תקציר בג”צ 7622/02‏ זונשיין (30/12/2002): בית משפט עליון דחה עתירה נגד החלטת פרקליט צבאי הראשי שלא לבטל פסקי-דין משמעתיים נגד המסרבים לשירות צבאי מטעמי מצפון סלקטיבי

בג”צ 7622/02‏ זונשיין נ’ הפרקליט הצבאי הראשי, פד”י נז(1) (2002) 726

 

בג”צ 7622/02

1. דוד זונשיין

2. רמי קפלן

3. אורי פיין

4. רמח שחם

5. מאור פרסאי

6. ד”ר אורי טוקר-מימון

7. אודי אליפנץ

8. יניב איצקוביץ

נגד

הפרקליט הצבאי הראשי

 

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[30/12/2002]

לפני הנשיא א’ ברק והשופטים ד’ ביניש, א’ פרוקצ’יה

 

העותרים הם חיילי מילואים בצה”ל שסירבו לשרת במילואים בשטחים המוחזקים והועמדו לדין משמעתי בגין סירוב לקיים פקודה ואי-קיום פקודה. הם נשפטו לתקופות מחבוש שונות וביקשו לבטל את פסקי-הדין המשמעתיים. מרכזה של העתירה בשאלת חוקיות ההחלטה של שר הביטחון שלא להעניק לעותרים פטור מחובת שירות מילואים בשל טעמים שבסרבנות מצפון סלקטיבית.

בית-המשפט העליון פסק:

(1) פטור משירות צבא בגין טעמים שבמצפון נתון לשיקול-דעתו של שר הביטחון שרשאי, כאמור בסעיף 36 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], ה’תשמ”ו-1986, לפטור משירות סדיר או משירות מילואים “מטעמים אחרים” (732ג-ז).

(2) השיקולים המתחרים בעניין מתן פטור משירות צבאי בגין טעמים שבמצפון הם מחד גיסא, העיקרון הגדול של חופש המצפון. התחשבות במצפונו של הסרבן מתבקשת גם מהכבוד לאישיותו של האדם ומהצורך לאפשר לו לפתח אותה. היא נגזרת מגישה הומניסטית ומהערך בדבר סובלנות. מאידך גיסא, עומד השיקול כי אין זה ראוי ואין זה צודק לפטור חלק מהציבור מחובה כללית המוטלת על הכול. בעיקר כך כאשר הגשמתה של חובה זו מעמידה את האדם במבחנו העליון – הקרבת חייו. בוודאי כך מקום שמתן הפטור עשוי לפגוע בביטחון ועשוי לגרור אחריו גם חוסר הגינות מינהלית והפליה בהפעלתו הלכה למעשה (733ו-734ב, ג-ד).

(3) לא הרי סירוב לשרת בצבא מטעמים של המצפון ה”מלא” כהרי סירוב לשרת בצבא מטעמים של מצפון סלקטיבי. משקלה של הכף הנוטה כנגד הכרה בסרבנות המצפון היא כבדה בסרבנות המצפון הסלקטיבית הרבה יותר מבסרבנות המצפון ה”מלאה”. החומרה שבמתן פטור מקיום חובה המוטלת על הכול בולטת לעין. תופעת הסרבנות המצפונית הסלקטיבית היא מטבעה רחבה מזו ה”מלאה”, והיא מעוררת במלוא העוצמה את תחושת ההפליה בין “דם לדם”. יש לה אף השלכות על שיקולי הביטחון עצמם, שכן מדובר בקבוצה שיש לה נטייה לגדול (737ה-ו).

(4) בחברה פלורליסטית כחברה הישראלית ההכרה בסרבנות המצפון הסלקטיבית עשויה לרופף את החישוקים המחזיקים אותה כעם. אתמול ההתנגדות הייתה לשרת בדרום לבנון. היום ההתנגדות היא לשרת ביהודה והשומרון. מחר ההתנגדות תהיה להסרת מאחזים אלו או אחרים באזור. הצבא של העם עשוי להפוך לצבא של עממים המורכבים מיחידות שונות שלכל אחת מהן תחומים שבהם מותר לה לפעול מצפונית, ותחומים אחרים שבהם נאסר עליה מצפונית מלפעול. בחברה מקוטבת כחברה הישראלית זהו שיקול כבד משקל (737ו-ז).

(5) היכולת להבחין בין הטוען בתום-לב לסרבנות מצפונית לבין המתנגד למדיניותה של ממשלה או של כנסת היא קטנה יותר בסרבנות הסלקטיבית, שכן קו הגבול בין ההתנגדות למדיניות זו או אחרת של המדינה לבין הסירוב המצפוני להגשים מדיניות זו הוא דק, ולעתים דק מדק. גם היכולת לנהל מערכת מינהלית שתפעל ללא הפליה ומשוא פנים היא סבוכה ביותר בסרבנות המצפונית הסלקטיבית (737ז-738א).

 

עתירה למתן צו-על-תנאי. הדיון – כאילו ניתן צו-על-תנאי. העתירה נדחתה. הצו-על-תנאי בוטל.

 

אביגדור פלדמן, מיכאל ספרד – בשם העותרים;

ענר הלמן, סגן לפרקליטת המדינה; יובל רויטמן, עוזר לפרקליטת המדינה – בשם המשיב.

 

ניתן היום, כה טבת ה’תשס”ג (30/12/2002).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.