תקציר בג”צ 713/2000 אדישווילי (19/03/2001): בית משפט עליון דחה עתירה נגד החלטת משרד הפנים שלא ליתן אשרת-עולה ואזרחות ישראלית בהסתמך על מסמך מזויף

בג”צ 713/2000 אדישווילי נ’ מינהל האוכלוסין – משרד הפנים (19/03/2001)

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”צ 713/2000

 

בפני:

כבוד השופט מ’ חשין

כבוד השופטת ט’ שטרסברג-כהן

כבוד השופטת ד’ ביניש

 

העותר:

דוד אדישווילי

נגד

המשיב:

מינהל האוכלוסין – משרד הפנים

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

תאריך הישיבה:

כד אדר ה’תשס”א (19/03/2001)

 

בשם העותר:

עו”ד אהרון ריבלין, עו”ד עמוס חריף

בשם המשיב:

עו”ד דנה בריסקמן

 

פסק-דין

 

השופטת ט’ שטרסברג-כהן:

1. עניינה של העתירה הוא, קבלת אשרת עולה על פי חוק השבות, ה’תש”י-1950, ובעקבותיה קבלת אזרחות ישראלית על פי חוק האזרחות, ה’תשי”ב-1952. עתירה קודמת שהוגשה על ידי העותר בשנת 1997 נדחתה, לאור הודעת המשיב, לפיה יקבל העותר אשרת תושב ארעי עד לסיום הבדיקות בעניינו. בינתיים נסתיימו הבדיקות, המשיב דחה את בקשתו של העותר והעותר הגיש עתירה זו. המשיב הגיש לבית המשפט ב- 30/03/2000 תגובה מקדמית וב- 11/12/2000 תצהיר תשובה, אליהם צורפו מסמכים שונים ותצהירים מטעם המשיב.

2. העותר, יליד גרוזיה, הגיע ארצה לפני מספר שנים יחד בעקבות אימו שעלתה ארצה בשנת 1995 וקיבלה אזרחות ישראלית. בקשתו היא לקבל אזרחות מכוח היותו בנה של אם יהודיה ולהביא ארצה את אישתו ושני ילדיו הקטינים.

3. עמדת המשיב היא כי אין העותר זכאי לתעודת עולה או לאזרחות ישראלית. באשר ליהדותה של האם, זו אכן הוכרה בזמנו לצורך רישום ועל אף תמיהות ושאלות המתעוררות באמיתות המסמכים שהגישה להוכחת יהדותה, אין המשיב מבקש לשנות את הרישום לגביה.

4. אשר לעותר, המשיב בדק את אמינות התעודות ובדיקתו העלתה חשד ממשי להיותן תעודות מזויפות כחלק מ’תעשיית זיופים’ שפעלה בעיירה גרדבאני, משם הביא העותר את התעודות שהמציא. התעודות הן משוחזרות ואין ביניהן אף תעודה מקורית. הן חתומות על ידי אותה פקידה בשנת 1990 ונרשמו על-ידה במרשם, כשהרישומים נמצאים בעמודים האחרונים של ספר המרשם שנוספו כתוספת לספר והמצביעים על כך שרישומים אינם מזמן אמת. המספרים הסידוריים של התעודות, אינם מתאימים לשנים בהן הוצאו, כאשר תעודות משנים מאוחרות נושאות מספרים סידוריים נמוכים מאלה של תעודות משנים קודמות. אותה בעיה קיימת לגבי תעודות נישואין ותעודות פטירה. לאור החשדות יצאה משלחת בינ-משרדית לשם בדיקת המצב לאשורו וכתוצאה מבדיקתה שוכנעה ‘בתעשיית הזיוף’. אי לכך, הוחלט, עוד בהיות המשלחת בגרוזיה, כי כל מי שמסתמך על תעודות משוחזרות מגרדאבני ללא מסמכים אחרים, לא יקבל אשרת עליה ארצה וכך אכן פעלו שם. לאור הממצאים האמורים, התקבלה החלטה במשרד החוץ ובמשרד הפנים באותה רוח, ובעקבות זאת מסורבות בקשות לאשרת עליה ולקבל זכות לשבות, מכל הפונה על סמך מסמכים אלה.

5. טוען העותר, כי הוא הרים את הנטל המוטל עליו, בכך שהוכיח כי אימו רשומה כיהודייה והנטל עבר למשיב להוכיח שהעותר איננו יהודי והמשיב לא הרים נטל זה. אין בידינו לקבל טענה זו. אכן, רישום האם כיהודיה עשוי להוות ראיה לכאורה, אולם בדיקת המשיב העלתה חומר ראייתי למכביר המהווה מסכת ראיות מינהליות שעל בסיסה התקבלה ההחלטה האמורה. מסכת ראיות זו חזקה דייה על מנת להצדיק את החלטת המשיב ולמצער, מעבירה היא שוב את הנטל אל כתפי העותר, שלא עשה דבר על מנת להתמודד עמה. העותר העלה טענות שאינן מתייחסות למהות שיקולי המשיב. הוא טען כי המשלחת שיצאה לא ערכה פרוטוקול וכי מי מהאנשים הנזכרים כחברי המשלחת לא זוהה בשמו וכי המשיב לא קיבל החלטה מנומקת בעניינו של העותר ולא העביר כזו לעותר, ולפיכך אין להתייחס לכל הממצאים והמסקנות של הבדיקה ויש להיעתר לעתירה.

6. טענות אלה אינן מספיקות כדי להרים את הנטל המוטל על העותר. אשר לדו”ח של המשלחת, אכן ראוי היה שהמשלחת תערוך דו”ח בכתב ותעביר אותו לגורמים המוסמכים והמשיב בכלל זה, אולם מאז ניתנו התשובות על ידי המשיב בעתירה זו, מוצאים אנו בהן פרטים מלאים על עבודת המשלחת, בדיקותיה ומסקנותיה ופרטים אלה אומתו בתצהירים של כל הנוגעים בדבר, המופיעים בשמותיהם: גב’ סימה פישר, מרכזת עליה במשרד הפנים, רבקה גנאלי, מזכירה שניה ואחראית על התחום הקונסולרי במוסקבה, מר דוד ביניש, מזכיר ראשון בקונסולית ישראל בקייב ואחראי על התחום הקונסולרי בגרוזיה. כל אלה אימתו בתצהיר את כל הפרטים המופיעים בתשובות המדינה, שאחת מהן מצויה בידי העותר מאז 30/03/2000 והשנייה מאז 11/12/2000. אין אנו מוצאים שה’פגם’ הנטען, פוגע בתשתית המאומתת כדין, ששימשה את המשיב בהחלטתו המינהלית. משכך הדבר, אין החלטת המשיב מצדיקה את התערבותנו.

העתירה נדחית.

 

כד אדר ה’תשס”א (19/03/2001)