מאסר כפיה, יובא הדבר לידיעת היועץ המשפטי לממשלה, אשר יביא את העניין, על פי שיקול דעתו, בפני הערכאה שהורתה על המאסר לשיקול נוסף. פנייתו של המבקש מכוח ההליך האמור נדחתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ומשראה כך, פנה לבית משפט זה בהליך שונה.

משמצינו כי בית הדין הרבני הפעיל סמכותו מכוח חוק קיום פסק דין של גירושין, הרי הדרך הראויה לתקיפת החלטתו היא בדרך הקבועה בסעיפים 6(3) עד (5) לפקודת בזיון בית המשפט. אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

 

ניתנה היום, יא ניסן ה’תשנ”ו (31/03/1996).