תקציר בש”א (מחוזי ירושלים) 7953/04‏‏ אמיתי (25/11/2004): בית משפט מחוזי ביטל צו עיקול של בית דין רבני אזורי שניתן לבקשת הראב”ד

בש”א (מחוזי ירושלים) 7953/04‏‏ אמיתי נ’ עצור (25/11/2004)

 

בית המשפט המחוזי בירושלים

בש”א 7953/04

 

בפני:

כבוד השופט עוני חבש

 

המבקשים:

משה אמיתי

דינה משה

מנחם מנדל כהן

שמעון אמיתי

יוסף בן לולו

אמיר הדסה

ע”י עו”ד קידר ואח’

נ ג ד

המשיבים:

אליהו עצור

הרב מתתיהו שרים

הרב חיים רוזנטל

הרב אליהו אברג’יל

בית הדין הרבני האזורי בירושלים

משיב 1 ע”י עו”ד א’ פישר

 

החלטה

 

1. זו בקשה למתן צו מניעה זמני המורה על התליית צו העיקול אשר ניתן ביום 27.10.04 על ידי המשיבים 2-5, במסגרת תיק בוררות שמספרו 900007103351, עד להכרעה בבקשת המבקשים לביטול פסק בורר אשר הוגש לבית משפט זה. לדיון היום הופיע המשיב 1 (להלן: המשיב) לבד וכל יתר המשיבים נעדרו מבית המשפט. בא כוח המשיב בחר לחקור רק את המבקשת 2 דינה משה וויתר על חקירתם של יתר המצהירים.

2. על פי עדותו של המשיב 1 (להלן: המשיב), נערך הסכם בינו ובין שלושה אחרים: יהודה אמיתי, דוד מורגנשטיין ויעקב רבינוביץ (להלן: השלושה), הסכם המתייחס לעסקת קומבינציה במגרש אשר הוקצה לעמותה שבראשה עומד המשיב. בין המשיב והשלושה נערך הסכם נוסף, לאחר שאלה לא עמדו בהתחייבותם. בשלב מסוים, נערך פרוטוקול, אשר מטרתו להבטיח את כספי העמותה, אשר הופקד בידיו של עו”ד מסר כנאמן. מטרת הנאמנות היתה שהפרוטוקול יועבר לידי השלושה כאשר ישלמו אלה את הכספים, תמורת המגרש, לידי העמותה.

3. בשלב מסוים, נוכח המשיב לראות כי הפרוטוקול מצוי בידי המבקשים או מי מהם. בהסתמכו על מש/1, ההסכם עם השלושה, ומבלי לבקש מינוי בורר, ביקש מבית הדין הרבני, משיב 5, לתת צו עיקול נגד רכושם וכספיהם של השלושה ושל המבקשים.

4. בא כוח המבקשים מנמק את בקשתו באלה:

1. אין הסכם בוררות, לא כתוב ולא בעל פה בינם לבין המשיב 1 (להלן: המשיב). אף אחד מהם לא יצר מגע כלשהו עם המשיב, לא מקרוב ולא מרחוק.

2. גם מכוחו של המסמך ממנו מבקש המשיב להיבנות (מש/1), הוא לא פנה למינוי בורר, כפי שהמסמך מציין. יתרה מכך, לא צוין שם שמו של בית הדין שיש לפנות אליו.ב

3. המשיבים 2-4, חברי בית הדין הרבני, משיבים 2-4 אישרו את הטלת עיקול גורף בהעדר, ללא מתן ערובה וללא תנאים, וללא שהזמינו את המבקשים לדיון.

4. המשיב, בהיותו ראש בתי הדין באותו בית דין בו מכהנים המשיבים 2-4, פנה לבית הדין, משיב 5 על מנת להטיל על המבקשים לחץ.5

5. יש טעם לפגם בכך שהמשיבים 2-4 כפופים למשיב מתוקף תפקידו.

בא כוח המשיב ביקש לדחות את הבקשה מהנימוקים הבאים:

1. המשיב 5 נתן באוגוסט 2002 החלטה-צו (נספח ב לבקשה) אשר התייחסה לשלושה מבין המבקשים (מבקשים מס’ 1, 2 ו-6), בה אסר בית הדין על השלושה לקיים ישיבת אסיפה. החלטה-צו זו הומצאה לידיהם של השלושה, באמצעות משיבה 2, בטרם התקיימה ישיבה לאסיפה הכללית של העמותה. חרף זאת, התקיימה ישיבה מבלי שהמשיב יהיה נוכח בה ומאחורי גבו.

2. הוא מבקש להאמין למשיב ולהעדיף את עדותו על עדותה של מבקשת 2, אשר נחקרה על ידו. לדידו, עדותה של עדה זו היתה מתחמקת ובשקר יסודה. עדה זו טענה שאיננה זוכרת אם קיבלה את הצו האמור, בניגוד לעדותו של המשיב.

3. המבקשים מנסים לעשות שימוש לא חוקי במסמכים. הם השיגו בדרך שאינה ידועה לו את הפרוטוקול אשר הופקד בידיו של עו”ד מסר בנאמנות, שהצדדים לו הם אותם השלושה ולטענתו עושים בו שימוש מול המינהל.

4. המבקשים יחד עם השלושה עשו קנוניה אחת שבמסגרתה מונו המבקשים כחברים בעמותה והחלו לקבל החלטות הנוגעות לעמותה מבלי ליידע את המשיב, שהוא כאמור, יו”ר העמותה. בין היתר, הם ניסו להשיג שליטה על העמותה, ובכלל זה לשים את ידם על זכויות העמותה במגרש.

5. בנוסף, ביצעו המבקשים פעולות זיוף במש/1, שהוא נספח א לבקשה. שני המסמכים שונים בכך, שישנה שורה בסעיף ה’ להסכם שעברה טיפול בכך שנמחקו מנספח א’ המלים: “לא הגיעו להסכמה בקביעת הבורר יועבר העניין לבית דין”. בכך, לדידו, המבקשים פונים לבית המשפט בידיים לא נקיות.נ

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולתת את הצו המבוקש. אנמק את החלטתי.

על פניו ברור, שאין המבקשים חתומים על הסכם כלשהו בינם לבין המשיב הקושר אותם למגרש האמור, או המתנה מינוי בורר כלשהו בין הצדדים. לא הוגש מסמך כזה. לדידי, די בעובדה זו, שהמשיב מאשר אותה בפה מלא. עקרון יסודי במשפטנו, שאין פוגעים בקניינו של אדם ללא בסיס חוקי. בסיס חוקי כזה נעדר במקרנו. עקרון אחר, אשר נקבע בתקנות סדר הדין האזרחי הוא, שתנאי למתן סעד זמני הוא מתן ערובה ועירבון (ראה פרק כ”ח, סימן א’ לתקנות סדר הדין האזרחי).

עובדה הראויה להדגשה, ודי מוזר בעיני שהיא מתרחשת ללא כל עוררין היא, שהמשיב לא מצא כל פגם בכך, שבהיותו נשיא בתי הדין הרבניים בעיר, הוא פונה לדיינים הכפופים לו, ספק בקשה ספק הוראה, על מנת להוציא מתחת ידם צווים והחלטות הנוגעים לו ישירות, או לעמותה בראשה הוא עומד. זהו צעד שאין הדעת סובלתו.

הבולט בכל טענותיו של המשיב ובא כוחו הוא, שאלה טענות בעלמא, שאין מאחוריהן ולו שמץ של הוכחה.

בא כוח המשיב טען שתי טענות: לקיומה של קנוניה בין המבקשים או חלק מהם ובין השלושה, לזיוף מסמך מש/1.נ

טענה זו נטענה ללא כל ביסוס עובדתי ולו הקלוש ביותר. לא די בהפרחת הטענה בחלל אולם בית המשפט. יש לגבותה בהוכחות. העובדה שחלק מהמבקשים הם קרובי משפחה לחלק מהשלושה, אין בה כדי להוות את הבסיס הנדרש לשם הוכחת הטענה. טענה זו נותרה בגדר השערה ותו לא.

באשר לטענת הזיוף, העדה דינה משה לא נשאלה אף לא שאלה אחת לעניין הזיוף של מש/1 הנטענת על ידי בא כוח המשיב. אין די בהעלאת טענה כבדת משקל זו ללא כל הוכחה.

באשר לשאלה אם העדה דינה משה קיבלה את החלטת – צו בית הדין אם לאו, ומה נפקות ניתן לתת לכך, לאור הפגמים אשר נתגלו בהליך, כמפורט לעיל, איננה שאלה שיש לה נפקות משפטית כלשהי. לדידי, ההליך בבית הדין היה פגום בפגם יסודי. אוסיף, שעל פי עדותו של המשיב, הוא מסר לידי העדה “פרוטוקול” אודות המתנתו במשרדי העמותה ברח’ כנפי נשרים וביקש שהיא תמסור אותו למאן דהו, ואולם, העדה לא נשאלה אף שאלה לעניין האמור.

6. לאור נימוקים אלה, אין מנוס מלדחות את טענות המשיב, ולתת את הצו המבוקש. לאור האמור, אני מורה על התליית צו העיקול אשר ניתן ביום 27.10.04 על ידי המשיבים 2-5, במסגרת תיק בוררות שמספרו 900007103351, עד להכרעה בבקשת המבקשים לביטול פסק בורר אשר הוגש לבית משפט זה.

המשיב ישלם למבקשים הוצאות ושכ”ט עו”ד בסך 7,500 ₪ בכפוף לתוצאות הדיון בבקשה העיקרית.

 

ניתנה היום י”ב בכסלו, תשס”ה (25 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.