תקציר חיים-גדליה צימבליסט “בענין האומרת מאיס עלי ובענין הרחקה דר”ת” (1999)

חיים-גדליה צימבליסט “בענין האומרת מאיס עלי ובענין הרחקה דר”ת” שורת הדין 5 (1999) 230

 

“בענין האומרת מאיס עלי ובענין הרחקה דר”ת” חיים-גדליה צימבליסט

 

א. באומרת מאיס עלי האם כופים הבעל לתת גט.

ב. אי נימא דאין כופין, האם יש לבעל מצוה וחיוב לגרש.

ג. בשיטת הרמב”ם דכופין. מדוע כופין, ואיזה זכות יש לאשה לכוף את הבעל לגרשה. וכן בספק קידושין, אי נימא דאפשר לכוף הבעל לגרש. מדוע כייפינן ליה.

ד. בתקנת המתיבתא דכופין לגרש, וכן שתקבל כתובתה, האם זה תקנה אחת שתצא בכתובה, או דלמא זה שתי תקנות נפרדות, ואם זה תקנה נפרדת, צ”ע מדוע תיקנו תקנה נפרדת.

ה. לשיטת ר”ת דלא כופין במאיס עלי. וכן משמע דאין לבעל מצוה לגרש. האם בכה”ג עבדינן הרחקות דר”ת דלא יהיה לאדם עסק עמו וכו’. או דלמא דרק במקום שיש חיוב לגרש בלא כפיה, עבדינן הרחקה דר”ת.

ו. הרחקת ר”ת דלא נחשבת ככפיה, האם עיקר גידרה משום דזה בשב ואל תעשה, שבני אדם לא עוזרים לו. או עיקר גידרה משום שיש לבעל אפשרות ללכת למקום אחר ושם יחיה את נפשו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *