שאר-ישוב כהן “ביטול נישואיה של עגונה” תחומין כה 108 (ה’תשס”ה)
“ביטול נישואיה של עגונה” שאר-ישוב כהן 1
ראשי פרקים
א. העובדות
ב. מקח טעות
ג. ביטול הקידושין בגלל עד פסול
1. קידושין בעד אחד
2. קידושין בעדים פסולים ועדות שבטלה מקצתה
ד. תשובות בדורנו בעניינים דומים
1. תשובת הרב עובדיה יוסף
2. תשובת הרב שלום משאש
ה. נמצא אחד מהם קרוב או פסול
ו. הצעת החלטה
א. העובדות
שבע שנים לאחר שהזוג נישא, ולהם שני ילדים, התברר שהבעל חולה במחלת נפש קשה, ב”סכיזופרניה פרנואידית”. האשה טענה כי כבר מיד אחרי הנישואין החל להתפרץ כנגדה באלימות, וכן נגד אחותה, והיחסים ביניהם התדרדרו. התברר, שכבר לפני הנישואין היה הבעל במצב של דיכאונות ושכרות, וכבר אז התפרץ באלימות גם כלפי קרובי משפחה.
האשה פתחה בהליכי גרושין, אולם עקב בקשת הבעל לשלום בית, נסגר התיק. למרבה הצער לא חזר שלום הבית בין הזוג, והאלימות המילולית והפיזית נמשכו. בעקבות זה הוגש הנושא מחדש לבית הדין. הבעל הסכים לתת גט פיטורין לאשתו, והשנים חתמו לפני בית הדין על הסכם גירושין, שקיבל תוקף של פסק דין, ובו הוסדרו כל ענייניהם של הצדדים, לרבות עניני הממון, הרכוש, החזקת הילדים והמזונות.
ואז אירע המקרה הטרגי והמצער. אחרי דחיות חוזרות ונשנות מצד הבעל למתן גט לאשתו, פרצה אלימות קשה שלו כלפי האשה, ועקב זאת נעצר הבעל בבית מעצר. שם ניסה הבעל לשים קץ לחייו בתליה, אך ניצל ע”י הסוהרים והובהל לבית חולים במצב של עילפון. כל המאמצים להחזירו להכרה מלאה עלו בתוהו. מאז הוא מאושפז במצב של “כמעט צמח” בבית חולים, התקשורת שלו עם הסביבה אפסית, ויש חשש לעוורון. רופא מומחה טוען שמצב זה ימשיך עד לסוף חייו. ע”פ חוות דעתם של רופאים, אי אפשר לקבל מינוי שליחות ממנו, ולו בחתימה או בהרכנת ראש.
כידוע, הלכה היא, שהבעל צריך להיות בדעתו בשעה שמצוה לכתוב הגט. ראה טוש”ע אה”ע סי’ קכא, ע”פ משנה גיטין סז,א, והסוגיא שם להלן, שאפילו לסוברים שאין צריך שליחות כיון שאמר כתבו, בכל זאת צריך שיהיה המשלח בר-דעת גם בזמן קיום השליחות. עיין בתשובות הגרח”ע זצ”ל באחיעזר ח”א סי’ כח, מ”ש בענין זה, שהוא שנוי במחלוקת האחרונים בפירוש דברי הרמב”ם והטור. ראה עוד מ”ש על זה הג”ר העניך משולם אייגעס זצ”ל בספר מרחשת ח”ב סי’ ו, ואכמ”ל.
נזכיר כאן, שבדיעבד אם כתבו גט כזה 2, יש מחלוקת רבותינו אם הגט פסול או בטל – ראה שם בית-יוסף וב”ח, וטוש”ע קכא,ב. וראה מ”ש על זה בט”ז, בחלקת-מחוקק, בבית-שמואל ובביאור הגר”א שם, שעל פי סוגית גיטין הנ”ל הלכה כר’ יוחנן, ואין הבדל בין סמיה בידן או לא סמיה בידן.
הרי לפנינו מצב, שהבעל הוא חסר-הכרה, ובין אם נראה אותו כישן או כשוטה, אינו ראוי לגרש; וצרתה של האשה הצעירה, שחלילה עלולה להישאר עגונה כל חייה, זועקת לפנינו ואומרת הצילוני.
…
ו. הצעת החלטה
על סמך הנ”ל אנו מחליטים:
אם אמנם יתברר לפנינו בחקירה ודרישה של עדים נאמנים, שאחד משני עדי הקידושין של הזוג הוא מחלל שבת ואוכל טריפות, הרי הוא פסול, ואין כאן קידושין כלל, והאשה מותרת לכל אדם.
עפ”י מה שבררנו בענין מחלתו הנפשית הקשה של הבעל, שהיא על פי דברי הרופאים תהליך ממושך, שהלכה המחלה והתפתחה במשך שנים רבות, הוא ‘מקח-טעות’ בודאי. שום אשה בת-דעת לא תסכים להתחתן עם חולה כזה; ואילו ידעה, לא שייך לומר שסברה וקיבלה. לכן ברור שמקח טעות לפנינו, והנישואין הללו בטלים ומבוטלים.
כמו כן, לפי הטענה שאחד משני עדי הקידושין היה פסול, אין כאן קידושין כלל, והאשה מותרת לכל אדם.
בצירוף ההנחות הללו אני מציע להלכה:
1. מעשה הקידושין בין האיש, שנתגלה כחולה נפש וכבר היה כזה בעת הקידושין, לבין האשה, יש להחשיבו כ’מקח טעות’, והקידושין בטלים עקב זאת.
2. היות שאחד מעדי הקידושין נתגלה כפסול עדות בשל היותו מחלל שבת בפרהסיא, ונותר אפוא רק עד אחד, המקדש בעד אחד אין קידושיו קידושין.
3. עדות העד האחד שנותר נפסלת מדין “נמצא אחד מהם קרוב או פסול”. אי אפשר לסמוך על עדות אחרים שנכחו במקום, כיון ששני עדי הקידושין יוחדו.
לכן אני מציע, להחליט:
I. אם יתברר בעדים, שאכן אחד מעדי הקידושין היה פסול לעדות, יש להתיר את האשה להינשא לכל אדם מישראל, ואינה צריכה גט כלל.
II. גם אם יתברר שהעד הזה רק בגדר ספק פסול, יש לצרף לכך את מחלתו הנפשית הקשה של הבעל, ובשל כך להחליט שהקידושין והנישואין היו מקח טעות, ולהתיר את האשה להינשא לכל אדם מישראל, ואינה צריכה גט כלל.
III. אולם מפני חומרת הענין מומלץ להעביר את הענין לשיקול דעתו, ולהסכמתו של בית הדין לעגונות שבירושלים.
יהי רצון שישלח ה’ רפואה שלימה לבעל החולה, וירפא אותו ואת האשה הבאה לפנינו בוכיה ודמעתה על לחיה, להתירה מעגינותה ולומר לסבלה הנורא די.
1. הצעה לפסק דין בענין היתר עגונה, בתיק שהיה בדיון בביה”ד הרבני האזורי בחיפה. פסק הדין הסופי בתיק זה, המתיר את העגונה, ניתן ע”י הראש”ל שלמה עמאר, הרב עזרא בר-שלום והרב ציון בוארון (שכתב את הפסק). ראו בנפרד בכרך זה.
2. אחד הדיינים הציע שנראה בחתימתו על הסכם הגירושין מעין שליחות. לענ”ד קשה לקבל הצעה זו. ואפילו אם נקבלה, הלא הלכה היא “אין כותבין אותו בעודו בחוליו” (שו”ע אה”ע קכא,ב).
3. אמנם רק לגירסת הרי”ף והרא”ש והרמב”ם: בין לעיולי בין לאפוקי, וגירסת בעל העיטור והרבה ספרים: לא אמרן אלא לאפוקי אבל לעיולי לית לן בה.
4. שם ד”ה שמואל. וע”ע תוספות שם ד”ה אמר רבא, שנראה קצת אחרת, שדי בראיה יחד בלי כוונה.