תקציר בג”צ 94/62 גולד (29/08/1962): בית משפט עליון דחה עתירה נגד החלטת משרד הפנים שלא ליתן תעודה עולה על פי חוק השבות

בג”צ 94/62 גולד נ’ שר-הפנים, פד”י טז (1962) 1846

 

בג”צ 94/62

מרוין-לי גולד

נגד

שר-הפנים

 

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[11/04/1962, 29/08/1962]

לפני השופטים זוסמן, לנדוי, כהן

 

המבקש בא לישראל בראשית ספטמבר 1961, ובו ביום הביע לפני אנשי המשטרה בשדה-התעופה את רצונו להשתקע בארץ. בהודעתו מסר גם שהשיג בארצות-הברית דרכון חדש על סמך הודעה כוזבת שדרכונו אבד לו. המשיב סירב לתת לו תעודת עולה; באשר נוכח, בתום-לבו – על סמך חומר שכלל כתב-אישום, צווי העמדה לדין, ותצהיר בשבועה של חוקר משטרתי אמריקני – שהמבקש הוא בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור. הוצא צו-על-תנאי.

בית-המשפט העליון, בבטלו את הצו-על-תנאי ברוב דעות, פסק –

א.

(1) “בעל עבר פלילי” בסעיף 2(ב)(3) לחוק השבות, ה’תש”י-1950, אינו שם נרדף ל”בעל הרשעות קודמות” דווקא.

(2) אם כי ניתן להיווכח על עבר פלילי בלא הוכחה על הרשעה בפלילים, על כל פנים אין להיווכח על עבר פלילי בלא שיוכח מעשה פלילי שנעשה על ידי המבקש בעבר.

ב. יהיו חוקי המדינה בה נעשו המסמכים הנדונים אשר יהיו – שומה על שר הפנים לבדוק את המסמכים גופם ולהגיע למסקנותיו על-פי טיבם ותוכנם שלהם, כשכללי הצדק הטבעי ומושגי היסוד של שלטון החוק, כפי שהם ידועים ונהוגים בישראל, משמשים נר לרגליו.

ג.

(1) אין לייחס לאדם מעשה פלילי כל עוד לא הוכחה ונקבעה אשמתו בהליכים שיפוטיים כדין. אחת מזכויות-היסוד של האדם, המוכרות בכל מדינה ששלטון החוק שולט בה, היא שכל אישום בפלילים יישמע ויתברר במשפט הוגן ופומבי, וכל עוד לא הוכרע בו על-ידי בית-משפט מוסמך, אין האישום מוכיח נגדו ולא כלום, והוא נחשב לחף מכל פשע.

(2) זכות היסוד שבחזקת זכאי ניתנת לאדם לא רק כדי שלא ייענש כל עוד לא נשפט, אלא גם כדי שכבודו ושמו הטוב וכל יתר זכויותיו האישיות והחומריות לא ייפגעו במאומה בשל מעשהו הפלילי, כל עוד לא נשפט.

(3) זכות יסוד זו, כמותה כרוב זכויות היסוד של אדם, ניתנת לו ועומדת לו לאו דווקא להגנתו מפני בתי המשפט, כי אם דווקא להגנתו מפני הרשויות המינהליות; שהרי אינו דומה צורכו של אדם להגנה מפני הענישה בידי השופט ללא הרשעה תחילה, לצורכו של אדם להגנה מפני פגיעה בכבודו ובשמו הטוב ובשאר זכויותיו, בידי הרשויות המינהליות, בשל מעשהו הפלילי שטרם נשפט עליו.

ד. לשם קביעת מושגי יסוד שכאלה, אין אנו זקוקים דווקא למסורת המשפטית האנגלית ולמוסר האומות בנות ימינו; מצוות-עשה “בצדק תשפוט עמיתך.” הובנה ופורשה לאמור “לא בדין בעלי דינין הכתוב מדבר, אלא ברואה חברו עושה דבר שאתה יכול להכריעו לצד עבירה ולצד זכות – הכריעו לצד זכות ואל תחשדהו בעבירה”. משמע, שהצדק אשר רשות מינהלית מצווה לנהוג בו, היא העמדת הארם בחזקת זכאי.

 

התנגדות לצו-על-תנאי מיום ז ניסן ה’תשכ”ב (11/06/1962). המכוון למשיב והדורש ממנו לבוא וליתן טעם, מדוע לא יבטל את החלטותיו מימים 01/06/1962, 19/03/1962, לפיהן נדחתה בקשתו של המבקש לקבלת תעודת עולה לפי סעיף 3 לחוק השבות, ה’תש”י-1950, ולקבלת אזרחות ישראלית, ומדוע לא ייתן למבקש תעודת עולה ויעניק לו אזרחות ישראלית. הצו-על-תנאי בוטל ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של השופט כהן, והוחלט להורות שבית המשפט העליון ידון בעניין, דיון נוסף ב-5 שופטים.

 

מ’ טורבוביץ; מ’ פולאקביץ – בשם המערער.

צ’ בר-ניב, פרקליט המדינה; צ’ טרלו, מ’ חשין, סגני פרקליט המדינה –
בשם המשיב.

 

ניתן היום, כט אב ה’תשכ”ב (29/08/1962).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *